צו: להיות ישר עם עצמך

השלוש עליות הראשונות של הפרשת צו מרחבות את הנושאים בפרשת ויקרא. הנימה של ויקרא הוא לקחת רעיונות קיימים של קורבנות ולהסביר כיצד יהודי רגיל צריך להביא אותם. צו עוסק באותם קורבנות אך מפרט העבודת הכהנים ששיך בהם.

קרבן אשם הוא האחרון של הקורבנות נדונו בפרשת ויקרא (הפרק ה) ועוסק בשישה סוגים של מצבים:

1. עדות מניעה בנוגע שבועה (ויקרא ה: א)

2. בלי משים, הופך טמא בנגיעה בנבלת חיה טמאה (שם ב)

3. עברת השבועה נעשתה שלא במתכוון (שם ד)

4. עשיית שימוש אישי של פריטי קדושה שנשכח (מעילה) (שם יד)

5. חוסר ודאות אם ההלכה עובר (17 שם)

6. גזל בדרך הונאה או הכחשה (שם כא)

הצד השוה הוא שהאשמה נדחתה בקלות. במקרה אחד יש ספק אמיתי. המקרים הראשונים ואחרונים משתמשים בהתחמקות בהכרה. מקרי ביניים כרוכים בשכחה וחוסר דעת. בשלושת המקרים האחרונים צריך להביא איל כאשם. בשלושת המקרים הראשונים ההקרבה תלויה במצב הפיננסי של החוטא (קרבן עולה ויורד). בדרך כשבה או שערית עזים הוא הביא. אם זה לא שני יונים מובאים שראשיהם נמלק. אחד מהם הוא נחשב לחטאה. אם גם זה לא סביר ואז שני ליטרים של קמח מוקרבים

פרטים נוספים על האשם נוספים בפרשת צו (פרק ז), וביניהם שאשם דומה לחטאה. החומש ממשיך שכל קורבן שנגע דבר טמא לא ניתן לאכול וחייב לשרף אותו (ויקרא ז:כ). מחמיר יותר, אדם שאוכל בשר קורבן במצב של טומאה חייב כרית. בנוסף יש מצוה כללית האוסרת על אדם טמא מלהיכנס לבית המקדש (ספר מצוות עח).

בעיקר לא אסור להיות טמא. אעפ"כ החומש לא אוהב המצב הזה. טומאה דורשת אשמה רק אם האדם יטמא קורבן או נכנס לבית המקדש במצב זה בלבד. עם זאת, אם אדם פשוט קורא את הקטע של החומש בי הנושא הוא הציג את זה נשמע כאילו זה בדרך כלל איסור הטומאה. טהרה היא יסוד עיקרי של התורה, והוא נוגע לנושאים רבים וביניהם הבעלי חיים אשר מותר או אסור לאכול.

סוף הפרשת צו מתואר חנוכת הכהונה. המעשה הראשונה היא לרחוץ אהרן ובניו. לאחר להלביש אותם בבגדי קדוש, שמן המשחה המיוחד מושם על ראשו של אהרון, המשכן, וכליו.

הענין שרמז הוא כי אדם צריך להיות מהנה ולא מגעיל. בנוסף טוהר הוא עדין מאוד. אעפ"כ השכל הנעלם חוזה עליו. לכן ידוע אם אדם נגע לטאה מתה או אולי בסתר שקר או גנב משהו. וגם יותר התקפי, אם אדם שטמא בא במגע עם דברים שהם במיוחד טהורים. אולי צריך קרבן מיוחד להסיר את הכתם. מצד השני אפשר שהתיקון קל מאוד, פשוט רוחץ כראוי. יותר מזה, אדם צריך את הריח של קדושה, כמו בית המקדש והכהן הגדול.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר, בנימין לוי, אליהו גליק, ישראל וכהולדר

לע"נ אמי מלכה בת חיים ז"ל, טז ניסן תשנ"ח                                                     לתרומות והנצחות: 08/9791824

To view on YouTube click:           http://youtu.be/_LBpiWSiz_U