בס"ד
שיר הייחוד דן בהיבטי הטבע שביניהם אור. הקב"ה מתואר כמתלבש בהוד ובהדר. המשל הפיזית היא אור וזה מורחב לכוכבים והמזלות. יש חשיבות לתנועותם. שנאמר:
עָשִׂיתָ בָּם לְאוֹרִים דְּרָכִים / וְרָצוֹֹא וָשׁוֹב בְּנַחַת מְהַלְּכִים
בגלל סיבובום נראה כי הכוכבים מקיפים את כדור הארץ. הירח באמת מקיף את כדור הארץ. כוכבי הלכת למעשה מקיפים את השמש. כמו השמש, גם הירח, כוכבי הלכת וי"ב המזלות זורחים במזרח ושוקעים במערב.
כאשר כוכבי הלכת העליונים (מאדים, צדק ושבתאי) נמצאים באמצע המחזורים שלהם (האופוזיציה) או כשהירח מלא או קרוב אליו, נראה שהם עומדים בפני עצמם. עם זאת, כאשר חפץ שמיימי שוקע בשעות הערב המוקדמות הוא יוצר רושם שהוא מתקרב לשמש. באופן דומה כשהוא עולה זמן קצר לפני עלות השחר הוא נותן רושם שהוא עוזב את השמש. נראה שהכוכבים הולכים קדימה ואחורה ביחס לשמש. כוכבי הלכת הנחותים (ווענוס ומערקורי) למתבונן הרגיל אכן הביעו תנועות מזרח-מזרח קדימה ואחורה במיוחד ביחס לאופק.
תופעה זו מספקת מטפורה הנקראת רָצוֹֹא וָשׁוֹב שמשמעותה מילולית ריצה ושיבה. הרעיון הוא שכוכבי הלכת הולכים לשמש, נשארים איתה קצת ואז חוזרים אלינו. השמש היא סמל של הקדוש ברוך הוא והכוכבים מייצגים את החכמים והצדיקים. אולם בגלל ההתלהבות שלהם, הם לא פשוט הולכים, אלא הם רצים (רָצוֹֹא).
לכל אחד יש את היכולת ללמוד תורה אך חלקם מוכשרים יותר מאחרים. האנשים המחוננים מאוד יכולים ללמוד די בעצמם. הם עשויים ללמוד ספר, לעשות מדיטציה על העולם, לעסוק בהתבוננות פנימית ולשוחח עם חברים. מכאן הם יגיעו למושגים חדשים ויעשו תובנות מקוריות שרובם לא היו מסוגלים לעשות. כביכול, הם נכנסים לקודש הקודשים ומתייחדים עם ה'. לאחר מכן הם ישתפו רעיונות אלה עם אחרים בדרך כלל החל מהאנשים הקרובים להם ביותר. זה הרעיון של כוכב לכת שקרוב לשמש ונספג באורו, או שהירח החדש יהיה חשוך או קטן.
כאשר הירח הכי רחוק מהשמש, הוא מלא ומואר לכל אחד לראות. זה דומה לכוכבים ולכוכבי הלכת. זה הרעיון של התלמיד חכם שעזב את הישיבה כדי ללמד את עם ישראל. כמו שלכוכבים יש מחזור מסודר, כך היה גם בימים בהם נכתבה הגמרא בבבל. כל אלול ואדר הרבנים היו מכנסים. זה נקרא יַרכֵי כַּלָה שנשמע כמו החודש או ירח הכלה.
ישנם קטעים המתארים מורים לתורה, חלקם מעוררי השראה ואחרים קודרים. בנות ציון בשיר השירים נחשבות לצדיקות העמים המאושרים כשהנסיכה רואה את המלך מכיוון שהם זוכים לראות את המלך עמה. על הפסוק, "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה", (משלי לא כט), יש דרשה שבכל בית מדרש יש תלמיד מצטיין אחד. עם זאת הוא מצליח רק בגלל התלמידים האחרים שלומדים אתו ומספקים לו את המשאבים והסביבה בהם הוא יכול לשגשג. המדרש על משלי מביא ציטוט מהלל הזקן הזה: בשעת המכנסין - פזר, ובשעת המפזרין - כנס; בפרפרזה זה בעצם אומר שאם אתה רואה תקופה בה התורה יקרה לישראל, על הרבנים להתפזר להרבה מקומות כדי ללמד אותה אותם, וכולם ישמחו. אבל כשלא אכפת להם מהתורה ומתעלמים ממנה, זה המקום בו התלמידים החכמים צריכים להתאסף ולהיכנס לבית המדרש ללמוד בעצמם. כמו שנאמר, "עת לעשות לה' - הפרו תורתך", (תהלים קיט קכו).
לע"נ סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment