פרשת בלק מעיין השנאה בין טהור וטמא. בה ישראל ישב בארצות שני מלכי האמורי
מול ארץ מואב. "ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל",
(במדבר כב ג). רש"י (שם כב ב)
- אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם אנו על אחת כמה
וכמה לפיכך ויגר מואב. עכ"ל. זאגט דחומש, "לא יבא ממזר בקהל יהוה
גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'. לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא
להם בקהל ה' עד עולם. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם",
(דברים כג). משמע החבר החזק של מואב היה צריך להיות ישראל. גם מרמז על עון לוט. הלאה
מואב שולח את הנשים שלהם לפתות את הגברים הישראליים, בניסיון לגרום לנפילה שלהם דרך
השחתה זנות. זה צעד נועז שלא היה ניתן לצפות מן אויב מפחיד.
פחד מואב לא רק הפחד של החלש לחזק אלא שהם חושב שישראל אויב חזק לא
חבר חזק. הסיבה, "ויקץ מואב מפני בני ישראל". כמו ויקצו מצרים מפני
בני ישראל (ר' שמות א יב). רש"י - ורבותינו דרשו, כקוצים היו בעיניהם.
זאגט דחומש, "ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת
אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים", (בראשית כז מו). רש"י
" ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת" - בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות
לע"א). רש"י (בראשית כז טו)
" ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אִתָּהּ בבית "
-
-
והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן. ענייני
זנות וע"ז. גם, "ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלקיך",
(ויקרא יח כא), נרשם בתוך אשורי ביאה. מה עניין ע"ז עם עריות אלא ששניהם
הולכים ביחד.
כמו טהרה מאסת טומא כך טומא מאסת טהורה. כמו מצרים נשרת בזנות
וע"ז כך ישראל מאמנים וטהרים. לכן מצרים קץ מישראל. פ' אור החיים, "ועתה
אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ"
- הלך אצל עמון ומואב וכו' אמרו לו מה כתוב בה לא תנאף וגו' אמרו לו כל עצמה של
ערוה להם היא.
ברכות בלעם, "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", "כי
לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל",
"ומספר את רבע ישראל". שבה למאמנים וטהורים בעקב
זה מואב מואס ישראל.
חלק המאמץ בין טהרה וטומא בענייני תפיסה עצמית. המרגלים לפני טומאת
הכנענים התחשב על עצמם שהם חגבים בגלל שהתחשב על עצמם שהם טהורים. לעומת זה תפיסה עצמית
מואב שהם קוצים לפני ישראל. פ' כלי יקר - המשילו את עצמם לקוצים בערך בני ישראל שנמשלו
לגפן שנאמר (תהלים פ.ט-י) גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה, פנית לפניה ותשרש שרשיה
ותמלא ארץ, כי בנוהג שבעולם כשבעל השדה רוצה ליטע כרם בשדה מלאה קוצים אז הוא עוקר
הקוצים מן השורש ומשליכם זרה הלאה כדי ליטע במקומם הגפן.
כאשר מואב ומדין הכשילו לקלל את ישראל אז נסו להשחיתם. ראשוו לפתות דרך
תאוות הגוף אחרי כך לפתות אותם לעבודת זרה. ע"ז מואב בעל פעור. פ' רש"י (במדבר
כה ג) - "פעור" - על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאן רעי וזו היא עבודתו,
עכ"ל. הכוונה להגיד שנאה חריפה על דת. זאגט דחומש, "ויחל העם לזנות אל בנות
מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן", (במדבר כה א ב).
פ' אור החיים - ויחל העם לזנות אל בנות מואב. אומרו ויחל לשון חילול שנתחלל
לזנות פירוש לפי שזנו אחרי אלהי נכר. פ' רבינו
בחיי – עשה קדושתו חול. בסוף מעשה קנאות של פנחס הכהן גמר הגנאי אבל לא לפני מגפה מותה
24,000
מישראל.
העולם מלא חושך עם לו אור שמתפשט ומתגבר. חושך זה הטומא. אור הטהורה
זה ישראל. המאמץ בין טהורה וטומא ימשיך עד ביאת המשיח כמו שכתוב, "והיה ביום ההוא
נאם יהוה צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח
הטמאה אעביר מן הארץ", (זכריה יג ב).
לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל
נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב,
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,
וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger English
Blogger Hebrew
YouTube
No comments:
Post a Comment