בס"ד
יום חמישי זה ראש חודש שבט. עליו כתוב בספר יצירה, "המליך אות צ' בלעיטה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם דלי בעולם ושבט בשנה וקורקבן בנפש זכר ונקבה", (ה י). הכוכבים שלה, הדלי, הוא שׁוֹאֵב, וחודש שבט הוא החודש הכי גשום. החמישה עשר ממנו בממוצע נופל בדיוק באמצע החורף שהוא היום הקר ביותר בשנה. האות צד"י קשורה למילה צָדִיק. רעיונות אלה משתלבים עם חגיגת היום, על שם התאריך ט"ו בשבט.
חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות. חשיבותה נעוצה בהלכות החקלאות הנוגעים לארץ ישראל כפי שתוארו בחומש. העולם העתיק היה שונה בהרבה מזה של ימינו. רוב האוכלוסייה פרנסה את עצמה בחקלאות פרטית. המוסד הלאומי העיקרי היה בית המקדש. המחנכים היו הכהנים התורשתיים ורכבם היה חגי העלייה לרגל. מכיוון שמדובר בעיקר בכלכלה חליפית, הם נתמכו במסירות של חלק מהיבולים, המכונים בדרך כלל מעשר. מכיוון שזו הייתה תרומה שנתית, נדרש תאריך קיצוץ. אמצע החורף, ט"ו בשבט, היה הזמן הטבעי. לכן פירות שפרחו לפני ט"ו בשבט היו שייכים לשנה הקודמת. סיבה נוספת הייתה האיסור לאכול פירות מעצים שגילם פחות משלוש שנים. עץ שנטוע בט"ו בשבט או לפני כן, הניחו שהשתרש בראשון בתשרי (ראש השנה) שהוא תחילת הסתיו. לכן זה נחשב להיות בן שנה וכו'.
ט"ו בשבט נחשב ליום שמח ולכן מדלגים על תחנון בתפילות היומיומיות. בהמשך הפכה למסורת לאכול פירות הקשורים לארץ ישראל. במאה ה -16 הרב יצחק לוריא והמקובלים בצפת יצרו סדר ט"ו בשבט, קצת כמו סדר הפסח. הגרסה המוקדמת ביותר שפורסמה של סדר זה נקראת פריִ עֵץ הָדָר. זה נשען על הרעיון של עץ החיים בגן עדן והפסוק, "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", (דברים כ יט). הטעם הוא שאי ביצוע הברכה המתאימה מחליש את המלאך שיצר את הפרי. דרך נוספת להסתכל עליה היא שהקב"ה הכין ארוחה נחמדה לבנו והוא לא אכל אותה. גם על ידי אכילה ונהנה מפירות טובים, איש מכפר על חטאו של אדם חטאי הראשון שהזניח לאכול מעץ החיים.
בט"ו בשבט 1890 לקח הרב זאב יעבץ את תלמידיו בארץ ישראל לנטוע עצים במושבה החקלאית הציונית זכרון יעקב. לאחר מכן נטיעת עצים בישראל בט"ו בשבט הפכה למנהג פופולרי. לקחי החג כיום הם אהבת ארץ ישראל המתבטאת בהערכה לתוצרתה ולחיות בהרמוניה עם הטבע.
לע"נ סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment