שלח # 127: הקב"ה בצדינו

בפרשת שלח, משה רבינו שולח משלחת לסיור בארץ כנען לתכנון כיבושה על ידי עם ישראל. זה הוא המשכו של התהליך שהחל עם קבלת עשרת הדיברות במעמד הר סיני. עשרת הדיברות פותחו מיד על ידי חוקים אחרים. זמן קצר לאחר שבית המקדש נבנה והכוהנים ושבט הכוהנים נחנכו. כדי להתכונן לכניסה לארץ הקודש גברים מבוגרים שאינם משובצים לעבודת המקדש, רשומים לשירות צבאי. כמו התקדמות אחרת, טעויות נעשו בזה גם כן. כאן המרגלים הסיקו כי האויב הוא חזק מדי כדי להיות מובס.

מנקודת המבט של החומש משימת הגישוש לא נראית מיועדת למטרת סיור צבאי וגם לא נראה שהצבא נועד להילחם למעשה. אלא קריעת הים היה די כדי להפוך את תושבי כנען למפוחדים. ההפטרה תחדש נושא זה לאחר הפסקה של ארבעים שנה. יהושע שולח בסתר שני מרגלים ממש ליריחו, העיר הראשונה שנועדה להילקח. בהתבסס על המורל הנמוך ביריחו, הוא הגיע למסקנה כי נצחון על ידי ישראל הוא ברור. דברים כמו נשק וכוח אדם אפילו לא נחשבים. מה שאנו רואים, אם כי, הוא נפילה רוחנית על ידי עם ישראל שבאיזשהו אירוסין צבאיים נדרש כעת. בנוגע לכנענים, התנ"ך הוא בעצם קנאי שהם ללא תקנה רעים ויש להשמידם.

כששה מתוך 22 פרקים בספר יהושע הם על כיבוש ארץ כנען. הכיבוש הראשון הוא העיר יריחו, אבל זה לא היה ממש קרב. פחות או יותר עם ישראל צעד מסביב לעיר מספר פעמים, תוקעים בשופרות, וצועקים. עם זה החומות יריחו נפלו וכל האנשים נהרגים. ישראל כבר הוכיח שלא לקח שום שלל כדי לא לשים את הכתם של הכנענים עליהם. כלי זהב, כסף, ומתכת, אמנם, יש לתת לבית המקדש.

אדם אחד עובר על איסור זה ולקח זהב, כסף, וגלימה יקרה. בגלל זה הקמפיין נגד העיר הבאה, עי, הוא לא מוצלח. כאשר עכן נתגלה, הוא הוצא להורג. הקמפיין מתחיל שוב, והוא הצליח. נראה כאילו ששאר ישראל היה סימפתי אליו, כתוצאה ניתנה רשות ניתנת לבזוז העיר.

בהמשך לכך חמש ממלכות האמורי הובסו על ידי יהושע לאחר שהקב"ה מכה אותם עם בלבול, וכשהם בורחים, הקב"ה מוריד ברד עצום עליהם. הבא בתור הוא חצור ובני בריתו, שהם רבים יותר מאשר החול חוף הים, הם הותקפו אחרי שהקב"ה מקשה לבם לצאת למלחמה. הם הושמדו לגמרי ובזה המלחמה מסתיימת.

ל"א המלכים שהובסו על ידי יהושע מופיעים בצורה גרפית. הקדוש ברוך הוא מספר ליהושע שחלק גדול מהארץ נשאר  כבוש ומפרט את העמים השונים שיש להשמיד. עם זאת, הם יגורשו בידי שמים מלפני בני ישראל.

כתוב בקהלת ט יא, "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם". על בסיס זה יש פתגם הומוריסטי אמריקאי, "המירוץ לא תמיד למהיר, ולא הקרב לחזק, אבל זה בדרך להמר. זה כמו שבמלחמה. עדיף להיות יותר ויותר טובים חיילים וכלי נשק מהאויב, אבל זה לא מבטיח נצחון. לעתים קרובות מדי הצד החלש מקבל מזל או יתרון שנראה חסר משמעות הופך להיות מאוד משמעותי. גם לפעמים צד אחד מאבד את האומץ ובורח והצד השני הוא אמיץ.

