Wednesday, August 26, 2015

כי תצא \ אבות ב # 137: מעין המתגבר

בפרק השני של פרקי אבות אנו לומדים על חמשת תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי. רבי יוחנן בן זכאי מפורסם מכמה סיבות. הוא היה חכם וצדיק גדול, וכשראה שחורבן הבית היה קרוב, סיכן את חייו כדי לדון במצב עם הגנרל הרומאי אספסיינוס הלוחם. אספסיאנוס היה ערום מאוד ורצה שרבי יוחנן בן זכאי יהיה מחויב אליו, ולכן הוא היה מוכן להעניק לו משהו בעל ערך. כתוצאה מכך הוא התיר רבי יוחנן בן זכאי להקים ישיבה ביבנה.

היו לרבי יוחנן בן זכאי חמשה תלמידים עקרוניים. בפרק השני של פרקי אבות, הוא הזכיראת  שמותם, מתאר את מה שהיה ראוי לשבח על כל אחד מהם ביתר שאת , מה שכל אחד מחשיב לטוב ביותר והגרוע ביותר במידות, ושלושת העקרונות המנחים שלהם. הוא קרא לרבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר, שהאמין שהדרך ישרה שידבק בה האדם הוא לב טוב, והדרך רעה שיתרחק ממנה הוא לב רע. העקרונות המנחים שלו: א) הוי שקד ללמוד, ב)דע מה שתשיב  לאפיקורוס, ג) דע לפני מי אתה עמל, במיוחד שהוא אמין ונאמן, והוא ייתן לך שכר הראוי עבור העבודה שלך. בדברים נוגעים ללב טוב או רע ריב"ז הסכים עם ראב"ע.

יש מחלוקת איזה מהתלמידים היה הגדול ביותר. סתם משנה קובעת שהיה הרבי אליעזר בן הרקנוס. עם זאת הוא גם מביא הדעת של אבא שאול שקובע שזה רבי אלעזר בן ערך. שניהם נחשבים תלמידי חכמים גדולים מאוד והרמב"ם ההערה על שניהם. מעלתו של ר' אליעזר שהוא למד הרבה אבל עוצם כח זכרונו שלא שכח כלום. מעלה ר' אלעזר בטוב הבנה, והיות כל ענין עמק קל אצלו, ותבונתו על הענין. מוסיף הברטנורא, "לבו רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו". הגמרא מוסיפה שהוא בקי בתורה שבגלוי ובתורה שבנסתר.

יש אגדה באבות דרבי נתן (יד ו) ממנה משתמע כי רבי אלעזר בן ערך היה קצת שונה משאר התלמידים חבריו והיה לו יחסים קרובים מיוחדים עם הרב שלו, רבי יוחנן בן זכאי. בהיות ריב"ז באבל על בנו ותלמידיו באו לנחם אותו. הרב אליעזר הגיע ראשון והסביר כי אדם הראשון הוא גם האדם הראשון שאיבד בן. רבי יב"ז לא ניחם והשיב, "לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של אדם הראשון". הרב יהושע בא ליד וציין כי כל ילדיו של איוב מת ביום אחד. גם הוא קיבל תשובה כמו הראשון. הרב יוסי אחריו הזכיר את אהרון הכהן הגדול שאיבד שני בנים, אז הרב שמעון ציין כי דוד המלך איבד בן. עם זאת התשובה של ריב"ז נשארה אותו הדבר.

אחרי שהשבעה נגמרה, בא ראב"ע ואמר לריב"ז, תן לי לקחת אותך לעשות אמבטיה טובה. לאחר האמבטיה הוא אמר אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון. בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר, אוי לי, אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום. אף אתה רבי, היה לך בן. קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא. ויש לך לקבל עליך תנחומים שהחזרת פיקדונך שלם. אמר לו, ר' אלעזר בני נחמתני, כדרך שבני אדם מנחמין.

הגמרה (שבת קמז:) ממשיכה את הסיפור שכל התלמידים יצא ליבנה, אבל ראב"ע הלך למקום רוגע בגליל. הוא קיווה להקים ישיבה, אבל לא אף אחד בא. כשהוא נחשב גם הולך יבנה, הוא שאל מאשתו את דעתה בנושא. היא שאלה אותו מה הצורך הגדול יותר? הוא אמר שהוא היה יותר חשוב להם ממה שהם היו לו. אז היא ענתה האם חבית של יין או כיכר לחם הולכת לעכברים? רבי אלעזר נשאר ואיעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למיקרי בספרא. והתבלבל באותיותבעא למיקרא החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם. בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה.

העניין הכולל הוא הדבר שעושה איש להיות כמעין המתגבר. לפעמים צריך להתעסק עם אנשים קשים מאוד וזה קשה במיוחד אם הם תלמידי חכמים. נראה שהפתרון שהאיש צריך להיות גם חכם וגם טוב לב. גם הוא חייב להיות מאמין בקב"ה אפילו כאשר הדברים יצאו מאוד מוזרים. זה עלול לקחת קצת זמן וקושי אבל בסופו אדם כזה יהיה המצליחן ביהדות.


