פרשת ויקהל מתחילה את הבנייה בפועל של בית המקדש. מבחינה ספרותית זהו קטע של הקב"ה המורה את התורה למשה רבנו ולעם ישראל. והוא מתחיל בעשרת הדיברות על הר סיני ומשתרע עד סוף ספר ויקרא. חוקים ניתנים מוקדם יותר כגון ברית מילה, פסח ושבת. הרבה ניתנים בספר דברים, אבל הם בעיקר דרשות ותקנות של משה ממה שהוא למד מהקדוש ברוך הוא.
לפני משה מגלה לישראל הוראות של הקב"ה לבניית בית המקדש הוא מדגיש בחוזקה כי היהודים חייבים לשמור שבת. בגלל סדר זה מונה התלמוד 39 פעילויות האסורות במפורש. הרעיון הוא אע"פ בניית בית המקדש חשוב, הוא עדיין חייב להפסיק לעבוד ביום השביעי כדי להקדיש אותו לדת. הרעיון של עבודה מרמז על טרחה ומומחיות והחומש בהחלט מתנגד לעבודה בשבת. אבל היא משתמשת במילה שהיא מדויקת יותר בדאגה שלה. המילה היא מְלָאכָה כלומר ייצור, מסחר, מלאכה או מקצוע.
המלאכות העיקריות בבית המקדש היו בנייה, ביצוע רהיטים ועשיית בגדים. זה המקום שבו התלמוד עושה דרשה שהיו 39 עובדות בסיסיות בארבע קטגוריות: 1) ביצוע לחם, 2) ביצוע בגדים מצמר, 3) עשיית עור,4) בנייה ואחרים. הכללת לחם היא מוצדקת על בסיס שהיה לחם בשולחן במשכן. זה יוצא כי מרדף אחרי מזון, בגדים, דיור אסורים בשבת. בנוסף שמירה רגילה של הגוף אסורה כגון תספורות חיתוך הציפורן. כביכול שבת היא לשיר את שבחי ה', לומד את ספרי הקודש, לאכול ארוחה נחמדה וללבוש בגדים יפים לכבודו.
יש פסוק קשה במבוא היינו, "לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", (שמות לה ד). על בסיס זה טענו הקראים שהאש הייתה אסורה לחלוטין בשבת ולפיכך אכלו אוכל קר וישבו בחושך. חכמינו ז"ל אמרו שקריאה כזו מנוגדת לרוח שבת והאיסור הוא רק נגד ההצתה הראשונית של אש. זה עולה בקנה אחד עם המילה בלשון הקודש.
הרמב"ם מבין את הפסוק הזה לאסור מוות על ידי שריפה בשבת חל על זה לאסור את כל העונשים החוקיים. פרשנויות רבות אומרים זה לאוסר בישול בשבת. זה גם המקור לאסור לייצר ניצוץ חשמלי. זוהי אחת מן הסיבות אסור לפתוח, להפעיל ולכבות את מכשירי החשמל. זה יחול גם על אלה שבהם אין ניצוץ, אבל יש גם סיבות אחרות. יש התר להשתמש שעון שבת למנורות ומזגנים. פעולות אלה מעוררות קשיים.
ניתן לטעון כי הפעלת אש מצור פלדה או באמצעות מוט עץ יהיה כרוך מומחיות ומאמץ, אבל תאורה אש חדשה מן הקיים יהיה פשוט מאוד. אולי כדאי להתחיל להרתיח סיר גדול של מים כדי להתחיל במהירות כביסה או צביעה ברגע הכוכבים לצאת, מסמל את סוף שבת. משה רבנו נראה אומר לא לקחת קפיצה על הייצור הרגיל בשבת ללא קשר כמה קל זה יכול להיות. למעשה, אסור להתכונן ליום חול לשבת, ואין לחשוב על הדברים האלה. ללא קשר לחשיבות של המשימה או איך דוחקים פרנסה; לתפקד אדם צריך לקחת הפסקה מן הארצי, זוכר את בוראו, וליהנות המתנות שהתקבלו.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com