Key Points: Mishpatim משפטים Statutes

 PARSHA

1. Elaboration of the ten commandments in stream of consciousness form.
2. Angel
3. Holy land
4. Angel
5. Celebration of the law
6. Moshe ascends the mountain

בבא קמא ז - ט: פלפולי תלמידי חכמים

 בס"ד

לאחר דיון בסוגי נזקי הרכוש. הגמרא דנה באמצעי החליפין המשמש לתשלום. תחילה נאמר (שמות כא, ל"ד) כי גורם הנזק חייב להחזיר. הטקסט משתמש במילה כֶּסֶף. התרגום הטהור ביותר של כֶּסֶף הוא מתכת כסף, אך בדרך כלל פירושו מזומן או ממון. המדרש מזכה את אברהם אבינו כאדם הראשון שהשתמש בכסף כאמצעי חליפין ואף באמצעות משקלים סטנדרטיים. השקל הוא המטבע של מדינת ישראל, והוא מוזכר לראשונה בספר בראשית. זה היה יחידת משקל, בסביבות 9.6 או 9.8 גרם. עם זאת, הכסף הוערך בזכות השימוש שלו בדברים כמו תכשיטים וכלי אכילה, ככזה הוא עדיין היה פריט חליפין. נראה שהשימוש בו כאן הוא כאמצעי החלפה.

מעט אחר כך (שם כב, ד) קובע החומש כי מי שגרם נזק חייב לשלם במיטב שדהו או פרדסו. במילים אחרות יבולים משמשים להסדרת החובה, שבמצב זה יהיה מעשה ברטר. מה שמהווה את ה"מֵיטַב" הוא נושא לוויכוח. רבי עקיבא, בעקבות הנוסח היסודי של התורה אומר שהוא הטוב ביותר בשדה המזיק. רבי ישמעאל, באמצעות מערכת של היגיון, טוען שזהו הטוב ביותר בתחומו של הניזוק. בנוסף מובא בָּרַיְתָא המנתח את הביטוי "ישלם, כסף יחזיר", ואמירת המילה ישיב (הוא יחזור), מיותר. יתירות זו נועדה ללמד שכל פריט ששווה כסף, לרבות סחורה נחותה, מהווה צורה תקפה של השבה.

לאחר מכן מנתחת הגמרא האם, "מֵיטַב שָׂדֵהוּ", עידית בארמית, חל על האיכות היחסית שדהו של האדם או אם זה אומר הערכות מקובלות. בארמית, חל על האיכות היחסית בתחומו של האדם או אם זה אומר הערכות מקובלות. שיך לכך יש כמה דיונים, לעתים קרובות משעשעים ומעניינים. האחד נוגע לאיכות הסחורה שניתן להשתמש בהן כדי לעמוד בהתחייבויות שונות. הוא מנתח גם את ההשפעה של שינויים עונתיים במחיר התוצרת על חישוב הסכום לתשלום. אחר דן בעדיפות בתשלום באמצעות גישה זו.

בשלב מסוים יורדת ההתמקדות בנושאים הבסיסיים. מה שנותר הוא דיון של תלמידים מושכלים בבית המדרש עם עבודות מאוחרות יותר המביאות ניתוח ומסקנות משפטיות. אמנם הגמרא לא אומרת את זה במפורש. אך נראה לי שכוונת החומש היא שיש לשלם פיצויים בהילך חוקי. אבל, בכלכלת חליפין נדרש המזיק להשתמש במיטב היבולים שלו כדי לשלם את ההתחייבות. אולם אם עומדת להיות בעיה באיסוף, ראוי לנפגע לקחת כל מה שהוא יכול ולסיים עם זה. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

יד יוסף # 418; בבא קמא ב: - ה. - אבות נזיקין

 בס"ד

תחילת גמרא בבא קמא עוסקת בנזקי רכוש. זה במידה רבה הסבר על שמות 21:25 עד 22:16 שהיא במידה רבה המקור לחלק הארי של החוקים הללו. הניתוח התלמודי לפעמים הוא תמציתי ומבהיר. עם זאת, במקרים אחרים, ההיגיון חמקמק ועלול להשאיר את הקורא חסר פניות נרגז.

המשנה הראשונה קובעת ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. אין הבנה נראית לעין של המילה מבעה ורש"י מעיר שיתבאר בהמשך. תלמידים בדרך כלל מוצאים את זה מעצבן. בכל מקרה שור מתייחס לשור שנוגח, נושך, קת, רומס או עוסק בדרך כלל בפעילות אגרסיבית בלתי צפויה. חור מתייחס לחור בשטח ציבורי ובדרך כלל לכל מפגע ציבורי. יש ויכוח לגבי המשמעות של מבעה. דעה אחת היא שהכוונה היא לבעל חיים שאוכל במיוחד משדהו של מישהו אחר מלבד בעליה. אולם דעה שנייה היא שהיא מתייחסת לנזקים הנגרמים על ידי אדם לרבות בזמן שינה. אש כוללת גם חומרים נדיפים מסוכנים.