   
לע"נ בן דוד שמואל בן נח ז"ל נלב"ע טו באב תשס"ט  

ניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il







Ki Taytsey \ Ethics of our Fathers Chapter 2 - Fountain that Overpowers

In the second chapter of Ethics of our Fathers we learn about the five students of Rabbi Yochanan ben Zakkai. Rabbi Yochanan ben Zakkai is famous for several reasons. He was a great sage and tsadik and when he saw that the Temple’s destruction was imminent he risked his life to discuss the situation with the warring Roman general Vespasian. Vespasian was very clever and wanted Rabbi Yochanan ben Zakkai beholden to him, therefore he was willing to grant him something valuable as a pledge. As a result he permitted Rabbi Yochanan ben Zakkai to set up a yeshiva in Yavneh. This yeshiva was to become the center of all Torah learning.

Rabbi Yochanan ben Zakkai had five principle students. In the second chapter of Ethics of our Fathers, he gives their names, describes what was most praiseworthy about each of them, what each considered the best and worst character traits, and their three guiding principles. Rabbi Elazar the son of Arach was praised as a fountain that overpowers. He believed the best thing a person could have was a good heart, and the worst thing was a bad heart. His guiding principles were: 1) to be diligent in Torah study, 2) Know how to answer a heretic, and 3) know before  whom you are working , specifically that he is reliable, the master craftsman, and he will give you a proper wage for your work. Concerning having a good or bad heart Rabbi Yochanan agreed with Rabbi Elazar and added that whatever the others said it was included in these characteristics.

There is a debate as to which of the students was the greatest. The Mishna generally states that it was Rabbi Eliezer ben Hurkenus. However it also brings the opinion of Abu Shaul, who states that it was Rabbi Elazar ben Arach. Both were considered very great scholars and Maimonides comments about both of them. The virtue of Rabbi Eliezer was that he learned a lot and remembered it all. Concerning Rabbi Elazar, he could easily understand the depths of an idea and, in line with this the Bartenura adds that he was broadminded and would add analysis and explanations from his own sources of knowledge. From the Talmud we learn that he was an expert on both the revealed and hidden Torah.

There is a story in the Ethics of our Fathers by Rabbi Nathan (14:6) which implies that Rabbi Elazar ben Arach was a little different from his fellow students and had a close special relationship with his rabbi, Yochanan ben Zakkai. In it Rabbi Yochanan is in mourning for his son and his students came to console him. Rabbi Eliezer came first and explained that Adam the first man had also lost a son. Rabbi Yochanan was not comforted and replied, “Do I not have enough of my own pain that you have to mention the pain of Adam?” Rabbi Yehoshua followed and pointed out that all of Job’s children died on one day. He too received a reply like the first of the students. Rabbi Yossi followed mentioning the Aharon the Cohen Gadol had lost two sons, then Rabbi Shimon mentioned that King David had lost a son. However the reply of Rabbi Yochanan stayed the same.

After they were all done, Rabbi Elazar came in and said to Rabbi Yochanan, let me take you to have a nice bath. After the bath he said, let me tell you a parable. There was a man by whom the king left a valuable item for safekeeping. Every day the man would cry and shout, oy when will I be discharged from this responsibility in peace? That is the way it is with you my rabbi. You had a son and you taught him the Bible, customs and ceremonies, and the lore of being a Jew. He departed from the world without sin. You should be consoled that you have returned this deposit in perfect condition. Rabbi Yochanan replied, my son, you have comforted me in the way that people can be comforted.

The Talmud (Shabbos 147b) continues the story that all of the students went to Yavneh, but Rabbi Elazar went to a relaxing place in the Galilee. He hoped to set up a yeshiva, but nobody came. When he considered also going to Yavneh, he asked his wife for her thoughts on the subject. She asked him who needs who more? He told her that he was more important to them. She then replied does a barrel of wine or a loaf of bread go to the rats? Rabbi Elazar stayed put but gradually forgot his learning. One day they called him to read the Torah. He confused the letters and instead of reading, “this month is to you”, he said, “this deaf mute was their heart”. With that the rabbis prayed for him and his knowledge returned.

The overall idea is what makes a person into an overwhelming fountain. At times one must deal with very difficult people and it’s especially difficult if they are talmidei chachamim. The answer seems to be that a person must be both wise and good hearted. He must also have trust in G-d even when things turn out very strangely. It may take some time and difficulty but in the end such a man will be a winner in Yiddishkeit.

  


לע"נ בן דוד שמואל בן נח ז"ל נלב"ע טו באב תשס"ט
  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  









Wednesday, August 19, 2015

שופטים \ אבות א # 137: דרך חיים

בפרקי אבות הפרק הראשון במשנה השניה והמשנה שלפניה דומים. הראשונה אומרת על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות החסדים, לשון עומד. האחרונה אומרת על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום, לשון קיים.

בפירוש רבי עובדיה מברטנורא: העולם עומד - לא נברא העולם אלא בשביל שלשה דברים הללו. וכמו שמובא ברמב"ם שדברים אלו, "תקון עולם וסדור מציאותו על דרך השלם". כאשר נחשב עם המשנה המאוחרת מילת "לעמוד" מרמז על הדברים שצריך לעשות באופן קבוע יום יומי.

"תורה" כפשוטו תורת משה רבינו כמ"ש ליהושע (א ח), "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל". יותר כללים תורניים, דתיים וחברתיים מכוננים את העולם בסדריו הטבעיים והחברתיים בשלמות (השווה פרשנות מרדכי דב רבינוביץ של הרמב"ם משנה תורה).

העמוד השני הוא עבודה. הברטנורא מבין זאת כקורבנות שהובאו בבית המקדש ומזכיר שהקדוש ברוך הוא הבטיח שלא להביא עוד מבול על העולם לאחר שהריח את הריח מהקורבנות שהובאו על ידי נח. הקורבנות לעתים קרובות קשורים בתפילה שנחשבת עבודת הלב. נראה שהרעיון הוא שהעבודה שלנו היא לשים את הלב במקום הנכון. במילים אחרות הוא עקירת התכונות הרעות שלנו והצבת דעות טובות על שפתינו. היבט נוסף של עבודת קודש מבצע את המשימה שהנשמה שלנו נשלחה למטה לעולם הזה.

העמוד השלישי גמילות חסדים. פר' הברטנורא: ועל גמילות חסדים - דכתיב (תהלים פט ג): "עולם חסד יבנה". וגמילות חסדים הוא – לשמח חתנים, לנחם אבלים, לבקר חולים, ולקבור מתים, וכיוצא בזה. באופן כללי יותר את הרעיון הוא באמצעות יכולות עדיפות של האחד לעזור לשני שחלש באותם שטחים. יש סיפור שסופר בישיבות על ההבדל בין גן עדן לגיהינום. בגיהינום יושבים כולם בסעודה, אבל הם לא יכולים לאכול ממנה אלא בכפות שהם כל כך ארוכות שזה בלתי אפשרי להביא את המעדנים לפה שלהם. בגן העדן זה אותו המשתה ואותו כפות פרט לכך שכולם מאכילים אחד את השני.

פר' מעם לועז: ג' דברים אלו לרמוז על שלשה יסודות היהדות. שהם יסודות העולם. על התורה היינו האמנות והדעות המבוססות, ועל העבודה הם מעשה המצוה שבין אדם למקום בפועל, ועל גמילות חסדים, הם המצות שבין אדם לחברו, שהם יסוד וקיום העולם.

המשנה האחרונה משתמש בלשון "קיים", פ' קיום העולם. ההגדרה כוללת גם יסוד ומטרהבעקבות כך שהוא דומה למילה "עומד”, אפשר להגיד שהחשיבות של דין, אמת, ושלום דומה לחשיבות של תורה, עבודה, וגמילות חסדים. אבל אפשר להגיד שהתכונות של המשנה האחרונה שהם היסודות העולם וגם כן המטרות של התקופה הזו של בני אדם. ההבדל בין שתי משניות כמו המידה הי"ב  מי"ג מדות התורה נדרשת בהם. והוא " דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו". פ' יש דברים שלמדו ישירות מהגרסה ויש דברים שהם למדו מבוססים על המסקנות הצפויות של הגרסה.

ענייני המשנה האחרונה משמעותו כפשוטו. דין מתייחס בדרך כלל לדיון בבית משפט אבל זה רק צורה אחת של המילה לדון. הרעיון הוא שאנשים צריכים להיות מסוגלים לדון בדברים אחד עם השני. התכונה הבאה אמת שהצדדיםבדיון לא יהיה שקרנים וחייבים להיות מציאותיים. התכונה השלישית שלום כלומר התוצאות של הדיון עושה שלום בין הצדדים.

בסוף המשנה מזכירה (ח טז), "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". משפט זה הינו תקנים שנקבעו. פ' המחזור ויטרי: קיים – שאלמלא אלו שלשה לא יתקיים העולם, לא יקיים אם לא בשלום . . . הכל תלןי בזה . . . אפ' כשדנין אמת, ובשלום לא יעמד. ויחזור לתוהו ובהו . . . במקרא אין כתיב ושלום אלא ומשפט שלום . . . בלי ו"ו עכ"ל. לכן העיקר הוא שלום ושהדברים האחרים הם אמצעי להשגתה. העולם נברא עבור ברכות וזה יתממש ביום של שלום עולמי, כמ"ש לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט), ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (עוקצין ג יב).


      
לע"נ בן דוד שמואל בן נח ז"ל נלב"ע טו באב תשס"ט  

ניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il