חקת – ירידה לשם עליה # 76

בפרשת חקת המצוות איך לטהר מטומאת מת. דווקא ללקח פרה אדמה שרף אותו עם עץ ארז ואזוב ושני תולעת. האפר מזה מעורב במים. אלו הטמא מת: הנגע במת לכל נפש אדם, והבא אל האהל שאדם ימות בו, ואפילו נגע קבר. אסור להם לאכול קדושים ולהיכנס לבית מקדש. טהרתו: הזה הטהר אפר פרה אדומה על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי.

קוראים מצוה חק כאשר יש לה הרבה צדים שלא הגיוני. חק לשון חקיקה כמו חוקק באבן. משמעותו עשייתו כמו כתובתו. פירוש רש"י: "זאת חקת התורה" - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה (יומא סז.).  

עניין טמא מת קשה. אולי הוא נראה טמא לפני ה', עצמו, או אחרים, אבל אין לכלוך גשמי. בנוסף מדוע טכס מורכב זה מסיר את הכתם של מוות? עוד קשה למה טהור שנגע אפר פרה אדומה יטמא? ועוד רק הכהנים מכינים האפר והם מוזהרים מטומא אבל בגלל זה יטמאו. וגם החומש אמר " ומזה מי הנדה יכבס בגדיו", (במדבר יט כא), אבל רש"י מסביר: "ומזה מי הנדה" - (נדה ט יומא יד) רבותינו אמרו שהמזה טהור. וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו משא"כ בנוגע וזה שהוציאו בלשון מזה לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה.

העניין טמא מת וטהרתו שייך היום. זאגט דשולחן ערוך אורח חיים ד יח: אלו דברים צריכים נטילה במים: הקם מהמיטה, והיוצא מבית הכסא . . . ויש אומרים אף ההולך בין המתים. ומי שנגע במת, . . . והנוגע בכינה, והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא – תלמודו משתכח.

·         משנה ברורה (מב) בין המתים – בבית הקברות. וכתב מהרי"ל סימן כ"ג, שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות; ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שרוחות רעות מלווין החוזרין. ויש נוהגין אז לרחוץ גם הפנים.

·         מגן אברהם (כ) בין המתים — היינו בית הקברות (תשובת מהרי"ל סימן כ"ג). וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות, ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שהשדים מלוין החוזרים. ויש לרחוץ גם הפנים, עד כאן לשונו עיין שם.

הגמרא נבוכה שהאפר הפרה האדומה מטמא את הטהור, ואומרת,

" קל וחומר הוא אם על הטמא טהור על הטהור לא כל שכן ור' עקיבא היינו דקאמר שלמה אמרתי 'אחכמה והיא רחוקה ממני' [קהלת ז כג]", (יומא יד.).

פירוש ה ספורנו – "זאת חקת התורה אשר צוה ה' ":

באמרו הזה עליהם מי חטאת. והנה כבר אמרו ז''ל לכך כתב בה חוקה גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה, וששלמה אמר עליה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ומעיקרי ההעלם בזה הוא שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אמנם בהביננו אל כל המצוה אולי דבר יגונב ונקח שמץ מנהו.

וזה כי מצאנו שמעקרי הפרה הוא שתהיה אדומה בשלמות. וכבר ביאר הנביא שהחטא נמשל לאדום. [פלא שכאן הוא בחינת תשובה]. . .

ראוי להתבונן מה שאמרו ז''ל שעץ ארז יורה על הגאוה והאזוב יורה על הפכה ובהיות שני התולעת עם שניהם יורה ששניהם חטא כאמרם בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה בפרט למי שיצטרך לנהוג נשיאות לתועלת הרבים. וכבר אמרו ז''ל (פרק קמא דיומא) שנענש שאול על שלא הקפיד על כבודו כאמרו ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכן תפש עליו הנביא באמרו הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה. . .

ראוי להתבונן שבהיות כל אמרת אלוה צרופה היא בלי ספק מישרת המעשים אל המצוע כי כל אחד משני הקצוות נמאס כאמרו ונעקש דרכים יפול באחת. . .

ראוי להתבונן שאין דרך נאות להישיר את הנעקש דרכים ולהשיבו אל המצוע זולתי בהטותו אל קצה הפכו כמו שיקרה בחליי הגוף כאמרו 'חבורות פצע תמרוק ברע' (משלי כ ל) אף על פי שאותה ההטיה אל הקצה היא בעצמה נמאסת ותשחית ענין מי שתהיה דרכו ממוצעת כענין התרופה המשלשלת שתועיל לחולה ותזיק לבריא.

העניינים הנזכר לעיל בסיפור מעשיות של רבי נחמן מברסלב, "מעשה באדם שנעשה תרנגול-הודי". בקיצור: בן מלך משתגע ודמה שהוא תרנגול-הודי. לכן הוא וישב ערום תחת השולחן ואכל רק גרעיני שבולת-שועל ופירורי עצמות. בא חכם לרפאותו והתנהג כמו הבן מלך ואמר שהוא גם כן תרנגול-הודי. אחרי הבן מלך בטח בחכם, החכם לאט לאט מתלבש, ישב בשולחן, ואכל כהוגן, והסביר אפילו הוא עושה ככה עשוי הוא להיות תרנגול הודי כהלכתו. הודה לו בן המלך. ובן המלך סבר וקיבל את דעתו זו של החכם. כיוון שעמד והלך כבן-אדם התחיל להתנהג כבן-אדם גמור.

נלמד מכל זה שלפעמים צדיק וחכם צריך להתנהג מוזר לעזור אחרים. זה גם בחינת, "  עת לעשות לה' הפרו תורתך", (תה' קיט קכו). רש"י: ". . . ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל כגון גדעון ואליה בהר הכרמל שהקריבו בבמה". היסוד הקדוש ברוך הוא נשגב וחסדו למעלה מאמרו שהיא התורה ובוודאי למעלה מהשכל קטן של בני אדם.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/chukas-descent-for-ascent.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/76.htmlt

YouTube  

http://youtu.be/TsbbfLLXSsU

Chukas חקת – Descent for the Ascent

In parshas Chukas the Chumash gives the laws concerning purification from defilement caused by contact with a dead body. Specifically a cow whose fur is entirely red is burnt as a sacrifice. Cedar wood, a hyssop plant, and red yarn are thrown into the fire. The ashes are then combined with water. A person, who has touched a corpse or has been in a room with a corpse, or even a cemetery, will be considered tumay טמא. Consequently it is forbidden for him to eat consecrated food or visit the Temple grounds. Purification takes a week during which the ashes of the red heifer are sprinkled on him on the third and seventh day.

The mitzvah is called a חק (chok) because many aspects of it are not logical. The word chok is similar to the word engraved, meaning that because it is engraved in stone one follows it the way it is written. Rashi explains it is called a chok “Because Satan and the nations of the world taunt Israel, saying, “What is this commandment, and what purpose does it have?” Therefore, the Torah uses the term “law”. I have decreed it; you have no right to challenge it”, (Yoma 67b).

The concept of defilement due to death has difficulties. It may cause a person to be perceived as dirty by G-d, themselves, or others, however they are not physically dirty. In addition why does this elaborate ritual remove the stain of death? Adding to the complications a person who is pure טהור who comes into contact with ashes of the red heifer becomes טמא. In addition cohanim, who are specifically warned against becoming ritually impure, are the only ones that can produce the ashes of the red heifer, but do become tumay in the process. The Chumash also says that those who sprinkle the ashes on the defiled must launder their clothes. Rashi comments though that they still are in fact pure.

The concept of defilement and purification from death remains today. The Shulchan Aruch cites a halacha that after one who has been in a cemetery, he must wash his hands in a prescribed fashion (Orach Chaim 4:18). The commentaries explain that it is because evil spirits (Mishna Brura 42) or demons (Magan Avraham 20) accompany him.

The Gemara (see Yoma 14a) is puzzled by the fact that the ashes of the red cow make one who is pure impure. It reasons that if these ashes make one who is impure pure, it should make one who is already pure even more pure. Based on this Rabbi Akiba says it is like King Solomon who said, “I will become wise but it was far from me”, (Ecclesiastics 7:23).

The Sforno notes these Gemaras and apologetically suggests that we have something to understand in every mitzvah and maybe we can steal a shred from this one as well. He remarks in addition to the difficulties already mentioned the color red is generally associated with sin; therefore it’s unusual that it should be associated here with repentance. In addition the ashes contain cedar, a symbol of pride, and hyssop, a symbol of humility. He comments that in addition to contradicting each other they are both considered as sinful in regards to this mitzvah. Concerning humility the Sforno brings the Gemara that King Saul was punished because he was not properly strict about the honor of his throne.

