פינחס: עולם שייך לגברים # 23

בפרשת פנחס הכנות נעשות בפעם השנייה לרכישת בארץ הקודש. בקשר זה הגברים רשומים לשירות צבאי. אלה מפורטים יקבלו חלקת אדמה שתהפוך להחזקת אבות משפחה. כששמע את חמש בנות של צלפחד מחאות. "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו?" הן שואלו, ולבקש שהן, בנותיו, לקבל חלק מהארץ יחד עם אחיו של אביהם (במדבר כז ד). כדי להצדיק את תביעתם הם יציינו שאביהם מת בחטאו שלו ולא היה בין אלה שמרדו עם קורח. החומש בהחדרת בנות צלפחד מיחס השושלת שלהם ליוסף. עתירתם היא מובן מאליו, אבל זה בתנאי שהם להתחתן רק משבט מנשה, שהם למעשה להגשים.

השקפה הדתית שנשים בראשונה הרחבות של בעליהן ומעט הרחבות של אבותיהם. ראש המשימה של אישה יהודית שמירה על בית וגידול ילדים. ראש משימתו של אדם יהודי היא החיפוש אחר חוכמה של צדקות,וגם להעיד על ערכים דתיים. בקשר זה אשתו עזר העיקר בדברים גשמים. המשנה מפרט עבודה שונות שאישה מחויבת לעשות לבעלה בינם בישול, טיפול בילדים, עבודות הבית, ועשית הבגדים (כתובות ה:ה). משנה הקודמת מלמדת שכל מה אישה נשואה מרוויחה מגיע תחת שליטתו של בעלה. בנוסף אדם הזהיר מפני נותן יותר מדי מעבודתה של אשתו לשפחות  שהבטלה מביאה לידי שעמום או גרוע מזה.

אדם האיץ מאוד להקדיש את חייו ללימוד תורה. באיזו מידה יש שקלא וטריא בגמרא ברכות לה:. רבי שמעון לוקח את הצד הקיצונית שזה להיות מסירות בלעדיות, כמו שכתוב:

ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר'. ישמעאל

ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' (ישעיהו סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' (דברים יא, יד) ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' (דברים כח, מח) ועבדת את אויביך וגו'

אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן

בפרק האחרון משלי שבח של  אשת החייל. היא עקרת בית חרוצה, ואישה עסקים מצוין, ומיומן בעבודות יד. היא חכמה, טובה לב, ונאמן. בנוגע לבעלה, הוא ידוע ומכובד ולהתחשב עם זקני הארץ. נראה את השיר הזה להביע מופת.

נראה שיש רעיון של ירושה והעברה של תפקיד ושל מדות. בזמנים התנ"ך רואה קו אבות להיות אותו האדם. בנות צלפחד מיוחסות ליוסף. בגלל זה הפירושים אומרים שהם ירשו את אהבת ארץ ישראל שלו. הם גם אומרים שהאבא שלהם מת בחטאו "ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח," (במדבר כז ג). כאשר קורח ועדה שלו נהרסו לא רק שהם נבלעים באדמה, אלא בתיהם גם כן. לדברי אבן עזרא  "ואת בתיהם -  שם כלל לנשיהם ובניהם וטפם". הרעיון הוא שלא רק חבריה של קורח היה רעה, אבל גם כן חלק מצאצאיהם. בתהילים קט ח אחת מהקללות, "פקדתו יקח אחר". נראה שבנות צלפחד אומרות שהם לא ירשו הרע של אביהם רק הטוב. לכן שמו צריך להישאר והן צריכות להיות המנציחות אותו. בנוסף זה דומה ללויים שלקחו על עצמם את התפקיד של הבכורים בעקבות שהאהבה שלהם של הקדוש ברוך הוא מעולה.

לפעמים האישה היא הנשאית של המסורת. הביטוי בין בני אדם הוא שמאחורי כל איש גדול עומדת אישה. רבי נחמן מברסלב הוא נינו של הבעל שם טוב בדרכה של אמו וסבתו. יש להרב משה טנדלר הרבה של השכל ומדות של חותנו, הגדול ההדור הרב משה פיינשטיין. בקו של האדמו"ר מחב"ד יש  פעמים הועבר הנהגת לחתן שהיה גם קרוב. לפעמים יש לראות את הרבנית ישבה בשורה הקדמית של בית הכנסת, ואת בעלה, הרב, מנהג את הקהל בדיוק כמו שהיא אוהבת. נראה כי בזמנים שיש לבת הזכות אבותיה תלמצא איש שהיא יכולה לעצב לדמותו של אביה, במיוחד אם הוא היה אדם גדול.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף                  

