פרקי משה פרק ב # 223 - סעיפים שונים העוסקים בנוזלי גוף

מאמר ב "כולל פרקים תלויים בליחות".לאחר העיון בו, אפשר להבין מדוע הרמב"ם התנצל בהקדמתו לשימוש באפטוריזם.זה שונה מעבודות הרמב"ם כמו המשנה תורה, מורה נבוכים, ופירושו למשנה, שהם מאוד צלולים וממוקדים. יש להם מסרים ברורים שמתמזגים זה לזה והנושאים הבסיסיים ברורים ומאורגנים. זה כולל את הדיון שלו על פרקטיקות בריאות בהלכות דעות.

"פרקים תלויים בליחות" מציג כמה נושאים ביחד במה שנראה כמו אופנה מטורפת. בדרך זו ובאחרים היא מחקה את צורת המשנה. רבים מן הפתגמים הם תיאורים פיזיים של נוזלי גוף, היכן הם נמצאים, איך הם נוצרים, ואת השפעתם על הבריאות.

פרק זה נתפס בדרך כלל כמי שעסוק ב"ארבעת ההומור" של העת העתיקה. עם זאת, הרמב"ם נוטה להתייחס לכך יותר ככלל אצבע ולא כתיאוריה פורמלית ובבית הספר לפרקטיקה. אבל לא ברור אם הרמב"ם סובר שהוא שיטה או סתם מנהג. ניתן לשער כי הוא טען כי ארבעת ההומור תואמים את ארבעת היסודות, אך לא רצו לדון בכך בשל חששות מפני הביקורת כמו אלה שקיבל על נושאים דומים ב"הלכות יסודי התורה" ו"מורה נבוכים".

הנה הפרק הראשון כמו שהוא (נוסף מרחבים):

הדם הוא דבר מורכב מכל הליחות  כפי החלוקה טבעית      נולד בכבד       ונקרא בשם דם לתגבורת הדם ומשלו על הליחות האחרות      וזהו אשר יוצא בהקזה וקרני המציצה.      ובגוף יש ד׳ ליחות: הדם והלבנה והמרה אדומה והשחורה,     

אין רצוננו באמרו הדם הדבר "המורכב מכלל הליחות     (נ"א רצוננו לומר הדבר הלקוח במחשבה בלתי מעורב בדבר זולת מן הליחות)     בלתי מעורב בדבר זולת מן הלחות: (עכ"ל).

הבא אומר הרמב"ם כי כל הנוזלים מכילים את אותו חומר מימי. הנוזל המימי המזיק ביותר הוא המורה השחורה. פחות מזיק הוא אדום, פחות מזה מזיק הוא הלבן, החם ביותר והטוב ביותר מכל הארבעה הוא הדם.

כמה פרקים מוקדשים לתיאורים פיזיים של נוזלי הגוף, כפי שרופא יראה אותם. לאחר מכן ישנם מספר פרקים בנושאים קצרים שמעבירים את הנושא מדם לנושא העיכול. כמעט כל 15 הפרקים האחרונים קשורים לעיכול. הדם הוא המהות של מה הרמב"ם הוא מדבר, והעיכול הוא השדרה העיקרית.

למדתי לקח על בריאות ועל עיכול מפרק זה. דם בריא פירושו אדם בריא. משמעות הדבר היא כי אדם צריך להיות מודע ומעונין בדם שלו. אפשר להרגיש בדם סוכר גבוה וגם עייפות. זה צריך להיות מנוהל, במיוחד סוכר בדם גבוהה. במו עיני ראיתי שרמת הסוכר גבוהה בדם גורמת לקפיצות ולפזיזות, במיוחד אם זה מתמשך על ידי מנות גבוהות קבוע של ממתקים. לאחר מכן הסוכר הגבוהה בדם הנגרמת על ידי מזון מתקתק גורם להשמנת יתר. אחרי עשרות שנים זה גורם לסוכרת.

בשבילי הוא להיות מודע לטעם ואת הרגשות בגוף שלי. חשוב מאוד זה מרגיש את הקשר בין שניהם. המטרה היא בריאות טובה ושמחה. כמו שכתוב בקיצור שולחן ערוך לא ב, "ויש אנשי מעשה שקודם אכילה אומרים, הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתברך שמו".

