בס"ד
הזיכרון המוקדם ביותר שלי מט"ו בשבט היה כשהייתי ילד קטן בקהילה בית שלום, בית הכנסת בעיירה שלי. לימדו אותנו בבית הספר של יום ראשון שזו השנה החדשה של העצים. כל הילדים היו מתכנסים בבית הכנסת שם קיבלו פּעקאַלאַך מלא בממתקים. הוא כלל פירות הקשורים לארץ ישראל כמו תאנים, תמרים וצימוקים. הייתה בו גם חתיכת שוקולד קטנה שנקראה נשיקת ממתקים וממתקים אחרים. עוד פינוק היה חרוב אשר הם המכונים בפי מילה ביידיש, באָקסער. בשביל זה הם סיפרו את האגדה של רבי שמעון בר יוחאי ואיך הוא חי עליהם כשהוא מסתתר במערה מפני הרומאים. זה עלול לגרום לבלבול מסוים משום שהוא היה קשור לחג ל"ג בעומר.
בהמשך יצאנו לשדה סמוך ושתלנו עצים. לבסוף כולם, מבוגרים וילדים, גברים ונשים, התכנסו ורקדו. אולי כאות לנטיות אורתודוכסיות, מחיתי מפני שלא רציתי לרקוד עם בנות, אלא שאמי הכריעה אותי. היינו שרים שיר המזוהה עם החלוצים בארץ ישראל, "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה", (ישעיה יב ג). היינו חוזרים על המילה מים וקופצים ומוחאים כפיים מעל לראשנו פעמים רבות. כשהייתי קצת מבוגר יותר, בתלמוד תורה המורים היו לוקחים אוסף כדי לשתול עץ בישראל והקרן הקיימת לישראל הייתה נותנת להם תעודה יפה. זה היה הרבה כיף וזיכרון נעים.
הייתי פעיל בבית הכנסת של אבי עד שסיימתי את התיכון. זמן מה לאחר מכן הצטרפתי לבית כנסת אורתודוכסי במנהטן. אין ספק שעשיתי דברים עבור ט"ו בשבט באותה תקופה, אך נראה ששום דבר לא עשה עלי רושם. בשנת 1981 ביקרתי בישראל לראשונה במסגרת סיור בקונגרס היהודי האמריקני. זה היה במהלך חודשי הקיץ, אך אחת הפעילויות הייתה נטיעת עץ ביער של הקרן הקיימת.
בשנת 1985 עליתי לארץ נחיתה בישראל ב -5 בפברואר. משרד העלייה והקליטה עיבד את ניירותי בשדה התעופה וסיפק טנדר שייקח אותי ואת קבוצה קטנה של עולים חדשים למרכז הקליטה בבית קנדה בירושלים. זה היה מסובסד דיור עם צוות של פקידים בממשלת ישראל. כשירדתי היה מטפטף והבחנתי בקבוצת שתילים קטנים בחניה. שאלתי על כך ואמרו לי שלמחרת ט"ו בשבט ושהם מתכננים לשתול אותם. צחקקתי כי לא הייתי מודע לתאריך היהודי וכמעט שכחתי את החג. בערב צעירה שעשתה שירות לאומי במקום להיכנס לצבא, הידועה גם כנערת שרות לאומית, אירחה תוכנית. היא הציגה שקופית עצים בישראל ולאחר המצגת הוגש כיבוד קל שכלל את המאכלים המסורתיים. אני לא זוכר אם אכן שתלתי עץ.
בהמשך השתתפתי בישיבה ובט"ו בשבט אחד הגישו קוקטייל פירות לקינוח לכבוד החג. כשגרתי בגאולה, חבר חסידי הזמין אותי לביתו לט"ו בשבט עם משפחתו הגדולה. הוא הגיש מגוון פירות טריים, פירות יבשים ואגוזים. הוא ערך סדר רשמי ואמרנו את מזמורי שיר המעלות (תהילים 120 - 134) לפני שהשתתפנו בכיבוד, כמו גם שתיית ארבע כוסות יין. כעבור שנים ערכתי סדר ט"ו בשבט לסרטון יוטיוב ומשתכרים כראוי תוך כדי. השנה בסופר היה להם תצוגה גדולה של פירות יבשים למכירה במחירי מבצע. קניתי כמות טובה מהם. בראש חודש שבט, שהיא השנה החדשה של העצים על פי בית שמאי, קיימתי שיחת וידאו עם השותף הישן שלי באוניברסיטה, סטיב בראון באמריקה. נהנתי מהפירות עם מעט יין ועוגה לכבוד היום.
לע"נ סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot
No comments:
Post a Comment