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ לייב הערש בן אהרן ז"ל  יז תמוז תשל"ב                                                לתרומות והנצחות: 08/9791824

Pinchas פינחס – It's a Man's World

In parshas Pinchas preparations are made for the second time for the acquisition of the Holy Land. In connection with this the men are registered for military service. Those that are listed will receive a parcel of land which will become an ancestral family holding. Upon hearing this the five daughters of Tslafchad protest. "Why should our father's name be tarnished in his family simply because he had no sons?" they ask, and request that they, his daughters, be given a portion of land along with their father's brothers (Numbers 27:4). In justifying their claim they state that their father died for his own sin and was not among those that rebelled with Korach. The Chumash in introducing the daughters of Tslafchad traces their lineage to Yosef. Their petition is granted, however it is on the condition that they marry a man from their tribe of Menasha, which they in fact fulfill.

The religious point of view is that women are primarily extensions of their husbands and slightly extensions of their fathers. A Jewish woman's prime task is maintaining a house and raising children. A Jewish man's prime task is the pursuit of wisdom of what is right and wrong, as well as being a testimonial to religious values. In connection with this a man's wife is his prime helper especially in earthly affairs. The Mishna lists various work that a woman is obligated to do for her husband which includes cooking, taking care of the children, housework, and making clothes (כתובות ה:ה). The previous Mishna teaches that whatever money a married woman earns comes under the control of her husband. In addition a man is cautioned against giving too much of his wife's work to servants lest she become bored or worse.

A man is greatly exhorted to devote his life to Torah study. To what extent is the subject of a debate in the Gemara Brachos 35b, with Rabbi Shimon taking the extreme point of view that it is to be an exclusive dedication, as it is written:

"Our Rabbis taught: "And thou shalt gather in thy grain" (Devarim 11:14). What is to be learnt from these words? Since it says, "This book of the law shall not depart out of thy mouth", (Joshua 1:8).  I might think that this injunction is to be taken literally. Therefore it says, "And thou shalt gather in thy grain", which implies that you are to combine the study of them with a worldly occupation. This is the view of R. Ishmael.

R. Shimon bar Yohai says: Is that possible? If a man ploughs in the ploughing season, and sows in the sowing season, and reaps in the reaping season, and threshes in the threshing season, and winnows when there is wind, what is to become of the Torah? Rather when Israel performs the will of the Omnipresent, their work is performed by others, as it says, "others shall stand and feed your flocks"(Isa. 61: 5).. And when Israel does not perform the will of the Omnipresent their work is carried out by themselves, as it says,  "you shalt gather your grain" [you specifically] (Devarim 11:13). Not only that, but you will do the work of others as well, as it says, "thou shalt serve thine enemy" (Deut. XXVIII, 48) .

Said Abaye, "Many have followed the advice of Ishmael and it has worked well while others have followed R. Simeon b.Yohai and it was not been successful."

In the final chapter of Proverbs a woman of valor is praised. She's a hardworking housewife, and excellent business woman, and skilled in handcrafts. She is wise, kind, and faithful. Concerning her husband, he is known and respected and reckoned with the elders of the land. This poem seems to express the ideal.

There also seems to be the idea of inheritance and transfer of mission and of characteristics. At times the Tenach considers an ancestral line to be effectively the same person. The daughters of Tslafchad are traced to Yosef. Based on this the commentaries say that they inherited his love of the land of Israel. They also say that their father died for his own sin and was not a follower of Korach. When Korach and his followers were destroyed not only were they swallowed up by the earth but their households (בתיהם) as well. According to the Ibn Ezra household includes wives, children, and babies. The idea is that not only was Korach's band bad but so too was at least a part of their progeny. In Psalm 109:8 one of the curses in that a person's mission should be taken by someone else. It seems that the daughters of Tslafchad are saying they did not inherit the bad of their father only the good. Therefore his name should remain and they should be the ones to perpetuate it. In addition it is similar to the Levi'im who assumed the mission of the first born based on their superior love of HaKadosh Baruch Hu.