 

 

Bibliography:

פרקי משה - משה בן מימון, 1138-1204; HebrewBooks.org; Chapter 2 (כולל פרקים תלויים בליחות);

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46982&st=&pgnum=14

Rosner, Dr. Fred; Maimonides Medical Writings (Volume 3); pp 26 - 33; The Medical Aphorisms of Moses Maimonides; published by The Maimonides Research Institute, Haifa, Israel.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English   http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/pirke-moshe-chap-2-assorted-paragraphs.html

Blogger Hebrew  http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/223.html

 

Blogger English   http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/pirke-moshe-chap-2-assorted-paragraphs.html

Blogger Hebrew  http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/223.html

 



Pirke Moshe - chap 2: Assorted Paragraphs Dealing with Bodily Fluids

The second chapter in Pirke Moshe is titled, “Assorted Paragraphs Dealing with Bodily Fluids”, and after scanning it, one can understand why Maimonides gave an apology in his preface for the use of aphorisms. It differs from works of the Rambam like the Mishna Torah, Guide for the Perplexed, and his commentary on the Mishna, which are very lucid and focused. They have distinct messages that blend into one another and the underlying themes are clear and organized. This includes his discussion of healthy practices in the laws of character (הלכות דעות). “Dealing with Bodily Fluids” presents several themes together in what seems to be a rambling fashion. In this way and others it mimics the form of the Mishna. Many of the aphorisms are physical descriptions of bodily fluids, where they are found, how they are formed, and their effect on health.

This chapter is often seen as the one that is busy with the “Four Humors” of antiquity. However, Maimonides tends to treat this more as a rule of thumb rather than a formal theory and school of practice. It is not immediately apparent what his opinion was of the theory of the “Four Humors”. It can be speculated that he held that the four humors corresponded to the Four Elements of antiquity but did not wish to discuss this due to worries about the criticisms like the ones he received over similar subjects in “Practices concerning the Basics of Torah” (הלכות יסודי התורה) and “Guide for the Perplexed”.

This is a translation of the first aphorism. I’ve tried to preserve the literary style of the more or less original text: The blood is the thing that is combined from all of the fluids, according to their natural disposition. Born in the liver, it is called by the name blood because of the preponderance of the blood and its domination over other fluids. It’s what comes out from blood-letting or suction cups. In the body there are four fluids: the blood, the white, the bitter red, and the black. Seemingly Garbled Text, which expresses the idea that blood in practice is not typically the blood of the Four Humors theory. The vehicle is a ruling which one of them is to be simply called “the blood”.

Next the Rambam states that all fluids contain the exact same watery substance. The most detrimental watery fluid is the black bile. Less detrimental is red, even less detrimental is the white, the warmest and best of all of them is the blood and the aspect of blood in it.

Several paragraphs are devoted to physical descriptions of bodily fluids the way a physician would be expected to see them. There are then a number of paragraphs on short subjects that segue from the subject of blood to the subject of digestion. Almost all of the last 15 of the 30 paragraphs are connected with digestion. Blood is the essence of what Maimonides is talking about and digestion is the major avenue.

I have learned a lesson on health and digestion from this chapter. Healthy blood means a healthy person. This means that a person should be conscious and interested in their blood. One can feel high blood sugar and fatigue in their blood. This needs to be managed especially high blood sugar. To me high blood sugar causes jumpiness and impetuousness especially if it is sustained by constant high doses of sweets. After that the high blood sugar caused by the highly sugared food causes obesity. It seems to me over a period of decades it results in diabetes.

For me a vehicle is to be conscious of taste and the feelings in my body. Very important to this is feeling the connection between the two of them. The goal is good health and happiness. As it is written in the Kitzur Shulchan Aruch (31:2), “There are men of action who, before eating, say: 'Behold I want to eat and drink in to be healthy and strong in order to serve the Creator, blessed be His name’.''

Bibliography:

פרקי משה - משה בן מימון, 1138-1204; HebrewBooks.org; Chapter 2 (כולל פרקים תלויים בליחות);

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46982&st=&pgnum=14

Rosner, Dr. Fred; Maimonides Medical Writings (Volume 3); pp 26 - 33; The Medical Aphorisms of Moses Maimonides; published by The Maimonides Research Institute, Haifa, Israel.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

The Medical Aphorisms of Moses Maimonides: Introduction & Chapter 1

The introduction is to “The Medical Aphorisms of Moses Maimonides” is fundamentally an author’s explanation of important literary issues in the book. Here the Rambam explains why he set his work up by using the grammatical form of aphorisms. Aphorism is a translation of the Hebrew word פֶּרֶק (perek). In this case a perek is a short paragraph. An example of this would be the Mishna especially Pirkei Avos. He justifies his choice of Mishnayos because it is readable, understandable, and penetrating, and also remarks that this form was used by Hippocrates, Galen, and other great doctors. The aphorisms are required to be memorized. The objective is that the student should ponder each aphorism and be articulate about it.