שור נגוח, חור מסוכן, שור רעב ואש תואמים את הנרטיב בחומש ומסבירים את מושג הנזקים במיוחד בימי קדם. הדעה שמבעה פירושה אדם יש לה בסיס בטקסט ובמושג הנזקים אם כי חלש. זה מופיע תדיר בדיון בגמרא ויכול להיות, לפחות בעיני, מבלבל, מעצבן ותמוה. עם זאת, אם ראשו של אדם נמצא בבית כנסת עם מספר אנשים שלומדים בו, ניתן בשלב מסוים להתייחס אליו בחיבה כדיון בין אלה הלומדים בקביעות את כתבי הקודש. זהו למעשה הסגנון התלמודי והוא אופייני.

לאחר מכן חוקרת הגמרא האם המשנה או החומש מיותרים בארבע הקטגוריות הללו. המסקנה היא שהם שונים מבחינה רעיונית ולכן יהיו להם כללים שונים, חלקם ייחודיים. זה נראה לי מובן מאליו אינטואיטיבית. אולם הגמרא משקיעה מילים רבות בבדיקה קפדנית אם ניתן לכסות קטגוריה כלשהי על ידי האחרות.

ר’ אושיעא לימד שיש שלושה עשר אבות נזק. הם ארבע הקטגוריות העיקריות המנויות במשנה, ארבעת הבתים וחמשת סוגי הנזק. ארבעת השוטרים הם: 1) האדם שמסכים לצפות במשהו כטובה ולא מקבל תשלום, 2) הלווה, 3) השומר בתשלום ו-4) השוכר. חמשת סוגי הנזק שחוייב לשלם בגין פגיעה באדם אחר הם: 1) ירידה בערך השוק של הניזוק אם היה עבד; 2) כאב; 3) הוצאות רפואיות; 4) חופשת מחלה; ו-5) מבוכה.

ר’ חייא מלמד שיש עשרים וארבעה אבות נזק. הם כוללים את שלוש עשרה של רבי אושעיא. אחד עשר הנותרים נלקחים מהנרטיב בחומש. זה כולל דברים כמו פיצויים שגנב צריך לשלם לקורבן, התעללות מינית וחילול חפצים קדושים. בחלק מהכתבות יש ויכוח האם התשלום הוא בגין נזקים או בעצם קנס.

Bava Kamma 7 - 9: Discussions among Wise Students

בס"ד

After a discussion of the types of property damages. The Gemara discusses the medium of exchange used for payment. It first states (Exodus 21:34) that the person who causes the damage must make restitution. The text uses the word כֶּסֶף. The purest translation of כֶּסֶף is silver, but it is commonly understood to mean cash or money. The Midrash credits Abraham our patriarch as being the first person to use silver as a medium of exchange and even using standard weights. The shekel is the currency for the State of Israel, and is first mentioned in the Book of Genesis. It was a unit of weight, around 9.6 or 9.8 grams (0.34 or 0.35 oz). However silver was valued for its use in things like jewelry and eating utensils, as such it was still a barter item. Its use here seems to be as a medium of exchange. 

A little later (Ibid 22:4) the Chumash states that the person who has caused damage must pay with the best of his field or orchard. In other words crops are being used to settle the obligation, which in this situation would be an act of bartar. What constitutes the “best” (מֵיטַב) is the subject of a debate. Rabbi Akiva, following the fundamental text of the Torah says that it is the best of the damager’s field. Rabbi Yishmael, using a system of logic, claims it is the best of the damagee’s field. In addition another source (a Beraisa בָּרַיְתָא‎) is brought analyzing the phrase, “will pay, money (כסף) he will return”, and saying the word, ישיב (he will return), is redundant. This redundancy is meant to teach that any item worth money, including an inferior commodity, constitutes a valid form of restitution. 

The Gemara then analyzes whether the “best of his field”, עידית in Aramaic, applies to the relative quality in the person's field or if it means generally accepted evaluations. Germane to this there are several discussions, often entertaining and interesting. One concerns the quality of goods that can be used to satisfy various obligations. It also analyzes the effect of seasonal variations in the price of produce on the calculation of the amount to be paid. Another discusses priority in payment using this approach.

At some point the focus on the basic issues is lost resulting in confusion about them. What remains is a discussion of informed students in the beis midrash with later works rendering a legal analysis and conclusion. It seems to me that the intent of the Chumash is that damages should be paid in legal tender. But, in a barter economy the damager is required to use his best crops to pay off the obligation. However if there is going to be a problem with collection, it behooves the injured party to take whatever he can and be done with it. The Gemara, though, does not say that, at least not explicitly. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com