At times the woman is the carrier of the tradition. The popular expression is that behind every great man is a woman. Rabbi Nachman is Breslav is the great grandson of the Baal Shem Tov by way of his mother and grandmother. Rabbi Moshe Tendler has much of the intelligence and character of his father in law, the gadol hador Rabbi Moshe Feinstein. In examining the line of the rebbes of Chabad we see that a number of times leadership was passed to the son in law who was also a relation. At times one will see the rebbitzin sitting in the front row of the shul, and her husband, the rabbi, is leading the congregation just the way she likes it. It seems that at times a daughter will have the merit of her ancestors and will find a man she can shape into the image of her father, particularly if he was a great man.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ לייב הערש בן אהרן ז"ל  יז תמוז תשל"ב                                                לתרומות והנצחות: 08/9791824

בלק: חכמה ותקוה # 22

בפרשת בלק אנו מקבלים את הברכות שנברך על בני ישראל על ידי בלעם, הנביא ה הכי גדול של הגוים. בברכה השלישית הוא מברך את בתי מדרש (מקומות לימוד) ובבתי הכנסה של ישראל. "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל", (במדבר כד ה), הוא הגיד. אוהל הוא ביטוי למקומות של למידה אולי נלקח מהרעיון של מגורים זמניים בשימוש על ידי מטיף נודד.בית הכנסת, פשוטו כמשמעו, מקום להתקהל (משכן), הוא מקום שבו אנשים מתכנסים כדי להביע תפילות, תקוות, ומסירותו לקב"ה. מה שבלעם משבח היא החתירה לידיעתו של הקב"ה על ידי העם היהודי והתקוות שלהם לאנושות.

הוא משווה את בני ישראל לנחלים זורמים, גינות על נהר, שיחים ריחניים שנשתלו על ידי הקב"ה, ואת ארזים על מים. הנושא המשותף הוא שלום ושלווה. תורה משולה למים. הרעיון של זרם הוא תנועה בכך שהוא זורם למקומות רבים. הוא גם מציע טוהר ובגלל שהוא קטן, ענווה. גן נותן את הרעיון של ריבוי שבו יש סוגים שונים של פרחים וצמחים. גן על נהר יש עצים ופאר, אעפ"כ צניעותה נשארה. שיחים ריחניים מרמז מצב רוח נעים ושמח שבא על ידי סביבת שלווה. הוא גם מרמז על טוב שהוא קיבל כמעט בלתי מורגש. ארזים הם עצים גדולים ומתנשאים שבהן הוצע גדולתו.

ברכה ממשיכה, " יזל מים מדליו וזרעו במים רבים", (במדבר כד ז). זוהי מליצה לשואב המים מהבאר. הוא מתייחס לרעיונות חדשים, בראשון מגיעת למתי מספר יחידים אחרי כך זרימה למספר רב של אנשים. הפסוק ממשיך "וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו ". אגג נחשב המלך על רשע. הרעיון הוא שתצוגה של רוע מלמדת ישראל את מה שצריך להיות הפוך, וכאשר זה הוא למד, מאפשרת להם לשחרר את מי שנתפס באחיזתו.

"אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו", (במדבר כד ז). זה מרמז על ידע הדת חזק וחודר שבו את הנסים ביציאת מצרים בבירור נראים. "אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו אוכל גוי צריו ועצמתיהם יגרם וחיציו ימחץ. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוכים וארריך ארור" (שם ח-ט). זה מרמז על ההפחדה שבאה מכוחו גופו וצדיקים מכריע.

לגבי נבואה זו החומש משתמש בביטוי "שתם עין" (במדבר כד ג) פירוש לפתוח את העין. הכוונה היא תפיסה ממוקדת. הביטוי חוזר (שם 15) בנבואה המשיח, "אראנו ולא עתה האשור ולא קרוב דרך הכוכב מיעקב וקם שבט מישראל", (שם 17). זה חזון של הליבה חיונית של העם היהודי. עם זאת זה יהיה יסורים והרבה זמן עד שכל נבואות שבלעם יתגשם במלואו.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ לייב הערש בן אהרן ז"ל  יז תמוז תשל"ב                                                לתרומות והנצחות: 08/9791824

Balak בלק – Wisdom and Hopes

In parshas Balak we receive the blessings pronounced on the children of Israel by Bilam, the greatest prophet of the nations. In the third blessing he blesses the batei midrashim (places of study) and the synagogues of Israel. "How good are your tents Ya'akov, your synagogues Yisrael" (Numbers 24:5), he declares. Tent (אהל­) is an idiom for places of learning perhaps taken from the idea of temporary quarters used by an itinerant preacher. A synagogue, literally a place of assembly (משכן), is where people gather to express there prayers, hopes, and devotion to G-d. What Bilam is praising is the striving for knowledge of G-d by the Jewish people and their hopes for humanity.

                                                   

He compares the children of Israel to flowing streams, gardens on a river, fragrant shrubs planted by Hashem, and cedars on water. The common theme is peace and tranquility. Torah is compared to water. The idea of a stream is movement in that it flows to many places. It also suggests purity and because it is small, humility. A garden expresses the idea of multiplicity as it has different types of flowers and plants.  A park on a river has trees and grandeur but just the same maintains its modesty. Fragrant shrubs suggest a pleasant and happy frame of mind produced by a serene environment. It also hints at benevolence that is received almost imperceptively. Cedars are large and towering trees which suggest greatness.

The blessing continues, "he sprinkles with water from his bucket and sows with great waters". This is a metaphor for one who draws water from a well. It refers to new ideas that first touch a small number of individuals than flow to the multitude of people. The sentence continues, "he exalts from Agag his king and raises up his kingdom". Agag is considered the king of evil. The idea is that a display of evil teaches Israel what the opposite should be, and once this is learned, allows them to free those caught in its grip.

"The Almighty took him out of Egypt and [they] are like horns of a wild bull to him", (Numbers 24:7). This suggests knowledge of religion that is strong and piercing in which the miracles in Egypt are clearly seen. "He shall consume vexing enemy nations, he will smash their bones and their arrows he will crush. He crouches and lies like a lion and like a lioness, who would rouse him? Those who bless you shall be blessed, and those who curse you shall be cursed", (Ibid 8-9). This suggests intimidation which comes from overwhelming physical and moral power.

Regarding this prophesy the Chumash uses the expressionשתם עין , literally "open eye"  (Numbers 24:3).  It suggests focused perception. The expression is repeated again (ibid 15) when introducing the messianic prophesy, "I see him but not now, I perceive him but not near, a star will stride for Ya'akov and a scepter from Yisrael", (Ibid 17). This is a vision of the essential core of the Jewish people. However it will take travail and much time before all of Bilam's prophesies are fully realized.

To view on YouTube click:      http://youtu.be/nmEVUCMvYcQ

To download Audio click:         https://www.box.com/s/28yycq8lxu1adhdync2r

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ לייב הערש בן אהרן ז"ל  יז תמוז תשל"ב                                                לתרומות והנצחות: 08/9791824

חקת: החרש הזה היה לבם

בפרשת חקת הקדוש ברוך הוא גוזר שמשה ואהרון לא יכנסו לארץ הקודש עם בני ישראל. זו בישרה על ידי מותו של מרים שהתרחש מעט קודם. מההתחלה של יציאת מצרים ועד הזמן הזה האומה היתה בראשות מרים, אהרון ומשה. אהרן ומרים דומים לשמואל ודבורה, לעומת זאת גדולתם מאפילה בעקבות מעמדו הגבוה מאוד של משה.

הגזירה נעשית בריב בני ישראל עם משה כי אין להם מים. "אנו מאחלים שמתנו מותו של אחינו לפני ה 'למה אתה לוקח אותנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה (אל מקום הרע הזה). "לו גוענו בגוע אחינו לפני ה'. . . . ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה",(במדבר כ ג-ה)

הם צרחו. זה מזכיר האירוע ארבעים שנה קודם לכן, כאשר לאחר שעזבו את מצרים, הם מצאו את עצמם ללא מים. אז הם צווחו, "למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא", (בשלך, שמות יז ג). הגישה עדיין נוראה, אעפ"כ משופרת. לכן אמר ה', "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו", (במדבר כ ח). זוהי התגובה מתון יותר מלפני ארבעים שנה כאשר ה' אמר למשה להכות הסלע ממש. הסלע הוא סמל לבני ישראל. הפעם משה צריך רק לאיים להכות אותם עם שרביטו, אבל לא ממש עושה את זה.

בתגובה מאוד לא אופייני, משה בארס מכנה את העם מורים ומכה את הסלע פעמיים. אהרי כן, "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם", (במדבר כ יב). הסתומה מסתיים באומרו כי אף על פי באומרו למרות שבני ישראל רבו עם הקב"ה רבים עם הקב"ה, אפילו הכי הוא ייקדש. בנוסף הפסוק בלשון "ויאמר" נחשבת חביבה בניגוד "דבר" שנחשב חזק או קשה. הדבר מרמז על היעדר כעס מהאלוקים.

יש מניעות להבנת הקטע הזה. אחת שהחוש הצדק שלנו נראה מופר.יש שאומרים כן משה שובב, אבל העונש הוא מוגזם. קושי עדין יותר הוא ויתרנות מהרצון של מנהיגות. איך מישהו יכול להפסיק להיות הגביר, שהוא נותן את ההוראות והתמונה שלו בעיתון? למעשה מי שבאמת ובתמים היו עסוק עם הצרכים של הציבור יודע שבדרך כלל זה כרוך בעבודה ועוגמת נפש רבות. תפיסתו של משה של ארץ ישראל היא בית המקדש והר הבית בשלמותם. לצערנו חלום שלא התגשם במשך זמן רב מאוד, ולפני שהוא בא יהיה יסורים סבל הרבה יותר וגלות.

בנאומים האחרונות לאומה, גלה משה שהוא התחנן בפני ה' לתת לו להיכנס לארץ הקודש אך בקשתו נדחתה למען העם ("למענכם" - דברים ג כו). רש"י – " 'למענכם' - בשבילכם אתם גרמתם לי וכן הוא אומר (תהלים קו לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם". התהלים ממשיך,"כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו" (שם לג). אפשר להבין את זה שנצברו העגמת נפש ונגרם שינוי ומרות נפש למשה. כתוצאה מכך הוא הפך למריר ולא התנהג כשורה. כתוצאה מכך הוא לא היה מסוגל לעורר את בני ישראל ולקח את המשימה החשובה של כיבוש והתישבות בארץ ישראל. זה כמו המפרשים המסבירים יעקב אבינו אמרו שנותיו היו "מעט ורעים" (בראשית מז ט) בגלל שהוא לא רוצה להתעסיק עם רשע כפרעה, וכתוצאה מכך חייו התקצרו ב 23 שנים. זה גם דומה לחכמי התלמוד כאשר הוא מתמודד עם צרות, שעבורו יקבל שכר, אמר לא רוצה הצער, ולא רוצה השכר.

יש אגדה בש"ס בבלי הרב חסדא גניחות כשהוא רואה את ביתו של צדיק גדול בהריסות. חברו עולא מסביר הבאת ציטוט מהרבי יוחנן שמהיום שחרב בית המקדש היה גזירה  שבתיהם של הצדיקים יהיו בהריסות. כאשר החבר שלו לא ניחם, הוא ממשיך שזה מתאים שמצבו של העבד להיות כמו הרב (ברכות נח). מצד מעשה מרקבה הסיפור הגיוני, מצד צדק קשה.

יש סיפור אחר מתקופת התלמוד על רבי אלעזר בן ערך. הוא העריך כמו גאון ומעיין שמתגבר. לאחר חורבן בית המקדש השני, הוא עבר למקום נעים בגליל ולהקים ישיבה, לעומת זאת, אין תלמידים הגיעו אי פעם. כשהוא נחשב למעבר ביבנה שהפך למרכז החדש של תורה, אשתו שאלה את מי שזקוק לזה יותר אותך או את התלמידים? הוא ענה שהם צריכים אותי יותר. אז היא השיבה לו אין החבית של יין (ויש אומרים לחם) ללכת לחולדות? הרב אלעזר אז נשאר במקום ושכח כל חכמתו. כשנקרא לתורה בראש חודש, הוא טעה, "החודש הזה לכם" כמו "החרש זה היה לבם".הרמז הוא שמצב של שכלו בלבם של היהודים הייתה האילם חירש שלא יכול לקרא שעוצד לפניהם. הגמרא הטרידה את הסיפור הזה וממשיכה, אולי מפוקפק, שהעם התפלל למענו וחוכמתו שוחזרה.

הרמז בנוגע למשה במי מריבה היה כי התנהגותו הארסית וההשתולל שהוא המצב של התורה בעם ישראל, והוא פעל על פי הציפיות שלהם. וכמו משה נשאר במדבר כן התורה נשאר במדבר. אחת מהדרכים לקדוש השם הוא על ידי רואה כמה יפה הוא לשמור על ציווי דתי. דרך נוספת הוא הוא על ידי רואה כמה מכוערת זה להפר של מצווה דתית.

במידה מסוימת האומה הפכה להתמודדות עם משה באופן קנטרני ועקשן. כתוצאה מכך הקדוש ברוך הוא עשה למשה להתנהג כמוהם, כדי להדגים עד כמה הם היו רעים. זה לא הדרך שה' רוצה את עם ישראל להיות מונהג. הוא רוצה להיות מנהיג חשד ודוגמה. בגלל זה יהושע הפך למנהיג החדש.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ לייב הערש בן אהרן ז"ל  יז תמוז תשל"ב                                                לתרומות והנצחות: 08/9791824

To view on YouTube click:    http://youtu.be/mW7wP-8CICQ

A discussion of how at times good leaders can conform to our negative expectations

Chukas חקת : This Deaf Mute was Their Heart

In parshas Chukas HaKadosh Baruch Hu decrees that Moshe and Aharon will not enter the Holy Land with the children of Israel. This is foreshadowed by the death of Miriam which occurred slightly before. From the start of the exodus from Egypt until this time the nation has been led by Miriam, Aharon, and Moshe. Aharon and Miriam are of the caliber of Shmuel and Devora, however their greatness is eclipsed by the overwhelming stature of Moshe.

The decree is made when the children of Israel quarrel with Moshe because they have no water. "We wish we had died the death of our brothers before Hashem. Why did you take us out of Egypt to bring us to this bad place (אל המקום הרע הזה) (Numbers 20:3-5), they scream. This is reminiscent of the incident forty years earlier, when after leaving Egypt, they had found themselves with no water. Then they shrieked, "Why did you take us out of Egypt to kill me, my children, and my livestock with thirst", (בשלך Exodus 17:3). There attitude is still horrible but just the same improved. As such Hashem tells Moshe to assemble the nation, bring his stick, and talk to a rock about giving its water. This is milder than the response forty years ago when Hashem had Moshe actually hit the rock. The rock is a symbol for the children of Israel. So to speak this time Moshe should only threaten to hit them with a baton but not actually do it.

In a response very much out of character, Moshe vituperatively calls the nation rebels and thrashes the rock twice. Hashem speaks (ויאמר) to Moshe and Aharon saying that because they did not instill faith in the people and sanctify Him, they will not lead this congregation into the Promised Land. The stuma ends by saying that even though the children of Israel quarreled with Hashem, He was just the same sanctified. In addition the language of "speak" (ויאמר) is considered congenial as opposed to "talk" (וידבר) which is considered strong or harsh. This suggests an absence of anger from G-d.

There are barriers to understanding this passage. One is that our sense of justice seems to be violated. There are those that will say yes Moshe misbehaved but the punishment is excessive. A more subtle difficulty is the willing surrender of leadership. How can anybody quit being the boss, after all he gives the orders and gets his picture in the newspaper? In fact those who have sincerely been busy with the needs of the community know that it typically involves considerable work and aggravation. Moshe's perception of the land of Israel is the Temple and the Temple Mount in their perfection. Unfortunately that dream will not be come true for a very long time and before it is realized there will be much misery and exile.

During his final addresses to the nation, Moshe bares that he pleaded with Hashem to let him enter the Holy Land but was refused for the sake (למענכם) (Deuteronomy 3:26) of the people. Rashi explains that the nation caused this to happen as it is written, "They provoked him at Bitter Water and it went ill with (וירע) Moshe because of them (Psalm 106:32). The Psalm continues, "for he changed (or embittered) his spirit and he pronounce with his lips, (Ibid 33). It is possible to understand these illuminations that the accumulated aggravations caused Moshe to change. Consequently he became bitter and behaved badly. As a result he was no longer able to inspire the children of Israel and assume the major task of conquest and settlement of the land of Israel. This is like the commentaries that explain Ya'akov avinu said his years were few and bad (Genesis 47:9) because he did not wish to deal with a rasha like pharaoh, and consequently his life was shortened by 23 years. It is also similar to the Talmudic sages when faced with hardships, for which they would be compensated, reply they do not want the pain and they do not want the gain.

There is a story in the Talmud in which Rabbi Chisda groans when he sees the house of a great tsadik in ruins. His friend Ulah explains bringing a quote from Rabbi Yochanan that from the day that the Temple was destroyed it has been decreed that the homes of the righteous should be in ruins. When his friend is not consoled he continues that the situation of the servant should be like that of his rabbi (Brachos 58b). From the standpoint of metaphysics the story makes sense. From the standpoint of justice it is difficult.

There is another story from the Talmudic era about Rabbi Elazer ben Arach. He was reckoned as a genius and a wellspring that overpowers. After the destruction of the Second Temple, he moved to a pleasant place in the Galil and set up a yeshiva, however, no students ever came. When he considered relocating to Yavna, which had become the new Torah center, his wife asked who needs the other more you or the students? He replied they need me more. She then retorted does the barrel of wine (some say bread) go to the rats? Rabbi Elazer then stayed put and gradually lost all of his knowledge. When called to the Torah on Rosh Chodesh, he misread, "this month is to you" as "this deaf mute was their heart". The hint is the state of his brilliance in the heart of the Jews was the illiterate deaf mute standing before them. The Gemara is bothered by this tale and continues, perhaps apocryphal, that the people prayed for him and his wisdom was restored.

