פסח / שמיני # 259 - ניסוי וטעייה

פרשת שמיני ממשיך את סיפור חנוכת בית המקדש אשר התחיל פחות או יותר בפרשת הקודם. האירוע הבולט כאן הוא מותם של שני בניו של אהרן הכהן הגדול במהלך חנוכת המזבח. עם זאת נמשכת החנוכה והסיפור שלה. אחרי זה יש הפסקה ארוכה שבה החומש עוסקת בנושאים אחרים. לאחר מכן הוא חוזר בפרשת נשא בספר במדבר עם הקרבנות שהובאו על ידי ראשי 12 השבטים. הפרשה הבאה, בהלכה, אחרי התייחסות על הדלקת המנורה, ממשיכה את סיפור חנוכת הלווים לשירות המקדש. עם זה הסיפור הוא שלם. אבל ההתחלה האמיתית אולי בספר שמות, כאשר משה רבינו בהר סיני מקבל את ההוראות של הקדוש ברוך הוא על איך לבנות את בית המקדש. זה מרושע על ידי חטא עגל הזהב, ולאחר מכן שתי פרשיות מתארות את הבנייה בפועל. בניין בית המקדש נכתב עם דילוגים ולסיפור יש שני אסונות.

ההקדשה של המשכן מתחילה בצורה יפה ומסודרת המתפתחת לתחושת שמחה עמוקה המתמזגת בהתרוממות רוח. ואז מכה איומה. זה דומה להתגלות על הר סיני אשר לאחר שהגיע לגבהים של רוגע ויופי התרסקו עם עגל הזהב.

עגל הזהב היה מקרה ברור של עבודה זרה, והאומה נחשבה רע בגלל זה. בשמיני הבני אהרן נחשבים כצדיקים שפשוט עשו טעות בכך שהם הביאו קטורת מוזרה שלא ציוותה. אפשר לומר שהספונטניות היתה בלתי הולמת בתיקון כל כך גדול כזה. אפשר לנחש שהקטורת העלתה ריח רע או אולי לא עמדה בקנה אחד עם מצב הרוח הדרוש, למשל ניחוח של אורן כשנדרש ריח מתובל. פירושים אומרים שיש להם פגם אופי בכך שהם היו שאפתניים מדי. אחרים אומרים שהם לא היו בשלים בכך שהם לא היו נשואים עם ילדים. חלקם רואים רמז שהם שיכורים על יין. חסידים אומרים שהם היו שיכורים על ידי קידושא.

לפסח יש נושא דומה. כאשר ישראל מותקפים בים סוף הם צווחים, "ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?" (שמות יד יא). אחרי שנים של עבדות אכזרית ועשר המכות, היה ראוי לומר למשה, תתפלל לאלוקים שהוא ירחם עלינו. הבעיה היא שהם היו רגילים לצעוק להתלונן והצטרכו ללמוד איך להיות מנומס ומעודן. בנוסף, ה' בחסדו ובחכמתו שמע והוציא את ישראל מעבדות על פי תפילה בלתי מפותחת, בלי דברים, שהוסתרה בגניחתם תחת רדיפות מצרים.

הלקח של פסח ופרשת שמיני הוא שיש נטייה להיכשל בגבהים של קדושה. זה יכול להיגרם על ידי הרע בתוך אדם. זה יכול לבוא גם בחוסר בגרות וחוסר עידון. לפעמים העולם מקום מסוכן אפילו בבית מקדש ה'. הסיבה לכך היא התקדמות לפעמים הוא תהליך ניסוי שגיאה דווקא בזמן גבהים חדשים מושגים. למעשה אולי יותר טוב אם יש איזה הסתר של קדושה.

היהודים יצאו ממצרים ובנו את המקדש למרות שהוא נהרס, הם חזרו לגלות, וגם זה קרה בפעם השנייה. עם זאת, בסוף הימים ישראל ישובו לארץ הקודש ויבנה בית המקדש בפעם השלישית. ויתחיל תקופה חדשה של שלום בארץ, רצון טוב לאדם, ועם זה העולם יתחיל לחיות באמת.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Passover / Shmini - Trial and Error

Parshat Shmini continues the story of the dedication of the Temple which more or less started in the previous Parsha. The salient incident here is the death of the two sons of Aharon the High Priest during festivities. Even so the dedication and its narrative continue. After that there is a long break and the Chumash deals with other subjects. It then resumes in parshas Naso in the book of in numbers with the sacrifices brought by the chiefs of the twelve tribes. The following parsha, BeHa’alothekha, perhaps after a small aside about lighting the menorah, continues the account of the inauguration with the induction of the Levite's into temple service. With that the story is complete. However its true beginning may be in the book of Exodus, when Moshe rabenu is on Mount Sinai and receives the instructions from HaKadosh Baruch Hu on how to build the temple. This is marred by the sin of the golden calf, after which two parshas are spent on its actual construction. The building of the Temple is literarily presented in a disjointed fashion and the story contains two disasters.

The dedication of the Tabernacle starts in an orderly beautiful fashion which develops into a deep sense of joy melding into euphoria. Then horror strikes. This is similar to the revelation on Mount Sinai which after reaching the heights of serenity and beauty crashes with the golden calf.

The golden calf was a clear case of idolatry and the nation was reckoned as bad because of it. In Shmini the sons of Aharon are reckoned as righteous people who simply made a mistake in that they brought an offering of strange incense that was not called for. One can say that spontaneity was highly inappropriate at such a grand pageant. It's possible to speculate that the incense produced a foul odor or perhaps was inconsistent with the required mood, say a pine fragrance when a savory aroma was needed. Commentaries suggest they had a character flaw in that they were too ambitious. Others say they were immature in that they were not married with children. Some see a hint that they were drunk on wine. Hasidim say they were intoxicated by kidushah.

Passover contains a similar theme. When Israel is attacked at the Red Sea they shriek, “Were there no graves in Egypt that you should take us to die in the wilderness, what have you done to us by taking us out of Egypt?” (Exodus 14:11). Coming after years of brutal slavery and the ten plagues, it would have been appropriate to say to Moshe, pray to G-d that he should have mercy upon us. The problem is that they were accustomed to shrill complaining and needed to learn how to be polite and refined. In addition Hashem in his kindness and wisdom heard and took Israel out of slavery on the strength of an inchoate undeveloped prayer that was concealed in their groaning under Egyptian persecution.

The lesson of both Pesach and Shmini is that there is a tendency to stumble at the heights of sanctity. It can be caused by the evil within in a person. It can also come from immaturity and insufficient refinement. At times the world can be a dangerous place even in the temple of Hashem. This is because advancement can be a trial and error process and this has a tendency to show up when new heights are being achieved. In fact it may even be best if there is some concealment of holiness.

The Jews did get out of Egypt and build the temple even though it was destroyed, they went back into exile, and it happened a second time. Even so at the end of these days Israel will return to the Holy Land build the Temple a third time. This will herald a new era of peace on earth, good will towards man, and with that the world will begin to truly live.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Tsav / Passover - Taking out the Garbage

Parshas Tsav continues the discussion of the the sacrifices. It starts by saying, “This is the Torah of the burnt offering“, (Leviticus 6:2). Torah in Hebrew means instruction and the Torah of Moshe is a book of instructions about how to lead a good life. Its use here suggests that these are also important instructions.

The instructions here are of an extremely mundane topic, specifically about disposing of the ashes of a sacrifice that have been consumed by the fire on the altar. The ashes are shoveled off the altar and put into a container. This is to be done while wearing the uniform of a simple priest. Before leaving the Temple grounds the Cohen changes into a fresh set of clothes. The ashes are then taken into a clean place outside the Israelite camp. It's all a lesson in cleaning up a mess after a religious observance and properly taking out the garbage.

One may think that such lowly dirty work would not be in the province of a dignified position like a priest. Also concerning giving an expensive gift to show total dedication to the holy One, blessed be He, cleaning up the ashes would not be worthy of mention. It is seen here that ordinary cleanliness is important to the Chumash. There are many other similar situations for example washing of the hands and feet, cleaning the menorah, bathing, and laundering clothes. The Talmud and religious authorities through the ages discuss mikvahs for washing the body and kitchen utensils.

