ויקהל - אפילו להדליק אש בשבת אסור # 302

פרשת ויקהל מתחילה את הבנייה בפועל של בית המקדש. מבחינה ספרותית זהו קטע של הקב"ה המורה את התורה למשה רבנו ולעם ישראל. והוא מתחיל בעשרת הדיברות על הר סיני ומשתרע עד סוף ספר ויקרא. חוקים ניתנים מוקדם יותר כגון ברית מילה, פסח ושבת. הרבה ניתנים בספר דברים, אבל הם בעיקר דרשות ותקנות של משה ממה שהוא למד מהקדוש ברוך הוא.

לפני משה מגלה לישראל הוראות של הקב"ה לבניית בית המקדש הוא מדגיש בחוזקה כי היהודים חייבים לשמור שבת. בגלל סדר זה מונה התלמוד 39 פעילויות האסורות במפורש. הרעיון הוא אע"פ בניית בית המקדש חשוב, הוא עדיין חייב להפסיק לעבוד ביום השביעי כדי להקדיש אותו לדת. הרעיון של עבודה מרמז על טרחה ומומחיות והחומש בהחלט מתנגד לעבודה בשבת. אבל היא משתמשת במילה שהיא מדויקת יותר בדאגה שלה. המילה היא מְלָאכָה כלומר ייצור, מסחר, מלאכה או מקצוע.

המלאכות העיקריות בבית המקדש היו בנייה, ביצוע רהיטים ועשיית בגדים. זה המקום שבו התלמוד עושה דרשה שהיו 39 עובדות בסיסיות בארבע קטגוריות: 1) ביצוע לחם, 2) ביצוע בגדים מצמר, 3) עשיית עור,4) בנייה ואחרים. הכללת לחם היא מוצדקת על בסיס שהיה לחם בשולחן במשכן. זה יוצא כי מרדף אחרי מזון, בגדים, דיור אסורים בשבת. בנוסף שמירה רגילה של הגוף אסורה כגון תספורות חיתוך הציפורן. כביכול שבת היא לשיר את שבחי ה', לומד את ספרי הקודש, לאכול ארוחה נחמדה וללבוש בגדים יפים לכבודו.

יש פסוק קשה במבוא היינו, "לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", (שמות לה ד). על בסיס זה טענו הקראים שהאש הייתה אסורה לחלוטין בשבת ולפיכך אכלו אוכל קר וישבו בחושך. חכמינו ז"ל אמרו שקריאה כזו מנוגדת לרוח שבת והאיסור הוא רק נגד ההצתה הראשונית של אש. זה עולה בקנה אחד עם המילה בלשון הקודש.

הרמב"ם מבין את הפסוק הזה לאסור מוות על ידי שריפה בשבת חל על זה לאסור את כל העונשים החוקיים. פרשנויות רבות אומרים זה לאוסר בישול בשבת. זה גם המקור לאסור לייצר ניצוץ חשמלי. זוהי אחת מן הסיבות אסור לפתוח, להפעיל ולכבות את מכשירי החשמל. זה יחול גם על אלה שבהם אין ניצוץ, אבל יש גם סיבות אחרות. יש התר להשתמש שעון שבת למנורות ומזגנים. פעולות אלה מעוררות קשיים.

ניתן לטעון כי הפעלת אש מצור פלדה או באמצעות מוט עץ יהיה כרוך מומחיות ומאמץ, אבל תאורה אש חדשה מן הקיים יהיה פשוט מאוד. אולי כדאי להתחיל להרתיח סיר גדול של מים כדי להתחיל במהירות כביסה או צביעה ברגע הכוכבים לצאת, מסמל את סוף שבת. משה רבנו נראה אומר לא לקחת קפיצה על הייצור הרגיל בשבת ללא קשר כמה קל זה יכול להיות. למעשה, אסור להתכונן ליום חול לשבת, ואין לחשוב על הדברים האלה. ללא קשר לחשיבות של המשימה או איך דוחקים פרנסה; לתפקד אדם צריך לקחת הפסקה מן הארצי, זוכר את בוראו, וליהנות המתנות שהתקבלו.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

VaYakhel - Don't Even Light a Fire on Shabbos

Parshas VaYakhel begins the actual construction of the Temple. From a literary standpoint it is a segment of God instructing the law to Moses our teacher and the nation of Israel. It basically starts with the Ten Commandments on Mount Sinai and extends until the end of the book of Leviticus. Laws are given before such as circumcision, Passover, and Shabbos. Many laws are given in the book of Deuteronomy but they are primarily expositions and enactments of Moshe from what he has learned from the Holy One blessed be He.

Before Moshe reveals to Israel God's instructions for building the Temple he strongly emphasizes that the Jews must keep Shabbos. Because of this sequence the Talmud enumerates 39 activities that are specifically prohibited. The idea is that as important as the construction of the Temple is, it is still required to cease from work on Saturday and devote the day to religion. The concept of work in loshen hakodesh עֲבוֹדָה implies effort and expertise and the Chumash is certainly opposed to that on Shabbos. However it uses a word that is more exact in its concern. The word is מְלָאכָה meaning production, manufacturing, trade, craft, or profession.

The main labors in the Temple were building construction furniture making, and garment making. This is where the Talmud makes a homily saying there were 39 basic labors which fall into four categories: 1) making bread, 2) making clothes from wool, 3) leather making, 4) construction and sundries. The inclusion of bread making is justified based on the presence of bread in the rack in the Tabernacle. It comes out that pursuit of food, clothing, and shelter are forbidden on the Shabbos. In addition ordinary maintenance of the body is forbidden such as haircuts and nail clipping. So to speak Shabbos is for singing the praises of the Lord, studying the sacred books, eating a nice meal and wearing nice clothes in His honor.

There is a troublesome line though in this introduction, namely, “You shall kindle no fire throughout your settlements on the Sabbath day”, (Exodus 35:4). Based on this the Karaites claimed fire was absolutely prohibited on Shabbos and accordingly ate cold food and sat in the dark. Our sages of blessed memory said such a reading was contrary to the spirit of Shabbos and the prohibition was against the initial ignition of a fire. This is consistent with the actual word in loshen hakodesh, even though the Karaite claim is not entirely baseless.

Maimonides reads this line as forbidding execution by burning on Shabbos and extends this to banning all statutory punishments. Many commentaries see this as banning cooking on Shabbos. It also is used to ban producing an electrical spark. This is one of the reasons given for not permitting electrical appliances to be turned on and off. It would also apply to ones where no spark is made, however other reasons are also given. Timers do provide a halachically acceptable formula for lights and air conditioners. Some people use them for elevators. Others, including distinguished rabbis, do not use elevators at all claiming that the additional weight may result in the power company burning more fuel. These practices arouse difficulties. Although they can be justified based on the wording of the Gemara and the Chumash, the result may be substantial hassle for simple activity where production is minimal or non existent. Ordinary use of elevators for the handicapped, aged, baby carriages, or even people who live on a high floor, would be an example.

My own take on this verse is that it should be read as not to ignite a fire because the word is written תְּבַעֲרוּ in the פִּעֵל‬ form. This is stronger than תִּבְעֲרוּ in the פָּעַל‬ form. It is possible to argue that starting a fire from flint and steel or by means of a wooden rod would involve expertise and exertion, but lighting a new fire from an existing one would be very simple. It may in fact be worth starting to boil a big pot of water so as to quickly start laundering or dyeing as soon as the stars come out, signifying the end of Shabbos. Moshe seems to be saying do not get a jump on ordinary production on Shabbos regardless of how easy it may be. In fact it is forbidden to prepare for the ordinary week day on Shabbos, and these things should not even be thought about. Regardless of the importance of the task or how pressing a livelihood may be; to function a human being needs to take a break from the mundane, remember his Creator, and enjoy the gifts he has received.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

כי תשא - ניקיון הוא ליד האלוקות # 301

במקדש יש שישה רהיטים. בית המקדש הוא בעצם קמפוס מוקף גדר. בשטח הוא אהל מחולק לשני חדרים. בלשון הקודש הוא נקרא מִקְדָּשׁ, וזה סוג של המילה קדוש. האהל נקרא מִשְׁכַַּן, שהיא לשון דיור; והוא נקרא גם אֹהֶל מוֹעֵד, המשמעות פחות או יותר את אוהל לפגישה. יש לו שני חדרים. גדול יותר נקרא קדוש, פשוטו כמשמעו, ובו המנורה, מזבח הקטורת, השולחן עם לחם הפנים. החדר הקטן יותר נקרא קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים ובתוכו ארון מקושט שבו העשרת הדברות.

סביב המשכן יש חצר. יש בו מזבח גדול לשריפת הקורבנות. בין המזבח למשכן יש חבית עם ברז (כִּיּוֹר), שמתחתיה יש בסיס. שניהם עשויים נחושת, מתכת יקרה למחצה. זהו החלק האחרון של ציוד המקדש המתואר בחומש. הוא משמש לשטיפת הידיים והרגליים לפני ביצוע כל פעילות המקדש. בתורה יש אזהרת מוות על מי שמזניח להשתמש בו.

לפי החומש הכיור וכנו הם לשם "רָחְצָה" (ר' שמות ל יח). גם מצווה מצווה שלוש פעמים בלשון רחץ. הגמרא (זבחים יט.) דורש את המצוה הזאת ומביא את הפסוקים האלו. אבל בשיון שלו קורא זה "מצות קידוש". והוא משתמש רק לשון של קדושה לדוגמה מקדש, לקדש ולא אף פעם לשון של רחץ. מלא כמעט עמוד בעניין. אם יותר מקידוש אחד נדרש למשימה ארוכה מאוד או משימות מרובות מיד לאחר אחד את השני. אף פעם לא שואל שאלה לגבי ניקיון.

כמו כן ספר החינוך מצוה קו: נראה מכל זה שאין הכונה ברחיצה מתחלה אלא להגדלת כבוד הבית שאפילו היה טהור ונקי בתחלת באו שם צריך לרחץ. ומשהתחיל בעבודה, אין צריך עוד לרחיצה בין עבודה לעבודה זולתי ביום הכפורים לרב חמרו של יום, לפי שכל עסק עבודת הבית אנו מחזיקין ורואין בלבנו טהור, נקי וקדוש.

זה לא כמו הרמב"ן (שמות ל יט): ורחצו אהרן ובניו וגו' הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת וליגע בפת המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידים עסקניות. והוסיף כאן לרחוץ הרגלים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור.

תכלית של הספרות הדתית היהודית הוא לגרום שאדם חושב. אין פרשנות שאומר כי יש עונש מוות משפטי על כישלון להתרחץ לפני עבודה בבית המקדש. עם זאת השירות יהיה פסול וכהן חייב מוות על ידי שמים. גם יש להתחשב  שרחצה היא מעשה של קדושה. מסתבר כי הניקיון הוא מעלה ואת הפרה שלה לא מוצא חן בעיני הקדוש ברוך הוא, גמו שאומר, "מִי-יַעֲלֶה בְהַר-ה' וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם, וּבַר-לֵבָב. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹקי יִשְׁעוֹ", (תהילים כד ג-ה).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Ki Thisa - Cleanliness is Next to Godliness

There are six furnishings in the temple. The Temple is basically a campus surrounded by a fence. On the grounds is a pavilion with two rooms. In lashon hakodesh the Temple is called the mikdash מִקְדָּשׁ, which is a variant of the word holy. The pavilion is called the mishkan מִשְׁכַּן, which is the language of dwelling; and it is also called the אֹהֶל מוֹעֵד, more or less the meeting tent. It has two rooms. The larger one is called the קֹדֶשׁ, literally “holy” and it contains the menorah, incense burner, and table with a rack full of bread. The smaller room is called the קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, holy of holies, and has in it a decorative trunk which contains the Ten Commandments.

