The Big War by Michael Yitzchak Shmaryahu Harel

 בס"ד

When I was recently visiting my good friend and former roommate Zeev Breier for Shabbos, his step son, Michael gave me a copy of a book he had written. The title of the book was, “The Great War” (המלחמה הגדולה) with captions, the war of light and darkness, the sword of light of the messiah, and the true commando warriors. The cover has a picture of soldiers in combat and a drawing, probably by the author, of a man calling out in prayer. 

I’ve just started reading the book and am finding it pleasing. Early in the book is an essay on the prayer, Modeh Ani (מוֹדֶה אֲנִי - I give thanks), which is said immediately upon awakening. It is only two lines, “I give thanks before You, living and established king, that you have returned my soul in me with compassion. Great is your faith”, (מוֹדֶה (מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ). Jewish religious thought considers sleep as an aspect of death and when someone wakes up it is like they came back to life. At times I find this thank you excessive because it is as if waking up is an act of divine mercy, which seems excessive. Nevertheless there are times when we really are thankful for simply making it through the night. Judaism does force a person to regularly pay attention to death, as unpleasant as it may be. 

The author explains that when he was in a place that was like the depths of hell, he heard an insight from Rabbi Ya’akov. This hidden saint noted that the words of Modeh Ani formed an acronym, מא"ל מחוש"ב נבר"א. This more or less translates to, from the Almighty are the thoughts of the created.

After that the author draws heavily on an essay by Rabbi Nachman of Breslav from his magnum opus Likutei Moharan (ליקוטי מוהר"ן - Lessons from Our Teacher Rabbi Nachman). Much of it deals with the idea of thinking (מחושב). The idea is that the first thing a person should consider as soon as the eyes open in the morning is what does God have planned for him today? More specifically what is God’s will and how can he fulfill it.  

Therefore it is appropriate to observe and ponder the things that the Creator sends him. The Creator thinks out and supervises everything, nothing is insignificant. Also everything that happens to me has been thought out by the Creator. We and everything else are part of His plan. He brings the gematria that “thought out”, מחושב is the same numerical value of 'רצון י, “will of Hashem”. It is necessary to consider the steps and be prepared for the hints that God gives the individual to bring him close to His service. Therefore one should deeply ponder in order to understand the specific hints. This is a person’s work under heaven.

Yoseph sounds the shofar:

https://youtube.com/shorts/Yb2XgBrpins?feature=share

Wishing that all my readers in the coming days will be written and sealed in the Book of Good Life! 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

המלחמה הגדולה ע"י מיכאל יצחק שמריהו הראל

 בס"ד

כשביקרתי לאחרונה את חברי הטוב ושותפי לשעבר זאב ברייר לשבת, בנו החורג, מיכאל נתן לי עותק של ספר שכתב. שם הספר היה "המלחמה הגדולה", עם כיתובים, מלחמת האור והחושך, חרב האור של המשיח ולוחמי הקומנדו האמיתיים. בכריכה יש תמונה של חיילים בלחימה וציור, כנראה של המחבר, של אדם קורא בתפילה. 

זה עתה התחלתי לקרוא את הספר ואני מוצאת אותו נעים. בתחילת הספר יש חיבור על התפילה, מוֹדֶה אֲנִי, שאומרים מיד עם ההתעוררות. זה רק שתי שורות, "מוֹדֶה (מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ". המחשבה הדתית היהודית רואה בשינה היבט של מוות וכשמישהו מתעורר זה כאילו חזר לחיים. לפעמים אני מוצא את התודה הזו מוגזמת כי זה כאילו ההתעוררות היא מעשה של רחמים אלקים, מה שנראה מוגזם. בכל זאת יש מקרים שבהם אנו באמת מודים על כך שפשוט עברנו את הלילה. היהדות כן מאלצת אדם לשים לב באופן קבוע למוות, לא נעים ככל שיהיה.

המחבר מסביר שכשהיה במקום שהיה כמעמקי גיהנום, שמע תובנה מרבי יעקב. קדוש נסתר זה ציין כי דברי מודה אני יצרו ראשי תיבות, מא"ל מחוש"ב נבר"א. לאחר מכן המחבר מסתמך רבות על חיבור של רבי נחמן מברסלב מתוך יְצִירָה גְדוֹלָה שלו ליקוטי מוהר"ן. חלק ניכר ממנו עוסק ברעיון החשיבה (מחושב). הרעיון הוא שהדבר הראשון שאדם צריך לשקול ברגע העיניים הפקוחות בבוקר זה מה שאלוקים תכנן עבורו היום? ליתר דיוק מהו רצון ה' וכיצד הוא יכול להגשים אותו.

