בשבת
שלפני ראש חדש קוראים הפטרה "מחר חדש" בגלל המילים האלו. אבל אפשר לפרשו
"מחר הוא חָדָשׁ". וזה
למעשה תחילתו של פרק חדש בקשר בין דוד הרועה ושאול המלך.
אחרי ששאול נכשל בהריגת מלך עמלק, הקדוש ברוך הוא, דוחה אותו כמלך ישראל, והוא אמר זאת על ידי שמואל הנביא. זמן קצר לאחר פרק זה דוד בן ישי נמשח למלך, אך שאול ממשיך לשבת על כס המלוכה. כשהוא מתייסר על ידי רוח רעה מן ה', מאן דהו ממליץ לשאול להביא מישהו לנגן בנבל ולהרגיע
אותו.
שאול מציע את דוד לא רק בגלל הצטיינותו כמוסיקאי, אלא גם המוניטין שלו בלחימה, צחות הלשון,
ויופי. בנוסף ידע שה' איתו. כאשר דוד הובא, מיד שאול אוהב אותו מאוד.
אחרי שדוד הורג את גלית, בנו של שאול יהונתן אוהב את דוד כנפשו ובפומבי מלביש
אותו בכסותו המלכותית ובציוד מלחמה.
המצב משתנה מאוד לרעה
אחרי שיש לדוד נצחון כל כך גדול
במלחמה שהנשים שרות ששאול הרג אלפים אבל דוד הרג רבבות. שאול חושב מה עוד אפשר לתת לו חוץ מהממלכה ומאז מביט
בדוד בחשד. כאשר שאול מתחיל להשתגע וזומם להרוג את דוד, הוא בורח.
דוד נפגש עם יהונתן והם דנים במצב.
במקרה למחרת ראש חודש ונהוג למלך לעשות סעודה חגיגית. דוד מתכנן להיעדר ואומר ליהונתן להסביר למלך שדוד
השתתף בזבח שנתי עם אביו והמשפחה בבית לחם.
אם שאול כועס סימן שהוא שרוי ברוע ואין אפשרות לפיוס.
כאשר יהונתן עושה את מה שהציע דוד, שאול נכנס לזעם. הוא מקלל אותו ואומר שירושה אינה שלו וגם ממלכתו לא
תהיה בטוחה כל עוד דוד חי. לאחר מכן הוא דורש שיהונתן ימסור לו את דוד להריגה. יהונתן,
רותח מזעם ועוזב את השולחן. לאחר מכן הוא נפגש בחשאי עם דוד ואומר לו שהמצב הוא
מעל לכוחותיהם. שניהם בוכים למכביר.
יהונתן אומר לדוד שהם צריכים להיפרד בשלום, כי הם נשבעו בשם ה' כי ה' יהיה ביניהם ובני משפחותיהם לנצח.
חטאו העקרוני של שאול הוא שלא היה יכול לקבל את הרעיון שהכתר
שלו יעבור למישהו אחר מאשר בנו. זו הסיבה שהוא לא הרג את מלך עמלק והמרדף המשוגע אחרי דוד.
אחרים גם היו צריכים להתמודד עם מבחן דומה. יש סיפור בתלמוד (ברכות כז:-כח.), שכאשר רבן גמליאל התנהג בצורה מאוד לא נכונה לחכמים, הם הוציאו אותו מתפקידו כראש הישיבה. כשבקשו את רבי אלעזר בן עזריה לקבל את התפקיד, הוא התייעץ עם בני ביתו. אשתו יעצה לו שרבן גמליאל כנראה יעשה תשובה ויוחזר
למשרה הראויה לו ושאלה אותו אם הוא יכול לקבל את זה. "אמר לה [לשתמש אינש]
יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר". פרש"י: כסא דמוקרא -
כוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל ערקי"א ואומרים בני אדם במשל
הדיוט יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו ואם ישבר ישבר.
יש גם את סיפורו של רבי צבי הירש מפינסק, אשר ירש את אביו, הבעל שם טוב,
כמנהיג של התנועה החסידית. הבעל שם טוב נראה לרב צבי ביארצייט הראשון שלו ואמר
שהוא צריך להעביר את המנהיגות לתלמידו המובהק המגיד ממזריטש. למחרת הוא סיפר את החלום בבית המדרש ומצא כי למגיד
גם היה את אותו החלום. עם זה שניהם השתנו מייד מקומות.
בפרקי אבות (ו א) נאמר, "אל
תבקש גדלה לעצמך . . . יותר מלמודך עשה, ואל תתאוה לשלחנם של מלכים, ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך". גם גמ' ברכות מג: ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב 'את הכל עשה
יפה בעתו' (קהלת ג יא) מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו אמר רב
פפא היינו דאמרי אינשי תלה ליה קורא לדבר אחר ואיהו דידיה עביד. פרש"י: יפה
לו אומנתו - ואפי' בורסי נאה לו אומנתו בעיניו ועשה הקדוש ב"ה כן שלא יחסר
העולם אומנות; קורא - רך הגדל בדקל תלה אותו לחזיר והוא יגלגלנו
באשפה שזו היא אומנתו.
נראה שהנקודה היא שהמשאב הגדול ביותר של אדם והמקור להנאה הוא
נשמתו הייחודית. כשמתעמק מה הכישרונות שיש לו ומה באמת עושה לו שמח, הוא רואה שיש דברים שנועדו רק בשבילו; לכן, אין צורך לרדוף אחרי דברים נוצצים ששייכים למישהו אחר. ישנם רבים אשר מעדיפים להיות גדול הדור, זמר האופרה הגדולה ביותר, או שחקן הכדורגל הטוב ביותר, מלהיות נשיא ארצות הברית. אחרים רוצים כסף, חוכמה, בריאות, יופי, אמת, משפחה נפלאה, או משפחה אוהבת. לפעמים האדם רק צריך לספור את הברכות שלו.
לע"נ האמא
מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן
תשנ"ח
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2015/04/119.html
No comments:
Post a Comment