בפרקי
אבות הפרק הראשון במשנה השניה והמשנה שלפניה דומים. הראשונה אומרת על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה
ועל גמילות החסדים, לשון
עומד. האחרונה אומרת על שלשה דברים העולם קיים
על הדין ועל האמת ועל השלום, לשון
קיים.
בפירוש
רבי עובדיה מברטנורא: העולם
עומד - לא נברא
העולם אלא בשביל שלשה דברים הללו. וכמו
שמובא ברמב"ם שדברים
אלו, "תקון
עולם וסדור מציאותו על דרך השלם". כאשר
נחשב עם המשנה המאוחרת מילת "לעמוד" מרמז על הדברים שצריך לעשות באופן קבוע יום יומי.
"תורה" כפשוטו תורת משה רבינו כמ"ש ליהושע
(א ח), "לא ימוש ספר
התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח
את דרכך ואז תשכיל". יותר
כללים תורניים, דתיים וחברתיים
מכוננים את העולם בסדריו הטבעיים והחברתיים בשלמות (השווה פרשנות מרדכי דב רבינוביץ של הרמב"ם משנה תורה).
העמוד
השני הוא עבודה. הברטנורא
מבין זאת כקורבנות שהובאו בבית המקדש ומזכיר שהקדוש ברוך הוא הבטיח שלא להביא עוד
מבול על העולם לאחר שהריח את הריח מהקורבנות שהובאו על ידי נח. הקורבנות לעתים קרובות קשורים בתפילה שנחשבת עבודת הלב. נראה שהרעיון הוא שהעבודה שלנו היא לשים את הלב במקום הנכון. במילים אחרות הוא עקירת התכונות הרעות שלנו והצבת דעות טובות על
שפתינו. היבט נוסף של עבודת קודש מבצע את המשימה
שהנשמה שלנו נשלחה למטה לעולם הזה.
העמוד
השלישי גמילות חסדים. פר' הברטנורא: ועל
גמילות חסדים - דכתיב (תהלים פט ג): "עולם חסד
יבנה". וגמילות
חסדים הוא – לשמח חתנים, לנחם
אבלים, לבקר חולים, ולקבור מתים, וכיוצא
בזה. באופן כללי יותר את הרעיון הוא באמצעות
יכולות עדיפות של האחד לעזור לשני שחלש באותם שטחים. יש סיפור שסופר בישיבות על ההבדל בין גן עדן לגיהינום. בגיהינום יושבים כולם בסעודה, אבל הם
לא יכולים לאכול ממנה אלא בכפות שהם כל כך ארוכות שזה בלתי אפשרי להביא את המעדנים
לפה שלהם. בגן העדן
זה אותו המשתה ואותו כפות פרט לכך שכולם מאכילים אחד את השני.
פר' מעם לועז: ג' דברים אלו לרמוז על שלשה יסודות היהדות. שהם יסודות העולם. על התורה
היינו האמנות והדעות המבוססות, ועל
העבודה הם מעשה המצוה שבין אדם למקום בפועל, ועל
גמילות חסדים, הם המצות
שבין אדם לחברו, שהם יסוד
וקיום העולם.
המשנה
האחרונה משתמש בלשון "קיים", פ' קיום
העולם. ההגדרה כוללת גם יסוד ומטרה. בעקבות
כך שהוא דומה למילה "עומד”, אפשר להגיד שהחשיבות של דין, אמת, ושלום דומה לחשיבות של תורה, עבודה, וגמילות חסדים. אבל אפשר
להגיד שהתכונות של המשנה האחרונה שהם היסודות העולם וגם כן המטרות של התקופה הזו
של בני אדם. ההבדל
בין שתי משניות כמו המידה הי"ב מי"ג מדות
התורה נדרשת בהם. והוא " דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו". פ' יש דברים
שלמדו ישירות מהגרסה ויש דברים שהם למדו מבוססים על המסקנות הצפויות של הגרסה.
ענייני
המשנה האחרונה משמעותו כפשוטו. דין
מתייחס בדרך כלל לדיון בבית משפט אבל זה רק צורה אחת של המילה לדון. הרעיון הוא שאנשים צריכים להיות מסוגלים לדון בדברים אחד עם השני. התכונה הבאה אמת שהצדדיםבדיון לא יהיה שקרנים וחייבים להיות מציאותיים. התכונה השלישית שלום כלומר התוצאות של הדיון עושה שלום בין הצדדים.
בסוף
המשנה מזכירה (ח טז), "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". משפט זה
הינו תקנים שנקבעו. פ' המחזור ויטרי: קיים –
שאלמלא אלו שלשה לא יתקיים העולם, לא יקיים
אם לא בשלום . . . הכל תלןי
בזה . . . אפ' כשדנין
אמת, ובשלום לא יעמד. ויחזור לתוהו ובהו . . . במקרא
אין כתיב ושלום אלא ומשפט שלום . . . בלי ו"ו עכ"ל. לכן העיקר הוא שלום ושהדברים האחרים הם אמצעי להשגתה. העולם נברא עבור ברכות וזה יתממש ביום של שלום עולמי, כמ"ש לא מצא
הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט), ה' עז לעמו
יתן ה' יברך את עמו בשלום (עוקצין ג יב).
לע"נ בן דוד
שמואל בן נח ז"ל נלב"ע טו באב תשס"ט
ניתן בדואר אלקטרוני
וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger English http://dyschreiber.blogspot.com/2015/08/shoftim-ethics-of-our-fathers-chapter-1.html
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2015/08/137.html
YouTube https://youtu.be/pUYPu5XFx2Y
No comments:
Post a Comment