מטות – אמת ומשפט משורש בשלום # 78

בפרשת מטות ה' מצווה ישראל להילחם מלחמת נקמה נגד מדין. מואב ומדין שלחו נשיהם בזנות להשמיד ישראל דרך שחיתות מטומא. לא הצליחו אבל גרמו מגפה שהרג 24000. רש"י: "מאת המדינים" - ולא מאת המואבים שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם שלא נאמר אלא (דברים ב) אל תתגר בם מלחמה אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם ד"א מפני ב' פרידות טובות שיש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית, (במדבר לא ב).

זאגט דחומש: ויצבאו על מדין . . . ויהרגו כל זכר. . . וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת כל חילם בזזו. ואת כל עריהם במושבתם ואת כל טירתם שרפו באש. ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה. ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה. . . ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה. ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה'. ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו, (שם ז יז).

זאגט דרמב"ם: הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר. וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב, יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס ,(משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות פרק ב הלכה ג).

זאגט דגמרא: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב "פני ילכו והנחותי לך" אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא, אין, דתניא ואל זועם בכל יום, (ברכות ז.).

זאגט משלי: כעס לאביו בן כסיל, (יז כה). כְּסִיל דווקא. כסיל לא תפש אלא ודע חקי החכמה אבל שונא לימודים עיוניים ושונא לימודים מעשיים . לכן מפספס הנקודה הברור וגורם כעס, התמרמרות, וקצף. מעלליהם תועבות וההיגיון מגוחך לכן יעוררו זעם צדקנים.

מצד הרע לעתים קרובות כעס יתר על המידה, מוגזם, ומעוקל לשימוש יהירות.

הוא כרגש שהתפרצותה לעתים קרובות פתאומית ונובעת השכל נעלם. לפעמים ניתן להרגיע או להתמתן, אבל בדרך כלל אי אפשר לכבוש אותו לעולם. נראה שיש מצבים שהכעס ראוי אבל רק במידתו ורק בדברים הנכונים.

בספרי קבלה כעס כתר על אות עי"ן וקו בין בינה ותפארת בעץ חיים. הרמז יש לתקן דרך הבנה דבר מתוך דבר ועין טוב. זאגט הנביא זכריה (יד יז) בעניין קצף ותקונו: כי כה אמר ה' צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר ה' צבאות ולא נחמתי. כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלם ואת בית יהודה אל תיראו.  אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה'.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/matos-truth-and-fairness-rooted-in-peace.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/78_16.html

YouTube  

http://youtu.be/o9yvn6T2E0g

Matos מטות - Truth and Fairness Rooted in Peace

In parshas Matos Hashem commands Israel to go to war of vengeance against Midian. Moab and Midian had prostituted there women in an attempt to destroy Israel through moral corruption. The scheme caused a plague in Israel killing 24,000 people. Rashi (Numbers 31:2) explains that Moav was exempted from punitive action because they were fearful that like the kingdoms of Sichon and Og, they, too, would be plundered. In addition Ruth the matriarch of King David would come from them as well as N’ama who would wed King Solomon. This hints that there was some good in them but Midian was basically bad.

The war is successful with all adult men of Midian killed and their cities burnt. Their woman and children are captured, their property is seized, and everything is brought to Moshe. With this Moshe becomes angry at the army leadership and says with disbelief, “Why have you allowed the woman to live”, (Ibid 15). He continues that they were precisely the ones that instigated the people against Hashem and caused the plague. He then orders that all women and mature girls be killed.

Anger is generally regarded in Jewish thought as an extremely negative characteristic. Maimonides writes, “Anger is a very bad characteristic and it’s appropriate for a person to distance him from it in the extreme. He should teach himself not to get angry even about something that is appropriate to get angry about. If he wishes to scare his household or the community for which he is the benefactor, and he wants to scream at them in order that they should come back to being good; he should only act like he’s angry in order to chastise them. However, for himself he should be calm, behaving like a man who is only acting angry at the moment of his anger, but in fact is not angry. (Mishna Torah, Book of Knowledge, Laws of Character 2:3)

Never the less we learn that the Holy One, blessed be He, does get angry, as it says in the Talmud: Says Rabbi Yochanan in the name of Rabbi Yossi, “Where do we learn that we should not try to appease a person at the moment of his anger. It is written, “My face will go and I will give thee rest” (Exodus 33:14). The Holy One, blessed be He, said to Moses: Wait till My countenance of wrath has passed then I shall give thee rest. But is anger then a mood of the Holy One, blessed be He? — Yes. For it has been taught, “A G-d that is indignant every day” (Psalm 7:12).

It is written in Proverbs (17:25), “Anger to his father is a foolish (כסיל) son”. The idea is that a “kaseel” provokes anger. A כְּסִיל is not somebody who is simply stupid rather it is more of a case of somebody who really should know better. The things that he has learned have no depth or practical application. As a result he misses the obvious point and provokes anger and exasperation. Also there is an issue of intensity. The misdeeds are atrocious and the reasoning behind them is grotesque. As a result they provoke righteous indignation.

From the side of evil anger is often overused, excessive, and corrupted into a tool of petty vanity. As an emotion its onset is often sudden and emanates from the subconscious mind. At times it can be assuaged or moderated, but typically cannot be indefinitely suppressed. It would seem that there are times we should get angry but it should be in proportion and about the right things.

The cabalists place anger on the tree of life as a line between the sefiros of understanding and teferes (beauty). The idea seems to be that anger is purified by means of depth of knowledge and discernment. The book of Zachariah (8:14-17) is more specific about provocation and its remedy. “Thus says the Lord of Hosts: When I planned to do bad to you when your forefathers provoked Me, said the Lord of Hosts, and I did not relent. So, too, have I have returned to what I planned in those days to do good to Jerusalem and to the house of Judah; so do not fear. These are the things that you shall do: Speak the truthfully each man to his neighbor; truth and fairness rooted in peace, you shall render in your gates. And let no one consider evil towards his neighbors in your heart, nor shall you love a false oath; because all these are what I hate, says the Hashem”.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/matos-truth-and-fairness-rooted-in-peace.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/78_16.html

YouTube  

http://youtu.be/o9yvn6T2E0g

פנחס – עבודה נעימה # 78

בפרשת פנחס התורה רושמת את הקורבנות שנקרב בחגים היהודים, ראשון העולה תמיד. בעיקר הוא שני כבשים אחד בתחילת היום והשני בסוף היום. התבלינים  יין וקמח מעורבב עם שמן זית. נשרף על המזבח כמו שזה נעשה בהר סיני בחנוכת בית המקדש. נחשב ריח לה'.

בזה הרבה מפירוש רש"י מספרי. רש"י (במדבר כח ב) צו את בני ישראל. מה אמור למעלה [בעניין יהושע – יוסף ש' המחבר], יפקוד ה', אמר לו הקב"ה, עד שאתה מצוני על בני, עכ"ל. "והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם", (במדבר כז יט). גזרה שוה הוא. רש"י (במדבר כז יט) וצויתה אתו. על ישראל, דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך.

ספרי (במדבר כח א) - משל למה הדבר דומה למלך שהייתה אישתו נפטרה מן העולם. היתה מפקדתו על בניה אמרה לו בבקשה ממך היזהר לי בבניי  אמר לה על שאתה מפקדתני על בניי פקדי בניי עלי שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג ביזון. כך אמר לו הקב"ה עד שאת מפקדני על בניי פקוד בניי עלי שלא שלא ינהגו בי מנהג ביזון ושלא ימירו את כבודי למעלה [עניין זכירות תמידי – יוסף ש' המחבר] באלקי הנכר. מהו אומר "כי אביאם אל האדמ'" עד שאתה מפקדני על בניי פקוד בניי עלי. כך נאמר "צו" ציווי מיד בשעת מעשה ולדורו.

כלומר עולה תמיד תזכורת להיות עדין ונאמן.

"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח", (במדבר כז יח). רש"י - כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד (ספרי). ספרי "ויסמוך את ידיו עליו", (שם) - מלא וגדוש וכן הוא אומר ומשרתו יהושע בן נון נער, כיוצא בו אתה אומר "לא ימוש ספר התורה הזה", (יהושע א ח). והלא דברים קל וחומר מה יהושע שנאמר לו "מלא אותו רוח חכמה", שנאמר לו "מלא אותו רוח חכמה", ו " לא ימוש", שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. "ויצוהו" כאשר צוה ה' את משה , מה צוה הקב"ה את משה בשמחה כך צוה ה' ליהושע בשמחה

כלומר תכנית היומיום בו לימודי קודש שנעשה בשמחה אע"פ לפעמים יש טרחה.

ספרי: "אשה" (במדבר כח ג) - אף על פי שאתה נותן לאישים לא ירצה עד שיהו כאישים "אשה ריח ניהוח לה' ". נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני. שמעון בן עזאי אומר בוא וראה בכל הקורבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלקים ולא אלקיך ולא שקי וצבאות אלא י”וד וה"י שם מיוחד.   שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. ללמדך שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה . ובשם שנאמר "ריח ניחוח" כשור כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף. ללמדך שאין לפניו אכילה ושתייה אלא שאמר ונעשה רצונו. וכן הוא אומר "אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ידעתי כי עוף הרים וזוז שדי עמדי", (תהל נ יב). שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנאמר "האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה",(שם יג), אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי, בשביל לעשות רצוני. וכן הוא אומר, "וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו" (ויקרא כב כט).

וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו' אותה כאשר צוה ה' כן עשו וברך אותם משה מה ברכה ברכם אמר להם יהי רצון שתשרש שכינב במעשה ידיכם' והם אומר' ויהי נועם ה' אלקינו מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו' ואע"פ שאין כתוב מפורש בכתובים שנאמר     "יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם", (תהלים צ טז)

משמע העושה כמו קרבן תמיד מקבל הברכות אלה.

עולה תמיד כבש בתחילת היום וכבש בסוף היום. משא בינוני. מקריב פר גדול לחגים ועני מביא יונה קטנה. זאגט דגמרא, "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו משום דישראל נמי זימני          דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה", (סנהדרין ג). היסוד יום עבודה הוגן יומיומית לעבודה קדש אבל העבודה גם צריך להיות נעים.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/pinchas-pleasant-work.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/78.html

YouTube  

http://youtu.be/S3rHsN1n5Vc

Pinchas פינחס – Pleasant Work

In parshas Pinchas the Torah enumerates the sacrifices offered on the Jewish holidays starting with the daily offering. It is basically two lambs, one in the beginning of the day and the other at the end of the day. Its condiments are wine and flour mixed with olive oil. It is burnt on the altar the way it was done by Mount Sinai during the dedication of the Temple and is considered a pleasing fragrance to Hashem.

Much of Rashi’s commentary on this topic draws heavily from the Sifre. He notes that the children of Israel are commanded צו to bring the daily offering (see Numbers 28:2) and that similar language is used in the topic immediately preceding where Moshe commands וצויתה Joshua to be his successor. Rashi brings the Sifre that the people were aggravating and contrary as they wouldn’t accept him unless they saw Moshe give the order.

Concerning the daily offering Moshe refers to a parable about the changing of the guard from the Sifre in which the queen passes away. When the king takes a new wife, he tells her that she should instruct his children to obey him and act properly. Similarly the Holy One blessed be He is saying to Yehoshua that he should instruct the children of Israel not to behave disgracefully or give His honor to a foreign god. So to speak the daily offering is a reminder to be refined and to be loyal to the faith.

Joshua is described as spirited. Rashi explains this means that he was able to go against the spirit of all others. When Moshe appoints him to be leader of the nation, he does it in joy.  Yehoshua is later commanded, “This book of instruction should not depart from your mouth, you should meditate on it day and night, in order that you will be careful to do everything written in it”, (Joshua 28:1). This suggests that our daily routine should include religious education that is carried out with joy, even though we may need to overcome obstacles.

The Sifre quotes Shimon ben Azai that the pleasing fragrance to Hashem means is the pleasant spirit before G-d that comes from doing His will. He continues that all of the passages in the Chumash about the sacrifices do not use any name except for the Tetragrammaton. This is so that the apostates will not have an opportunity to dominate others and to teach us that whether someone accomplishes much or little, if it is a pleasing fragrance, than it is kosher. Various proofs are brought that Hashem does not need anything because the whole world belongs to him. He concludes that the only real gift is doing the will of heaven.

The Sifre comments that the verse, “A regular burnt offering that was instituted on Mount Sinai”, (Bamidbar 28:6) is meant to make a parallel between the offering that was made with the dedication of the Mishkan and the daily offering. At the end of the dedication Moshe Rabenu praised the people saying, “May Your works appear to Your servants, and Your beauty to their sons. And may the grace of the Lord our God be upon us, and the work of our hands establish for us, and the work of our hands establish it”, (Psalm 90:16-17). The hint is that one who does the equivalent of bringing a daily offering receives these blessings.

The daily offering is a lamb at the beginning of the day and another lamb at the end of the day. It is a moderate burden. Large bulls are brought for the holidays and the poor can bring a little pigeon. In discussing the service of heaven the Gemara says that the Holy One blessed be He does not come as a tyrant before His creation. As an example the decision of Raba is that one who is bothered by spending a very hot day in a succa is free to leave. The general idea is that one should put in a fair day’s work in their daily service of heaven; however the work should be pleasant.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

 Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/pinchas-pleasant-work.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/78.html

YouTube  

http://youtu.be/S3rHsN1n5Vc

בלק – מאמץ בין טהור וטמא # 77

פרשת בלק מעיין השנאה בין טהור וטמא. בה ישראל ישב בארצות שני מלכי האמורי מול ארץ מואב. "ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל", (במדבר כב ג). רש"י (שם כב ב)

- אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם אנו על אחת כמה וכמה לפיכך ויגר מואב. עכ"ל. זאגט דחומש, "לא יבא ממזר בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'. לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם", (דברים כג). משמע החבר החזק של מואב היה צריך להיות ישראל. גם מרמז על עון לוט. הלאה מואב שולח את הנשים שלהם לפתות את הגברים הישראליים, בניסיון לגרום לנפילה שלהם דרך השחתה זנות. זה צעד נועז שלא היה ניתן לצפות מן אויב מפחיד.

פחד מואב לא רק הפחד של החלש לחזק אלא שהם חושב שישראל אויב חזק לא חבר חזק. הסיבה, "ויקץ מואב מפני בני ישראל". כמו ויקצו מצרים מפני בני ישראל (ר' שמות א יב). רש"י - ורבותינו דרשו, כקוצים היו בעיניהם. 

זאגט דחומש, "ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים", (בראשית כז מו). רש"י " ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת" - בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א). רש"י (בראשית כז טו)

" ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אִתָּהּ בבית " -

- והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן. ענייני זנות וע"ז. גם, "ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלקיך", (ויקרא יח כא), נרשם בתוך אשורי ביאה. מה עניין ע"ז עם עריות אלא ששניהם הולכים ביחד.   

כמו טהרה מאסת טומא כך טומא מאסת טהורה. כמו מצרים נשרת בזנות וע"ז כך ישראל מאמנים וטהרים. לכן מצרים קץ מישראל. פ' אור החיים, "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ" - הלך אצל עמון ומואב וכו' אמרו לו מה כתוב בה לא תנאף וגו' אמרו לו כל עצמה של ערוה להם היא.

ברכות בלעם, "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל", "ומספר את רבע ישראל". שבה למאמנים וטהורים בעקב

זה מואב מואס ישראל.

חלק המאמץ בין טהרה וטומא בענייני תפיסה עצמית. המרגלים לפני טומאת הכנענים התחשב על עצמם שהם חגבים בגלל שהתחשב על עצמם שהם טהורים. לעומת זה תפיסה עצמית מואב שהם קוצים לפני ישראל. פ' כלי יקר - המשילו את עצמם לקוצים בערך בני ישראל שנמשלו לגפן שנאמר (תהלים פ.ט-י) גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה, פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא ארץ, כי בנוהג שבעולם כשבעל השדה רוצה ליטע כרם בשדה מלאה קוצים אז הוא עוקר הקוצים מן השורש ומשליכם זרה הלאה כדי ליטע במקומם הגפן.

כאשר מואב ומדין הכשילו לקלל את ישראל אז נסו להשחיתם. ראשוו לפתות דרך תאוות הגוף אחרי כך לפתות אותם לעבודת זרה. ע"ז מואב בעל פעור. פ' רש"י (במדבר כה ג) - "פעור" - על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאן רעי וזו היא עבודתו, עכ"ל. הכוונה להגיד שנאה חריפה על דת. זאגט דחומש, "ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן", (במדבר כה א ב). פ' אור החיים - ויחל העם לזנות אל בנות מואב. אומרו ויחל לשון חילול שנתחלל לזנות פירוש לפי שזנו אחרי אלהי נכר.  פ' רבינו בחיי – עשה קדושתו חול. בסוף מעשה קנאות של פנחס הכהן גמר הגנאי אבל לא לפני מגפה מותה  24,000  מישראל.

העולם מלא חושך עם לו אור שמתפשט ומתגבר. חושך זה הטומא. אור הטהורה זה ישראל. המאמץ בין טהורה וטומא ימשיך עד ביאת המשיח כמו שכתוב, "והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ", (זכריה יג ב).

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/balak-struggle-between-pure-and-defiled.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/77.html

YouTube  

http://youtu.be/7MaTWIMGFnc

Balak בלק – The Struggle Between the Pure and the Defiled

Parshas Balak examines the hatred of the defiled טמא for the pure טהור. In it the nation of Israel has conquered the lands of Amorite kings, Sichon and Og, placing them on the border of Moab. Moav reacts with fear and disgust. Rashi explains that they felt pressured because of Israel’s victory was over two powerful allies that they relied upon. Moshe Rabenu in his final discourses castigates Moav because they did not greet Israel with bread and water when they left Egypt. The implication is that the strong friend of Moav should have been Israel. Later on Moav sends their women to seduce the Israelite men in an attempt to cause their downfall through moral corruption. It’s a bold move that would not be expected from a fearful adversary.

Moav’s concern is not that Israel is simply too powerful rather that they are a powerful enemy and not a powerful friend. The reason that Moav views Israel as an enemy is because they view Israel with disgust. The word used here for disgust (ויקץ) is the same word used by the Egyptians in regards to the children of Israel (ויקצו), when they enslaved them. This word is grammatically similar to the word for thorn and Rashi brings here the rabbinic discourse that they were like thorns in their eyes (see Exodus 1:12), so to speak eyesores.

Using the same word Rivka, our matriarch, says that she is disgusted with life because of Esau’s two Canaanite wives (see 27:46). Here it has connotations of defilement based on sexual misconduct and idolatry. The commentaries understand the Chumash as saying that all three of them were not strangers to adultery. In addition one of the reasons given for the blindness of Yitzchak avinu is the burning of incense to idolatry to idolatry by Esav’s wives. Similarly the prohibition against passing an infant through fire for the sake of the idol Molech is listed with the forbidden sexual relationships. What we see is that the טומא of physical lust goes hand in hand with the impurity of idolatry.

Just like purity loathes defilement so too defilement loathes purity. Egypt is described as being steeped in licentiousness and idolatry while Israel is described as pure and faithful. For this reason Egypt is disgusted with Israel. The Or HaChaim sermonizes that during the revelation on Mount Sinai that the Ten Commandments were offered to many nations. When it was offered to Ammon and Moav they rejected it because of the prohibition against adultery, saying that for them obscenity was a way of life. In Bilam’s blessings he praises the physical relationships and the home life of the children of Israel. He also says that he sees no divination or charms in Israel. For these reasons Moav loathes Israel.

Part of the struggle between purity and defilement is in the realm of self-perception. In parshas Shlach the spies in the face of the impurity of the Canaanites consider themselves to be grasshoppers basically because of their own purity and faith. The Kli Yakar brings a parallel saying that Moab viewed themselves as thorns in comparison to the children of Israel; again playing with the word ויקץ. He then analyzes Psalm 80:9-10. “A vine from Egypt You fetched, you expelled nations and planted it. You cleared a place before it and rooted its roots and it filled the earth”. He observes that it is the way of the world that when the owner of a field wants to plant a vineyard in field filled with thorns then he uproots the thorns by the root and throws them away in order to plant in their place a grapes.

When Moav and Midian fail at cursing Israel they then embark on an attempt to corrupt them. The plan is first to seduce physically them then to seduce them to idolatry. The idolatry of Moav was called the Baal Peor, literally the master of defecation. Its service was to defecate before it or on it. The intension is to declare absolute hatred of religion. The Chumash writes, “the people began to prostitute themselves with the daughters of Moav. They then invited the people to sacrificial dinners of their gods and the people ate and bowed down to their gods,” (Numbers 25:1-2). The Or HaChaim notes here that the word began, ויחל, is the language of profanation חילול. The Rabenu Bechai comments that they made their sanctity profane. An act of fanaticism by Pinchas the Cohen ends this episode, but not before a plague from heaven claims 24,000 of Israel.

The nature of the world is that it is filled with darkness with a ray of light that expands and grows stronger. The darkness is tumah (טומא) and the pure ray of light is Israel. The struggle between the pure and the defiled will continue until the Messianic era. As it says, “It will be that day declares the Lord of Hosts that I will cut off the name of the miserables [idols] from the world and their names will no longer be mentioned nor their prophets, and the spirit of defilement I will cause to pass from the world,” (Zechariah 13:2).

  

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/balak-struggle-between-pure-and-defiled.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/07/77.html

YouTube  

http://youtu.be/7MaTWIMGFnc

חקת – ירידה לשם עליה # 76

בפרשת חקת המצוות איך לטהר מטומאת מת. דווקא ללקח פרה אדמה שרף אותו עם עץ ארז ואזוב ושני תולעת. האפר מזה מעורב במים. אלו הטמא מת: הנגע במת לכל נפש אדם, והבא אל האהל שאדם ימות בו, ואפילו נגע קבר. אסור להם לאכול קדושים ולהיכנס לבית מקדש. טהרתו: הזה הטהר אפר פרה אדומה על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי.

קוראים מצוה חק כאשר יש לה הרבה צדים שלא הגיוני. חק לשון חקיקה כמו חוקק באבן. משמעותו עשייתו כמו כתובתו. פירוש רש"י: "זאת חקת התורה" - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה (יומא סז.).  

עניין טמא מת קשה. אולי הוא נראה טמא לפני ה', עצמו, או אחרים, אבל אין לכלוך גשמי. בנוסף מדוע טכס מורכב זה מסיר את הכתם של מוות? עוד קשה למה טהור שנגע אפר פרה אדומה יטמא? ועוד רק הכהנים מכינים האפר והם מוזהרים מטומא אבל בגלל זה יטמאו. וגם החומש אמר " ומזה מי הנדה יכבס בגדיו", (במדבר יט כא), אבל רש"י מסביר: "ומזה מי הנדה" - (נדה ט יומא יד) רבותינו אמרו שהמזה טהור. וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו משא"כ בנוגע וזה שהוציאו בלשון מזה לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה.

העניין טמא מת וטהרתו שייך היום. זאגט דשולחן ערוך אורח חיים ד יח: אלו דברים צריכים נטילה במים: הקם מהמיטה, והיוצא מבית הכסא . . . ויש אומרים אף ההולך בין המתים. ומי שנגע במת, . . . והנוגע בכינה, והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא – תלמודו משתכח.

·         משנה ברורה (מב) בין המתים – בבית הקברות. וכתב מהרי"ל סימן כ"ג, שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות; ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שרוחות רעות מלווין החוזרין. ויש נוהגין אז לרחוץ גם הפנים.

·         מגן אברהם (כ) בין המתים — היינו בית הקברות (תשובת מהרי"ל סימן כ"ג). וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות, ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שהשדים מלוין החוזרים. ויש לרחוץ גם הפנים, עד כאן לשונו עיין שם.

הגמרא נבוכה שהאפר הפרה האדומה מטמא את הטהור, ואומרת,

" קל וחומר הוא אם על הטמא טהור על הטהור לא כל שכן ור' עקיבא היינו דקאמר שלמה אמרתי 'אחכמה והיא רחוקה ממני' [קהלת ז כג]", (יומא יד.).

פירוש ה ספורנו – "זאת חקת התורה אשר צוה ה' ":

באמרו הזה עליהם מי חטאת. והנה כבר אמרו ז''ל לכך כתב בה חוקה גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה, וששלמה אמר עליה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ומעיקרי ההעלם בזה הוא שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אמנם בהביננו אל כל המצוה אולי דבר יגונב ונקח שמץ מנהו.

וזה כי מצאנו שמעקרי הפרה הוא שתהיה אדומה בשלמות. וכבר ביאר הנביא שהחטא נמשל לאדום. [פלא שכאן הוא בחינת תשובה]. . .

ראוי להתבונן מה שאמרו ז''ל שעץ ארז יורה על הגאוה והאזוב יורה על הפכה ובהיות שני התולעת עם שניהם יורה ששניהם חטא כאמרם בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה בפרט למי שיצטרך לנהוג נשיאות לתועלת הרבים. וכבר אמרו ז''ל (פרק קמא דיומא) שנענש שאול על שלא הקפיד על כבודו כאמרו ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכן תפש עליו הנביא באמרו הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה. . .

ראוי להתבונן שבהיות כל אמרת אלוה צרופה היא בלי ספק מישרת המעשים אל המצוע כי כל אחד משני הקצוות נמאס כאמרו ונעקש דרכים יפול באחת. . .

ראוי להתבונן שאין דרך נאות להישיר את הנעקש דרכים ולהשיבו אל המצוע זולתי בהטותו אל קצה הפכו כמו שיקרה בחליי הגוף כאמרו 'חבורות פצע תמרוק ברע' (משלי כ ל) אף על פי שאותה ההטיה אל הקצה היא בעצמה נמאסת ותשחית ענין מי שתהיה דרכו ממוצעת כענין התרופה המשלשלת שתועיל לחולה ותזיק לבריא.

העניינים הנזכר לעיל בסיפור מעשיות של רבי נחמן מברסלב, "מעשה באדם שנעשה תרנגול-הודי". בקיצור: בן מלך משתגע ודמה שהוא תרנגול-הודי. לכן הוא וישב ערום תחת השולחן ואכל רק גרעיני שבולת-שועל ופירורי עצמות. בא חכם לרפאותו והתנהג כמו הבן מלך ואמר שהוא גם כן תרנגול-הודי. אחרי הבן מלך בטח בחכם, החכם לאט לאט מתלבש, ישב בשולחן, ואכל כהוגן, והסביר אפילו הוא עושה ככה עשוי הוא להיות תרנגול הודי כהלכתו. הודה לו בן המלך. ובן המלך סבר וקיבל את דעתו זו של החכם. כיוון שעמד והלך כבן-אדם התחיל להתנהג כבן-אדם גמור.

נלמד מכל זה שלפעמים צדיק וחכם צריך להתנהג מוזר לעזור אחרים. זה גם בחינת, "  עת לעשות לה' הפרו תורתך", (תה' קיט קכו). רש"י: ". . . ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל כגון גדעון ואליה בהר הכרמל שהקריבו בבמה". היסוד הקדוש ברוך הוא נשגב וחסדו למעלה מאמרו שהיא התורה ובוודאי למעלה מהשכל קטן של בני אדם.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/chukas-descent-for-ascent.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/76.htmlt

YouTube  

http://youtu.be/TsbbfLLXSsU