He explains that the mitzvah of the parah aduma hints that in repairing one’s ways it may be appropriate to do some very negative things. For example to uproot a bad quality it may be necessary to go to the opposite extreme. Also a cure may involve doing something disgusting like inducing diarrhea.

These principles are applied in the Rabbi Nachman story, “The Man who became a Turkey”. In it a prince goes crazy and imagines that he is a turkey. He then sat naked under the table and would only eat scraps of food. To cure him a wise man did the same thing. The wise man commented to the prince that he also was a turkey. Once the wise man gained the confidence of the prince he gradually dressed, sat nicely at the table, and ate properly, explaining that turkeys can do these things, too. The prince accepted the wise man’s point of view and emulated him, until little by little, he completely acted like a normal man.

We see from this that there are times when good people must do unusual things to help others. This is one way we understand the verse, “A time to do for Hashem, void your Torah”, (Psalm 119:126). Rashi explains there may be times when a good person must transgress the words of the Torah in order to help Israel. The more fundamental idea is that there is a transcendent G-d who has a transcendent good that even transcends the Torah and certainly transcends man’s small ability to understand.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/chukas-descent-for-ascent.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/76.htmlt

YouTube  

http://youtu.be/TsbbfLLXSsU

Korach קרח – How to Make a Machlokes

Parshas Korach is a case study on machlokes. To understand it satire is an effective vehicle. To begin with machlokes often starts with an ambitious unqualified person who tries to steal a position from its rightful holder. Korach was not qualified to be the leader of the nation of Israel or the Cohen Gadol. He was simply jealous of Moshe and Aharon and piqued at being passed over for a position that he felt should have been gone to him (see Rashi on Numbers 16:1).

The first allies of the baal machlokes are malcontents and troublemakers. In this case Korach’s first followers were Datan and Aviram, who were always looking for an opportunity to attack Moshe. After that one needs a large crowd of loud followers. It helps if they are influential. This is the 250 people who quickly join Korach. They are also ambitious but unqualified. Their rationale for joining is something like this. The proper leader like, Moshe, will be difficult to depose because he is the proper leader. However if he is deposed the position is up for grabs. True any of them may be less qualified than Korach, however because he is also not qualified, the position may fall to them either now or sometime later. As long as Korach is taking the risks, it’s worth it.

After that one needs a halachic issue. It is important for the dissenters to be materially wrong. If they are right or it’s not important, the proper leader can concede the issue. The dissenters will have something to crow about but the rebellion will lose much of its fire. As a result it must be something with which a conscientious leader would differ.

The issue of the blue dye in Rashi is illustrative. In it Korach dresses his band in blue cloaks and asks Moshe if they require that strings be attached to the corners. Moshe replies that a tallis requires tsitsis. With that they laugh at him and retort. If a blue thread fulfills the obligation to wear tsitsis, then certainly a blue garment containing many blue threads fulfills this mitzvah (see Rashi on Bamidbar 16:1).

It is important to ignore the fact that the strings are meant to be a noticeable reminder and without them there is no reminder regardless of the color of the garment. However the spurious connection between the blue string in tsitsis and the blue threads in the cloak will give them ample opportunity for sophistry and mischief. It is also best to laugh at a proper explanation because an appeal to reason will certainly lose. In addition others may find the joke funny, too.

Duplicity is also very useful. For example Korach complains that Moshe has exceeded his authority. In it he implies that a strong leader is not necessary and that duties of the high priest should be distributed among all of the Levi’im. Gullible dreamers will be pleased with this idyllic proposal. However for Korach it’s all just a subterfuge for him to take over these positions himself.

The claim also has the additional benefit of being personally embarrassing for Moshe to reply to it. The reason is because Moshe did not want to be leader but was drafted into it by the Holy One, blessed be He. As a result he is forced to justify an assignment he was compelled to accept by a higher authority.

The rhetoric should be inflammatory and mocking. Instead of accusing the other of being surreptitious and deceptive say that he’s attempting to gouge out the eyes of the masses. If the target’s objective was to lead the people to a better land which he describes as flowing with milk and honey, then accuse him of leaving a land flowing with milk and honey in order to kill everybody in the desert.

In the end the Gemara reports that things went badly for Korach and his gang. Raba expounded what is meant by the verse, “But if the Lord creates a creation, and the earth opens its mouth [and swallows them and all that is theirs, and they descend alive into the grave, you will know that these men have provoked the Lord]", (Numbers 26:30). Moses said to the Holy One, blessed be He, ‘If the Gehenna has already been created, fine; if not, let the Lord create it now.’ . . . A Tanna taught: It has been said on the authority of Moses our Master, a place was set apart for them in the Gehenna, where they sat and sang praises [to God]. Rabbah b. Bar Hana said, I was proceeding on my travels, when a caravan driver said to me, come, and I will show you where the men of Korah were swallowed up. I went and saw two cracks from where smoke was coming up. He then clipped a piece of wool, soaked it in water, attached it to the point of his spear, and passed it over the place and it became singed. I said to him, listen to what you are about to hear. I then heard them saying, Moshe and his Torah are true, but they [Korah's company] are frauds. The caravan driver then said to me, every thirty days Gehenna causes them to return here like meat in a pot, and they say, Moshe and his Torah are true, but they are frauds (Sanhedrin 110a,b)."

  

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/korach-how-to-make-machlokes.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/75.html

YouTube  

http://youtu.be/z3qQuIv5Fvw

קרח – איך לעשות מחלוקת # 75

פרשת קרח עיון ודוגמה בעניין מחלוקת. לשם הבנה כדאי להשתמש שנינה. עתים קרובות מחלוקת מתחילה כאשר שואף בלתי יכולות רוצה לגנות משרה הבעל נכון. לא היה לקרח היכולות להיות מנהיג לעם ישראל אי כהן גדול.

פירוש רש"י (במדבר טז א): ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו, יח) ובני קהת וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו.

תומכים ראשונים של בעל מחלוקת שלמילס ורשעים. בפרשתנו חברים הראשונים של קרח היו דתן ואבירן בגלל כל זמן הם היו מוכנים לנפול על מ"ר. אחרי זה אספסוף רועש. יותר טוב בחשובים. הם ה"חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם", (במדבר טז ב). כולם שואפים בלתי יכולות. סברתם: קשה להפיל המנהיג הנכון כמו משה. אבל אם יצליח אפשר לכל אחד לחטוף משרתו. אולי כל אחד יש פחות יכולות מקרח אבל גם הוא חסרי. עכשיו קרח החזק אבל יש להפיל אותו גם כן או היום או מחר. כי קרח מקבל על עצמו הסכנות כדאי להתחבר.

הבא, הוה אמינא בטעות משמעותי. לכן המנהיג מוכרח להתנגד. זה גורם המחלוקת. רש"י (שם): מה עשה [קרח] עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות . . .  והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.

חשוב להתעלם מהקרא "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", (במדבר טו לט). בלי אין סימן והצבע הבגד לא חשוב. אבל יש קשר מזויף בין פתיל תחילת ושתי וערב כחול. לכן יש הזדמנות לפלפול  ולהשתוללות. גם טוב לצחוק על הסבה הנכונה, כי להיות הגיוני בוודאי לא יצליח. בנוסף אולי אחרים שיצחקו גם כן.

גם יש דו פרצופיות. לדוגמה, "רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל ה'", (שם ג). הרמז אין צורך למנהיג חזק גם יש לחלק עבודת כהן גדול לכל הלויים. זה מרוצה לבר נש שאוהב לחלום. מצד קרח כל זה רק רמאות לקחת המשרה לעצמו.

הטענה גם מביש מ"ר לתת תשובה. כי הוא לרוצה להיות המנהיג אבל ה' גייס אותו. כתוצאה מכך הוא נאלץ להצדיק את המשימה שהוא נאלץ לקבל על ידי הגבורה.

יש להשתמש הסתה ולעג. איו להגיד גנבת דעת אלא, " העיני האנשים ההם תנקר", (שם יד). אם המטרה לקחת העם לארץ טובה ואומר עליו שהוא זבת חלב דבר יש ללעג, " העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר", (שם יג).   

בסוף לא יצא טוב לקרח וחברתו כמו שכתוב בגמרא:

דרש רבא מאי דכתיב "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה", (שם ל) אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' . . . תנא משום רבינו אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה. אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח. אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו. שקל גבבא דעמרא, אמשיי' מיא, ואותביה בריש רומחיה, ואחלפי' התם איחרך. א"ל אצית מה שמעת ושמעית דהוו קאמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים אמר. א"ל כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים (סנהדרין קי).

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/korach-how-to-make-machlokes.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/75.html

YouTube  

http://youtu.be/z3qQuIv5Fvw

Shlach שלח – Risks and Dangers

The story of the spies in parshas Shlach is a case study in cowardice. To get a fuller picture of what happened it helps to read the review of the incident in Deuteronomy 1:20-46. When the nation approaches the land of Canaan, Moshe Rabenu tells them, "You have come to the mountain of the Amorites, which the Lord, our God, is giving us. Behold, the Lord, your God, has set the land before you; go up and possess it, as the Lord, God of your fathers has spoken to you; you shall neither fear nor be dismayed. And all of you approached me and said, ‘Let us send men ahead of us so that they will search out the land for us and bring us back word by which route we shall go up, and to which cities we shall come,’" (ibid 20-22).

The Holy One, blessed be he answers, “Send for yourself men to tour (ויתרו) the land” (Numbers 13:2). The word tour refers to both military reconnaissance as well as evaluating the merits of the land. The tone of the Chumash is that neither was really necessary as Canaan was a known quantity because of the tradition from the patriarchs as well as being a neighboring country of Egypt. Moshe had a detailed knowledge of the land, as shown in his final discourses (see parshas Ekev), and the nation had heard the prophesy from Hashem. The report of an exploratory committee would seem to add very little.

Rashi comments that Moshe consulted the Holy One blessed be He, who replied that He had promised them a good land when He took them out of Egypt. Because of this He would cause the spies to err. The Sifsei Chachamim brings the Gemara that one who wishes to become impure an opportunity is given to him (Shabbos 104a).

The instructions to the spies have both military and quality of life aspects. If the cities are fortified tends to be military. Samples of the fruit of the land would be domestic. Healthy people and fertile land can be either. The Chumash seems to be hinting that an ambiguous request was made in order to conceal motives that were not good.

In the end the spies reject the Holy Land because they reckon the enemy as being too powerful. They describe the Canaanites as titans and giants and see themselves as grasshoppers. G-d’s promise of victory is of no relevance to them.

Calev and Yehoshua dissent saying, “"We can surely go up and take possession of it, for we are well able to prevail,". The other ten spies then retort, “We are unable to go up against the people, for they are stronger than we,” (ibid 30-31). Rashi notes that the expression “than we” ממנו is the same as “than he” and comments that it was as if they were referring to the lack of strength from Above. Caleb and Yehoshua reply that they certainly should not rebel against Hashem and they should not fear these people because their protection is gone and G-d is with us” (see Number 14:9-10).

In evaluating the chances of success in battle there are a number of factors such as manpower, weaponry, and morale. In the final analysis, though, it seems that victory comes to the side whose cause was just, because G-d was on their side. This is what was seen by Moshe, Yehoshua, and Calev, and is what should be seen by all Yisrael.

The spies on the other hand despised the power of religion and were embarrassed by their attachment to it. As a result they were prone to make errors. The story also seems to indicate that in addition to obfuscation, they were also manipulative and wild.

G-d condemns the nation to forty years in the desert. In response the people make a phony charade of trying to conquer Canaan. The idea is to make a valiant but failing effort. It does fail and was also unwelcome.

The message of the parsha seems to be that courage is not only important to capturing the land of Israel but in learning Torah as well. At times the demands of wisdom and the demands of observance are very formidable. In addition there are dangers and risks. Typically, though, they are only in the realm of disappointment and embarrassment. However there are also indications that G-d is with you and that success will come. A coward will run away and come up with all sorts of stupid tricks that only make his failure inevitable. A person who has the courage of his convictions will push forward and in the end achieve a glorious victory.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/shlach-risks-and-dangers.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/74.html

YouTube  

http://youtu.be/wmGF3mn5eNI

שלח – ירא וחתת # 74

סיפור המרגלים בפרשת שלח עיון במידה מורך לב. להבין המעשה יותר טוב צריך החזרה בפרת דברים (א כ מו). כאשר העם קרוב לארץ כנען משה רבינו אמר, "אלכם באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו כא ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת. ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן", (שם כ כב).

"וידבר ה' אל משה לאמר.  שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל", (במדבר יג ב). ויתרו ב' כוונות, הכנת למלחמה וגם בדיקת טובות הארץ. מהקול החומש שניהם אין צורך. כולם ידעו המצב בכנען כי הוא קרוב למצרים, משה אמר להם מה בארץ כנען, היה מסורת מהאבות והשבטים, וגם נבואת ה'. דו"ח מועד תורים אולי מוסיף איזי פרט.

רש"י - אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים א, כב), כמה שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' (שם), ומשה נמלך בשכינה, אמר, אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' (שמות ג, יז), חייהם שאני נותן להם מקום לטעות (ג) בדברי המרגלים, למען לא יירשוה (במ"ר טז, ז-ח): שפתי חכמים (ג) וכדאמרינן הבא ליטמא פותחין לו.

בהורות למרגלים יש ענייני מלחמה ובית. ערים מבצרים שייך למלחמה. לקח מפרי הארץ שייך לבית. ארץ שמנה והעם הישב עליה החזק שניהם. נראה בחומש רמז שעשו בקשה לא ברור להסתתר כוונות רעות.

בסוף המרגלים מאסו ארץ הקודש משבון שהאויב יותר מדי חזק. קורים עם כנען בני ענק ואנשי מדות. קורים בני ישראל חגבים. הבטחת ה' להצלחה לא חשוב להם בכלל.

כלב ויהושע לא השכימו ואומרו, " עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה". והאחרים, "אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו", (שם ל לא). רש"י - חזק הוא ממנו. כביכול, כלפי מעלה אמרו (במ"ר שם יא). ענו כלב ויהושע, "אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש. אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם", (שם יד ח ט).

בחשבון הצלחה במלחמה יש כמה עניינים לדוגמה מספר חיילים, איכות נשק, ורוח. סוף הדבר ה' איש מלחמה ונותן נצח לצדיקים. זה חשבון מ"ר, כלב ויהושע. וזה עניין כלל ישראל.

גזרת המקום, העם ישתהה במדבר מ' שנה. בתגובה יש שעשו הצגה מזויפת לכבוש ארץ כנען. הרעיון לעשות מאמץ עילאי, אבל נכשל. אכן לא היה מצליח וגם לא היה רצוי.

הלקט צריך להיות איש חיל וחזק לב לא רק לכבוש ארץ ישראל וגם ללמוד תורה. לרדוף אחר חכמה ומצוות יש אתגרים גדולים. גם יש סכנות וסיכונים. אבל בדרך כלל הם ענייני פחי נפש ובושה. גם יש רמזים אשר ה' אתך והצלחה לבא. פחדן יברח ועושה מיני טריקים מטופשים שרק  מביא כישלונו וודאות. מענטש עם אמונה ובטחון ימשיך הלאה ובסוף יקבל נצח מכובד.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/shlach-risks-and-dangers.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/74.html

YouTube  

http://youtu.be/wmGF3mn5eNI

B’haaloscha בהעלתך – Rejoice in His Strength

In parshas B’haaloscha Mariam complains about Moshe because he separated himself from his wife Tsipora. Rashi explains that the word used in the Chumash תדבר is the language of speaking harshly. He brings as an example that the brothers of Yosef said that the lord of the land spoke דבר to them harshly. She adds that Hashem does not speak exclusively to Moshe rather he speaks and listens to both her and her brother Aharon.

Hashem then suddenly appears and strongly rebukes her. He explains that unlike other prophets He does not appear to Moshe in a vision with hints, rather He speaks to him directly and can rely upon him concerning all matters. Going to the heart of the issue, the Holy One, blessed be He, asks why they were not afraid of My servant Moshe? G-d then strikes Mariam with leprosy for a week.

The issue here does not seem to be whether Moshe acted properly in sending his wife away. Difficulties are raised and explanations are given. Rather the issue seems to be that Mariam should have been intimidated by Moshe and she was not. Rashi explains that the servant of a king is like the king. Therefore she should have feared Moshe the same way she would fear a king. In addition Moshe’s abilities and achievements were overwhelming therefore she should have feared him because of this aspect as well.

One of the things that the Powers that be ask for is that Israel should fear them. The Gemara brings nightmares and thunder as examples of things creations that were created so man would fear G-d and brings the verse, “I knew that everything that G-d made, that will be forever; we cannot add to it, nor can we subtract from it; and G-d made it so that they should fear Him, (Ecclesiastics 3:14). The simple intent is that when we see that it is not within our power to change anything that G-d has done, it inspires fear, because, we recognize how lowly and weak we are.