Surrounding the mishkan is a yard or חָצִיר. It has a large altar for the burning of the sacrifices. Between the altar and the pavilion is a bucket with a spigot (כִּיּוֹר), which gas a base for support. Both are made of copper, a semi precious metal. This is the last piece of Temple equipment described in the Chumash. It is to be used for the washing of the hands and feet before performing any Temple activity. The Chumash actually makes a death threat against those who fail to use it.

The Chumash states that the purpose of the urn (כִּיּוֹר) and its base (כַנּוֹ) is for washing (רָחְצָה), (see Exodus 30:18). A mitzvah is also commanded using three times the language of wash. The Talmud in tractate Zevachim (19b) explores this mitzvah and in doing so freely quotes these verses. However in its own discussion the Gemara calls this the “mitzvah of sanctification”, in Aramaic מצות קידוש. It only uses the language of holy (מקדש, לקדש) and never uses the language of washing. About half a page is spent on if more than one sanctification is needed for a very long task or multiple tasks immediately following each other. It never raises a question in regards to cleanliness. Whether the cohen became dirty, sweaty, or smelly does not seem to be relevant.

Based on this the Sefer HaChinuch explains concerning the root of the mitzvah (number 106), “It seems from all of this that the intent of washing at the start is only to magnify the honor of the Temple. This is because even if at the start he [the cohen] arrived pure and clean, he still needs to wash. After the work starts there is no need for further washing . . . According to this all of the Temple labor does not does not cling or is seen on the pure white garments that are clean and holy”.

The point of view of Nachmanides on this section of the Chumash is largely different. He explains that washing is the way of honoring of that which is Above. This is because all who approach the table of kings in service will touch the bread he eats and the wine he drinks. Therefore he should wash his hands because they touch many things and become dirty. The section adds also to wash the feet. This is because the priests serve barefoot and there are people whose feet are foul and disgusting.

The nature of Jewish religious literature is to make a person think. No commentary says that there is a legal death penalty for failure to wash before Temple service. However the service would be invalid and the cohen may be subject to death by heavenly agency. There is also room to say that washing is an act of sanctity. It comes out that cleanliness is a virtue and violation of it finds disfavor in the eyes of HaKadosh Baruch Hu as it says,

“Who will ascend the mountain of Hashem and who will raise in His holy place? . . . The clean of hands and the pure of heart . . . He will carry a bracha from Hashem and charity from the God of  his salvation”, (Psalm 24:3-5).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

TeTsaveh - Sound Mind, Sound Body

Parshat TeTzaveh deals with what is more or less the uniform of the high priest. It has eight garments. Four are common to all people; shirt, pants, belt, and hat. There are also four special garments; a robe, apron, breastplate, and a headband.

The shirt, pants, and hat are made out of linen with a simple knit. The belt is also linen but it is embroidered, therefore a little fancy. The robe is royal and ornate. It is hemmed with small golden bells. The fabric is blue with purple and red trim. In ancient times these dyes were as expensive as gold.

An apron is often associated with work especially that of a butcher. Much of the service of the high priest is to slaughter animals for the sacrifices, but the apron was also very ornate. It was a patterned weave, made from thread spun from strands of gold and top quality blue, purple, and red. The straps above the shoulders were adorned with carved red onyx, a semi precious stone. They also had gold settings and and cords to be attached to the breastplate.

The breastplate was somewhat of a bejeweled placard which hung on the chest. It had twelve stones including a diamond, ruby, emerald, and sapphire making it extremely valuable. Like the sardonyx, they were engraved with the names of the twelve sons of Jacob.

The headband was jewelry. It was basically a gold plate on the forehead attached to precious blue strings. On it was engraved “sacred to Hashem”.

