בפרשת נשא המצוה של הנזיר, שהוא מקבל בנדר להיות נזיר, אסור לו לשתות
יין ואולי כל מיני שכר (ר' אבן עזרא, במדבר ו ג), אסור לו להסתפר וחייב לגדל שערו
פרע, ואין להשתתף בחברה קדישא. בסיום התור צריך להביא עולה, חטאת, ושלמים. כל זמן
שהוא נזיר נקרא קודש לה'.
הפרשנים מפרשים שמצוות נזיר היא מעשה של מסירות לטהרה. לדוגמה כדי
להתרחק מהזנות צריך להיות מפוכח ולא נמשך. לכן נמנע מיין ומגדל השיער פרא. יש שאלה מדוע הנזיר חייב בחטאת הרי הוא לא עשה חטא. פירוש רש"י: "מאשר חטא
על הנפש" - שלא נזהר
מטומאת המת רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין (במדבר ו יא). העניין
שאין לוותר על הנאות החיים.
ההפטרה מוסיפה ממד אנושי למושג הנזיר עם סיפורו של שמשון (ראה שופטים יג טז). שמשון
הוא נזיר מלידה אבל הסיפור שלו הוא קשה מאוד. בזמן הזה ישראל היה
רע וכתוצאה מכך הם מועברים לידיהם של פלשתים. שמשון נולד כדי להציל
אותם. כאיש צעיר שמשון מתחתן עם בת פלשתים למרות התנגדותם של הוריו. הוא חזק מאוד ורוצה
להשתמש בזה כדי למשוך את פלשתים לקרב. מובא בנביא שהקב"ה היה
איתו בזה.
במהלך סעודת החתונה, שמשון שואל את הפלישתים חידה טיפשית ומהמר על כל הנוכחים, שלושים איש, בחליפת בגדים שהם לא
יוכלו לפתור אותה. הפלישתים לקחו את ההימור. כאשר הם לא יכולים לפתור את זה, הם אומרים לאשתו שהם ישרפו אותה למוות ויבזזו את בית אביה כדי לשלם את
חובתם, אלא אם כן היא יכולה לקבל משמשון את התשובה, ואז היא תגיד להם.
התחבולה מצליחה ושמשון מפסיד את ההימור. עם זאת, הוא מוחה ואומר כי הם
קיבלו את זה רק בגלל שהם חרשו עם הפרה שלו. לאחר מכן הוא באקראי הורג שלושים פלשתים לוקח את הבגדים שלהם ומשלם את
ההימור. הקונדסות ממשיכה ובאירוע הבא הוא קושר לפידים לזנבות שועלים ומשחרר
אותם לשדות של פלשתים לשריפת יבוליהם.
הסוף שלו דומה אבל לא כל כך מצחיק. שמשון אוהב אישה
מפלשתים ושמה דלילה. דלילה מתנכלת לו לספר לה מה הוא סוד כוחו הגדול. כשהיא מראה את עצמה
כהולכת למות על זה, הוא מגלה לה שהוא נזיר ואם יגלח ראשו הוא יישאר עם הכוח של אדם רגיל. כשהוא ישן הפלישתים
סיפרו אותו. בגלל זה ה' סילק שכינתו משמשון, והפלישתים לכדו אותו ועוורו אותו.
מאוחר יותר הם נאספים לחג ומביאים את
שמשון לענות אותו, שרשרת קשרה אותו לאחד מעמודי התווך בכנסייה שלהם. השיער שלו גדל מאז
והוא מתפלל שהקב"ה יחזיר את כוחו ותפילתו נענתה בחיוב. שמשון אז אומר, "תמות נפשי עם פלישתים",
ומפיל שני עמודי תמיכה שגורמים לקריסת הבניין. הוא נהרג יחד עם אלפי
פלשתים. שמשון נקבר על ידי אחיו בקברו של אביו. הוא שפט את ישראל
עשרים שנה.
נראה שהלקח הוא שהרמות של טהרה לא לכל אדם. הטומאה נחשבת בדרך
כלל באופן שלילי, אבל לא לגמרי. קבורת המת נחשבת חסד של אמת וכהונה בחברה קדישא נחשבת כבוד. תשמיש המיטה גורם
לטומאה. התיקון, אמנם, הוא פשוט מאוד. יש להתרחץ ובשקיעה הטהרה חוזרת. באותו היום אסור לעלות להר הבית ולא לאכול קדש (ראה ויקרא טו יח).
בחינת סוגיה מעורפלת בגמרא (הברכות כב.) מביאה כמה תובנות והבנה בנושא זה:
תנו רבנן בעל קרי שנתנו עליו
תשעה קבין מים טהור.
נחום איש גם זו לחשה
לרבי עקיבא ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק.
פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי
יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא. חד תני שנאה
וחד תני לחשה.
מאן דתני שנאה משום בטול
תורה ומשום בטול פריה ורביה. ומאן דתני לחשה שלא יהו תלמידי חכמים מצויים
אצל נשותיהם כתרנגולים
אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה
ושמעתי שמחמירין בה, וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו.
לע"נ האמא
מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן
תשנ"ח.
ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il וגם בדואר אלקטרוני
No comments:
Post a Comment