Maimonides then discusses the nature of citing the original source and its importance. In regards to that he says it should be done concisely and with selectively. This is so the article will not become excessively wordy. Much text is spent justifying his decisions against likely public criticism. He concludes by saying that he organized the chapters into a number of articles “to lighten up the task of memorizing them and to reveal that which I wanted to reveal (להתגלות בזה מה שאני רוצת לגלותו)”.

25 chapters are then listed each with a less than one sentence title. Some of the topics include physical description of parts of the body and their workings, medical theory and techniques, general medical advice, and treatments for specific maladies. However, there is not much of topical pattern.

The first chapter has 74 aphorisms. It describes the parts of the body, how they operate, and their functions. However some of them are digressions to aid in memorization. The first aphorism states, “Nerves both sensory and motor join the brain or spinal cord to the muscles. They touch the front or the center of the muscle. The middle section is regarded as the principal section of the muscle”. The next mishna is about the connection of the nerves to the muscles of the diaphragm. The diaphragm is a part of the body which separates the digestive organs from the lungs and heart. The next aphorisms deal with arteries and veins. The skeletal system is then brought into the analysis. After that the organs are briefly discussed. The senses and mental illness are also mentioned briefly. The last topics are things like movement especially voluntary movement, memory, digestion, expulsion of waste, speech, and procreation.

The longest sections are number 38 concerning sensations during sleep, number 58 on the assimilation of nutrients, and number 72 on the potentials of semen. Sections 32 through 40 deal with voluntary movement which is contrasted with the reflex and confused  movements which occur during sleep. Maimonides explains that voluntary movement is sometimes derived from active thought and other times from reflexes caused by various sensations. He also mentions a guarding force emanating from memory.

The Rambam counts three stages of digestion. The first occurs in the stomach, the second in the intestines, and the third in the liver, after which the finished nutrients are distributed throughout the body. Four seminal forces are described. It is not clear if these emanate from some form of semen itself or simply have similar properties. The first is the procreating or developmental force which makes things like bones and nerves. The structure-forming force shapes and sizes them. There are also growth and nutritive forces. All of them are present in the workings of the body from the fetus until death. However different ones are dominant at different periods of a person’s life.

Bibliography:

פרקי משה - משה בן מימון, 1138-1204; HebrewBooks.org;

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46982&st=&pgnum=1&hilite=

Rosner, Dr. Fred; Maimonides Medical Writings (Volume 3) - The Medical Aphorisms of Moses Maimonides; published by The Maimonides Research Institute, Haifa, Israel.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/the-medical-aphorisms-of-moses.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/blog-post.html

פרקי משה: הקדמה ופ"א

הקדמה ל"פרקי משה" מסביר בעיקר ענייני ספרות חשובים ששייך לספרו. פה הרמב"ם מסביר שימושום של פרקים. פירוש פֶּרֶק זה קטע קצר. דוגמה לזה משניות פרקי אבות. הוא מצדיק בחירתו כי "עוזר זה לקורא אותם להבין כוונותיהם ולזכרם על פה". גם צורה זו שמשה את היפוקרטס, גאלן, ורופאים אחרים נהדרים. המטרה היא כי התלמיד יתבונן בכל פתגם ולהיות רהוט על זה.

הרמב"ם דן באופיו של המקור המקורי וחשיבותו. על כך הוא אומר שצריך לעשות זאת תמציתי סלקטיבי. צריך את זה כדי שהמאמר לא יהיה מלולי. הוא מאריך להצדיק את החלטותיו נגד ביקורת ציבורית אפשרית. הוא מסכם שהוא חלק את הפרקים האלה למספר מאמרים כדי להקל זכירתם או שיתגלה בזה מה שהוא רוצת לגלותו.

25 פרקים מופיעים כל אחד עם כותרת פחות ממשפט אחד. חלק מהנושאים כוללים תיאור פיזי של חלקי הגוף ואת פעולתם, תיאוריה רפואית ותהליך ביצוע, ייעוץ רפואי כללי, וטיפולים עבור מחלות שונות. עם זאת, אין הרבה ארגון לעניינים.