There is a clear emphasis on the head and the heart. As I recall Maimonides in “Guide for the Perplexed” said that a person's top emphasis should be on the intellect. This is because one connects to God by means of their knowledge and beliefs concerning His nature. So to speak the most important thing a person can have is a sound mind filled with the correct ideas of how HaKadosh Baruch Hu relates to His world. As a result a person's top priority is proper and extensive development of their system of beliefs. This is the symbolism of the headband. In loshen hakodesh the word צִּיץ which means peer, peep, or glance. The hint is that through dedication to religion especially scholarship a glimpse of God is obtained. In addition this is the prism through which the world is perceived. Also this world view is precious and beautiful and should be a prominent ornament that is proudly displayed to others.

The Rambam considers the second level as the relationship between an individual and society. This is considered an aspect of the heart and symbolised by the breastplate. The word for breastplate is חֹשֶׁן, but object has a two word name. The second is מִשְׁפָּט which includes ideas of formal laws and personal standards. The idea is that the relationship between an individual and the various components of society should be like precious stones and close to the heart. Part of this is that all Israel is brothers and that this should be beautifully displayed and in addition, when God looks down from heaven, He should see the names of each group in society on the shoulders of the high priest.

Inside the breastplate are the Urim and Thumim. It is the language of lights (אוּרִים) and honesty (תֻּמִּים), but nobody today clearly knows what it is. It was used to divine the will of God by means of the instincts and imagination of the Cohen Gadol. The idea seems to be that through love of the mitzvahs and the nation of Israel that high insight is to be found.

The third of the four levels of importance as enumerated by Maimonides is the body. Shirt, pants, and hat basically are for the protection of the body. The belt is decorated and the robe is specifically beautiful. The idea is that physical beauty is important. But, it is less important than sound beliefs and good human relationships.

The issue of health is more difficult and I'm not sure if the Rambam considers this in his ranking. It would seem that a healthy mind is more important than a healthy body. However to say that healthy human relationships are more important than a healthy body is difficult and points of view may vary on that.

The bottom priority mentioned by Maimonides is beautiful possessions. This is symbolised by the apron. The reason is that possessions are external to a person. The body is close. The heart is even closer. And God is above.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

תצוה - ראש בריא, גוף בריא # 300

פרשת תצווה עוסקת במה שהוא פחות או יותר בבגדי הכהן הגדול. יש לו שמונה בגדים. ארבעה נפוצים לכל האנשים; חולצה, מכנסיים, חגורה וכובע. יש גם ארבעה בגדים מיוחדים; חלוק, סינר, חושן ורצועת ראש.

החולצה, המכנסיים והכובע עשויים מפשתן בסריגה פשוטה. החגורה היא גם פשתן אבל זה רקום, ולכן קצת מפואר. הגלימה מלכותית ומעוטרת. הוא מוקף בפעמוני זהב קטנים. הבד הוא כחול עם סגול ואדום לקצץ. בימי קדם היו  אלה צבעים יקרים כמו זהב.

סינר הוא לעתים קרובות קשורה לעבודה. רוב שירותו של הכהן הגדול הוא לשחוט בעלי חיים עבור הקורבנות, אבל הסינר היה גם מקושט מאוד. זה היה מארג בדוגמת, עשוי מחוט שסובב מחוטי זהב וכחול, סגול ואדום איכותי. הרצועות מעל הכתפיים היו מעוטרות באוניקס אדום מגולף, אבן יקרה למחצה. היו להם גם הגדרות וחבלים זהבים להיות מחובר החושן.

החושן היה מעט כרזה מעוטרת באבני חן שהיו תלויות על החזה. היו לה שתים עשרה אבנים, כולל יהלום, אודם, אמרלד וספיר. כמו שהם, הם חקוקים בשמותיהם של שנים עשר בניו של יעקב.

סרט הראש היה תכשיט. זה היה בעצם צלחת זהב על המצח מחובר מחרוזות כחולות יקרות. על זה היה חקוק "קדוש לה'".

