יש תחושה של עיתוי בסיפור סיפורי האירועים הידועים. אם מספרים אותם בתדירות גבוהה מדי הם נעשים פרוצים, עלולים להסתכן בשכחה ושיעוריהם נדחים. היהדות היא מאוד מחזורית וככזו היא דאגה גדולה. עבר זמן מאז שסיפרתי את סיפור חנוכה, אז חשבתי שזו תהיה שנה טובה לעשות את זה.
תאריך המרד על ידי המכבים נקבע בדרך כלל על 3621 בלוח השנה היהודי. זה תואם את שנת 140 לפני הספירה, מה שהפך אותה לעת זמנית של ההרס הרומי של העיר קרתגו. זה יהיה 173 שנים לאחר מותו של עזרא שזו סוף תקופת הנבואה. זה גם הזמן שאלכסנדר הגדול תפס את ארץ יהודה מפרס. בית המקדש השני עמד 213 שנה.
הקדמה לסיפור חנוכה היא הסיפור של יוספוס על אנטיוכוס הגדול וכיצד שיבח את היהודים על אדיקותם לאלוקים, נתן מתנות גדולות לבית המקדש, וחתר להפוך אותו למפואר עוד יותר (העתיקות היהודיות ספר 12 פרק 3 סעיף 3). בנוסף הם קיבלו אישור לחיות על פי החוקים שלהם. הדברים הפכו לרעים מאוד כאשר אחיו אנטיוכוס אפיפנס הוחלף אחריו.
פירושו של אפיפנס הוא "גלוי אלוהים" ביוונית, אך בגלל התנהגותו המוזרה ולעתים קרובות גַחְמָנִי רבים כינו אותו אפימאנס שפירושו "המטורף".
היו מריבות פנימיות בקרב היהודים וקבוצה מהם פנתה לאנטיוכוס אפיפנס ואמרה לו שהם רוצים לעזוב את אורח החיים היהודי, לאמץ את אורח החיים היווני, לבנות גימנסיה בירושלים ובדרך כלל לפעול על פי חוקי המלך (שם 12.5.1). זו היתה תחילתה של המתיוונים בקרב היהודים. מבחינה מושגית, זה לא היה שונה בהרבה מהפנייה לאלים צור, בעל ואשתורת בתקופת המקרא או התבוללות בימינו.
מגילת החשמונאים מתחילה בקריאת אנטיוכוס למלך יווני חזק ביותר. הוא קיבל החלטה לתקוף את ירושלים ולהשמיד את היהודים משום שהם לא שמרו על מנהגי יוון וחוקי המלך, אלא הם שמרו על שלהם. הם קיוו לרסוק מלכים זרים, להקמת מלך משלהם, וכי עליהם לשלוט על כל העולם. אנטיוכוס רצה לעקור את הברית המקראית ומתמקד במצוות השבת, בהכרזה על החודש החדש ובמילה.
לאחר מכן שלח את המושל שלו, ניקנור, עם מספר רב של חיילים שטבחו באנשים רבים. לאחר ניצחונם הם הקריבו חזיר בבית המקדש. זה הרגיז את יוחנן בנו של מתתיהו שהמשיך להתנקש בחיי ניקנור. אנטיוכוס שלח אז צבא קטן שפלש לירושלים והרג אנשים רבים. הוא בתורו גורש וכוחותיו הופנו על ידי חמשת בני מתתיהו: יהודה, שמעון, יוחנן, יוחונתן ואלעזר, ולהקתם שנקראה המכבים.
בגריס פלש לירושלים בפעם השנייה עם צבא מקצועי גדול. חיילים גויסו מכל רחבי האימפריה. הם הביאו גם פילים משוריינים שהיו הנשק החזק ביותר של היום. היהודים עסקו בהם בקרב בו יהודה נהרג. אולם המכבים נותרו במצב רוח מרומם והמשיכו במאבק.
הספרות היהודית הדתית אינה מזכה את המכבים בניצחון הסופי על היוונים. במקום זאת, זה מביא את האגדה של יהודית, בתו של הכהן הגדול. היא מיתממת ותוך שיתוף פעולה לשכנע אותו לשתות יין עד שהתעלף. אחר כך קצצה את ראשו והביאה אותו לירושלים. צבא האויב נבהל ונמלט, וסיים את המלחמה.
כאשר סוף סוף המלחמה הסתיימה, המכבים ניקו את בית המקדש ורצו לקיים את מצוות הדלקת המנורה. הם מצאו אספקה של יום אחד בלבד של שמן זית ולקח להם שמונה ימים לייצר שמן שהיה טהור. אף על פי כן הדליקו את המנורה בשמן שהיה להם. באורח פלא זה נמשך שמונה ימים. זה הובן כסימן לכך שהנס האמיתי היה שהם ניצחו במלחמה. הלקח היה שהם לא ניצחו בגלל תעוזתם הצבאית, אלא בגלל שהם אנשים טובים וזה הופיע בקרב.
לע"נ סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment