זכרונות שטיינזלץ - הספד על הרב עדין שטיינזלץ זצוק"ל # 348

בס"ד

בדחילו ורחימו

ביום שישי, יז אב, קיבלתי דוא"ל מאגודת אלף עם הידיעה העצובה ביותר שהרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ הלך לעולמו. זה הגיע זמן קצר לאחר הודעות אימייל שהוא היה במצב אנוש בבית החולים ושאנשים צריכים לומר תהילים בשבילו. אמרתי מייד את תהילים טז בעיקר בגלל הנושא, "חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי, בַּנְּעִמִים; אַף-נַחֲלָת, שָׁפְרָה עָלָי", (פסוק ו). זה גם קצת פולמוס ובקשה להכוונה מלמעלה.

הרב שטיינזלץ לקה בשבץ מוחי בשנת 2016 והייתה לו תקופת הבראה ארוכה. כעבור זמן מה שלחתי דוא"ל לספריה, אתר המקושר אליו, וביררתי על שלומו. הם ענו בעצב שהם מקבלים מעט מידע אודותיו וכשזה קורה הם משתפים מייד עם אחרים. הוא לא הופיע שוב בפומבי. הוא כן ערך כמה רשומות בעמוד הפייסבוק שלו כולל תפילה להגנה מפני וירוס קורונוס. דיווחי חדשות אחרונים אמרו כי לאחר השבץ הוא סובל מאפזיה. זו הפרעה פסיכולוגית בה דיבור של אדם ותגובות רגשיות שלו מבולבלים. לדוגמא הם יבינו גדולים כקטנים, יבכו כאשר הצחוק מתאים, ויקרה להיפך. כל חייו בריאותו לא הייתה טובה ובעצת האדמו"ר מליובאוויטש, הוא שינה את שמו והוסיף את "אבן ישראל". כשסיים את פירושו לתלמוד בבלי בשנת 2010, תהיתי כמה זמן נותר לו. בשש שנות הבריאות שלאחר מכן השלים פירוש על התנ"ך.

הרב שטיינזלץ היה סופר פורה שהיה לו פרויקטים רבים. הוא היה ראש ישיבה לאומנית דתית. היה לו קשר הדוק עם הרבי מליובאוויטש וכתב פרשנות על התניא. ראש הממשלה נתניהו התייעץ איתו וחשב אותו כרבו. הייתי אומר שהיה לו אישיות ברסלב והוא כתב פרשנות לסיפורי רבי נחמן. עם זאת, הוא לא היה באמת חבר באף אחת מהקבוצות הללו, אלא היה לו גישה משלו ומעגל חברתי קשור אליו. זו הייתה קהילה הגיונית של טוהר לב, חכם ומעודן; אנשים שהיו דתיים בכנות אך צנועים בנושא.

ספרו העיקרי של הרב שטיינזלץ היה פירושו לתלמוד הבבלי. ידידי הגדול דב ליבונוני היה אחד ממכריו. הוא סיפר כי כאשר שטיינזלץ למד גמרא כנער בישיבה, הוא ארגן את תוויו להבנת החומר. זה כלל הוספת תנועות פנקס ופיסוק, שכתוב מחדש בעברית מודרנית, הסבר מונחים וחילוץ הנושאים העיקריים. בשלב מסוים הוא ראה שהוא כתב ספר. שמעתי את שטיינזלץ בסרטון מסביר שכאשר הגדיר את התלמוד לפרסום, כל עמוד היה בגודל של שולחן קטן. הוא התלבט בבעיה והתייעץ עם הרב מנחם שניאורסון, אדמו"ר חב"ד. הוא יעץ לו לחתוך את העמוד לשניים כך שהוא יהיה לגמרי מול הקורא כשהספר היה פתוח. זה ישמר באופן עקבי את הרצף המקובל. סוגיית הרצף הפכה לעניין כשהמחלוקת סביב פירושו פרצה. לשאלה מדוע מעולם לא ציין שמדובר בהצעת הרבי, ענה שטיינזלץ שיש לו מספיק בעיות ואינו זקוק לזה. כשראיתי את שטיינזלץ בקהילה אהבת אחים בהיילנד פארק, ניו ג'רזי, הוא נשאל על ארגון המאמץ הזה. הוא ענה שהוא מתייעץ עם אחרים, ואז עם קצת גירוי נוסף הוא כותב את זה בעצמו.

בתנך נקרא לפעמים נביא מְשׁוּגָע (ראה ישעיהו כ, יחזקאל ד, ירמיה כה) מכיוון שלעתים קרובות התנהגותם הייתה מוזרה ומביכה. אם הם היו קיימים היום, הייתי אומר שטיינזלץ הוא אחד מהם. בהחלט הייתה לו האישיות. הוא נטה להגיב על חלשותיו ותמימותיו של האדם כאילו לרמז אותם בכך שלא הכל בסדר ולא הכל היה כפי שהיה נראה. לעיתים נדמה היה שהוא כל הזמן מכניס את כף רגלו לפיו. ההערות שלו יכולות להישמע מזעזעות, אך כאשר התבוננו לעתים קרובות היו תקפות. הוא אמנם ניסה לשתוק אך העיר כי בעולם הבא הוא יוכל לומר את מה שהוא באמת חושב. הוא מצא חן בעיני הכינוי שמכונה מבקר חברתי.

הפעם הראשונה ששמעתי על הרב שטיינזלץ הייתה זמן קצר לאחר העלייה. הייתי דתי לאחרונה ולמדתי בקיץ הקודם בישיבה אור שמח. התוכנית עשתה שימוש נרחב בטקסטים יהודיים. למדתי בבית הספר העברי כילד ויכולתי לומר את המילים עם הנקודות אך לא הצלחתי לקרוא. הם הדגישו את הגמרא אבל מבחינתי הקורס לא היה מובן. העליתי את הנושא עם הרבנים באומרו שהדבר הראשון שעליו ללמד זה לקרוא. הם ענו שאני אאסוף את זה. הייתי מסופק אבל סמכתי עליהם.

חודשים אחר כך בארץ הייתי בבית לעולים חדשים (בית קנדה). שכנה ביקשה ממני לעשות חברותא בגמרא. השתמשתי בש"ס הרגיל של וילנא. לא יכולתי לקרוא אותו והיו לי שאלות תכופות שחברי יענה מיד. הוא ידע מעט קרוא וכתוב אך לא היה משכיל מאוד. סוף סוף שאלתי אותו איך אתה יודע את כל זה, איך אתה יכול אפילו לקרוא את זה מלכתחילה? הוא ענה, "רימיתי, השתמשתי בשטיינזלץ", והראה לי את ספרו. שמתי לב ליופיו ולארגון שלו, ואז גיליתי את המילה "לרמות" ואמרתי שזה אמור להיות הטקסט הסטנדרטי.

אחרי סדרת אירועים חריגה, חזרתי לאור שמח כסטודנט במשרה מלאה. לב התוכנית היה חוג גמרא. בשבילי ש"ס וילנה לא היה חסר תועלת, אז יצאתי וקניתי גמרא שטיינזלץ. נראה שהמורה לא הייתה מאושרת אך לא אמרה דבר. הראיתי זאת בגאווה בפני חברי לכיתות שבדרך כלל לא התרשמו. הישיבה אכן השתמשה בשטיינזלץ בתוכניתה הישראלית, אך בתכנית האנגלית השמיעו הערות מזלזלות והמליצו לא להשתמש בה כולו או חלקו. טענתי את הנקודה ואמרה בין היתר שזה מקדמה במשניות קהתי, אבל הם גם לא אהבו את זה.

הייתי סטודנט טוב גם אם יוֹצֵא דוֹפֶן. זו הייתה ישיבה ליטאיית והייתה לי אישיות חסידית אבל לא הייתי מודע לחלוטין לנושאים האלה. בספרייה היו מספר ספרים בפילוסופיה יהודית שקראתי עם תשוקה, אבל חברים אמרו לי שהממשל השקפה בהם עמום. כוונתם הייתה למשוך עימם סטודנטים דתיים פרוספקטיביים ואז להיגמל מהם מהרעיונות הללו.

היה לי קשר טוב עם הספרן ויום אחד הוא פתח ארון נעול ובו ספרים שנחשבו מפוקפקים מאוד. אחד מהם היה "תמונות מקראיות" שקיבלתי אישור לשאול. לא אהבתי את הספר. חשבתי זה כאוסף של מאמרים ע"י תלמיד באוניברסיטה בתוכנית ללימודי יהדות שיקבלו א, אך לא הבינו באמת את הדמויות. החברים שלי התנגדו להומניזציה של דמויות מקראיות, במיוחד שהראו את כישלונותיהם ושבריריהם. לא הסכמתי עם זה וחשבתי שזה לא נכון לחשב אותם כאלים קטנים. גם נושא התיאורים הזלזול, ובמיוחד דוד המלך כפרי בור, היה קשה. החשד שלי היה שרבים מהם כולל זה כנראה היו נכונים. עם זאת כשקראתי את ההשוואה של איזבל למשפחת מדיצ'י, המחשבה המיידית שלי הייתה שמדובר באפיקורוס. לא חשבתי שהספר בכללותו היה כפירה ובטח שלא שטיינזלץ עצמו. במקום זאת חשבתי ששכלול האמונה הוא מצרך נדיר ובכל זאת היצר הרע עדיין מראה מדי פעם את עצמו. במקום זאת חשבתי שהשלמות של האמונה היא נדירה ביותר ובכל זאת היצר הרע עדיין מופיעה מדי פעם.

הייתה לי תגובה דומה לספר, "הנהר, הקומקום והציפור", שכתב ראש הישיבה ראש שלי, הרב אהרון פלדמן. הספר היה פופולרי ביותר והכיל כמה רעיונות אצילים ומרגשים מאוד. עם זאת זה נראה לי כמריבה של אהוב בין גבר לאשתו, בה נאמרות הצהרות שאסור להתייחס ברצינות. בדרך כלל אהבתי וכיבדתי מאוד את הרב פלדמן מכיוון שהוא אימץ את הרעיון להילחם בנטייה הרעה, כולל בחייו שלו, לעיתים בגבורה למדי.

בדיוק באותה תקופה תמונות מקראיות עם הציטוט על דוד המלך הגיעו לעיניו של הרב שך. מחלוקת גדולה פרצה. חייתי אז בגאולה. שטיינזלץ הסביר כי הספר נכתב כדי למשוך סטודנטים יהודים לאורתודוכסיה והציע להם להיפגש ולדבר על זה, אך נדחה. לא אהבתי את הרב שך למרות שהיה ענק נערץ בישיבה שלי. הצרחות שלו על חב"ד והרבי מליובאוויטש, כולל לקרוא להם תנועת שבתאי צבי ביום האחרון, ראיתי כפוגעני ומוגזם. שנים אחר כך הוא זלזול בפומבי ברבי ביום שמת. מעולם לא סלחתי לו על כך והרגשתי שענקית תורה אמיתית לא תתנהג בצורה כזו. בדרך כלל הוא גם התנגד לעשות הטקסטים היהודיים מנוקד שלדעתי לא היו מובנים. הוא הזכיר לי את הדור שהגיע לאמריקה מאירופה שלעתים קרובות קפץ בין היותו חיוני ומתוק מבחינה מחליאה. מותג הדת שלו היה פרקטיקות טורדניות המגובות בהסברים מייגעים, לא הגיוניים וארוכים. למרות זאת חשבתי שהספר זקוק לצרחה של סופר זוטר, רצוי ספר שגדל בגאולה, ואם זו התוצאה, הרב שך היה עושה לו טובה.

הדברים לא הלכו ככה. עד אז "תמונות מקראיות" לא הצליחו במיוחד. המחלוקת מיקדה את תשומת לבו והספר הפך במהירות לפופולרי בקרב התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות ותוכניות לימודי היהדות במכללה. בנוסף הם פנו לרב שטיינזלץ כמשאב והחלו להשתמש בחומרים שהפיק הארגון שלו לחינוך תלמידיהם.

רבני ליטא אסרו על "תמונות מקראיות" יחד עם "נשים בתנך" ו"תלמוד חיוני". כאשר האנשים שאהבו את גמרא שטיינזלץ ציינו כי האיסור לא חל עליה, המחלוקת קיבלה תפנית מכוערת והפכה לחילול ה'. המניאקים דרשו לשרוף את הגמרא שטיינזלץ באופן פומבי וגם להחרים את שטיינזלץ עצמו. חלקם כללו גם את משניות קהתי. כשזו הפכה לכותרת תקשורתית הם נענו מעט ואמרו שקבורה זה יספיק. מצד שני, בית דין של חסידי גור תמך בהרב שטיינזלץ בהתייחסו אליו כ"גאון שנתן יתרון (של לימוד התלמוד) להמונים עצומים באמצעות עבודותיו הברוכות. " כאשר נשאל הרב שילר ראש הישיבת אור שמח על כך, הוא ענה בפירוש כי אין לו שום תגובה על כך. זמן קצר לאחר מכן הגיש הרב שטיינזלץ כמה הערות קשות על נושאים שאינם קשורים, אשר עוררו מחלוקת. הרבנים החרדים השיבו לחסידיו כי הוא נמצא מחוץ למחנה ואסור להם לשים לב אליו. יכול להיות שהרב שך עשה לו סוף סוף טובה. אחרי שהתמודדתי עם השוטים האלה במשך שנים, כולל בילוי כמעט שבוע בכלא בגללם,  הייתי אומר שלרב שטיינזלץ הספיקו בלי להתמודד עם ליצנות ובורות ההשתוללות בקרב חרדים.

המשכתי להשתמש בגמרא שטיינזלץ. רבים החלו להשתמש בגמרא ארטסקרול. הייתי מאוד לא מרוצה מהתנהגותו של ארטסקרול במהלך המחלוקת הזו והרגשתי שהם מוכתמים מבחינה מוסרית. כתוצאה מכך הייתי משתמש במוצריהם רק אם אין ברירה אחרת. את הגמרא שלהם נחשבתי כנחות באיכות, מגושמת ומחיר מופרז.

אבל מה עם הגמרא שטיינזלץ עצמה או אפילו יותר בסיסית לגבי התלמוד הבבלי עצמו. במאמר בוויקיפדיה על הרב אהרון פלדמן הוא מביא את ביקורתו על גמרא שטיינזלץ ובה נאמר "סטודנט אינטליגנטי המשתמש בתלמוד שטיינזלץ כמדריך האישי עשוי למעשה להסיק כי התלמוד בכלל לא אמור להיות הגיוני." יתר על כן, כותב פלדמן, התלמוד שטיינזלץ מעניק את הרושם שהתלמוד רופס אינטלקטואלית, לא עקבי ולעתים טריוויאלי. "זו קריאה מדויקת של פירוש שטיינזלץ ופרשנות שטיינזלץ היא גם תיאור מדויק של התלמוד הבבלי.

עם זאת הגמרא מכילה גם טיעונים חזקים על דברים חשובים והמסר הוא לדעת את ההבדל. בנוסף, מדובר לִמוּד היהודים הדתיים לטוב ולרע. חמישים שנה לאחר תחילת המשימה אדיר הזו, זה כאילו הכל פרויקט בתיכון בעיני הרב שטיינזלץ. זה כמו שהוא אומר שהגמרא מודגשת יתר ועלינו לשים לב יותר לענפי ידע אחרים, במיוחד לתנ"ך. בסופו של דבר היופי, העומק, האהבה והמדע שנמצאים בכל עמוד בגמרא שטיינזלץ מפחידים רבים. האם תהיה זו ספרות למעטים המיוחדים? ייתכן מאוד.

המשכתי בלימודים באור שמח אך הדברים השתנו. זו הייתה עכשיו ישיבת שך לעומת אוהל רחב. כבר לא הייתי תמים בהבדלי שיטות היהודית. בנוסף התבגרתי לחסיד עם נטיות חזקות כלפי חב"ד. דיברתי בגמרא שטיינזלץ עם אחת מהראשי הישיבה שלי. השיחה לא הלכה כשורה ותרמה למצב להידרדר.

התחלתי גם ללכת לפארברענגען‎ בי"ט כסלו. היה הרב גפני בעיר העתיקה בירושלים ואחד בחב"ד ברחוב בעל התניא במאה שערים. היו בו כמה דוברים ובהם הרב לנדאו. הלכתי לשמוע את הרב שטיינזלץ אני חושב בבית הכנסת ברמב"ן. זה היה אירוע מלא חיים. הוא אמר שהחשיבות של י"ד כסלו היא שאפשר לומר דברים שרק אפשר לומר בתאים הפנימיים (חדר חדרים) בפומבי. תובנה זו תפסה משהו מתמציתו של הרב שטיינזלץ. חלק מאישיותו היה לפתוח ספרים סגורים גם אם זה לא היה פוליטי לא נכון לעשות זאת. פן זה בנפשו חי וקיים באתר ספריה (Sefaria).

התוכנית הייתה כולה בעברית כך שהייתה לי הבנה חלקית בלבד אבל נראה היה שהרב שטיינזלץ מעיר שספרי האר"י ז"ל היו שטויות. חקרתי את התניא באותה תקופה שמדי פעם מציינת את הרב יצחק לוריא. הייתה הפסקה לאלכוהול ושיר שבמהלכו אנשים היו מחכים בתור כדי לדבר עם הרב. הבחור שלפני רצה להתיז יין מהספל של הרב שהוענק. הגיע תורי והעמדתי את שאלתי. לא יכולתי לשאול את זה בעברית אז דיברתי באנגלית. הרב שטיינזלץ שתק כאילו הוא רק דיבר עברית ואחרי כמה רגעים עזבתי. הנוצות שלי פרקו אבל זה היה עדיין ערב מהנה ויקר מאוד.

התעניינתי בקבלה ובזמן שהתגוררתי בשמואל הנביא, הייתה לי שכנה שלמדה בכולל של הרב יצחק כדורי. הוא היה אז בערך מאה ובקושי יכול היה לדבר. ידידי אמר שכשנשאל שאלה הוא ייתן תשובה קצרה מאוד שלרוב לא הגיונית. עם זאת זה היה מהדהד בתודעה ואחרי שעה או יום בערך, הוא יענה במלואו על השאלה על כל היבטיה. כישורי בספרות יהודית התקדמו עד כדי כך שיכולתי לקרוא את עץ חיים בטקסט המקורי. היו לזה כמה רעיונות טובים אבל רובם היו נגזרות מורחבות. זה סוג הטכניקה שנרמז עליה בטקסטים קבלים כדרך לקבל השראה. זה דומה גם לשימוש במדיטציה המזרחית כדרך להיכנס למצבי תודעה משתנים. LSD עדיפה בהרבה וזה לא היה מפתיע אותי אם הרב שטיינזלץ היה מנסה את זה. זה לא חוקי ובישראל מאוד לא מקובל מבחינה חברתית, אבל לאלו הנוטים יש להמליץ על פטריות באמסטרדם. יש אנשים שאוהבים את החישובים האלה אבל מבחינתי זה היה דומה לפלפול סתום בתלמוד. יותר ויותר השתעממתי מהספר, הוצאתי ממנו מעט, אז הנחתי אותו ולא חזרתי. אהבתי את ספריו של הרב אריה קפלן בנושא, אז דבקתי איתם.

שנה נוספת הלכתי לספריית חב"ד ברחוב ירמיהו עם הרב שטיינזלץ. הוקסמתי מהסיפורים והשיעורים. חב"ד אוהבת להיות רועשת וצעקנית, שיצא לי מזה בעיטה. נימוסי שולחן חסידיים הם לרוב זוועה וזה התחיל לעלות לי על העצבים. הרב שטיינזלץ עודד התנהגות זו. זוהי טכניקת קירוב נפוצה המשמשת ליצירת קשר עם אנשים עם עניין קל בדת. חב"ד משתמשת בה רבות ולעיתים נמתחת ביקורת על כך. לבסוף הם הכעיסו אותי. כבר לא הקשבתי להרצאה וקמתי ויצאתי. נראה כי הדבר עשה רושם על הרב שטיינזלץ כיוון שהדברים לא התנהלו בדרך הצפויה. נכון שהייתי אנטי-חברתית, אבל הייתי שם כי אהבתי את החומר. האחרים אהבו להיות גסים אך היו סופגים משהו דרך העור. נראה היה שמשהו מאוד לא בסדר במערכת שתאבד את המוכשרים והמסורים לטובת בעלי החיים.