יש דגש ברור על הראש ועל הלב. כפי שאני זוכר הרמב"ם ב "מורה נבוכים" אמר כי הדגש העליון של האדם צריך להיות על השכל. זאת משום שאחד מתחבר לאלוקים באמצעות הידע שלהם ואמונות לגבי טבעו של המקום. אם כן, הדבר החשוב ביותר לאדם יכול להיות הוא מוח צלול מלא עם הרעיונות הנכונים איך הקדוש ברוך הוא מתייחס לעולמו.

כתוצאה מכך בראש סדר העדיפויות של האדם הוא פיתוח נאותה נרחבת של מערכת האמונות שלהם. זהו הסמליות של סרט הראש. בלשון הקודש המילה צִיץ פרושו, להזות, להציץ, או להביט. הרמז הוא כי דרך מסירות לדת במיוחד בחכמה הצצה של אלוהים מתקבל. בנוסף לכך הוא אספקלריה שדרכו העולם נתפס. גם המבט העולם הזה יקר ויפה שצריך להיות קישוט בולט כי הוא מוצג בגאווה לאחרים.

הרמב"ם רואה את הרמה השנייה כמערכת היחסים בין היחיד ולחברה. זה נחשב היבט של הלב ומסומל על ידי החושן. אבל לכלי יש שם של שתי מילים. השני הוא מִשְׁפָּּט, הכולל רעיונות של חוקים מוסמכים וערכים אישיים. הרעיון הוא שהיחסים בין היחיד לבין המרכיבים השונים של החברה צריכים להיות כמו אבנים יקרות וקרוב ללב. חלק מזה הוא כי כל ישראל הם אחים, זה צריך להיות מוצג יפה, וכאשר אלוקים מסתכל למטה מן השמים, הוא צריך לראות את השמות של כל קבוצה בחברה על כתפיו של הכהן הגדול.

בתוך החושן נמצאים האורים והתומים. זו שפת האורות והיושר, אבל היום אין איש שיודע בבירור מה זה. שמש אותו לתפוס רצונו של הקב"ה באמצעות נטיותיו ודמיונו של הכהן הגדול, ונראה כי באמצעות אהבת המצוות ועם ישראל יש למצוא תובנה גבוהה.

השלישי מבין ארבעת דרגות החשיבות כפי שנרשם על ידי הרמב"ם הוא הגוף. חולצה, מכנסיים, וכובע הם בעצם לשמירת הגוף. החגורה מעוטרת והחלוק יפה במיוחד. הרעיון הוא כי יופי פיזי חשוב. אבל, זה פחות חשוב מאשר אמונות נכונה יחסים אנושיים טובים.

נושא הבריאות קשה ואני לא בטוח אם הרמב"ם רואה את זה בדירוגו. נראה כי מוח בריא הוא חשוב יותר מאשר גוף בריא. עם זאת, לומר כי יחסים אנושיות טובות יותר חשוב מאשר גוף בריא קשה, ואולי יש דעות שונות על זה.

העדיפות התחתונה שהוזכרה על ידי הרמב"ם היא רכוש יפה. זה מסומן על ידי הסינר. הסיבה היא כי רכוש הם חיצוניים לאדם. הגוף קרוב. הלב אפילו קרוב יותר. וזה הקב"ה הוא מעל.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Proverbs 4:16-20 - Blindsided

The book of Proverbs describes people who are possessed by evil. It states, “They cannot sleep unless they have done evil; and they are robbed of sleep if they have not caused someone to fall”, (Proverbs 4:16). “For they eat the bread of evil and the wine of injustice they drink”, (ibib. 17). “The way of the evil is like darkness, they do not know on what they stumble”, (ibib. 19).

Common reasons for a loss of sleep are because of worry or violation of a strong routine. Therefore a rasha who is constantly doing bad things and doing them intentionally, may actually lose sleep because of breaking the habit of being bad and may actually suffer guilt feelings because he failed to do something rotten.