פתגם עממי הוא שאין אתיאיסטים בשוחות, ולעתים קרובות במלחמה היד המוסתרת של הקב"ה מתגלה. יש פעמים שאויב בלתי מתפשר נחלש רק לאחר הסיבה הלא פופולרית שאומצה על ידי הצד שמסרב לעשות טוב יותר. גם בזמנינו יש אנשים ואפילו אומות שהפכו היבט של רעה לנשמת אפם. לכן בשלב מסוים הם חייבים להיות ענווים או אפילו להיהרס. נראה כי אלה הם מפתחות לנצחון במלחמה וכניסה לארץ ישראל.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.  

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני   

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/shlach-g-d-is-on-our-side.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/127.html

YouTube       http://youtu.be/zYVxPwieOPI

Shlach - G-d is on our Side

In parshas Shelach Moshe our rabbi sends a delegation to tour the land of Canaan in preparation of its acquisition by the nation of Israel. This is a continuation of the process which started with the receiving of the Ten Commandments at Mount Sinai. The Ten Commandments were promptly fleshed out by other laws. Shortly after that the Temple was built and the priests and priestly tribe were inaugurated. To prepare for the entry into the Holy Land adult men, who are not assigned to Temple service, are registered for military service. Like other advances, mistakes are made in this one as well. In this one the spies conclude that the enemy is too powerful to be defeated.

From the standpoint of the Chumash the exploratory mission does not seem to be intended for the purpose of military reconnaissance nor does it seem that the army was intended to actually fight. Rather the splitting of the Red Sea was sufficient to make the inhabitants of Canaan melt away.  The haphtarah resumes this topic after a forty year hiatus. In it Joshua secretly sends two spies into Jericho, the first city intended to be taken. Based on the low morale in Jericho, it is concluded that victory by Israel is certain. Things like weapons and manpower are not even considered. What we see, though, is a spiritual fall by the nation of Israel in that some sort of military engagement is now required. Concerning the Canaanites the Tanakh is basically fanatical that they are incorrigibly evil and must be destroyed.

About six of the 22 chapters of the book of Joshua are about the conquest of Canaan. The first conquest is the city of Jericho, but it is not much of a battle. More or less the people of Israel march around the city a number of times, blow shofars, and shout. With that the walls of Jericho fall down and all of the people are killed. Israel has been admonished not to take any plunder so as not to put the stain of the Canaanites on them. Gold, silver, and metal vessels, though, are to be given to the Temple.  

One man violates this prohibition and loots gold, silver, and an expensive cloak. Because of this the campaign against the next city, Ai, is not successful. When the trespasser is discover, he is executed. The campaign resumes and is successful. It seems though that the rest of Israel was sympathetic to him, as a result permission is given to pillage the city.

Subsequently five Amorite kingdoms are defeated by Yehoshua after G-d strikes them with confusion, and when they are fleeing G-d rains huge hailstones on them. Next Hazor and its allies, who are more numerous than the sand on the shore, attack after G-d hardens their hearts to come out in battle. They totally annihilated and with that the war ends.

The 31 kings defeated by Joshua are graphically listed. HaKadosh baruch Hu tells Yehoshua that a large portion of the land remains to be occupied and lists the various nations that should be destroyed. However, they will be driven out by heaven from before the children of Israel.

It says in the book of Ecclesiastes (9:11), “I . . . saw under the sun, that the race is not to the swift, nor the battle to the strong, neither nor bread to the wise, nor riches to the understanding, nor favor to the knowledgeable; rather time and chance happens to them all. Based on this there is a humorous American quip, “The race is not always to the swift, nor the battle to the strong, but that’s the way to bet”. It’s like that in war. It is better to have more and better soldiers and weapons than the enemy, but it does not guarantee victory. All too often the weaker side simply gets lucky or an advantage that seemed insignificant turns out to be very significant. Also at times one side loses its nerve and runs and the other side is brave and routs.

A popular aphorism is that there are no atheists in foxholes and, often in war the hidden hand of the Almighty is revealed. There are times that an intransigent enemy weakens only after an unpopular cause is embraced by the reluctant side that really should do better. It is the craft of the Jewish people to know what the will of the Creator is, and what causes He wants us to advance. Also at times there are people and even nations that have made an aspect of evil their lifeblood. Therefore at some point they must be humbled or even destroyed. It would seem that these are keys to victory in war and entry into the land of Israel.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

בהעלתך # 126: שיבת ציון

ההפטרה לפרשת בהעלתך מתרחשת בסוף גלות בבל. מלך כורש הטוב של פרס עודד את היהודים לחזור לארץ ישראל ולבנות מחדש את בית המקדש. המשנה למלך היהודי זרובבל מוביל מעל 40,000 יהודים לארץ הקודש ביניהם יהושע הכהן הגדול.  חילוקי דעות עם התושבים הנוכחיים של ישראל, הכותים, גורמים לבניית בית המקדש להיפסק.

זמן לא רב לאחר מכן, זכריה, שנמצא בישראל, היה לו מספר נבואות. הודעת היסוד שלהם היא אותו המסר של החומש ונביאים האחרים. כמחצית הספר, אם כי, הוא מדבר במפורש על ההקמה מחדש של היהודים בישראל. המונח יהודי מתייחס לממלכת יהודה. אפרים הוא ממלכת ישראל. הם יחזרו בעתיד אבל הם לא חוזרים בשלב זה.

הנבואה הראשונה מכילה הרבה מן הכעס והמרירות של הנביאים שראו את חורבן בית המקדש הראשון. אע"פ כן מייד מציע את ההצעה של שלום עם הקב"ה שנאמר, "ואמרת אלהם כה אמר ה' צבאות שובו אלי נאם ה' צבאות ואשוב אליכם אמר ה' צבאות", (זכריה א ג).

החזון הבא הוא מילות נחמה שבו הקב"ה אומר שהוא מאוד קנאי לירושלים ולציון. השימוש במילה "קנא" בהקשר זה הוא לא כמו "לא תחמד", אך הוא כולל את הרעיון של רכושני. ראש כלומר כאן, כביכול, שהקב"ה נסער, אובססיבי, וקנאי על עירו ומקדשו השלום והשלווה של האומות הוא מעצבן כל עוד המקומות הקדושים נמצאים בחורבות. ירושלים, אם כי, תיבנה מחדש, והקרקע כביכול נמדדת עכשיו. ו"עוד תפוצינה ערי מטוב ונחם ה' עוד את ציון ובחר עוד בירושלם", (שם יז).

החזון ממשיך והנביא רואה את המנורה עם הכהן גדול. הודעה תינתן לזרובבל שבית המקדש לא ייבנה בכוח, צבאי או אחר. במקום זאת הוא ייבנה באמצעות לימוד בהתמדה ומסירות יישום הלקחים. אם זה נעשה, הוא יקבל עידוד מאחרים ואפילו קשיים גדולים יהיו להתגבר בקלות. הנביא אז מנבא כי זרובבל יראה את סיומו מוצלח של העבודה הוא התחיל.

ההודעה המוסרית העיקרית של ספר זכריה היא לאהוב את אמת ושלום. הנביא מטיף לאנשים להיות כנים אחד עם השני. פסקי הדין שלהם צריך להיות מבוססים על אמת והאתיקה של שלום. לבם לא צריך להיות משועשע משובבות חבריהם. ולא לאהוב הבטחה כוזבת.

המחצית השנייה של הספר היא חזון של ביאת המשיח באחרית ימים. הוא יהיה צודק ומנצח אבל ברור שעָנָיו. הוא ינצח את שניהם האויבים הצבאיים ואינטלקטואליים של ישראל. שטחה של ישראל יהיה נמתח מהים התיכון לנהר פרת. עם זאת, השליטה שלו תהיה על העולם כולו, שיהיה מבוסס על שלום בין עמים. יהיה קיבוץ גלויות ועשרת השבטים יחזרו.בית המקדש ייבנה מחדש, לא תהיה שחיתות מכל סוג שבו, וזה יהיה בית תפילה לכל בני האדם.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.  

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני   

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/behaaloscha-return-to-zion.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/126.html

YouTube   http://youtu.be/4YvIygoM5sU

BeHaaloscha: Return to Zion

The haftorah for parshas BeHaaloscha occurs during the end of the Babylonian exile. The good king Cyrus of Persia has encouraged the Jews to return to the land of Israel and rebuild the Temple. His Jewish viceroy Zerubbabel leads over 40,000 Jews to the Holy Land among them Yehoshua the high priest. Disagreements with the current inhabitants of Israel, the Kuthim (Samaritans), cause construction of the Temple to halt.  

Not too long after this Zechariah, who is in Israel, has a number of prophesies. Their fundamental message is the same message of the Chumash and the other prophets. About half the book, though, is expressly about reestablishing the Jews in Israel. The term Jew refers to the kingdom of Judah. Ephraim is the kingdom of Israel. They will come back in the future but are not coming back at this time.

The first prophesy contains much of the anger and bitterness of the prophets who saw the destruction of the first Temple. Never the less it promptly extends an offer of peace with Hakadosh Baruch Hu saying, “Return to Me and I will return to you,” (Zechariah 1:3).

The next vision is words of comfort where Hashem says that He is very much jealous for Jerusalem and for Zion. The use of the word jealous קנא in this context does mean envious, but does include the idea of being possessive. The prime meaning here, if it’s possible to say, is that G-d is agitated, obsessed, and fanatical about His city and His shrine. The peace and tranquility of the nations is an irritant as long as the sacred places are in ruins. Jerusalem, though, will be rebuilt, and the grounds so to speak are being surveyed right now. The cities of Israel will overflow with prosperity, Zion will be comforted, and Hashem will again choose Jerusalem.

The vision continues and the prophet sees the menorah with high priest. A message is to be given to Zerubbabel that the Temple will not be built through force, military or otherwise. Rather it will be built through diligent study and conscientiously applying the lessons. If this is done, he will receive encouragement from others and even major difficulties will be easily overcome. The prophet then foretells that Zerubbabel will see a successful completion of the work he has started.

The main moral message of the book of Zechariah is to love truth and peace (ibid 8:19). The prophet exhorts the people to be truthful with each other. Their judgements should be based on truth and the ethics of peace. Their hearts should not be amused by mischief on their friends. And a false promise should not be loved.

The second half of the book is a vision of the coming of the Moshiach at the end of days. He will be just and triumphant but demonstrably humble. He will defeat both the military and intellectual enemies of Israel. The territory of Israel will stretch from the Mediterranean Sea to the Euphrates River. However, his dominion will be over the entire world, which will be based on peace between nations. There will be an ingathering of exiles and the ten tribes will return. The Temple will be rebuilt, there will be no corruption of any sort in it, and it will be a house of prayer for all mankind.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/behaaloscha-return-to-zion.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/126.html

YouTube   http://youtu.be/4YvIygoM5sU

נשא # 125: תעלול משמים

בפרשת נשא המצוה של הנזיר, שהוא מקבל בנדר להיות נזיר, אסור לו לשתות יין ואולי כל מיני שכר (ר' אבן עזרא, במדבר ו ג), אסור לו להסתפר וחייב לגדל שערו פרע, ואין להשתתף בחברה קדישא. בסיום התור צריך להביא עולה, חטאת, ושלמים. כל זמן שהוא נזיר נקרא קודש לה'.

הפרשנים מפרשים שמצוות נזיר היא מעשה של מסירות לטהרה. לדוגמה כדי להתרחק מהזנות צריך להיות מפוכח ולא נמשך. לכן נמנע מיין ומגדל השיער פרא. יש שאלה מדוע הנזיר חייב בחטאת הרי הוא לא עשה חטא. פירוש רש"י: "מאשר חטא על הנפש" - שלא נזהר מטומאת המת רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין (במדבר ו יא). העניין שאין לוותר על הנאות החיים.

ההפטרה מוסיפה ממד אנושי למושג הנזיר עם סיפורו של שמשון (ראה שופטים יג טז). שמשון הוא נזיר מלידה אבל הסיפור שלו הוא קשה מאוד. בזמן הזה ישראל היה רע וכתוצאה מכך הם מועברים לידיהם של פלשתים. שמשון נולד כדי להציל אותם. כאיש צעיר שמשון מתחתן עם בת פלשתים למרות התנגדותם של הוריו. הוא חזק מאוד ורוצה להשתמש בזה כדי למשוך את פלשתים לקרב. מובא  בנביא שהקב"ה היה איתו בזה.

במהלך סעודת החתונה, שמשון שואל את הפלישתים חידה טיפשית ומהמר על כל הנוכחים, שלושים איש, בחליפת בגדים שהם לא יוכלו לפתור אותה. הפלישתים לקחו את ההימור. כאשר הם לא יכולים לפתור את זה, הם אומרים לאשתו שהם ישרפו אותה למוות ויבזזו את בית אביה כדי לשלם את חובתם, אלא אם כן היא יכולה לקבל משמשון את התשובה, ואז היא תגיד להם.

התחבולה מצליחה ושמשון מפסיד את ההימור. עם זאת, הוא מוחה ואומר כי הם קיבלו את זה רק בגלל שהם חרשו עם הפרה שלו. לאחר מכן הוא באקראי הורג שלושים פלשתים לוקח את הבגדים שלהם ומשלם את ההימור. הקונדסות ממשיכה ובאירוע הבא הוא קושר לפידים לזנבות שועלים ומשחרר אותם לשדות של פלשתים לשריפת יבוליהם.

הסוף שלו דומה אבל לא כל כך מצחיק. שמשון אוהב אישה מפלשתים ושמה דלילה. דלילה מתנכלת לו לספר לה מה הוא סוד כוחו הגדול. כשהיא מראה את עצמה כהולכת למות על זה, הוא מגלה לה שהוא נזיר ואם יגלח ראשו הוא יישאר עם הכוח של אדם רגיל. כשהוא ישן הפלישתים סיפרו אותו. בגלל זה ה' סילק שכינתו משמשון, והפלישתים לכדו אותו ועוורו אותו.

מאוחר יותר הם נאספים לחג ומביאים את  שמשון לענות אותו, שרשרת קשרה אותו לאחד מעמודי התווך בכנסייה שלהם. השיער שלו גדל מאז והוא מתפלל שהקב"ה יחזיר את כוחו ותפילתו נענתה בחיוב. שמשון אז אומר, "תמות נפשי עם פלישתים", ומפיל שני עמודי תמיכה שגורמים לקריסת הבניין. הוא נהרג יחד עם אלפי פלשתים. שמשון נקבר על ידי אחיו בקברו של אביו. הוא שפט את ישראל עשרים שנה.

נראה שהלקח הוא שהרמות של טהרה לא לכל אדם. הטומאה נחשבת בדרך כלל באופן שלילי, אבל לא לגמרי. קבורת המת נחשבת חסד של אמת וכהונה בחברה קדישא נחשבת כבוד. תשמיש המיטה גורם לטומאה. התיקון, אמנם, הוא פשוט מאוד. יש להתרחץ ובשקיעה הטהרה חוזרת. באותו היום אסור לעלות להר הבית ולא לאכול קדש (ראה ויקרא טו יח).

בחינת סוגיה מעורפלת בגמרא (הברכות כב.) מביאה כמה תובנות והבנה בנושא זה:

תנו רבנן בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור.

נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק.

פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא.  חד תני שנאה וחד תני לחשה.

מאן דתני שנאה משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה. ומאן דתני לחשה שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים

אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה, וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני   

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/naso-mischief-from-above.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/125.html

YouTube   http://youtu.be/JIzSf6XRRkg