בחקתי – ערך אדם # 70

פרשת בחקתי  פתח בתיאור יפה של הברכות ש בואו עם  שמירת מצוות. ברכה מתחילה שפע חומרי, ממשיכה בשלום בארץ דווקא חיות פראיים ואויבים זרים, בתוספת האנשים יהיו פורה ורבים. הוא מסכם כי בית המקדש ייבנה, הקב"ה יהיה הכח של ישראל, וישראל תהיה עמו.

אחר כך יש רשימה ארוכה של זוועות  אם העם לא יקבל את התורה בלבם ולשמור אותו למעשה. החל עם הרגשות, אנשים יהיו כישלונות מפחידים, משתולל, דיכאון. אם עקשן הם יינגעו בחיות בר, מלחמה, מגפות, ועוני. אם העם פונה אל קיום שטחי או מתרחש מעת לעת קב"ה לא רק לא לשים לב לזכיות שלהם, אבל יגרום להם רעב, להרוס שגעונים שלהם ולזרוק את פגריהם עליהם.

אזהר משתנה לנבואה שטובה והרע אכן יתרחשו. בעתיד ישראל יהיה מפוזר ובארץ אויביהם. אבל בסוף יש קצת טוב. הלב הערל של ישראל יהפוך כנוע; אז הקב"ה יסלח החוצפה שלהם, וזוכר את בריתו עם האבות.

הפרשה מסתיימת בתיאור נדר צדקה אי רגל. והעניין אומר דרשני. בו אדם מתחייב לתת את הערך של חייו לה' כלומר לבית המקדש. ערכים קבועים מוצגים בעצם בהתאם לגיל והמין של התורם. הגבוה חמישים שקל כסף לגבר בין עשרים לששים (ויקרא כז ג). החומש השוואה חמישים שקלים לערך חומר של שעורה (שם טז). חומר. במילים אחרות ערכיו של אדם הוא אותו ערך של 37 ליטר של שעורה. זה פחות מקערה של 130 שקל כסף, שראש שבט תרם לחנוכת המשכן (ראה במדבר ז יג). בערכים של היום הוא כ US$ 50 (172 ₪).

פירוש הקלי יקר: איש כי יפליא נדר וגו'. סמך פר' זו לקללות לומר שישראל נודרים בעת צרה . . . ומסכים לדברינו מה שפירש בעל הטורים (כז.א) שכל מספר השקלים קמ"ג כנגד קמ"ג קללות שבתורת כהנים ובמשנה תורה. (עיין מדרש תדשא-אוצר המדרשים ע' 480) וכי מפני שמספרם שוה נסמכו להדדי, אלא לומר לך שקמ"ג קללות שבתוכחה גורמין נדרי קמ"ג שקלים כי אין ישראל נודרים ליתן מן ממונם לשם ה' כי אם בשעה שהצרות מכריחין אותן".

בזה יש להבין הסיבה רק נ' שקל נחשב ערך איש. כאשר יסורים גדולים לפניו זה מביא מדת ענווה והכרת הדרגה הנמוך שלו. כמו ב"וּנְתַנֶּה תֹּקֶף", "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר . . . וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף". גם הוא מכיר גדלות ה' שהוא " מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם אֵין קִצְבָּה לִשְׁנוֹתֶיךָ וְאֵין קֵץ לְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ . . . וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ". לכן יש סיבה בשביל "תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה". גם בעקב קטנות הסכום יחסי כדאי לשלם.

יש סיפור של הבעל שם טוב כאשר הוא קבל הצעה לבשירתו אמר לשווער שהשידוך להיות אתו ולא עם תורתו וחכמתו. בפגישה הראשונה עם אשתו הבעש"ט התנהג כמו ריקן. זר מרמז על דרגתו בלי תורה ומצות.   

איש נשמה לבוש בגוף. נשמה חלק ה'. הגוף משך דהיוי. אדם שפונה לגופו שווה חומר שעורה. פונה לנשמה הוא חסר "מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו. תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו ח צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי. צפור שמים ודגי הים עבר ארחות ימים". ומכיר מה אדיר שם ה' בכל הארץ (ר' תה' ח ו י).

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/bchukosai-value-of-man.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/70.html

YouTube  

http://youtu.be/_Mcvw3PSGUM

B’chukosai בחקתי – The Value of a Man

Parshas B’chukosai opens with a flowery description of the blessings of observance. The blessing starts material prosperity, continues with peace in the land both from wild animals and foreign enemies, plus the people will be fruitful and numerous. It concludes that the Temple will be built, Hashem will be the power of Israel, and Israel will be His people.

After that there is a litany of horrors if the nation does not accept the Torah into their hearts and keep it in practice. Starting with the emotions, people will be paranoid, manic, depressed failures. If they become defiant they will be plagued by wild animals, war, pestilence, and poverty. If the nation turns to sporadic and superficial observance G-d will not only not pay attention to their good qualities, but will inflict them with starvation, destroy their cults and fetishes and dump their dead bodies on them.

The warning segues into a prophesy that both the good and the bad will indeed occur. In the end Israel will wind up scattered and in the land of their enemies. The final denouement, though, is somewhat optimistic. Israel’s uncircumcised heart will become submissive; G-d will then forgive their insolence, and recall His covenant with the patriarchs.

Cryptically the parsha ends with a description of an unusual type of vow to give charity. In it a person pledges to give the value of his life to Hashem, meaning to the Temple. Fixed values are stated basically depending on the age and gender of the donor. The highest is fifty silver shekels for a man between twenty and sixty (Leviticus 27:3). By comparison the Chumash considers fifty shekels as the value of a “chomer” of barley (ibid 16). A chomer is about ten bushels. In other words the value of a man is same as ten bushels of barley. It is less than the 130 silver shekel bowl that a tribal chief donated to inaugurate the Mishkan (see Numbers 7:13). By today’s values it is around US$ 50.

The Kli Yakar comments that this section is next to the section about the curses because a person makes promises in times of travail. He brings the Ba’al HaTurim who notes that the sum of all of the human values mentioned there totals 143 which is the same as the number of curses that were just enumerated, meaning that the curses cause the oath. He adds that there is a tendency to renege on the pledge once the immediate peril has passed.

With this we can understand why only fifty shekels is considered the worth of a man. When the horrors are at hand a person has a humble recognition of how little his life really is worth. His beginning is dirt and his end is dirt. He risks his life to bring his daily bread. He is like a broken potsherd, withered grass, a passing shadow, a wispy cloud, dust in the wind. He also recognizes that Hashem is the living and existing king. His years and days have no end and it is impossible to reckon His glory. However, our name is bound up in G-d’s name. Therefore there is a reason to repent, pray, and give charity (see Unesaneh Tokef, High Holiday liturgy). Also when the relative smallness of the amount is considered, it’s worth paying.

There is a story of the Ba’al Shem Tov that when his soul mate was proposed to him, he replied to his prospective father in law that he wanted the shidduch to be with him and not his Torah and wisdom. When he first met his wife he behaved like a simpleton, suggesting that this was what he was like without Torah and mitzvahs (see Shivchei HaBesht story 4).

A man is a soul clothed in a body. The soul is a piece of Hashem and the body is the hide of the snake. If a man turns to his body then his life is worth that of ten bushels of barley. If he turns to his soul he is a little less than an angel, crowned with splendor and dignity. He is given dominion over the works of G-d, the animals of the field, the birds of the sky, and the fish of the sea. And he recognizes the mastery of Hashem and how great His name is in the entire world (see Psalm 8:6-10).  

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/bchukosai-value-of-man.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/70.html

YouTube  

http://youtu.be/_Mcvw3PSGUM

ל"ג בעומר - ההלכה לדעת רבי שמעון

ל"ג בעומר הוא היום שבו זוכר עם חגיגה תנא הרב שמעון בר יוחאי.  שבח לו רבו ר"ע, " דייך שאני ובוראך מכירין כוחך", (תל' ירושלמי סנהדרין א ב, דף ו.). עיקר הוא שהחכמה וצדקתו של הרשב"י היו גדולים בהרבה, כי מחבריו. אלה רמזו במזמור הפופולרי שהושר עליו בל"ג בעומר, "שמן ששון מחבריך", ו "אור מפלא רום מעלה".

לגבי עצמו זאגט דגמרא, "ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני   . . . הן ומי זוטרי כולי האי והא אמר רבא תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא שנאמר סביב שמנה עשר אלף ל"ק הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דלא מסתכלי באספקלריא המאירה", (סוכה מה:). משמע רשב"י העליון והרבה לא הבינו אותו נכון או לא הבינו אותו בכלל. גם משמע היה לו חזיון ברור של רצונו המקום וידו בעולם השפל.

היה לרשב"י הכירה מיוחד של העמוקות וסודות התורה. לכן התחשב בכוונות האיש ו" דרש טעמא דקרא". זה לא אומר שהוא שם לב לפעולה, אבל כוונה הייתה חשוב. לדוגמה באיסור והתר בשבת דבר שאינו מתכוון לא מספיק סיבה לאסור.

הכי תמצא, גררת מטה בשדה אפשר לפלח את הקרקע. לכן י"א אסור משום חרישה. רשב"י מתיר בגלל לא התוצאה ולא הפעולה באמת חרישה. וגם אם במקרא פלח את הקרקע הוא דבר שאינו מתכוון. במצב מלאכה נעשה בדרך אומן אבל לא רוצה התוצאה רשב"י אסור משום פסיק רישה.

שיטת הרשב"י שיחסים מפוקפקים בין פעולה ואת הגרסה לא חשוב.

כמו כן הוא מודע יותר למה שהוא בעבודת מהות. עם זאת מסקנה מאוד הגיונית היא, שרבי שמעון מוערך טוהר הלב יותר מטוהר הפעולה. כמו כן הוא מודע יותר למה שהוא מלאכה ממש. עם זאת מסקנה מאוד הגיונית היא, שרבי שמעון מוקיר טוהר הלב יותר מטוהר הפעולה.

בדרך כלל ר"ש מתרכז כלשון הקרא ועקרו. לדוגמה - לרבי שמעון אינו מטמא טומאת אוכלין דתנן הערלה וכלאי הכרם ושור ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור . . . כולם מטמאין טומאת אוכלין ר"ש אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין  . . . ואמר רב אסי אמר ר' יוחנן מאי טעמא דר"ש, ”מכל האוכל אשר יאכל", (ויקרא יא לד).  אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל, אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל (מנחות קא).

גמ' שבת לג: - פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס. משמע ר"ש לשיטתו אם אין כוונה לשם שמים כלל אין לקרא טוב.

הקושי הוא שכוונותיו אינן ברור לעין וסיבות פסולות נמצאות. לכן הדיות לא רוצה ולא יכול להכיר אותם. אבל חכם וצדיק מכיר המצב ברור.

כתוב בגמרא בכמה מקומות ש "ר' שמעון דרש טעמא דקרא" (יבמות כג., בבא מציעא קטו.) להפסיק פסק. דוגמה: מתני' אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה (דברים כה יז): גמ' ת"ר אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה דברי ר' יהודה ר"ש אומר עשירה ממשכנין אותה ענייה אין ממשכנין אותה שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה. למימרא דר' יהודה לא דריש טעמא דקרא ור"ש דריש טעמא דקרא (ב"מ קטו.). תוצאה: אם אין משכון אין הלואה אז יש קולה לאלמנה עשרה.

הרשב"י נחשב מקל. נראה הסיבה שהוא חושב שההלכה עצמה חכים וחסיד. התוצאה הוא לא פוסק פסק אי הגיוני וטרחני.

הדרשים הגיוני ועתים קרובות בודק את כל האפשרויות שבחשבון. הוא היה מקובל גדול ושמש הסבירו הרבה כמו העשר ספירות והארבע עולמים למבנה שכלי שלו. הוא היה מאוד משכיל ויכל לראות את הדקויות בחומש, עד שהוא מבין את הסופר שלה ותופס את רצונו.

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/lag-bomer-is-day-weremember-with.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/blog-post.html

YouTube  

http://youtu.be/pLQbuEV6d2

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

Lag B’Omer: The Halacha According to Rabbi Shimon

Lag B’Omer is the day we remember with celebration the Talmudic sage Rabbi Shimon bar Yochai. He was praised by his teacher Rabbi Akiva that, “it is enough for you that I and your Creator recognize your greatness”, (כוחך) (Talmud Yerushalmi tractate Sanhedrin 1:2 page 6b). The gist of the comment is that intelligence and the righteousness of the Rashbi were far greater that of his comrades. These are alluded to in the popular song sung about him on Lag B’Omer fuel, “for joy more than your colleagues”, and, “an amazing light, high and exalted”.

Concerning himself he remarked, “I have seen sons of ascension and they are very few . . . if there are two it is me and my son”. The Gemara continues can they be so few? Wasn’t it said that 18,000 stand before the Holy One Blessed be He? Answers the Gemara, there are those that have a clear perception and those whose perception is not so clear (See Gemara Sukkah 45b). What this means is that Rabbi Shimon is in the elite therefore many will not understand him or misunderstand him. It also means that he had a clear perception of the will of G-d and His hand in the physical world.

Rabbi Shimon had a unique recognition of what was in the depths of the Torah. Therefore in halacha he would look at intentions of the person and the reasons inherent in mitzvahs. This does not mean that he ignored the action. Intention though was an important component. For example in considering what actions were forbidden on Shabbos unintended results were not sufficient reason to for a prohibition.

The example given is that of dragging a bed across a field which can result in breaking up the ground. There are those that say this is forbidden because in some cases it will result in ploughing. Ploughing is one of the ordinary labors that go into producing food. Rabbi Shimon permits dragging the bed because neither the result nor the action really is ploughing In addition the person’s intention is only to move the bed not to plough.

In a situation where work is done in a professional way albeit without intention for the ordinary result Rabbi Shimon would forbid it. For example properly slaughtering a chicken but with the intention of using its head for a child’s toy ball and not for the purpose of the meat, Rabbi Shimon would forbid.

Essentially he is saying that a specious relationship between an action and the text of the law is not relevant. In addition he is more conscious of what is in essence work. However a very logical conclusion is that Rabbi Shimon valued purity of heart more than purity of action.

Generally the Rashbi focuses on the language of Scripture and its essence. For example there is a discussion if forbidden foods like urla (fruit yielded by a tree in its first three years – (ערלה can be considered as impure (טמא) foods. Rabbi Shimon replies not. The source for his reasoning is a verse concerning ritual impurity of food which says it applies to, “all food that you will eat”, (Leviticus 11:34). Therefore food which a Jew cannot eat, like urla, would not contract ritual impurity.

Concerning the Romans, their building of bath houses, bridges, and market places in and of itself was not sufficient reason to consider them good people. This is because the reason for the construction of worthy projects had to be considered as well. In this case animal pleasure, desire for money, and sexual immorality were the motives. It would seem that in order to consider them as good people there had to have at least some intention for the sake of heaven.

The difficulty is that intentions are not clearly visible and improper motives are common. Therefore an ordinary person may not be able or wish to discern them. However a chacham and a tsadik may be keenly aware of the entire situation.

It says in a number of places in the Gemara the Rabbi Shimon unlike other Mishnaic sages considers reasons for a mitzvah especially when rendering a decision concerning the law. One example is the Biblical prohibition against taking a widow’s garment as security for a loan (see Dvarim 24:17). Rabbi Yehuda sees this as a blanket prohibition, which would include a rich widow, based on the simple reading of the Chumash. Rabbi Shimon says that it does not apply to a rich widow. He explains that a pledged garment, for example a poor person’s blanket, must be returned to a person at night so he can use it. In connection with this a poor woman’s garment would have to be returned nightly thereby compromising her reputation. A rich woman’s cloak would not be returned until the loan is repaid. Because she suffers no bother, collateral may be taken. It comes out if only a collateralized loan will be made, then lenient treatment is given to the rich widow.

The Rashbi is generally considered lenient. It would seem that this is because he sees the law as being generally wise and benevolent plus he is sensitive suffering. As a result he typically does not draw conclusions that are illogical or bothersome.

His analyses tend to be systematic and may explicitly examine all of the mathematical possibilities. He was a great Kabalist and most likely used kabalistic structures like the ten sefiros and the four universes as paradigms for his thinking. He was extremely literate and could see the nuances in the text of the Chumash to the extent he could understand its writer and perceive His will.

Songs of Lag B’Omer as sung by Yoseph:

Amar Rabbi Akiva - אמר עקיבא - Says Rabbi Akiva

https://www.youtube.com/watch?v=RLoE48yntdA

בר יוכאי נמשחת אשריך - Bar Yochai - anointed and happy

https://www.youtube.com/watch?v=8Aibl34w-QY

ואמרתם כה לחי - They Will Say He Lives - V'amartem ko LeChai

https://www.youtube.com/watch?v=taqinWBAnPw

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/lag-bomer-is-day-weremember-with.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/blog-post.html

YouTube  

http://youtu.be/pLQbuEV6d2Y

Curriculum Vitae / Resume

Resume:
https://docs.google.com/document/d/1CHXPv1w2-d_5XbUWbCqf2UtxS0H3wyfb84QebhfNwgQ/edit?usp=sharing

Diplomas & Licences:
https://onedrive.live.com/redir?resid=704C64A0A072725B!115&authkey=!AHW5JfbQruXMYIQ&ithint=folder%2c.jpg

בהר – מחיר מתאים # 69

בפרשת בהר הבני ישראל מצווה שלא לעבד את האדמה מדי שבע שנים ומדי חמישים שנה. בשנים אלה עבדים משתחררים וחובותיהם בוטלו. בנוסף בשינה חמישים, יובל, קרקע תוחזר ליורשי אבותיו.

לא כל הקרקעות בבעלות אבותיהם. כל חיילים שכבשו את ארץ כנען תחת יהושע קיבל חלקת אדמה. זו עברה על צאצאיהם על פי דיני ירושה. החומש אוסר על המכירה הקרקע לצמיתות רק מאפשר להיות מושכר עד היובל. בהקשר זה חייב לקבע המחיר לפי מספר גידולים עד שנת החמישים. החומש מזהיר כי בעת מכירה או קנייה מ לאַנדסמאַן אסור לסחוט (אל - תיונו) את אחיו (ראה ויקרא כה יד).

הכלי היקר מביא דרש מהגמרא (ב"מ מש:) של מצווה זו. מקשה שייכות אונאה לקרקעות , "וטעמו של דבר שכל דבר הנמכר אינו בערך אחד בכל הזמנים, כי כפי השתנות הזמנים לפעמים יוקרו או יוזלו, על כן לעולם אין ערך ידוע לשום דבר הנמכר. . . . ולא מיעט קרקעות כי אם מביטול מקח". "מכל מקום לא ימלט שיבא הזמן שתהיה נמכרת באותו ערך שהוא קונה אותה עכשיו".

פירוש תורה תמימה:

"אל תונו" - אין לי אלא שנתאנה לוקח, נתאנה מוכר מניין, ת״ל או קנה אל תונו [ב״מ נ״א.]

"איש את אחיו" - ואין לי אלא הדיוט להדיוט, הדיוט לתגר, תגר להדיוט מניין, ת״ל אל תונו איש את אחיו מכל מקום [תו״כ].

נראה שדרש החומש את האדמה הזאת מבחינה פיננסית. במקרה זה החומש צופה חטיבת קרקע כזרם של הכנסה. אם המכירה גורמת בהכנסה שהיא גבוהה מדי לצד אחד על חשבון הצד האחר, אחד מהם רימה והשני הוא להיות מרומה. המוכר רשאי לרווח הוגן על מכירה. הוא בוגד הקונה אם הוא לוקח יותר מדי. כמו כן הקונה בוגד אם הוא משלם מעט מדי. הרעיון היסודי להיות הוגן בהתנהלות של עסק, נאמן בממנות, ונאמן בכלל.

החומש ממשיך בדרש על אדם שהפך לעני (שם לה), ואמר כי עם שלו צריך לנסות לעזרו. אם כסף ניתן לעני, אין לקחת נשך. שני לשונות לעניין נשך הם נשך ומרבית. נשך לשון נשיכה ומרמז שאין להרוויח ע"י מצב אומלל של חברו. מרבית לשון ריבה ומרמז שאין לחלוב שלימזל.

הנושא האחרון עבד עברי. התכלית היא לעשות מאמץ גדול לפדותו. וזה מתחיל עם המשפחה. אם אי אפשר אז להניע מעבודה פרך. עניין הצלה והגנה על החלשה. החומש בספר שמות (כב ב) אוסר גם לסחוט או ללוחץ את גר תושב גם הלשון לא - תונה. זה מוזכר באיסור "כל אלמנה ויתום לא תענון".

העניין העקרוני שין לעשוק החולשות, לא בממונות לא בדברים לא בשום אופן, ובוודי לא לשם כיף או רווח. אדרבא חייב להתנהג במידת חסד, להזהיר שלא להזיק, וגם כן לנסות לחזק אותם. יש רמז בזה במצוות לא לעבוד את האדמה מהעת לעת. כמו מצווים לעשות חסד כלפי האדמה, שאין לו רגשות והוא הנמוך של נמוך; כל שכן חייב להתנהג בחסד כלפי חברו יהודי שאכן מרגיש כאב וגם קבל התפקיד הגבוה של שירות לבורא העולם.

 Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/behar-fair-price.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/69.html

YouTube  

http://youtu.be/60iHcP41TNo

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Behar בהר – A Fair Price

In parshas Behar the children of Israel are commanded to leave the land fallow every seven years and every fifty years. In these years slaves are released and debts are cancelled. In addition on the fiftieth year, Yovel (יובל) or Jubilee, land is returned to its ancestral owners.

Not all of the land is under ancestral ownership.  All of soldiers that conquered the land of Canaan under Joshua received a plot of land. This was passed onto their descendants based on the laws of inheritance. The Chumash forbids the permanent sale of this parcel and only permits it to be leased until Yovel. In connection with this the price must be determined by the number of crops it will yield from the date of sale until the fiftieth year. The Chumash cautions that when selling or buying from a landsman a man should not squeeze (אל-תונו) his brother (see Leviticus 25:14).

The Kli Yakar brings a Talmudic (Buba Metzia 47b) analysis of this mitzvah. It raises the issue that over time the value of land fluctuates particularly due to business conditions. Therefore, how can laws concerning a fair price be applicable? He does point out that over time the purchaser should be able to recover his investment. The Gemara also explains, that the assumption that the prohibition only applies to a buyer trying to chisel, is false. In fact it also applies to a seller trying to gouge. Similarly one may think it is okay for a layman to squeeze a professional, but it is not.

It seems though that the Chumash is examining this land from a financial standpoint. In this case the Chumash is viewing a parcel of land as a stream of income. If the sale results in an income that is too high for one party at the expense of the other party, one of them is cheating and the other is being cheated. The seller is entitled to a fair profit on a sale. He is cheating his customer if he charges more. Likewise the customer is cheating if he pays too little. The basic idea is to be fair in the conduct of business, to be fair with money, and fair in general.

The Chumash then continues with a discussion of dealing with a person who has become impoverished (ibid 35), saying that his countrymen should try to help him. If money is given to a poor person, interest should not be charged. Two terms are used for interest neshech (נשך) and marbis (מרבית). נשך is the language of biting and implies that one should not exploit another’s miserable situation as a wedge to profit by. מרבית is the language of jelly (ריבה) implying that one should not milk a fool.

The parsha’s concluding topic is about Israelite slaves. Its thrust is that every effort should be made to redeem them starting with relatives. If that is not possible the slave at least should not be abused. The idea is the rescue and protection of the weak. The Chumash in the book of Exodus (22:20) also forbids squeezing or persecuting a resident alien also using the language of לא-תונה. It’s mentioned with the prohibition against mistreating widows and orphans.

The basic idea is that one should not exploit the weaknesses, financial, social, or otherwise, of others for fun or profit. On the contrary one should be generally kind and not only avoid hurting the weak, but should try to strengthen them as well. This is alluded to by the commandments not to work the land from time to time. Just like we are commanded to be kind to the land, which has no feelings and is the lowest of the low; even more so we should be kind to a fellow Jew who indeed feels pain and is given the high command of service to Hashem.

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/behar-fair-price.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/05/69.html

YouTube  

http://youtu.be/60iHcP41TNo