בס"ד
ארבע תעניות תיקנו לזכרון חורבן בית המקדש, שניהם של שלמה המלך ועזרא הסופר. צום שבעה עשר בתמוז חל בחודש הזה, שלושה שבועות אחר כך הוא צום תשעה באב. בתשעה באב אומרים קינות. וכן קוראים ספר איכה. כמה הוא נקרא קינות. הוא נקרא אחרי המילה הראשון שלו. קינות הוא קובץ שירים המתאונן על חורבן המקדש הראשון והשני. התשיעי באב הוגדר כיום אבל על כל האסונות שנפלו על העם היהודי לאורך כל הדורות כולל השואה. קינות נכתבו על כך אך לא הייתה הסכמה כי יש לכלול שירים מסויימים בקינות.
אחת הקינות, "צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי" נכתבה על ידי המשורר יהודה הלוי בתקופת הראשונים. שיריו מתאפיינים לעתים קרובות בכמיהה לארץ ישראל. זה נוקב במיוחד. זה כולל את הפסוק:
לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ.
הביטוי האחרון של הפסוק השני פופולרי בשיר ירושלים של זהב מאת נעמי שמר. נושא הפיוט הוא חורבן מוחלט של בית המקדש וכן הרחבתו לארץ ישראל והעם היהודי. חשיבות מיוחדת היא היחס לדת. המכתב שכתב הרב משה בן נחמן בביקורו בישראל לפני כ- 750 שנה דומה. זו הייתה המדינה הנמוכה ביותר במהלך הגלות השנייה. הוא אמר שרבים ממקומותיו הנטושים, וחלל הגדול הוא. ככל שהמקום קדוש יותר, כך גדלה ההרס. ירושלים היא המקום השומם מכולם.
הרעיון לבכות כמו נִבִיחָת כלב הוא ביטוי לעומק הגלות ברוחו של יהודי. בדרך כלל האבל מעורר אהדה עם הרצון לנחם ולעזור. אולם אם הלב מעוות מאוד, כך גם צערו של האדם. יללת חיה מכוערת, דוחה אחרים ומזמינה נידוי. ליהודה הלוי זה המקום בו אנו עומדים להתאבל על הטרגדיות שפקדו אותנו.
חלום משקף את תקוותיו ורצונותיו של האדם. זו צריכה להיות תקוותו הלוהטת של כל יהודי לראות את בית המקדש נבנה ובתפארתו הגבוהה ביותר. ירושלים צריכה להיות שלמות היופי. מדינת ישראל צריכה להיות שר מכובד בקרב העמים. כעניין מעשי דברים אלו עשויים להיראות מאוד לא מציאותיים. עם זאת לפחות זה יכול להיות חלום. משל לכך תהיה הפילהרמונית הטובה ביותר עם מקהלה מצוינת. הרעיון להיות נבל מרמז שאפילו מיטב החלומות נוגע רק לפיזור כמה אקורדים.
יש סיפור בגמרא (ברכות נח :) על האופן בו נאנח רב חסדא כשראה את ביתו של אדם בעל צדקה מאוד בהריסותיה. חבריו הנוסעים עוּלָּא ניסה לנחם אותו באומרו כי מאז חורבן בית המקדש התקיימה גזירה בשמיים שבתי צדיקים יהרסו. כאשר בית המקדש נבנה מחדש כך גם בתיהם ייבנו מחדש. כיוון שהוא עדיין לא היה מרוצה, הוסיף עוּלָּא, "דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְּהֵא כְּרַבּוֹ". הוא התכוון שכאשר הקדוש ברוך הוא, האדון, יש את ביתו, הבית המקדש, בהריסות, אין להרתיע את המשרת הצדיק על חורבן בתיהם של צדיקים אחרים. יש פן בסיפור זה בשיר, "צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ?". במידה מסוימת מצב הדת בעולם בא לידי ביטוי ברווחתם של כנות המאמינים. אם נראה חסר תקווה שבית המקדש ייבנה מחדש, חלום ברור שהוא ייבנה מחדש ייראה מופרך. תפילתו של שיר זה היא שתקוותיהם וצעריהם של הצדיקים יקרבו אותנו לגאולה הסופית של ישראל, במהירות ובימינו.
לע"נ סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com