יש לפרק הראשון 74 קטעים. הוא מתאר את חלקי הגוף, את פעולתם ואת תפקידיהם. עם זאת יש כמה שהם יוצא דופן ורק לסייע שינון. אמר הפתגם הראשון, "העצב אשר יבא לעצל בכח החוש והתנועה מהמוח וחוט השדרה מתחבר בכל עצל  אם בתחלהו. או בין התחלתו ואמצעותו. והיה  המקום האמצעי הוא ראש אותו העצל".

המשנה הבא הוא על החיבור של העצבים אל השרירים של הסרעפת. הסרעפת היא חלק מהגוף המפריד בין אברי העיכול לבין הריאות והלב. הסעיפים הבאים עוסקים בעורקים וורידים. מערכת השלד מובא למחקר. אחרי כך האיברים נדונים בקצרה. החושים ומחלות הנפש גם מוזכרים בקצרה. הנושאים האחרונים הם דברים כמו תנועה במיוחד תנועה מרצון, זיכרון, עיכול, גירוש פסולת, דיבור.

הסעיפים הארוכים ביותר הם מספר 38 לגבי תחושות במהלך השינה, מספר 58 על הטמעת חומרים מזינים. סעיפים 32 עד 40 עוסקים בתנועות התנדבותיות המנוגדות לרפלקס ותנועות מבולבלות המתרחשות במהלך השינה. הרמב"ם מסביר שהתנועה ההתנדבותית נובעת לפעמים ממחשבה אקטיבית ומפעמים אחרים מרפלקסים הנגרמים על ידי תחושות שונות. הוא מזכיר גם את כוח השמירה שמקורו בזיכרון.

הרמב"ם מונה שלושה שלבי עיכול. הראשון מתרחש בבטן, השני במעיים, והשלישית בכבד, לאחר מכן החומרים המזינים מופצים בכל הגוף. ארבעה כוחות מתוארים. הראשון הוא הכוח המתפתח או ההתפתחותי שעושה דברים כמו עצמות ועצבים. כוח בניית המבנה מעצב ומגדיל אותם. יש גם כוחות צמיחה ותזונתיים. כולם נמצאים בגוף מן העובר עד ליום המות. עם זאת, יש כאלה שונים ששולטים בתקופות שונות של חייו של אדם.

Bibliography:

פרקי משה - משה בן מימון, 1138-1204; HebrewBooks.org;

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46982&st=&pgnum=1&hilite=

Rosner, Dr. Fred; Maimonides Medical Writings (Volume 3) - The Medical Aphorisms of Moses Maimonides; published by The Maimonides Research Institute, Haifa, Israel.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/the-medical-aphorisms-of-moses.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/blog-post.html

Tsav / Pesach - The Value of Freedom

On Passover we celebrate the exodus from Egypt. The siddur gives Passover the appellation the “time of our freedom”. Egypt is often called the house of bondage and the Jews are frequently exhorted to remember the day that they left Egypt. There is even a mitzvah to remember the exodus specifically every day.

Many note that Shavuos follows Pesach and the two holidays are linked by the 49 day counting of the Omer. As homily it is said that they are both the same holiday albeit with a large number of intermediate days. Shavuos is the anniversary of the giving of the Ten Commandments on Mount Sinai and is called by the siddur the “time of the giving of our Torah”. Because of this a homily is made that the freedom of Passover was for the purpose of accepting the yoke of heaven.

It is possible to say that in the final analysis everything a person does should be for the purpose of knowing the Creator and serving him. Just the same it is appropriate to reckon freedom as value in and of itself. The Jewish experience of bondage in Egypt was not the type of slavery where the slave is the property of the owner and, is not greatly different from an animal or even an inanimate object. Rather it was like working for a miserable employer. The boss was a low-life tyrant and a fool. The place was a sweatshop that paid coolie wages. To make matters worse it was impossible to quit and leave. As a result just simply getting out of this dismal situation was reason for celebration.

The Chumash emphasizes that Israel left Egypt in the spring. In doing so it is hinting that slavery is like the bitter cold of winter and that freedom is like the temperate weather of the spring. In addition one is exhorted to generally feel as if they left Egypt in their lifetime. Part of refreshing the memory about the bitterness of slavery is eating a very bitter vegetable like horseradish during the Pesach Seder. This is compared to the sumptuous meal, four cups of wine, and comfortable furniture which are signs of freedom.

The point is the political persecution and the oppression of poverty are a curse. They are extensions of the G-d’s curse of Adam and all men that they will earn their bread by the sweat of their brow. The Torah does not want that for the Jewish people and all men. Therefore escaping from the trap of any sort of slavery is reason for celebration. Even if if one does not go to a good situation just getting out of a bad situation is enough. This is even if one must flee into the desert in spite of lacking adequate provisions.