The hint concerning Moshe at Mey Miriva was that his hysterical vituperative behavior was the state of the Torah in the nation of Israel and he acted according to their expectations. Also just as Moshe remained in the wilderness so to did the Torah. One of ways that G-d's name is sanctified is by seeing how beautiful it is to keep a religious precept. Another way it is sanctified is by seeing how ugly it is to violate of a religious precept.

To a certain extent the nation had become acclimated to dealing with Moshe in a quarrelsome and obstinate way. Consequently HaKadosh baruch Hu had Moshe act like them, to demonstrate just how bad they were. This is not, though, the way Hashem wants the people of Israel to be led. He wants the leader to be a kind and exemplary. Because of this Yehoshua became the new leader.

To view on YouTube click:    http://youtu.be/mW7wP-8CICQ

A discussion of how at times good leaders can conform to our negative expectations

קרח: אַת האחת שגורמת לי שמח

בפרשת קורח, קורח ואחרים טוענים שהם צריכים להיות כהן גדול במקום אהרן. משה שואל את קורח איזה שירות יקר לו ביותר, התשובה הקטרת הקטורת. משה משיב "זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו. ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר יבחר יהוה הוא הקדוש", (במדבר טז ו-ז). התחרות מתקיימת והקב"ה מגיב בזעם. קורח נבלע באדמה ויורד לגיהינום בחיים. את 250 אנשים האחרים שהביאים קטורת עם קורח הם נשרפו למוות על ידי אש מן ה'. וזה יהיה "זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח וכעדתו" (במדבר יז ה)

זו אינה הפעם היחידה שניצול לרעה של הקטורת גרמה לתוצאות אסון. בפרשת שמיני בניו של אהרן, נדב ואביהוא, שהביא את קטורת שאינם מצוווה והם נשרפו למוות. הרבה יותר מאוחר בעזיהו, מלך יהודה צדיק, מביא קרבן קטורת, והוא פגע עם צרעת עד סוף  חייו (דברי הימים ב כו טז - כא). עם זאת, כאשר מגפה פורצת בעקבות מרד קורח, משה אומר לי אהרן להקטיר קטורת. הוא עושה זאת, והמגפה נעצרה.

בין הקשיים למה לא משה הביא את אין הקטורת עצמו? מדוע דווקא אהרון? בנוסף למה יש תגובה קיצונית מן מה' בדבר הקטורת? החכמי הטבע אומרים שהחלקים המוח ששולטים על ריח ואת הרגשות הם ממש ליד אחד את השני. כתוצאה מכך ריח יכול לעורר תגובה רגשית מהירה וחזקה. הקושי שהחומש לא בא ללמד ביולוגיה אלה טוב ורע. נראה שיש משהו בריח מיוחד שמזכיר את הגבהים שאנחנו צריכים להיות ובמצב המושחתת העלובה שאנחנו נמצאים. כביכול אנו צריכים לחיות בעולם שין פסולת כלל. אבל, בגלל המצב הנמוך שלנו שנגרם על ידי עוונותינו הרבים יש הרבה אנשים שהם פסולת דווקא.

הקטורת דומה לשמן המשחה הקדוש שהריח חשוב. שמן משחה הוא בושם בשבל אנשים וכלים. כמו כן, נראית את הקטורת להיות סוג של בושם, אבל ששיך לקבוצה מסוימת, או הכוהנים או בני ישראל. בנוסף להר הבית נקרא הר המוריה על שם מור הבושם.

נשים הולכות עם בושם אך לא גברים. עם זאת, ישראל דומה לאישה נשוי לה'. כביכול שריפת הקטורת דומה לאישה, עם ישראל, שהולכת עם בושם לבעלה. הכהן הגדול הנמשל של המליצה הזאת. בסיפור של קורח הקב"ה מכה אומה עם מגפה כשהם ממשיכים המרד לאחר חסלה את המסיתים העיקריים. אהרן עוצר את המגפה על ידי הקטרת הקטורת. זה כמו אבא שכועס על ילדיו, ואשתו מרגיעה את הכעס על ידי לבישת שמלה יפה, לשים הבושם האהוב עליו של בעלה, ולתת לו חתיכה עוגה יפה וכוס קפה. זה יצליח אם נעשית על ידי האהובת נפשו, אבל לא אם נעשה על ידי השר החשוב שלו. כמו אישה אחראית לטיפול בביתו של הבעל, אהרן אחראי לטיפול בבית ה', הבית המקדש. הקורבנות הם המעדנים של ה'.

