בפרשת שלח, משה רבינו שולח משלחת לסיור בארץ כנען לתכנון כיבושה על ידי עם ישראל. זה הוא המשכו של
התהליך שהחל עם קבלת עשרת הדיברות במעמד הר סיני. עשרת הדיברות פותחו
מיד על ידי חוקים אחרים. זמן קצר לאחר שבית המקדש נבנה והכוהנים ושבט הכוהנים נחנכו. כדי להתכונן לכניסה
לארץ הקודש גברים מבוגרים שאינם משובצים לעבודת המקדש, רשומים לשירות צבאי. כמו התקדמות אחרת, טעויות נעשו בזה גם
כן. כאן המרגלים הסיקו כי האויב הוא חזק מדי כדי להיות מובס.
מנקודת המבט של החומש משימת הגישוש לא נראית מיועדת למטרת סיור צבאי
וגם לא נראה שהצבא נועד להילחם למעשה. אלא קריעת הים היה די כדי להפוך את תושבי כנען למפוחדים. ההפטרה תחדש נושא זה
לאחר הפסקה של ארבעים שנה. יהושע שולח בסתר שני מרגלים ממש ליריחו, העיר הראשונה שנועדה
להילקח. בהתבסס על המורל הנמוך ביריחו, הוא הגיע למסקנה כי נצחון על ידי ישראל הוא ברור. דברים כמו נשק וכוח
אדם אפילו לא נחשבים. מה שאנו רואים, אם כי, הוא נפילה רוחנית על ידי עם ישראל שבאיזשהו אירוסין צבאיים נדרש כעת. בנוגע לכנענים, התנ"ך הוא
בעצם קנאי שהם ללא תקנה רעים ויש להשמידם.
כששה מתוך 22 פרקים בספר יהושע הם על כיבוש ארץ כנען. הכיבוש הראשון הוא
העיר יריחו, אבל זה לא היה ממש קרב. פחות או יותר עם ישראל צעד מסביב לעיר מספר פעמים, תוקעים בשופרות, וצועקים. עם זה החומות יריחו
נפלו וכל האנשים נהרגים. ישראל כבר הוכיח שלא לקח שום שלל כדי לא לשים את הכתם של הכנענים
עליהם. כלי זהב, כסף, ומתכת, אמנם, יש לתת לבית המקדש.
אדם אחד עובר על איסור זה ולקח זהב, כסף, וגלימה יקרה. בגלל זה הקמפיין נגד
העיר הבאה, עי, הוא לא מוצלח. כאשר עכן נתגלה, הוא הוצא להורג. הקמפיין מתחיל שוב, והוא הצליח. נראה כאילו ששאר ישראל היה סימפתי אליו, כתוצאה ניתנה רשות
ניתנת לבזוז העיר.
בהמשך לכך חמש ממלכות האמורי הובסו על ידי יהושע לאחר שהקב"ה מכה
אותם עם בלבול, וכשהם בורחים, הקב"ה מוריד ברד עצום עליהם. הבא בתור הוא חצור ובני בריתו, שהם רבים יותר מאשר החול חוף הים, הם הותקפו אחרי שהקב"ה מקשה
לבם לצאת למלחמה. הם הושמדו לגמרי ובזה המלחמה מסתיימת.
ל"א המלכים שהובסו על ידי יהושע מופיעים בצורה גרפית. הקדוש ברוך הוא מספר
ליהושע שחלק גדול מהארץ נשאר כבוש ומפרט
את העמים השונים שיש להשמיד. עם זאת, הם יגורשו בידי שמים מלפני בני ישראל.
כתוב בקהלת ט יא, "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא
לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע
יקרה את כלם". על בסיס זה יש פתגם הומוריסטי אמריקאי, "המירוץ לא תמיד למהיר, ולא הקרב לחזק, אבל זה בדרך להמר. זה כמו שבמלחמה. עדיף להיות יותר ויותר טובים חיילים וכלי נשק מהאויב, אבל זה לא מבטיח
נצחון. לעתים קרובות מדי הצד החלש מקבל מזל או יתרון שנראה חסר משמעות הופך
להיות מאוד משמעותי. גם לפעמים צד אחד מאבד את האומץ ובורח והצד השני הוא אמיץ.
פתגם עממי הוא שאין אתיאיסטים בשוחות, ולעתים קרובות במלחמה
היד המוסתרת של הקב"ה מתגלה. יש פעמים שאויב בלתי מתפשר נחלש רק לאחר הסיבה הלא פופולרית שאומצה על
ידי הצד שמסרב לעשות טוב יותר. גם בזמנינו יש אנשים ואפילו אומות שהפכו היבט של רעה לנשמת אפם. לכן בשלב מסוים הם
חייבים להיות ענווים או אפילו להיהרס. נראה כי אלה הם מפתחות לנצחון במלחמה וכניסה לארץ ישראל.
לע"נ האמא
מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן
תשנ"ח.
ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il וגם בדואר אלקטרוני
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/127.html
YouTube http://youtu.be/zYVxPwieOPI
No comments:
Post a Comment