בס"ד
ב- כ"ט חשוון (16 בנובמבר) סיימתי ללמוד את "השירים הנבחרים של יהודה הלוי", בתרגום והערות מאת הלל הלקין (קישור-
יהודה הלוי היה בעל מוסר ומשורר יהודי גדול. יצירותיו הן ביטוי לנפש דתית עמוקה. הוא התגורר בספרד בין השנים ד'תתל"ה עד ד'תתק"א, שם היה רופא בעל שם רב. ספרו "הכוזרי" הוא טיעון לאמונה באלוקים שהוא פופולרי עד היום. בין היתר, נאמר כי הוויכוחים ההגיוניים בין נצח היקום לבורא חיצוני מאוזנים, אך התורה הנשמרת על ידי מסורת היהודים מעניקה איזון לטובת האמונה. הוא גם אמר כי מוסתרים בתוך הבריאה הם סימנים של יוצר ואלה שורשי האמונה וההכחשה.
לרבים משיריו יש נושאים דתיים. הוא כתב גם שירים על אהבה, חלקם ארוטיים, חיי יום יום, רגשות אישיים והספדים. הם מלאים בתשוקה דתית ושופעים התייחסויות לתנך שהוא סימן ההיכר של שירתו.
בשיר בשם עפרה הוא מתאר כיצד אישה מחיבתו תלה אותו לייבוש, "עָפְרה תְּכַּבֵס אֶת בָּגָדֶיהָ בְּמֵי דִּמְעִי וְתְִשׁטָחֵם לְשֶׁמֶשׁ זָהֳרָהּ". פירוש - שמה של האשה צבי או אישה צעירה, והוא רמז למספר פסוקים בשיר השירים. באחד ההספדים הוא משבח את הנפטר כ "שַׂר וְגָדֹול, תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא הָאֵל וְאִיש נָבֹון וְחָכָם".
השיר המפורסם ביותר שלו הוא "צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי [לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ]". שנכלל בין הקינות לצום ט' באב. בו הוא בוכה על חורבן בית המקדש המזכיר את מקדשיו ומתפלל על גאולת העם היהודי ושובו להר ציון. בהתחשב בקשיים הקיצוניים בנסיעה לארץ הקודש ובמפלס חורבנה, הוא קובע, "ינעם לנפשי הלוך ערום ויחף עלי חרבות שממה, אשר היה דביריך".
לאחר שאשתו נפטרה, כשהיה בשנות השישים לחייו, יצא יהודה הלוי לארץ ישראל, וכתב מספר שירים בדרך המתארים את חוויותיו ורגשותיו כולל הצרות של המסע והכבוד שניתן לו על דֶרֶך. הנסיעה הייתה קשה אך למרות זאת הוא התלהב. הוא כותב, "וְיָם יִזְעַף וְנַפְשִׁי תַעֲלֹז, כִּי אֱלֵי מִקְדַֹּש אֱלֹהֶיהָ קְרֵבָה".
אין שום תכתובת ממנו בארץ ישראל. קיימות עדויות מקוטעות ולא ברורות שהוא נספה עם הגעתו לירושלים. יש אגדה יהודית שכשהוא התקרב הוא נדהם ממראה העיר הקדושה, ושר את הקינה הכי יפה שלו, "צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי".באותו הרגע הוא נהרג על ידי סוס ערבי, שזינק משער
לע"נ סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment