ל"ג בעומר - דער כבוד פון רבי שמעון # 373

 בס"ד

ל"ג בעומר הוא היום בו זכורה גדולתו של רבי שמעון בר יוחאי. הוא נחשב כמתחבר של הזוהר, ספר מרכזי של קבאלה. לעתים קרובות הוא נחשב לגדול בחכמי התלמוד והוא זוכה להבנה הטובה ביותר של חמשת חומשי משה. הוא נחשב לגאון ולעובד נס אך התכונה הגבוהה ביותר שלו הייתה טוהר הלב.

לכבודו נהוג לעשות מדורות כדי להדגיש את רעיון הבהירות. אנשים ירקדו סביב הלהבה וממש שירו את שבחו. השיר בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ מכתיב את שמו באות הראשונה של כל בית. השיר הפופולרי השני, וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי הוא פיוט לפי הא"ב.

ישנם הרבה סיפורים על רבי שמעון. המפורסם ביותר הוא כיצד הסתתר 12 שנים במערה עם בנו משום שהוא מתח ביקורת על המלכות רשע. לדבריו, כל העבודות הציבוריות שלהם נעשו מסיבות אנוכיות ולמען צרכי הגוף. באותה תקופה הוא חי על חרובים. כשהרשב"י הופיע, הוא הבין שהוא מיוחד בכך שבניגוד לאחרים הוא יכול לתפוס מניע גבוה מאוד (ראה גמרא שבת לג:).

קיימת חלוקה בין רבי ישמעאל לרבי שמעון לגבי היחס הראוי ללימוד תורה ופרנסה. רבי ישמעאל במהותה אומר שאדם צריך עבודה 9 עד 5 ו תכנית קבועה של לימודי קודש. אודות זה רב שמעון הוא אומר שזה המסגרת הלא הנכונה של מוח. במקום זאת על האדם לראות בלימוד תורה ועשיית מצוות כסיבת קיומו. לכן אדם לא צריך להקדיש יותר תשומת לב למקצוע מאשר לדברים אחרים הדרושים להישרדות כמו לצאת לקניות או לרופא (ראה גמרא ברכות לה:).

כתוב במכילתא דרבי ישמעאל ט״ז:ד׳: היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה, עכ"ל. זה יוצא בנוגע לכסף שהגישה הבסיסית של רבי שמעון היא שאם יש לך מספיק לשלם הוצאות שוטפות, אתה מסתדר יפה.

ספר קהלת ו ז קובע בציניות, "כָּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא". הרעיון הוא שאנשים צריכים להיות מונעים על ידי השכל ולא על ידי הישרדות גרידא או הנאה פיזית. נראה שהקשיים בפרנסה נובעים מהקללה של, "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם", (בראשית ג יט). זה נחשב לקללה מכיוון שבגן עדן לפני חטאו של אדם כל הצרכים הפיזיים של האדם היו מסופקים בקלות. הוא לא היה צריך לדאוג מאיפה מגיעה הארוחה הבאה שלו, כי תמיד יכול היה לקלוט אותה מעץ. בעברית יש חמש מילים לנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. השני בגובהו הוא חַיָה שמשמעותו חיים. הרמה הגבוהה ביותר היא יחִידָה שהיא צורה של המילה ייחודית. הרמז הוא שהדבר הגבוה ביותר שאדם יכול לעשות הוא לפתח את ההיבט הייחודי של הנשמה שלו. זהו היבט של התובנות המקוריות שלהם בתורה. לכן ביטחון בה' ולא אמון בעושר מחזק את היכולת לפרוש את התורה. הגמרא קובעת, "הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן". הרבנים מעירים לא פעם שחלקם הצליחו בגישתו של רבי שמעון אך זו קבוצת עילית של אנשים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Lag b'Omer - The Greatness of Rabbi Shimon

 בס"ד

Lag B’Omer is the day that the greatness of Rabbi Shimon bar Yochai (רבי שמעון בר יוחי) is remembered. He is reputed to be the compiler of the Zohar, a major work of Kabala. He is often reckoned as the greatest of the Talmudic sages and is credited with the best understanding of the Five Books of Moses. He was considered a genius and a miracle worker but his highest trait was purity of heart.