At times the Tanakh presents G-d as a murder and a thug and jealous and vengeful as well. When King Solomon asks for an understanding heart (see Radak on 1 Kings 3:9), G-d is very pleased with the request. In granting it He comments that Shlomo could have asked for many things among them the life of his enemies. In delivering an unpopular message to the masses, Jeremiah expresses confidence that those persecuting him with fall and be permanently humiliated because, “Hashem was with him like a cruel, intimidating strongman (כגבור עריץ),” (Yirmiyahu 20:11). In regards to our parsha the idea is that to a certain extent Moshe Rabenu should be viewed as a butler to a mobster and even a bit of a mobster himself. As a result one should be cautious and a little bit afraid of criticizing him.

There is a tendency to view religion as a lovable stuffed animal and as a doting grandfather. For children this is fine, but for an adult it is naïve. One who studies the Torah deeply and carefully observes the world sees that there are real tragedies, many times of our own making. Sometimes Hashem will frighten us with a burst of thunder or even strike a tzadik with leprosy for a full week. In this way he lets us know that just like the joy and beauty promised in the Torah comes to the righteous so too does the threatened evil come to the wicked. Ultimately the faithful take pride in the fact that their king is a powerful king and rejoice in his strength.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

בהעלתך – ישמח בעזך # 73

בפרשת בהעלתך מרים התלוננה על משה רבינו כי הוא גרש אשתו צפורה. רש"י: ותדבר. אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר [לגבי יוסף] (בראשית מב, ל) דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות, עכ"ל. היא הוסיפה, "הרק אך במשה דבר ה' הלא גם", (במדבר יב ב), אותה ואהרן דבר.

" ויאמר ה' פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים . . . אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת ה' יביט", (שם ד ח). אחרי כך אמר ה' העקר, "מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה", (שם).

נראה שמשה גרש אשתו לא העניין כאן. בזה יש קשיות תירוצים. אלה מרים היה הצרכה להפחיד ממשה, והייתה  חוסר פחד. פירוש רש"י בעבדי במשה. אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה, בעבדי אף על פי שאינו משה, במשה אפלו אינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי. ועבד מלך מלך, היה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם. ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה:

"מה ה' אלקיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלקיך", (דברים י יב). זאגט דגמה: ואמר רב חסדא חלמא בישא קשה מנגדא שנאמר האלקים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג, יד). ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זה חלום רע, (ברכות נה א), פרש"י - זה חלום רע - מיראתו ישוב ויכנע. ועוד: אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב שנאמר והאלקים עשה שייראו (קהלת ג, יד), (ברכות נט א). כוונה פשוטה של הפסוק דעת שאי אפשר לבשר ודם לשנות מעשה ה' מביא ירא ע"י הכרת שפליותינו וחלשנו.  

לפעמים בתנ"ך ה' נמשל לרוצח ועריץ וגם נקרא קנא נקם. בקשת שלמה     המלך "לב שמע" רצוי מאוד לפני הקב"ה. ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה . . . ולא שאלת נפש איביך", (א מלכים ג ט). במתן הודעה לא פופולרית להמונים ירמיהו אמר, "וה' אותי כגבור עריץ על כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי לא השכילו כלמת עולם לא תשכח”, (ירמיהו יא כ). בקשר פרשתנו מ"ר קצת דומה למשרת למפלצת יגם הוא קצת מפלצת לכן כדאי להזהיר להפחיד למתוח ביקורת עליו.

יש נטייה לשקול דת כבובה חביבה וכמו סבא אווילי. לילדים בסדר, אבל למבוגרים פתי. צורבא מרבנן יודע ברור שיש אסונות עיתים קרובות מכפרת  עונות. לפעמים ה' מפחיד עם רעמים חזקים או אפילו מכה צדיק בצרעת לשבוע מלא. בדרך זו הוא יוודע לנו כמו השמחה והתפארת הבטיח בתורה מגיעה לצדיקים כך הרוע איים לבוא לרשעים. סוף הדבר הגאווה לקחת נאמן בעובדה שהמלך שלהם הוא מלך חזק ולשמוח בכוחו. בני האמונה יתגאה כי המלך שלהם מלך אדיר וישמח בעזו.

לע"נ, הדוד ,לייב הערש בן אהרון ז"ל נלב"ע י"ז תמוז תשל"ב

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/bhaaloscha-rejoice-in-his-strength.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/06/73.html

YouTube  

http://youtu.be/pgGgs6VMisY