ישראל נקראה לראשונה עם בחומש כשהם יגדלו לגודל גדול מדי כדי
להיקרא משפחה מורחבת. באותו רגע הם התפשטו והפכו לעצמאיים. פסח, לעומת זאת, הוא מקולס
כמו יום החרותינו כי זה הוא היום שבו בני ישראל יצאו מבית העבדים במצרים. כמו כן מדינות
רבות חגגות את היום שהם יצאו משלטון זר כמו היום הלאומי שלהם. יש משהו בשכל אדם שמקורבים
חופש לאומיים משלטון זר לעצמאות לאומית. אולי החומש היה הראשון שהבן בתופעה זו או
אולי כל חגיגה לאומית של עצמאות היא בא מחופש
הלאומי של ישראל.
בכל המקרים את העקרונות של שחרור הלאומי יש לחזור באופן
חגיגי. יש שעושה זאת עם זיקוקין ותהלוכות. היהודים עושים את זה עם סדר פסח. שם,
סיפור יציאת מצרים הוא ספר בהתאם למצוה דאורייתא,"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר
בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים" (שמות יג:ח).
המסר העיקרי הוא ש ישראל נגאל על ידי קב"ה באופן פלאי,
כדי להיות עם סגולה שלו, וגם אך להיות עם אחד בארץ הקודש. אנו מספרים את הסיפור
העתיק דרך דרושה וידוי ביכורים בבית המקדש בירושלים. בזה אנו מכירים בהתחלות השפלות
שלנו, סבל בגלות והגאולה פלאית.
סעודה חגיגית נאכלה עם צלחת עם מזונות מיוחדת שמזכירים לנו
את המסר של החג. יש עצם של שוק צלי להיזכר הטלה שהקרבנו במצרים. בנוסף יש ביצה להיזכר הקרבן חגיגה הטעימה שהובאה
לבית המקדש. יש ירקות מרימות כדי להזכיר לנו את המריירות של עבדות, ויש חרוסת,
הרסק המתוק, עשוי להיראות כמו טיט, כדי להזכיר לנו את העבודה הקשה של עבדות. יש
ירקות שמזכירים לנו את המזון הטוב בארץ ישראל.
אנחנו מרננים פיוטים ושירי שבח. ארבעה כוסות יין שיכורות
מסמלות את ההבטחה פי ארבעה של גאולה. כוס חמישית היא מניחה בצד לאליהו נביא שיגיד
לנו אם אנחנו צריכים לשתות גם את זה לכבוד ההגיעאנו לארץ קודש. אנו מכירים בכך שכל
זמן שאנחנו נמצאים תחת כל סוג של שלטון זר שהחופש שלנו אינו שלם. לכן אנו מסיימים
באומרו, "לשנה הבאה בירושלים", בתקווה שתבוא משיח צדקינו הסדר הבא יהיה
בבית המקדש החדש.
No comments:
Post a Comment