The Mishna in tractate Pesachim 5:8 (laws of Passover) tells how the cohanim would clean up the area of the Temple that was used to slaughter the sacrifices. They did it during the regular week and on the holy Shabbos day. However, the sages did not approve of the Shabbos clean up. Rabbi Ovadia from Bartenura adds that there was a little stream that flowed in the Temple courtyard and when they wanted to rinse the area they would put a stopper in the disposal pipe. The floor would then become flooded, after which they would remove the plug, and all the filth would go down the drain.

This is like the mitzvah that chametz should not be found on Pesach. Because of this one’s home should be thoroughly cleaned in anticipation of the holiday. Chametz also means stale or even rotten. As a result Pesach cleaning really is spring cleaning. It's the time to get rid of the garbage because the world is coming back to life and the exodus from slavery to freedom is being recalled. It's the time for a fresh start without the stale old baggage.

On a deeper level a person who has brought a beautiful expensive bull as a gift to G-d or even one who is about to conduct a beautiful Seder may think he has achieved perfection. As such he does not need to be concerned about something as mundane as leaving the place clean. In fact we haven't reached perfection and simple consideration is always important. Even so mitzvahs like disposing of the ashes and the search for chametz bring a person to a higher level of purity.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

צו / פסח # 258 - זרוק את הפוסלת

צו ממשיך את ענין הקרבנות. זה פותח בפסוק: "זאת תורת העלה", (ויקרא ז ב). תורה פירושה הוראה ותורת משה היא ספר הוראות כיצד לנהל חיים טובים. השימוש שלה כאן מרמז כי אלה הן גם הוראות חשובות.

ההנחיות כאן הן נושא ארצי מאוד, במיוחד על סילוק אפר של קרבן שאכלו על האש על המזבח. את האפר הם הורידו את המזבח והכניס לתוך מיכל. זה צריך להיעשות תוך לבישת מדים של כהן הדיוט. לפני עזיבתו את בית המקדש כהן משתנה לבגדים נקיים. האפר נלקח אז למקום נקי מחוץ למחנה ישראל. כל זה הוא לקח לנקות בלגן לאחר שמירת מצות התורה ולהוציא את האשפה כראוי.

אפשר לחשוב כי עבודה מלוכלכת נמוכה זו לא תהיה תפקיד של עמדה מכובדת כמו כהן. גם על מתן מתנה יקרה להראות מסירות מוחלטת לקדוש ברוך הוא, ניקוי האפר לא יהיה ראוי להזכיר. זה נראה כאן כי ניקיון רגיל חשוב לחומש. ישנם מצבים דומים רבים לדוגמה שטיפת הידיים והרגליים, ניקוי המנורה, הרחצת הגוף. ש"ס ופוסקים דנים במקוואות לשטיפת הגוף וכלים למטבח.

משנה פסחים ה ח: כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהכהנים מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים. פירוש רבי עובדיה מברטנורא:   שהכהנים היו מדיחין את העזרה - מפני שהדמים מרובים היו מדיחין אותה בשבת. שאמת המים היתה מהלכת בעזרה וכשהן רוצים להדיח פוקקים את נקב יציאתה והמים פושטים על כל גדותיה ומדיחין כל העזרה [שהעזרה רצפה של שיש היתה כולה] ואח"כ פותחין הנקב והמים יוצאים.

זה כמו מצווה כי חמץ לא יימצא בפסח. בגלל זה יש לנקות בזהירות את הבית לקראת החג. חמץ פירושו גם מעופש או אפילו רקוב. כתוצאה מכך ניקוי פסח באמת הוא ניקוי האביב. הגיע הזמן להיפטר מהזבל כי העולם חוזר לחיים, ויציאת מצרים מעבדות לחירות נזכרת. זה הזמן להתחלה חדשה ללא המטען הישן והמטופש.