In his honor it is customary to make bonfires to emphasize the idea of brilliance. People will dance around the blaze and literally sing his praises. The song בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ (Bar Yochai Happy are those that Anointed You) spells out his name with the first letter of each stanza. The second popular song, וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי (They will say Congratulations) is an alphabetical acrostic. 

There are many stories about Rabbi Shimon. The most famous is how he spent 12 years hiding in a cave with his son because he criticized the Romans. He said all of their public works was done for selfish reasons and for the needs of the body. During that time he lived on carobs. When the Rashbi emerged, he realized that he was special in that unlike others he could grab onto very lofty motives (see Gemara Shabbat 33b). 

There is a debate between Rabbi Yishmael and Rabbi Shimon about the proper attitudes toward Torah study and livelihood. Rabbi Yishmael in essence says that a person should have a 9 to 5 job and a regular program of religious studies. About this Rabbi Shimon is says it's the wrong frame of mind. Rather a person should view Torah study and doing mitzvahs as his reason for existence. Therefore a person should not dedicate more attention to profession than other things necessary for survival like going shopping or to the doctor (see Gemara Brachot 35b). 

It is brought in the Mechilta of Rabbi Yishmael (16:4) that R. Shimon b. Yochai was wont to say: 

You can't expound the Torah unless you live on manna. What does this mean? He sits and he expounds. And he doesn't know from where he will eat and drink and from where he will dress and cover himself. Indeed the Torah was not given to expound except for those who eat manna and second to them, the poor clergymen. It comes out concerning money that Rabbi Shimon’s basic attitude is if you have enough to pay current expenses, you’re doing fine.

The book of Ecclesiastes (6:7) cynically states, "All of man’s earning is for the sake of his mouth, yet his soul is not sated". The idea is that people should be motivated by the intellect not by mere survival or physical pleasure. It seems that the difficulties from earning a livelihood stem from the curse of, "By the sweat of your face you shall eat bread", (Genesis 3:19). This is considered a curse because in the garden of Eden before the sin of Adam all of man's physical needs were easily satisfied. He didn't need to worry where his next meal was coming from as he could always pick it off of a tree. There are five words for soul in Hebrew (נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה) representing five levels. The second highest is חַיָה meaning life. The highest level is יחִידָה which is a form of the word unique. The hint is that the highest thing a person can do is develop the unique aspect of their soul. This is an aspect of their original insights into Torah. Therefore trusting in G-d and to not trust in wealth strengthens the ability to expound the Torah. The gemara states, "many did like Rabbi Yishmael and were successful, and many did like Rabbi Shimon bar Yochai and were unsuccessful", (Brachot 35b). The rabbis often comment that some were successful with the approach of Rabbi Shimon but this is an elite group of people. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

 בס"ד

בהר סיני אלוקים מצווה פה על פה לעם ישראל להפסיק ביום השביעי מהעבודה היצרנית בה הם עוסקים במהלך השבוע. היום השביעי קיבל שם מיוחד "שבת" שמשמעותו הפסקה. הוא גם מעודד לחקות את הקב"ה על ידי מנוחת (ויָנַח) ביום השביעי (ראה שמות כ ח יא). בספר דברים משה סוקר הלכה זו ומשתמש בעבדות מצרים כדוגמה למה שאיננו שבת (ראה דברים ה טז).

בתפילה המיוחדת לשבת, המצויה בעמידה, אנו מבקשים כי מנוחתנו תהיה טובה לפני הקב"ה, והמנוחה של ישראל תהיה קידוש שם ה'. הפסקה שהוכנסה לשבת בברכת המזון מבקשת שלא תהיה שום החמרה, צער או אנחה ביום מנוחתנו. פרק תהילים צב - שתויג במיוחד לשבת, מעודד את הערכת עבודת ידו של ה' ואת חסדו, וכן להרהר כי הרע חולף ואילו הצדיקים נותרים צעירים ונמרצים.