ניתן להמשיל נדיב ואביהוא לאישה שהולכת עם ריח רע בנוכחותו של בעל שלה. ניתן להמשיל קורח לשפחה פשותה שגונבת בגדים של המלכה ומנסה לפתות את המלך. ניתן להמשיל אהרון למלכה שמרגיעה את המלך על ידי עשיית הדברים הנעימים בנוכחותו. סופו של דבר אנו כמהים לעולם שבו אהבה אמיתית משוחזרת בין איש לאשתו ובין הקב"ה ובין בני ישראל.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ לייב הערש בן אהרן ז"ל  יז תמוז

You're the One that Makes me Glad

In parshas Korach, Korach and others challenge Aharon to be the high priest. Moshe asks Korach which service is most dear to him and receives the answer that it is the offering of the incense (קטורת). Moshe replies that the next morning Korach and anybody else who wishes to may publicly offer incense. Aharon will do so too and Hashem will choose the one he considers sacred. The contest is held and Hashem reacts with fury. Korach is swallowed up by the earth and descends to gehinom alive. The other 250 people who offered incense with Korach are burnt to death by a fire from Hashem. To dramatize their error their fire pans are pounded into plating for the altar so as to demonstrate the fate of those that quarrel with the choice of Aharon as cohen gadol.

This is not the only time that misuse of of the kotores has yielded disastrous consequences. In parshas Shmini the sons of Aharon, Nadav and Avihu, bring fragrances that are not ordered and are burnt to death. Much later on the Uziahu, a righteous king of Judah, brings an incense offering and is stuck with leprosy for the rest of his life (2 Chronicles 26:16-21). However when a plague breaks out in the wake of Korach's rebellion, Moshe tells Aharon to offer incense. He does so and the plague stops.

Among the difficulties that can be brought is why doesn't Moshe bring the incense himself? Why is it specifically Aharon? In addition why is there such an extreme reaction from Hashem concerning the ketores? The scientists tell us that the parts of the brain governing smell and the emotions are right next to each other. As a result smell can trigger a rapid and strong emotional response. The difficulty is that the Chumash comes to teach us morality not biology. It seems that there is something unique about fragrance that brings to mind the lofty heights that we should be at and the miserable depraved state we are at. So to speak we should be living in a world where waste does not exist. However due to our low state caused by our many sins there are many people who are waste themselves.

The incense is similar to the sacred anointing oil in that fragrance is important. The anointing oil (שמן משחה) is a perfume that is applied to people and articles. Likewise, the incense seems to be a type of perfume but one that is associated with a specific group, the Cohanim or the children of Israel. In addition the temple mount is called Mount Moriya after the perfume moor (מור).

By and large women put on perfume but not men. However, Israel is compared to a woman, who is married to Hashem. So to speak the burning of the incense is similar to a woman, the nation of Israel, putting on perfume for her husband. The Cohen Gadol is the quintessence of this metaphor. In the story of Korach Hashem strikes the nation with a plague when they continue their rebellion after the main instigators have been eliminated. Aharon stops the plague by burning the incense. This is like a father who is angry with his children. However, his wife calms the anger by wearing a pretty dress, putting on her husband's favorite perfume, and giving him a nice piece of cake. This will succeed if it is done by the beloved of the man's soul, but not if it is done by his prime minister. Like a woman is responsible for taking care of a man's house, Aharon is responsible for taking care of the house of Hashem, the Beis Mikdash. The sacrifices are the delicacies of Hashem.

Nadiv and Avihu can be compared to woman with a foul smell in the presence of her husband. Korach can be compared to a plain maidservant who steals the queen's raiment and tries to seduce the king. Aharon can be compared to a queen who calms the king by doing things pleasing in his presence. Ultimately we yearn for a world where true love is restored between a man and his wife and between Hashem and the children of Israel.

To view on YouTube click:   http://youtu.be/P1aQYTrmxRo

A discussion fragrance and how it can calm or excite the emotions about hope for the future or over despair for the present

To download Audio click:         https://www.box.com/s/l1pz55n2pen53nj79jcq