לכן ראוי להתבונן ולהרהר בדברים שהבורא שולח לו. הבורא חושב ומפקח על הכל, שום דבר אינו חסר משמעות. גם כל מה שקורה לי חשב על ידי הבורא. אנחנו וכל השאר הם חלק מהתוכנית שלו. הוא מביא את הגימטריה ש"מחושב" זהה אל "רצון י' ". יש לשקול את הצעדים ולהיות מוכנים לרמזים שה' נותן ליחיד כדי לקרב אותו לעבודתו. לכן צריך לחשוב לעומק כדי להבין את הרמזים הספציפיים. זוהי עבודתו של אדם מתחת לשמים.

מאחל שכל קוראיי בימים הקרובים יהיו כתובים וחתומים בספר החיים הטובים!

יוסף תוקע בשופר:

https://youtube.com/shorts/Yb2XgBrpins?feature=share 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Key Points: Shoftim שופטים Judges

1. Judges       A. זקן מַמרֵא

2. מלך            B. עדים זוממים 

3. נביא            C. עגל ערופה

4. כהנים          D. עיר מקלט

אהבת ישראל -על ידי החָפֵץ חַיִּים

 בס"ד 

ידידי הטוב שלמה אפשטיין הגיע לההישג המלומד בתרגום החיבור "אהבת ישראל" מאת החפץ חיים לאנגלית. ה"חפץ חיים" היה הספר הראשון שכתב רבי ישראל מאיר הכהן כגן (1838 - 1933). הכותרת, "חפץ חיים", הוא ביטוי מתהילים לד יג. זה היה ספר פופולרי ביותר, עד כדי כך שהסופר נודע בכותרתו. החפץ חיים היה רב מפורסם שנודע בזכות למדנותו וצדיקותו. פירושיו לשולחן ערוך, הנקראים ביחד "משנה ברורה", נחשבים לחיבור המוסמך על ההלכה כיום.

הספר נקרא "אהבת ישראל" אך הנושא הוא גינוי של ההפך, כלומר שנאת חינם. זה נחשב לכשל רציני באופיו שלמרבה הצער הוא נפוץ. החפץ חיים מביא את איסורו כאחת מהתרי"ג מצוות בתנ"ך ומביא את הגמרא שהוא היה הגורם הסופי לחורבן בית שני. הוא ממשיך שזה מזהם את הלב, מוביל לרכילות והשמצות, ומהווה בסיס לרצח. הוא חושב שהסיבה העיקרית שלה היא קנאה. כדי לעקור אותו מהלב, הוא מייעץ לשפוט אחרים לטובה ולעורר אהבה באמצעות מעשי חסד וצדקה, כמו גם בדרך כלל על ידי כיבוד אחרים.

כביקורת חברתית הבעיה היא אמיתית. נראה לי שאדם צריך להתחכם בזיהוי שנאה אפילו בצורותיה העדינות במיוחד בעצמו. כמו כן, יש צורך להיות מיומן בזיהוי רגש האהבה. ברגע שזה נעשה, אדם צריך להעריך אם הרגשות הללו היו מתאימים ובאיזו מידה. בסופו של דבר, מצב המחדל צריך להיות אהבת ישראל. שנאה בדרך כלל צריכה לשמש במצבים ספציפיים, וגם אז לא צריכה להיות עמוקה או נפוצה.

מאחלת שכל קוראיי בימים הקרובים ייכתבו וחתומים בספר החיים הטובים!

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Love of Israel - by the Chofetz Chaim

בס"ד

My good friend Shlomo Epshteyn accomplished the scholarly feat of translating the discourse, “Ahavas Yisrael”, by the Chofetz Chaim into English. The Chofetz Chaim was the first book written by Rabbi Yisrael Meir ha-Kohen Kagan(1838 - 1933). The title, חָפֵץ חַיִּים "Desires Life", is a phrase from Psalm 34:13. It was an extremely popular book, so much so that the author became known by its title. The Chofetz Chaim was a famous rabbi known for his scholarship and saintliness. His commentaries on the Shulchan Aruch, collectively called the Mishna Brura (מִשנַה ברוּרַה - Clarified Teachings) are considered the authoritative work on Jewish law today. 

“Ahavas Yisrael” literally means love of Israel (אהבת ישראל). The theme of the book, though, is a condemnation of the opposite, namely baseless hatred. In the yeshiva world the term is typically used in the original Hebrew, שִׂנאָת חִינָם. It’s considered a serious failing in character that is unfortunately widespread. The Chofetz Chaim cites its prohibition as one of the 613 Biblical commandments and brings the Gemara that it was the ultimate cause of the destruction of the second Temple. He continues that it contaminates the heart, leads to gossip and slander, and is the basis for murder. He reckons its prime cause is jealousy. To uproot it from the heart, he advises habitually judging others favorably and to stimulate love through acts of kindness and charity as well as by generally respecting others.

As a social criticism the problem is real. It seems to me that a person needs to become wise in identifying hatred even in its subtle forms particularly in oneself. Likewise it’s necessary to become skillful in identifying the emotion of love. Once that is done a person should evaluate whether these emotions were appropriate and to what degree. In the final analysis the situation of default should be love of Israel. Hatred, by and large, should be used in specific situations and even then should not be deep or common.

Wishing that all my readers in the coming days will be written and sealed in the Book of Good Life!

 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

תהילים קמז - לעודד את הענווים

 בס"ד

כתוב בתהילים קמז "שהקדוש ברוך הוא מעודד את הענוים" (ראה פסוק ו') ונראה שזה הנושא שלו. לאחר מכן, המזמור ממשיך להזכיר דברים שאדם צנוע ימצא נעים במיוחד אף כל פי למרות שרוב האנשים הטובים ימצאו גם רבים מהרעיונות נעימים. בהקדמה נאמר שה' מרפא את שבורי הלב וקושר את פצעיהם. הרעיון הוא שלעתים קרובות אנשים נעלבים ונפגעים כתוצאה מהתנהגות מנומסת וכָּנוּעַ. כמו כן שהדת וחוויית ה' החי נותנים נחמה. 

בפסוק ד' אומר המזמור שה' קובע את מספר הכוכבים וקורא להם בשמם. הרעיונות הצנועים בזה הם מרחבי היקום ושגם כך ה' מכיר כל חלק בו. מי שמתבונן בכוכבים יכול להרגיש כמו גרגר חול, למרות זאת הוא עדיין מוּכר לבורא. פסוק ז' מפציר באדם להשיב לה' בהודיה ויש לבטא זאת אפילו בשירה. אנשים צנועים מכירים במתנות שקיבלו ומכירים בהן בחום. גם אלוקים מספק לא רק את האדם אלא גם את הצמחים והחיות. הדרך הטובה ביותר להודות לאלוקים היא לא בהישגים גדולים של כוח, אלא היא להראות לו כבוד וכנוע ראויים.

תושבי ירושלים צריכים להודות לה' על שנתן להם עיר בטוחה, שלום ושגשוג. מתנה נוספת מאת ה' היא תובנות אינטלקטואליות שיכולות להיות חודרות ועוצמתיות. ישראל היא העם הראשון שמקבל תובנות דתיות ככזה מחובתו לחלוק אותן עם שאר העמים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Psalm 147 - Cheering Up the Humble

 בס"ד

It says in Psalm 147 that the holy One, blessed be He, cheers up the humble (see verse 6) and this seems to be its theme. The psalm then goes on to mention things that a humble person would find particularly pleasing even though most good people would find many of the ideas pleasing as well. In the introduction it says that G-d heals the brokenhearted and binds up their wounds. The idea is that often people are insulted and hurt as a consequence of being polite and deferential. Also that religion and the experience of the living G-d provides comfort. 

In verse 4 the Psalm says that G-d fixes the number of stars and calls them by name. The humble ideas in this are the vastness of the universe and that even so G-d knows every part of it. One looking at the stars can feel like a grain of sand nevertheless he is still known to the Creator. Verse seven exhorts one to respond to G-d with thanksgiving and this should even be expressed in song. Humble people recognize the gifts that they have received and acknowledge them warmly. Also not only does G-d provide for man but for plants and animals as well. The best way to give thanks to G-d is not with big feats of strength but rather it is to show Him proper respect and deference. 

The residents of Jerusalem should give G-d great thanks for giving them a secure city, peace, and prosperity. Another gift from G-d is intellectual insights which can be penetrating and powerful. Israel is the first people to receive religious insights as such it is their duty to share them with the other nations.  

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com