כאשר השבת מופיעה כמשפט, החומש משתמש בשלוש שפות מנוחה תִּשְׁבֹּת, יָנוּחַ, וְיִנָּפֵשׁ (ראה שמות כג יב). תִּשְׁבֹּת תהיה הפסיבית ביותר. המשמעות של זה היא להפסיק ממרוץ הזורם והטרדות היומיומי. המחשבה הדתית היהודית רואה בכך סגולה לא לדבר על עבודה או אפילו לחשוב עליה בשבת. יָנוּחַ, שפת המנוחה, פעילה מעט יותר מכיוון שהיא מרמזת על שלום, שקט ושלווה. יש בתי כנסת, בעיקר חב"ד, שמקיימים תפולה בוקר מאוחרת יחסית, ומאפשרים לאדם לנוח יופי, והמקובל לנמנם בשבתות. וְיִנָּפֵשׁ הוא הפעיל ביותר ולעתים קרובות מתייחס לריענון ולחידוד. זו צורה של מילה לנשמה, במיוחד זו המספקת את כוח החיים לגוף. וְיִנָּפֵשׁ הוא הפעיל ביותר ולעתים קרובות מתייחס לריענון ולחיזוק. זו צורה של מילה לנשמה, במיוחד זו המספקת את כוח החיים לגוף.

פירוש רש"י: למען ינוח שורך וחמרך. תֵּן לוֹ נִיחַ, לְהַתִּיר שֶׁיְּהֵא תוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל עֲשָׂבִים מִן הַקַּרְקַע; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת? אָמַרְתָּ אֵין זֶה נִיחַ אֶלָּא צַעַר:

בין ליקוטי השבת ניתן לדעת לנוח. זה כולל לעשות את הדברים שאתה נהנה ובדרך שהם רוצים לעשות אותם. מה שעשוי להיות החשוב ביותר הוא להיות מתמצא בזיהוי תחושת שלווה המובילה למרץ. חלק ממנו הוא הרחקת אדם מלחץ כמו גם משימות ארציות שנעשות כדי להרוויח כסף. כלי עזר הוא להיות מודע ליופי בעולם שאדם מרגיש שמגיע מלמעלה. נחמה היא לראות את הארעיות של הרע ואת קביעות הטוב.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Be Pleased with our Rest רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ

 בס"ד

At Mount Sinai G-d directly commands the nation of Israel to cease on the seventh day from the productive work they engage in during the week. The seventh day is giving a special name, Shabbat שבת, which means cessation. They are also encouraged to imitate God by resting ויָנַח on the seventh day (see Exodus 20:8-11). In the book of Deuteronomy Moshe reviews this law and uses Egyptian slavery as an example of what Shabbos is not (see Deuteronomy 5:16). 

In the special prayer for Shabbat, found in the Amida, we ask that our rest be favorable before the Almighty, and that the rest of Israel should be a sanctification of God's name. The paragraph inserted for Shabbat into Grace after meals requests that there should be no aggravation, sorrow, or groaning on the day of our rest. Psalm 92, which is specifically labeled for Shabbat, encourages the appreciation of God's handiwork and His kindness, and also to contemplate that evil is transient while the righteous remain youthful and vigorous.

When Shabbat is listed as a statute, the Chumash uses three languages of rest תִּשְׁבֹּת, יָנוּחַ, and וְיִנָּפֵשׁ (see Exodus 23:12). תִּשְׁבֹּת would be the most passive. What it means is to cease from the daily grind and rat race. Jewish religious thought reckons it as a virtue not to talk about work or even think about it on Shabbat. יָנוּחַ, the language of rest, is a bit more active as it implies peace, quiet and tranquility. Some synagogues, notably Chabad, hold morning services comparatively late, allowing a person to take a beauty rest, and it is customary to take a nap on Shabbos. וְיִנָּפֵשׁ is the most active and often refers to refreshment and invigoration. It is a form of a word for soul, specifically the one that provides the life force for the body.

 

On the phrase, “in order to rest your ox” (Exodus 23:12), Rashi comments let the animal rest by permitting it to pull up and eat grass from the ground as he pleases. Or perhaps it is not like that, rather tie it to the stall so it does nothing. However this is not rest on the contrary it is pain.

 

Among the messages of Shabbat is knowing how to rest. It includes doing the things that you enjoy and in the way they want to do them. What may be most important is becoming savvy about identifying a sense of tranquility which leads to invigoration. Part of it is distancing a person from stress as well as the mundane tasks done to earn money. An aid is being conscious of the beauty in the world that a person feels comes from above. A consolation is seeing the transience of evil and the permanence of good.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com