בדרגה עמוקה יותר, אדם שהביא פר יקר ויפה כמתנה לה' או אפילו מי שעומד לערוך סדר יפה יכול לחשוב שהוא השיג שלמות. לכן הוא לא צריך לדאוג למשהו ארצי כמו לעזוב את המקום נקי. למעשה לא הגענו לשלמות ושיקול פשוט הוא תמיד חשוב. אפילו מצוות כמו סילוק האפר והחיפוש אחר החמץ מביאות אדם לרמה גבוהה יותר של טוהר.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

G-d and Sinner Reconciled

The book of Leviticus contains 243 of the 613 mitzvahs, more than any other book in the Chumash. They cover all aspects of the faith. It would be reasonable to expect it to start with those concerning good character with everything else a development of these concepts. Instead it starts with the sacrifices and spends many words about them implying that they are of real importance.

One can understand the sacrifices through various perspectives. From the side of morality they can be celebrations,  requests for forgiveness, and expressions of dedication. Concerning their execution some are entirely burnt, others are primarily eaten by the cohanim, and many are for a banquet. They can take the form of meat or rich bread and often come with wine. Understanding the peace offering (קרבן שלמים) helps to the understand all of them and their importance.

There is something about the joy and camaraderie of a luxurious, proper meal with wine that is not present in a gift of a garment, book, or cash. This is seen in the final departure of Jacob from Laban. Laban wanted to have all the money that Jacob earned. When Jacob put a stop to it, Laban’s attitude became bad in deed. Even so at the end they patched things up, had a nice meal together, and separated in peace. The festive meal made a difference.

This is in contrast to the sons of Eli the High priest. The book of Shmuel reckons them as unscrupulous and ignorant of Hashem, and to illustrate the point describes their horrible behavior when a peace offering was brought. When the meat about to start cooking, the servant of the priest would come with a fork, stick it in the pot and take a portion. By doing this the sons of Eli violated the custom of waiting to take the meat until after the fats had been burnt on the altar. When questioned the reply was that they would not accept cooked meat from the host, rather it must be given to them raw. If the host protested, they would threaten to take it by force. The prophet concludes, “the sin of the boys was very great in the sight of Hashem, for these people treated the offering of Hashem with contempt”, (1 Shmuel 2:17).

The Midrash Tanhuma expounds that every person who brings a peace offering brings peace to the world. This is because it makes peace between a man and the Omnipresent, the priests, and his fellow man. The Gemara (Brachos 55a) expounds on the virtue of prolonging one’s mealtime at the table explaining perhaps a poor person will come and the host will be able to give him food immediately. The Sages elsewhere praised a person who acts appropriately at a meal, as it is written concerning the altar, “This is the table that is before Hashem”, (Ezekiel 41:22). The altar in Temple is compared to the table a person eats at. As long as the Temple stood, the altar atoned for Israel’s transgressions. Now that it is destroyed, a person’s table atones for his transgressions.

In essence the sacrifices are about peace and friendship. This is one of the central goals of the Torah because without them a person really has nothing. If a good thing happens to a person, he desires that others share in his joy. For example a marriage, Bar Mitzvah, and birth of a child are very happy events. A large party with family, friends, teachers, and rabbis adds to the joy. One can even perceive the presence of HaKadosh Baruch Hu there too. All of these relationships are strengthened. If a person has good relationships with his surroundings and is at peace with the Torah then its natural for him to develop good character, observe the holidays, eat kosher food, and keep all of the mitzvahs as well.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

ויקרא - הקב"ה וחוטא השלימו # 257

בספר ויקרא יש 243 מתוך התרי"ג מצוות, יותר מכל ספר אחר בחומש. הם מקפים את כל ההיבטים של האמונה. סביר להתחיל עם ענייני מידות טובות ואחרי זה פיתוח של מושגים אחרים. במקום זה מתחילים עם הקרבנות ומקדיש הרבה מילים אודתם. זה מרמז כי הם בעלי חשיבות אמיתית.

יש להבין את הקרבנות דרך צדדים שונים. מצד המוסר הם יכולים להיות חגיגות, בקשות לסליחה, וביטויים של מסירות. על ביצועם, חלקם נשרפים לחלוטין, אחרים בעיקר נאכלים על ידי הכוהנים, ורבים מהם למסיבה. בדרך כלל הם בשר או לחם עשיר ולעתים קרובות באים עם יין. הבנת הקרבן שלמים מסייעת להבין את כולם ואת חשיבותם.

יש משהו בשמחה ובאחווה של ארוחה מפוארת, נכונה עם יין שאינו נוכח במתנה של בגד, ספר או מזומן. זה נראה בעזיבה הסופית של יעקב מלבן. לבן רצה לקבל את כל הכסף אשר יעקב הרוויח. כאשר יעקב עצר את זה, הגישה של לבן הפך לרע מאוד. ובכל זאת, בסוף הם עשו פיוס, אכלו ארוחה טובה יחד, והופרדו בשלום. הארוחה החגיגית השפיעה.

זאת בניגוד לבני אלי הכהן הגדול. הספר של שמואל מעריך אותם בני בליעל לא ידעו את ה', וכדי להמחיש את הנקודה מתארת ​​את התנהגותם הנוראה כאשר מובא קרבן שלמים. בתחילת בשול הבשר, משרת בני עלי יבוא עם מזלג, יכניס אותו לסיר וייקח מנה. אבל זה הפרו את מנהג ההמתנה לקחת את הבשר עד שהשומנים נשרפו על המזבח. הם הסבירו כי הם לא יקבלו בשר מבושל מן המארח, אלא זה חייב להיות נתון להם גלם. אם המארח ימחה, הם יאיימו לקחת אותו בכוח. הנביא מסכם, "ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' כי נאצו האנשים את מנחת ה'," (שמואל א ב יז).

מדרש תנחומא מרחיב ככה; ילמדנו רבינו על מה היו השלמים באים, כל המביא שלמים מביא שלום לעולם. נמצאת עושה שלום בין אדם וחבירו, וכהנים, ועם הקב"ה. לפיכך נקראת זבח השלמים, שהיה עושה שלום לכל. המזבח בבית המקדש מושווה לשולחן שאוכל בו. כל עוד עמד בית המקדש, המזבח כיפר על עבירות ישראל. עכשיו, כי הוא נחרב, השולחן של אדם מכפר על העבירות שלו.

העיקר של הקורבנות שלום ואחוה. זהו אחד המטרות החשובות של התורה, כי בלעדיהם אין לאדם דבר. אם משהו טוב קורה לאדם, הוא רוצה שאחרים ישתתפו בשמחתו. למשל נישואים, בר מצווה, ולידה של ילד הם אירועים שמחים מאוד. מסיבה גדולה עם משפחה, חברים, מורים ורבנים מוסיפה לשמחה. אפשר אפילו לתפוס גם כן את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא. כל היחסים הללו מתחזקים. אם יש לאדם יחסים טובים עם סביבתו והוא בשלום עם התורה ממלאה הוא יפתח מדות טובות, ישמור החגים, יאכול כשר, וישמור את כל המצוות כולם.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

VaYakhel / Pekudey - Clouds and Perception in the Desert

Pekudey is the last parsha in the book of Shmos and it ends with the successful completion of the Tabernacle. After the completion the cloud of Hashem covers the pavilion housing the sacred furnishings and His glory fills it. At night the cloud becomes a pillar of fire. When the cloud leaves the Mishkan and moves, the children of Israel follow it to its new location. The last sentence in the book of Exodus is, “For the cloud of the Lord was on the Mishkan by day, and the fire would be by night, visible to the entire house of Israel in all their journeys”, (Exodus 40:38).   

The cloud was so thick thick that Moshe could not enter the sanctuary. It was like the cloud of the holy One, blessed be He covering Mount Sinai, when the Ten Commandments were given; and the cloud that covered the First Temple when it was completed by King Solomon. Moshe rabenu entered the cloud on Mount Sinai to learn torah from Hashem. Later the cloud in the mishkan settled above the sculptured angels. It was from behind this cloud that Hashem taught Torah to Moshe. Likewise in Solomon's Temple the cloud was not always very strong, and when it dissipated, the cohanim could enter the sanctuary for their sacred service. In all of these events it showed that HaKadosh Baruch Hu was very happy with the nation of Israel.

The Ramban explains that the sanctuary was deeply concealed within the cloud which covered it from every side. The glory of G-d also filled the Tabernacle because it resided within the cloud. This was like Moshe at Mount Sinai going into the mist because G-d was there (see Exodus 40:34).

