פרשת
פנחס עוסקת באירוע העקוב מדם בחומש. זה מתחיל כאשר מואב ומדין שולחים אישה מהם
לזנות במחנה ישראל. המטרה
היא להשחית את ישראל, לפתות אותם לעבודה זרה, ולגרום לקטרוג עליהם. התכנית היא
בתחילה מוצלחת וחצופה במיוחד, הן כזבי, נסיכה מלכותית למדין, שהיא מלווה על ידי
זמרי, נשיא שבט שמעון. הכעס של ה' מתלקח. הוא מכה את ישראל במגפה ואומר למשה
לתלות בפומבי את ראשי הכנופיות. לפני פעולה שניתן לנקוט, אם כי, פנחס, נכדו
של אהרון הכהן הגדול, תופס חנית, פורץ
לאוהל שבו שני העבריינים העיקריים לבד, ונועץ בהם את החנית.
פעולה זו
מסיימת את האירוע. הקדוש ברוך הוא, משבח אותו ואומר פנחס שותף ופעל מתוך קנאתו שלו
שנ' בקנאו את-קנאתי (במדבר כה יא), ובכך הוסר זעמו מבני ישראל. בשכר זה הוא קיבל
ברית שלום וניתן לו וצאצאיו ברית כהונתו לנצח. זה יכול להיות מובן לאמור פנחס יהיה
הכהן הגדול וצאצאיו יהיו נוטים למשרה רמה זו גם כן (ראה אבן עזרא במדבר כה יב).
בהפטרה
לפרשת פנחס, אליהו הנביא משתמש בלשון דומה שנ' קנא קנאתי (מלכים א יט י). בגלל זה
הזוהר אומר כי פנחס זה אליהו. סיפורו של אליהו מתחיל עם הכתרתו של אחאב כמלך ישראל.
ספר מלכים מגנה את אחאב כעושה רע יותר בעיני ה' והכעיס ה' יותר מכל המלכים שבאו לפניו. הוא התחתן עם
איזבל, הנסיכה הזרה מצור, ועשאה למלכת ישראל. היא נחשבת לאחד מהאנשים המרושעים
ביותר בתנ"ך. אחאב היה עובד אלילים יצירתי ותחתיו נבנתה מחדש יריחו והקללה
הנוראה הנלווית לכך התגשמה. יחד ירבעם מלך ישראל ומנשה מלך יהודה, המשנה מונה אותו
כאחד משלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא.
אליהו
מתעמת עם אחאב ואומר לו שלולי יצווה לא יהיה גשם או טל בארץ. לאחר מכן הוא בורח
ומתחבא בוואדי שבו ה' שולח עורבים להביא לו לחם ובשר מהשולחן של אחאב. מאוחר
יותר ה' שולח לו להישאר אצל אלמנה שהוא ציווה לתמוך בו. האלמנה עניה מאוד
ולכן ה' נותן לה צנצנת של קמח וצנצנת של שמן שיהיו מחדשים את עצמם בכל הרעב.
כאשר בנה של האלמנה מת, אליהו מחזיר אותו לחיים.
אחרי
שלוש שנים אליהו פוגש את אחאב. כאשר כל אחד מאשים את השני בבצורת, אליהו קורא תיגר
עליו ואומר שהוא יביא קרבן בפומבי וארבע מאות וחמישים נביאי הבעל יעשו כמותו. שניהם
קוראים בשמו של האלהים שלהם והאלוהים שעונה באש הוא האלוקים. נביאי הבעל ניסו
ונכשלו. אליהו מקים עשר אבנים המסמלות את שנים עשר שבטי ישראל ומתפלל. אש יורדת מן
השמים ומבעירה את הקרבן. העם רואה את זה, ומשתחווה, וצועק פעמיים ה' הוא
האלוקים. אחרי זה בהתלהבות גדולה העם והורג נביאי בעל.
אליהו
אומר לאחאב לחגוג; עם זאת, זה הוא חגיגה קצרה בגלל סופת גשם גדולה שהחלה יורדת. אחאב
מתרשם אבל איזבל לא. להיפך היא מזמינה את אליהו להיהרג. אליהו רואה שהנצחון שלו
היה קצר ובורח. הוא מתפלל שהקב"ה יקח את החיים שלו, משום שישראל לחלוטין נטשו
את האמונה ומחפש להרוג אותו כאחרון הנביאים. אז יש לו חזון מן השמים. ראשית יש רוח
חזקה. כל כך חזקה שהיא עוקרת הרים ומתנפצת סלעים. ואחרי זה מהומה שואגת, אבל ה' לא
היה במהומה. אחרי זה היה אש גדול אבל ה' לא היה באש. אחרי זה קול קטן ושקט שהיה בו
היה ניתן למצוא את ה' . ה' אז אומר לאליהו שדברים נוראים נגזרו על ישראל,
והוא ממנה את אלישע כנביא במקומו.
אחאב מת מוות
אומלל ואיטי אבל הסיפור לא נגמר שם. למעשה אליהו חי יותר זמן אחרי זה, אבל הוא לא
משתנה אפילו קצת. כאשר אחזיהו בן אחאב עולה להיות מלך הוא הופך להיות חולה. הוא
שולח שליחים לבעל זבוב, אלוהי עקרון, בחיפוש אחר תרופה. ה' אומר לאליהו לפגוש
את השליחים ולומר להם משום שלא שאלו ממנו, אחזיהו לא יצא מהמיטה עד מותו. אחזיהו
שולח משלחות נכבדות לאליהו לבקש רחמים, אבל הם נשרפו על ידי אש מן השמים. המשלחת
האחרונה ניצלה לאחר טיעון מאוד נוגע ללב. אליהו אז באופן אישי הולך למלך ואומר לו
שהוא לא יחלים, כי הוא שאל את בעל זבוב ושואל אותו האין אלוקים בישראל כדי שתוכל
לשאול אותו.
אז מגיע
הזמן לאליהו לעלות לשמים ברוח סערה. הוא נותן את אדרתו לאלישע ומברך אותו. מרכבת
אש וסוסי אש לאחר מכן מופיעים ואליהו נלקח לשמים ברוח סערה.
מבחינה
ספרותית שניהם אליהו ופנחס מאוד חביבים במיוחד בגלל המסירות הבלתי מתפשרת שלהם
לאמונה. הנבואה של הרוח, רעש והאש באה ללמד אותנו שהם היו אנשים מיוחדים. מלמדים
אותנו שיהיו זמנים שבם אמיתות דתיות תימצאנה באמצעות כוח פיזי ענקי, יופי עוצר
נשימה, או ויכוחים אינטלקטואליים מבריקים, אבל לא בדרך כלל.
קב"ה
נמצא בדרך כלל בנקודה בגודל של האות יו"ד, או אפילו פחות, הקוץ העליון של יו"ד.
אלה הם רעיונות לא מגובשים שמגיעים כאשר אנו מהרהרים בשאלה. לפעמים, גם, ה' בתובנה
הפתאומית. בשני המקרים הרעיון חייב להיות מפותח, ליישב סתירות, ולהתמודד עם קשיים.
אם האדם רוצה להכחיש את הקול הקטן השקט, אשר מתגלה רק בנבכי נפשו, קל לעשות זאת. עם
זאת למי שאוהב את האמת ורעב לחוכמה, הניצוץ הזעיר מספיק כדי לאותת לו קדימה. גם כך
הכוח, יופי, וברק בקול דממה דקה מאוד גדולים.
לע"נ האמא
מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן
תשנ"ח.
ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il וגם בדואר אלקטרוני
No comments:
Post a Comment