החומש מתאר כיצד קורח מנסה להדיח את
משה רבינו מלהיות המנהיג של עם ישראל. 250 אנשים מכובדים מצטרפים אליו, כל הטענה היא שמשה הציב את עצמו כדיקטטור ותפס זכויות שהיה צריך לתת
לכל האנשים. הם מסבירים כי כל הקהילה קדושים וה' ביניהם ובמיוחד
מערערים על זכותם הבלעדית של הכהנים להקטיר קטורת בבית המקדש. זה למעשה מרד ויש
תמיכה של האוכלוסייה הכללית.
המרד מדוכא באופן ישיר על ידי אלוקים. האדמה פערה פיה ותבלע
את ראשי הכנופיות עם המשפחות, הבתים, ואת רכושם. אש מן השמים יורדת ושורפת את אלה שלא הקטירו קטורת כהלכה. כל הקהילה רוטנת נגד משה ואהרון ואמרו כי הם הרגו את עם ה'. כאשר הם
מתכנסים בעצמם לאספסוף, הקב"ה מכה אותם בהמגפה.
המגפה מסתיימת כאשר קטורת
הובאה כראוי על ידי משה ואהרן. הקדוש ברוך אומר למשה לומר למנהיגים של כל שבט לשים המטות שלהם לתוך
המשכן, אהרון מייצג את שבט לוי. המטה של האיש שנבחר להיות כהן גדול יצמיח שקדים. כאשר זה נעשה, המטה של אהרון הצמיח
פרחים ופירות לנגד עיניהם. האנשים מתנהגים כמו תינוקות, אבל קיבלו את ההחלטה.
ההפטרה לפרשת קרח עוסקת גם במרד, אבל זה יותר עדין. שמואל הנביא נענה
לבקשת האומה וממנה מלך. הוא מוכיח אותם מאוד ואומר שהרוע שלהם הוא מאוד גדול, אחר כך קורא לקב"ה לשלוח
רעמים וגשם. האנשים מבוהלים מאוד, מודים על הרוע שלהם, ומבקשים משמואל להתפלל בעדם. שמואל עושה זאת ומבטיח לעם שהם לא ייפגעו.
הוא מטיף שלא לסטות אחרי הריקנות שאין לה תועלת ולא יכולה לעזור להם. במקום זאת הם צריכים
לעבוד ה' בכל לבם. כמו כן הוא, עצמו, צריך להיזהר שלא לחטוא נגד שמים בכך שלא להתפלל בעבורם או להורות להם
בדרך טובה וישרה. הסיבה לכך הוא שה' נחוש להפוך אותם
לאומה שלו.
כדי להבין את הקושי של הבקשה למלך, צרכים להתחיל מוקדם
יותר בספר של הנביא. הסיפור הזה מתחיל כאשר שמואל מזדקן. הוא היה השופט בישראל
במשך שנים רבות וכעת הוא מינה את בניו לרשת אותו. התנ"ך מוקיע
את הבנים בזה שהם מונעים על ידי רווח כספי
וקבלת שוחד. הגמרא אומרת כי מי שקורא את זה, פשוטו כמשמעו, הוא טועה, אלא שהם לא מקדישים את חייהם לשירות זה כפי שעשה אביהם. בכל מקרה הזקנים
בישראל ציינו את החסרונות שלהם וביקשו להציב עליהם מלך לשפוט אותם "ככל
הגוים" (שמואל א ח ה).
הבקשה רעה בעיני שמואל כי הם אמרו "לשפטנו
ככל הגוים" (שם). המפרשים מסבירים שהם אומרים פסק דין לא צריך להיות על פי התורה אלא זה
צריך להיות לפי דעתו של המלך והמנהגים של העם. שמואל כועס ושואל בה'. התשובה
היא שהעם לא דחו את שמואל אלא הם דחו את ה'. לא פחות הוא חייב להיענות לבקשתם.
שמואל מושח את שאול כמלך ולמרות שהוא צדיק, הוא נכשל. אז הקב"ה מצווה
את שמואל למשוח את דוד כמלך בגלל היופי של נשמתו. בדוד קיימים כוחות אציליים בהיותו עקרוני, צדיק, מתמיד, וצייתן. דוד יהיה מלך של העם, אבל הוא יהיה מלך של
התורה בראשונה. תהיינה לו תלאות, יפוצה גם בעבורם, והצדיקים יכתירו את עצמם באומרם שהם כמותו.
הנקודה היא שכל אומה חופשית לעשות סטנדרטים לעצמם. כמו סטנדרטים ככל
שיחשבו טובים כן הגוי יחשב צדיק, ואם לא, לא. ישראל שונה בזה שהסטנדרטים שלו חייבים להיות הסטנדרטים של התורה. אם אנחנו נמנה מנהיג
לעשות סטנדרטים שלנו, בין אם הוא צדיק כוזב או צדיק אמיתי, זה מעשה של מרד. המשימה היא גבוהה עם
הרבה רווח, מכל מקום, אנחנו עדיין מתגייסמים לצבא ה'.
לע"נ האמא
מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן
תשנ"ח.
ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il וגם בדואר אלקטרוני
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/128.html
YouTube http://youtu.be/d-ghUSKihO8
No comments:
Post a Comment