בסוף משניות ברכות יש סוגיה בעניין ביצוע שינוים בהלכה למעשה. וכך לשון המשנה: "כל חותמי ברכות שהיו במקדש, היו אומרים מן העולם. משקלקלו המינין, ואמרו, אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים, מן העולם ועד העולם". עוד, "והתקינו, שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר (רות ב) והנה בעז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים השם עמכם, ויאמרו לו, יברכך השם. ואומר (שופטים ו) השם עמך גבור החיל", עכ"ל. הלכה הזאת באה כי חששו החכמים שהנהגה הזאת יביא בזיון ולעיגה לשם השם ח"ו.
מבחינת דקדוקית המילה "הפרו" יכולה להיות לשון רבים בעבר. וגם יכול להיות לשון ציווי. במקרה הראשון מדבר על אנשים שהפרו את התורה דרך ההזנחה. לכן פירושו של עת לעשות להשם הוא כמו מצודת דוד: "עת לעשות" - יש עת קבוע להשם לעשות משפט ברשעים אשר הפרו תורתך, וזו המשמעות המהותית של הפסוק. אבל חכמינו דרשו, שהפסוק הוראה למורים של תורה לבטל הלכות, אם הם עלולים לגרום נזק.
רש"י פירש: "עת לעשות להשם וגו'" - מוסב על מקרא שלפניו הבינני ואדעה עדותיך. להבין עת לעשות לשמך, איך יעשו אותם שהפרו תורתך, למצוא רצון וסליחה, ותמצא להם, ואעשה כן על כל עבירה שבידי. ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל כגון גדעון ואליה בהר הכרמל שהקריבו בבמה עוד ראיתי נדרש באגדה פי' איש פנוי וטיילן העושה תורתו עתים מפר ברית שאדם (פנוי) צריך להיות יגע בתורה כל שעות היום.
צד השווה לכל, שהתורה מלמדת מעשים טובים. אבל אם איזה מעשה טוב הופך כל כך מושחת עד כדי גרימת נזק למטרתו העקרוני חייב להפסיק ממנו. לקח יותר עמוק למצא חן בעיני השם, לחשוב בעצמו, ולמצאו חלקו בתורה. החומש, גמרא, ורבנים עוזרים להשיג המטרות האלו. אבל יש אזהרה כי מסקנה אשר התוצאה לעג הוא אז צריך לבחון מחדש. זה בגלל הקב"ה הוא אבינו מלכנו, ולכן, הוא משתוקק רק דברים טובים עבורנו.
לע"נ הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2017/01/208.html
No comments:
Post a Comment