When Israel left Egypt, it was something like Jacob, our patriarch, running away from the Esau. When Yaakov slept on the Temple Mount, he dreamed about a ladder stretching from earth to heaven. This is like the Temple because it is a bridge between heaven and earth. In the dream the angel of Hashem said He was with Yaakov, would protect him, and bring him back to the Holy Land. This is like the pillar of fire and cloud that protected Israel in the wilderness and led them to the land of Canaan.

The Temple was important to HaKadosh Baruch Hu and it was a fitting place for him to manifest His presence. Even so the righteous and the wise are more important to him and a greater vehicle for his presence. Just like the Mishkan had the leadership, protection, and blessing of heaven, so to do the righteous. They need it because their task is very great. They must learn many difficult things and teach them to many difficult students. Also like there was a cloud that hid the Mishkan, there is a lot of fog and noise that clouds a person's view of religion and the world. However from time to time one can hear the voice above the angels and be graced with the light, beauty, and insights from above.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ויקהל \ פקודי # 256 - ערפל ופקח במדבר

פקודי הוא הפרשה האחרונה בספר שמות, והוא מסתיים בהשלמת המשכן. לאחר השלמת המשכן ענן ה' מכסה את האוהל שבו הכלים הקדושים ואז ענן הכבוד ממלא אותו. בלילה הופך הענן לעמוד אש. כאשר הענן עוזב את המשכן ומתחיל לנוע, בני ישראל הולכים אחריו למקומם החדש. המשפט האחרון בספר שמות הוא, "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ לח).

הענן היה סמיך מאוד עד כדי כך שמשה לא הצליח להיכנס אל המקדש. זה היה כמו ענן של הקדוש ברוך ענן זה גם כיסה את הר סיני כאשר עשר הדברות ניתנו עליו, וכן גם כיסה את בית המקדש הראשון כאשר הושלם על ידי שלמה המלך. משה רבנו נכנס לענן על הר סיני ללמוד תורה מן ה'. מאוחר יותר התיישב הענן במשכן מעל הכרובים. מאחורי זה ענן הקב"ה לימד תורה למשה. כמו כן בבית המקדש של שלמה, הענן לא תמיד היה חזק מאוד, וכאשר הוא התפוגג, הכוהנים יכלו להיכנס למקדש לעבודתם המקודש. בכל האירועים הללו הוא העיד כי הקדוש ברוך הוא היה מאושר מאוד בעם ישראל.

פירוש הרמב"ן: "ויכס הענן את אהל מועד" - אמר כי הענן יכסה את האהל מכל צד והוא מכוסה וטמון בו וכבוד ה' מלא את המשכן כי תוכו מלא הכבוד כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן כענין שנאמר בהר סיני (לעיל כ כא) אל הערפל אשר שם האלקים", (ר' שמות מ לד).

כשישראל יצאו ממצרים, זה היה משהו כמו יעקב אבינו בורח מעשיו. כאשר יעקב ישן על הר הבית, הוא חלם על סולם המשתרע מארץ לשמים. זה כמו בית המקדש כי זה גשר בין שמים לארץ. בחלום מלאך ה' אמר שהוא עם יעקב, להגן עליו, ולהחזיר אותו לארץ הקודש. זה כמו עמוד האש והענן שהגן על ישראל במדבר והוביל אותם לארץ כנען.

בית המקדש היה חשוב להקדוש ברוך הואת וזה היה מקום מתאים לו להשרת שכינתו. אף על פי כן, הצדיקים והחכמים יותר חשובים לו  וגם רכב יותר גדול לנוכחותו. כמו המשכן היה המנהיגות, הגנה, וברכת השמים, כך לצדיקים. הם צריכים את זה כי המשימה שלהם היא כבדה מאוד. הם חייבים ללמוד הרבה דברים קשים וללמד אותם להרבה תלמידים קשים. כמו שהיה הענן הסתיר את המשכן, יש הרבה ערפל ורעש שמעננים את החזון של האדם על הדת ועל העולם. עם זאת, מעת לעת אפשר לשמוע את הקול מעל המלאכים להיות מעוטר עם אור, תפארת, וחידושים מלמעלה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"חה

תעלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com