Conceptually bread is what keeps a person alive. One is obligated to eat it. In addition if consumed with another it creates a feeling of comradery. If eaten as part of a festive meal, one becomes more greatly attached to the reasons for the celebration and these reasons become a stronger aspect of their personality. When used as a metaphor bread refers to the essence of a person and the cause that keeps them going. In the case brought by Proverbs, the bread of evil, means that this person's life is about evil and it is what personifies him, and keeps him going. It is his cause and his circle of friends.

The idea of wine is its intoxicating quality. Components of this would include joy, depth, and serenity. Like bread it also creates bonds. Proverbs uses the word "חֲמָס". Here one can look at it as getting away with something bad. An example would be somebody who got caught stealing or cheating but was able to weasel their way out of it. Another is success in a court case specifically when they were in the wrong. Thieves will brag about and show off things they robbed. Vandals will laugh about their cruelty and mischief. The aspect of wine is that they get intoxicated and enthusiastic about the crooked things they did.

The final line compares evil to darkness and notes that rashaim fall but do not know why. A rasha often closes his eyes to things he does not want to see. There are problems with this. The thing being ignored may be the instrument of destruction. Also a person’s perception can become generally impaired. On top of that the source of retribution may be very subtle. The rasha will look at it very superficially and draw the wrong conclusion.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

משלי ד טז כ - עיוור # 299

ספר משלי מתאר את מי שתחת השליטה של היצר הרע ואומר: כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם־לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם־לֹא יכשולו [יַכְשִׁילוּ]", (משלי ד טז). "כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ", (שם יז)."דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ", (שם יט).

סיבות שכיחות לאובדן שינה הן בגלל דאגה או הפרה של שגרת חיים חזקה. לכן רשע שעושה כל הזמן דברים רעים ועושה אותם בכוונה, עלול למעשה לאבד שינה בגלל שבירת ההרגל להיות רע וממש סבול רגשות אשמה כי הוא לא עשה משהו גרוע.

עניינו של לחם הוא ציווי החיים. כי חייב לאכול אותו. בנוסף אם אכל עם אחר זה יוצר רגש של ידידות. אם נאכל כחלק ממסיבה, עושה קשור יותר חזק לסיבות של החגיגה ואת הסיבות הללו יהיו היבט חזק למשתתפים. כאשר משמש לחם כמשל מתייחס למהותו של האדם ואת הסיבה שנותנת לו רוח חיים. במקרה שהביא משלי, לחם רשע, פירושו שהחיים של זה הם חיים של רע, וזה מה מגלם אותו, ושומר אותו בחיים. זה התכלית שלו ואת חברתו.

עיקר היין היא שיכרון. חלקים מזה הם שמחה, עומק ושלווה. כמו לחם זה גם יוצר קשר. משלי משמש את המילה "חֲמָס". פירושו לדחות העונש ממעשה רע. דוגמה שנתפס גונב או מרמה, אבל היה מסוגל לברוח. אי נמי זכה במשפט דווקא כאשר הוא חייב. גנבים יהיה להתרברב ולהראות דברים שהם שדדו. ומזיקים יצחיקו על אכזריותם ועל שובבותם. ההיבט של היין הוא שהם יהיו שיכורים ונלהבים על הדברים העקומים שהם עשו.

המשפט האחרון משווה את הרוע לחושך ומזכיר את נפילתו של רשעים, אך אינו יודע מדוע. רשע סוגר לעתים קרובות את עיניו על דברים שהוא לא רוצה לראות. יש בעיות בזה. הדברים שמתעלמים מהם יכול להיות כלי ההרס. גם תפיסתו של האדם עלולה להיפגע באופן כללי. נוסף על כך, מקור הגמול עשוי להיות מתוחכם מאוד. רשע יביט בו בצורה שטחית מאוד ויסיק את המסקנה הלא נכונה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com