בס"ד
ל"ג בעומר הוא היום בו זכורה גדולתו של רבי שמעון בר יוחאי. הוא נחשב כמתחבר של הזוהר, ספר מרכזי של קבאלה. לעתים קרובות הוא נחשב לגדול בחכמי התלמוד והוא זוכה להבנה הטובה ביותר של חמשת חומשי משה. הוא נחשב לגאון ולעובד נס אך התכונה הגבוהה ביותר שלו הייתה טוהר הלב.
לכבודו נהוג לעשות מדורות כדי להדגיש את רעיון הבהירות. אנשים ירקדו סביב הלהבה וממש שירו את שבחו. השיר בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ מכתיב את שמו באות הראשונה של כל בית. השיר הפופולרי השני, וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי הוא פיוט לפי הא"ב.
ישנם הרבה סיפורים על רבי שמעון. המפורסם ביותר הוא כיצד הסתתר 12 שנים במערה עם בנו משום שהוא מתח ביקורת על המלכות רשע. לדבריו, כל העבודות הציבוריות שלהם נעשו מסיבות אנוכיות ולמען צרכי הגוף. באותה תקופה הוא חי על חרובים. כשהרשב"י הופיע, הוא הבין שהוא מיוחד בכך שבניגוד לאחרים הוא יכול לתפוס מניע גבוה מאוד (ראה גמרא שבת לג:).
קיימת חלוקה בין רבי ישמעאל לרבי שמעון לגבי היחס הראוי ללימוד תורה ופרנסה. רבי ישמעאל במהותה אומר שאדם צריך עבודה 9 עד 5 ו תכנית קבועה של לימודי קודש. אודות זה רב שמעון הוא אומר שזה המסגרת הלא הנכונה של מוח. במקום זאת על האדם לראות בלימוד תורה ועשיית מצוות כסיבת קיומו. לכן אדם לא צריך להקדיש יותר תשומת לב למקצוע מאשר לדברים אחרים הדרושים להישרדות כמו לצאת לקניות או לרופא (ראה גמרא ברכות לה:).
כתוב במכילתא דרבי ישמעאל ט״ז:ד׳: היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה, עכ"ל. זה יוצא בנוגע לכסף שהגישה הבסיסית של רבי שמעון היא שאם יש לך מספיק לשלם הוצאות שוטפות, אתה מסתדר יפה.
ספר קהלת ו ז קובע בציניות, "כָּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא". הרעיון הוא שאנשים צריכים להיות מונעים על ידי השכל ולא על ידי הישרדות גרידא או הנאה פיזית. נראה שהקשיים בפרנסה נובעים מהקללה של, "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם", (בראשית ג יט). זה נחשב לקללה מכיוון שבגן עדן לפני חטאו של אדם כל הצרכים הפיזיים של האדם היו מסופקים בקלות. הוא לא היה צריך לדאוג מאיפה מגיעה הארוחה הבאה שלו, כי תמיד יכול היה לקלוט אותה מעץ. בעברית יש חמש מילים לנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. השני בגובהו הוא חַיָה שמשמעותו חיים. הרמה הגבוהה ביותר היא יחִידָה שהיא צורה של המילה ייחודית. הרמז הוא שהדבר הגבוה ביותר שאדם יכול לעשות הוא לפתח את ההיבט הייחודי של הנשמה שלו. זהו היבט של התובנות המקוריות שלהם בתורה. לכן ביטחון בה' ולא אמון בעושר מחזק את היכולת לפרוש את התורה. הגמרא קובעת, "הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן". הרבנים מעירים לא פעם שחלקם הצליחו בגישתו של רבי שמעון אך זו קבוצת עילית של אנשים.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment