ההבנה של החומש במילת "מלאכה" לא בדיוק כמו
הבנתה של היום. המילה משמשת בקשר בניית
המשכן וכליו. במושלם עשייתo הם הובאים
למשה. כל הדברים מופיעים בנפרד כמו שכתוב "וירא משה את כל המלאכה",
(שמות לט: מג). זה כולל את הבניין עצמה (אע"פ לא היה בית בדיוק אלא אהל),
ריהוטה ומכשירים את כליהם, בגדים, תכשיטים, בשמים, ושמנים. לחם אינו מוזכר בקטע
זה, אך רשום בהוראות הראשונים לעם (שמות לה:יג) והוא הנקרא יחד עם כל השאר "מלאכה"
(שם כא).
החומש מתאר את
המלאכות כמעשים של חכמה ואפשר לברור מרש"י על שמות ל:יז, ד"ה ויינפש,
שיש ענין טרחה כמו שכתוב "שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח מהמלאכה".
לכן ניתן להסיק שמלאכה מעשה ידיו לעתים קרובות ערמומי מטורח ומעייף.
כמו אדם בצלם אלקים כן ביתו אדם בצלם בית המקדש. לא גזומה לומר
שבית המקדש בצורה זו או אחרת כולל את כל הדברים שאדם שצריך לחיות בתוספת מותרות,
וגם כן את כל המלאכות הדרושות כדי לייצר אותם. המשנה, שבת ז:ב, דורשת עניין המלאכות
אלו ופרודת אותם לל"ט פעילויות שכוללות ארבע מינים: א) סדר דפת, ב) עשית בגדים,
ג) ייצור עור, ד) ומלאכת בנייה ומשונית אחרת. אפשר להסתכל על זה באופן רופף דברים
למזון וביגוד ומחסה. ישנם שלוש מלאכות אחרות: א) כותב, ברור משמש
לייצור ספרות, ב) הוצאות והכנסות שהוא עקר מכירות, קניות וחליפות, ג) שימוש באש
אשר היא כלי חיוני למלאכות רבות.
משנה זו היא המקור לדיון נרחב בש"ס במיוחד בין הרב
שמעון בר יוחאי ורבי יהודה. הנושא המרכזי פחות או בקשר מלאכה שאינו צריך
גופו במיוחד אם זה לא נעשה באופן אומןי. לזרוע זרעים בוודאי מעשה חקלאי וברור
אסור. עם זאת מה הדין אם זורק זרע פרי אחר אכילה על הקרקע. הפעולה לא אומני
והאדם הוא אדיש או אפילו שלילי עם הוא ישרש יגדל. האם זה עדיין בעיקר אסור?
בדרך כלל
רב שמעון מקל ורב יהודה מחמר. יש להרחיב ולצמצם העניין בדרכים
שונות עם מסקנות שונות שאינן תמיד הגיוני לפי שכל אנושי.
שאלה אחרת היא לקחת שכר כספי. בדרך כלל יש להלכה בעין רע בזה,
אבל לא אוסר את זה בכל אופן. המסקנה היא אם הפעולה מוסיפה להנאה שבת ואין אישור אז
מותר. וגם עיתים קרובות יש להשתמש איזה הערמה. דוגמא מגיש אוכל בקידוש בבית הכנסת
ע"י מלצר שלם. ועוד אחר לתן מזון לשכן כאילו זה מתנה או הלוואה עם ההבנה שהתשלום
יינתן לאחר צאת שבת וכיוצא בו. מצד השני לא טוב להכין לבחינה אע"פ שהוא
בלימודי קדש.
יש לשבת יותר מי לוקח הפסקה פשוטה. רעיון זה נתפס בגמרא שבת
י, "א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש
ליתנה לישראל לך והודיעם". הרעיון הוא שבדרך הפסקת עבודה מתחילים למשוך למטה
את הרוח שנקראת שבת ושיש לה אופי יחידאי. אבל מה היא בעצם? חלק ממהותה של שבת
נראה שייכלל במילה "וינפש" מהפסוק "וביום השביעי שבת וינפש", (שמות
לא:יז). השורש המילה נפש פירוש נשמה אולם זה בשימוש של פועל
פחות או יותר נחי.
זה כמו העניין שאדם הוא נשמה עטופה בגוף. שישה ימים
בשבוע נוטים לצרכים הגוף. עם זאת וביום השביעי נוטים לצרכים הנפש. יש כמה
מילים שונות עם משמעויות שונות לנשמה. נפש מתייחס לכוח המחיות של הגוף.כביכול
הנשמה חלק של הקב"ה.מן העקר שבת היא להתקרב לקב"ה באמצעות
הנפש. עושים זאת בכמה דרכים. אחת היא לקראות שבחים לה'. הדבר נעשה
באמצעות תפילות בית ההכנסה וזמירות בשולחן השבת. דרך נוספת היא באמצעות
לימודי קדש בעיקר לדעת דרכיו של הקב"ה ורצונו. הכי טוב ללמד דברים אהובים
או חיובים. דרך שלישית היא לעשות היום מיוחד על ידי אכילת ארוחות נחמדות עם
משקה טוב וללבוש בגדים יפים. בנוסף לעשות כמה דברים שהם פשוט נהנים מהם כדי לקרוא
שבת ענג. התכלית הסופית היא למרות החשיבות הגבוה של איזה מעשה חייב להפסיק
בכוונה ממלאכה וטרחה וייעד יום אחד להקדיש את עצם לצורכים הרוחניים.
לע"נ
אמי מלכה בת חיים ז"ל, טז ניסן תשנ"ח
לתרומות
והנצחות: 08/9791824
>>>>>>> ##### ^^^^^^^^ ##### <<<<<<<
A
discussion of the craftsmanship that went into the Temple
To download Audio click: https://www.box.com/s/esezr3rgupq9wkwzju31
To read on Blogger click
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/03/vayakhel-pekuday-soul-of-shabbos.html
תרגום
לעברית ע"י Google http://dyschreiber.blogspot.com/2013/03/blog-post.html
דיון במלאכה שבמשכן וכליו וכיצד הם
קשורים למנוחה בשבת, וגם מושגים הקשורים לנפש ורוח
No comments:
Post a Comment