בפרשת מטות ה' מצווה ישראל להילחם מלחמת נקמה נגד מדין. מואב ומדין
שלחו נשיהם בזנות להשמיד ישראל דרך שחיתות מטומא. לא הצליחו אבל גרמו מגפה שהרג
24000. רש"י: "מאת המדינים" - ולא מאת המואבים שהמואבים נכנסו לדבר
מחמת יראה שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם שלא נאמר אלא (דברים ב) אל תתגר בם מלחמה
אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם ד"א מפני ב' פרידות טובות שיש לי להוציא מהם
רות המואביה ונעמה העמונית, (במדבר לא ב).
זאגט דחומש: ויצבאו על מדין . . . ויהרגו כל זכר. . . וישבו בני ישראל
את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת כל חילם בזזו. ואת כל עריהם במושבתם
ואת כל טירתם שרפו באש. ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה. ויבאו אל משה
ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה. . . ויקצף
משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה. ויאמר אליהם משה החייתם
כל נקבה. הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת
ה'. ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו, (שם ז יז).
זאגט דרמב"ם: הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק
ממנה עד הקצה האחר. וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה
להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו
למוטב, יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם
שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס ,(משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות פרק ב
הלכה ג).
זאגט דגמרא: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת
כעסו דכתיב "פני ילכו והנחותי לך" אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו
פנים של זעם ואניח לך. ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא, אין, דתניא ואל
זועם בכל יום, (ברכות ז.).
זאגט משלי: כעס לאביו בן כסיל, (יז כה). כְּסִיל דווקא. כסיל
לא תפש אלא ודע חקי החכמה אבל שונא לימודים עיוניים ושונא לימודים מעשיים . לכן מפספס הנקודה הברור
וגורם כעס, התמרמרות, וקצף. מעלליהם תועבות וההיגיון מגוחך לכן יעוררו זעם צדקנים.
מצד הרע לעתים קרובות כעס יתר על המידה, מוגזם, ומעוקל לשימוש יהירות.
הוא כרגש שהתפרצותה לעתים קרובות פתאומית ונובעת השכל נעלם. לפעמים ניתן
להרגיע או להתמתן, אבל בדרך כלל אי אפשר לכבוש אותו לעולם. נראה שיש מצבים שהכעס ראוי
אבל רק במידתו ורק בדברים הנכונים.
בספרי קבלה כעס כתר על אות עי"ן וקו בין בינה ותפארת בעץ חיים.
הרמז יש לתקן דרך הבנה דבר מתוך דבר ועין טוב. זאגט הנביא זכריה (יד יז) בעניין
קצף ותקונו: כי כה אמר ה' צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר
ה' צבאות ולא נחמתי. כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלם ואת בית יהודה אל תיראו. אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט
שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל תאהבו כי את כל
אלה אשר שנאתי נאם ה'.
לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל
נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב,
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,
Blogger English
Blogger Hebrew
YouTube
No comments:
Post a Comment