בפרשת פנחס התורה רושמת את הקורבנות שנקרב בחגים היהודים, ראשון
העולה תמיד. בעיקר הוא שני כבשים אחד בתחילת היום והשני בסוף היום. התבלינים יין וקמח מעורבב עם שמן זית. נשרף על המזבח כמו
שזה נעשה בהר סיני בחנוכת בית המקדש. נחשב ריח לה'.
בזה הרבה מפירוש רש"י מספרי. רש"י (במדבר כח ב) צו את
בני ישראל. מה אמור למעלה [בעניין יהושע – יוסף ש' המחבר], יפקוד ה', אמר לו הקב"ה,
עד שאתה מצוני על בני, עכ"ל. "והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה
וצויתה אתו לעיניהם", (במדבר כז יט). גזרה שוה הוא. רש"י (במדבר כז
יט) וצויתה אתו. על ישראל, דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך.
ספרי (במדבר כח א) -
משל למה הדבר דומה למלך שהייתה אישתו נפטרה מן העולם. היתה מפקדתו על בניה אמרה לו
בבקשה ממך היזהר לי בבניי אמר לה על שאתה
מפקדתני על בניי פקדי בניי עלי שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג ביזון. כך אמר לו הקב"ה
עד שאת מפקדני על בניי פקוד בניי עלי שלא שלא ינהגו בי מנהג ביזון ושלא ימירו
את כבודי למעלה [עניין זכירות תמידי – יוסף ש' המחבר] באלקי הנכר. מהו אומר "כי
אביאם אל האדמ'" עד שאתה מפקדני על בניי פקוד בניי עלי. כך נאמר "צו"
ציווי מיד בשעת מעשה ולדורו.
כלומר עולה תמיד תזכורת להיות עדין ונאמן.
"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן
נון איש אשר רוח", (במדבר כז יח). רש"י - כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו
של כל אחד ואחד (ספרי). ספרי "ויסמוך את ידיו עליו", (שם) - מלא וגדוש וכן
הוא אומר ומשרתו יהושע בן נון נער, כיוצא בו אתה אומר "לא ימוש ספר התורה הזה",
(יהושע א ח). והלא דברים קל וחומר מה יהושע שנאמר לו "מלא אותו רוח חכמה",
שנאמר לו "מלא אותו רוח חכמה", ו " לא ימוש", שאר בני אדם על אחת
כמה וכמה. "ויצוהו" כאשר צוה ה' את משה , מה צוה הקב"ה את משה בשמחה
כך צוה ה' ליהושע בשמחה
כלומר תכנית היומיום בו לימודי קודש שנעשה בשמחה אע"פ לפעמים יש
טרחה.
ספרי: "אשה" (במדבר כח ג) - אף על פי שאתה נותן לאישים לא ירצה
עד שיהו כאישים "אשה ריח ניהוח לה' ". נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה
רצוני. שמעון בן עזאי אומר בוא וראה בכל הקורבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלקים
ולא אלקיך ולא שקי וצבאות אלא י”וד וה"י שם מיוחד. שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. ללמדך שאחד
מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה . ובשם שנאמר "ריח ניחוח" כשור כך נאמר
בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף. ללמדך שאין לפניו אכילה ושתייה אלא שאמר ונעשה
רצונו. וכן הוא אומר "אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ידעתי כי עוף הרים
וזוז שדי עמדי", (תהל נ יב). שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנאמר "האוכל
בשר אבירים ודם עתודים אשתה",(שם יג), אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי, בשביל
לעשות רצוני. וכן הוא אומר, "וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו"
(ויקרא כב כט).
וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו' אותה כאשר צוה ה' כן
עשו וברך אותם משה מה ברכה ברכם אמר להם יהי רצון שתשרש שכינב במעשה ידיכם' והם
אומר' ויהי נועם ה' אלקינו מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו' ואע"פ
שאין כתוב מפורש בכתובים שנאמר "יראה
אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם", (תהלים צ טז)
משמע העושה כמו קרבן תמיד מקבל הברכות אלה.
עולה תמיד כבש בתחילת היום וכבש בסוף היום. משא בינוני. מקריב פר
גדול לחגים ועני מביא יונה קטנה. זאגט דגמרא, "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא
עם בריותיו משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא
והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה", (סנהדרין ג). היסוד יום עבודה הוגן
יומיומית לעבודה קדש אבל העבודה גם צריך להיות נעים.
לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל
נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב,
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,
וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger English
Blogger Hebrew
YouTube
No comments:
Post a Comment