The point that freedom is a preparation for keeping the Torah remains valid. Absolute freedom without anything to fill the time results in emptiness. A person does not live by bread alone rather one lives by the word of G-d. Torah learning and mitzvahs give a person a sense of purpose. One is not just surviving but is fulfilling a higher task. In addition the paths of Torah are pleasant paths. The best way to learn Torah is to spend a reasonable amount of time in a pleasant environment and not to be pressured by other things especially money. Therefore the freedom from being a workaholic allows a person to take up the pleasant and prestigious work of learning Torah and doing mitzvahs.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2017/03/vayikra-7-survey-of-medical-writings-of.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/tsav-pesach-value-of-freedom.html

צו / פסח # 221 - ערך החופש

בפסח אנו חוגגים את יציאת מצרים. בסידור מכונה חג הפסח "זמן חירותנו". מצרים נקרא "בית עבדים", והיהודים קבעו חג כדי לזכור את יום שהם יצאו ממצרים. גם יש מצווה לזכור במיוחד את יציאת מצרים כל יום.

רבים מציינים כי חג השבועות מגיע לאחרי פסח ושני החגים מקושרים על ידי ספירת 49 יום של ספירת העומר. יש לדרוש ששניהם אותו חג והימים שביניהם הם מספר רב של ימי חול המועד. חג השבועות הוא יום השנה של מתן עשרת הדיברות בהר סיני הסידור קורא לזה "זמן מתן תורתנו". בגלל זה יש דרשה כי הפסח היה לצורך קבלת עול מלכות שמים.

אפשר לומר שבסופו של דבר כל מה שאדם עושה צריך להיות בכדי לדעת את הבורא ולשרת אותו. אעפ"כ ראוי לראות החירות כערך בפני עצמו. החוויה היהודית של שיעבוד מצרים לא היה סוג של עבדות שבו העבד הוא רכושו של הבעלים, הוא לא שונה בהרבה מן חיה או אפילו חפץ דומם. במקום זה היה כמו לעבוד עבור מעסיק עלוב. הבוס היה עריץ מנוול ושוטה. העבודה היתה קשה והשכר נמוך. להחמיר את המצב היה שאי אפשר להתפטר ולצאת. כתוצאה מכך רק לצאת מהמצב העגום הזה היה סיבה לחגיגה.

החומש מדגיש שישראל יצאו ממצרים באביב. בכך הוא רומז כי העבדות היא כמו הקור הקשה של החורף וכי חופש הוא כמו מזג האוויר מתון של האביב. בנוסף צריך להרגיש כאילו כל אחד עזב את מצרים בחייו. כדי לזכור את המרירות של עבדות אוכלים ירק מאוד מריר כמו חזרת בסדר פסח. זאת בהשוואה לארוחה המפוארת עם ארבע כוסות יין וריהוט נוח שהן סימני חירות.

הנקודה היא הרדיפה הפוליטית והדיכוי מן העוני הוא קללה. אדם הראשון וכל האנושות נתקללו כי הם יקבלו את הלחם שלהם על ידי הזיעה של המצח שלהם. התורה לא רוצה את זה עבור העם היהודי וכל בני האדם. לכן להימלט מן המלכודת של כל סוג של עבודה פרך היא סיבה לחגיגה. אפילו אם לא נכנס למצב טוב רק לצאת ממצב רע זה די. זה גם אם נאלץ לברוח אל המדבר למרות חסר אספקה מספקת.

הנקודה כי חירות היא כהכנה שמירת התורה נשארת תקפה. חופש מוחלט בלי שום דבר כדי למלא את הזמן תוצאות ריקנות. אדם אינו חי בלחם לבדו אלא חי על פי דבר ה '. לימוד תורה ומצוות לתת לאדם תחושה של מטרה. זה לא רק לשרוד אלא הממלא תפקיד גבוה. בנוסף, דרכי התורה הן דרכים נעימות. הדרך הטובה ביותר ללמוד תורה היא להשקיע כמות סבירה של זמן בסביבה נעימה ולא להיות בלחץ על ידי דברים אחרים במיוחד כסף. לכן החירות מלהיות מכור לעבודה מאפשרת לאדם לקחת את העבודה הנעימה והיוקרתית של לימוד תורה ועשיית מצוות.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2017/03/vayikra-7-survey-of-medical-writings-of.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2017/04/tsav-pesach-value-of-freedom.html