התפתחתי מהישיבה ועברתי חילופים אז נפרדתי. זמן קצר אחר כך ניגש אלי גבר ברחוב במרחק רחוק מבית כנסת הר צבי בגאולה וביקש שאעשה איתו חבורותא בגמרא. הוא היה פרום מלידה ועבר לישראל בבגרותו בשנות החמישים. הוא שאל אותי מתישהו לפני כן, אך סירבתי כי הייתי עסוק בישיבה. אמרתי שהרעיון נשמע טוב וציינתי שהשתמשתי באופן שגרתי בגמרא שטיינזלץ. הוא היה לַמדָן מסורתי שהשתמש בש"ס הווילנאיים הרגלים ואהב את הסטיפלר ואת החזון איש, אך תגובתו הייתה להשתמש בו בחופשיות.

זו הייתה חבורתא נעימה ונהניתי מהזכרונותיו מהשנים הראשונות של המדינה. כשהוא מעריך נכונה שאני עני הוא רצה לשלם לי. כשסרבתי הוא התעקש, אז קיבלתי את הכסף. בשלב מסוים הוא שאל אותי מדוע אני לא נשוא. עניתי שפגשתי בחורה לפני שנים, שכבשה את לבי, אבל שום דבר מעולם לא יצא מזה. הוא אמר שהוא רוצה לדבר איתה כדי לנסות לגרום לזה בהצלחה. הוא ביקש את מספר הטלפון שלה והופתע כשנתתי לו אותו מייד. רציתי להסביר את הקשיים, אבל הוא אמר להשאיר לו את זה. לאחר מכן הוא המליץ בשמו על כולל בשבילי. לא רציתי ללכת אבל יכולתי לראות שהוא רוצה לשבח אותי עם זה כשדיבר עם הבחורה, אז הסכמתי.

ניגשתי לכולל וראיתי שמדובר בקומץ אנשים כולל חבר מאור שמח ומכר מברסלב. הראש כולל היה רב ליטאי בשיטה הישן ובמהלך החינוך הדגישו את לימוד התוספות. תוספות הוא פרשנות עיקרית לגמרא המלאה עם הרבה פלפולים. שליטה בזה נחשבת כהוכחה למצוינות מלומדת. התכוונתי לקבל גם דמי כולל קטן. אמרתי לראש כולל שהשתמשתי בשטיינזלץ. הוא היה חמוץ מהרעיון אבל קיבל אותו. הייתי חסר התלהבות אבל רציתי לעזור לחברי להצליח עם השידוך, אז עשינו עסקה.

בשיעור כולם מבטאים מילים לא נכונות ולא ידעו את משמעותם, חיפשו אחר סיום המשפטים והפסקאות, התקשו לחלץ ולהבין מושגים, אך קראו במהירות באוויר מתוחכם של תחכום. הרב היה מיומן ומסר את ההסברים המסורתיים של החומר. חלקם לא עקביים עם הטקסט, אך לא יכולת לדון בו. בעיקרון למדנו את הדוגמה של עולם הישיבות. כמקובל, הקצבות שולמו רק בחלקן ולעולם לא במועד. אולם הרב עבד קשה מאוד ובמסירות רבה. היו להם הרצאות על ספרים אחרים שאהבתי, אבל כבר ספגו את המושגים.

תכננתי את המצב במיוחד את הרב לאור גמרא שטיינזלץ. מילונים ודקדוק שנואים על ישיבות ובדרך כלל מתעלמים מהם. אם הרב היה מתקן את זה, הוא היה צריך ללמוד מחדש הרבה מהחומר, במיוחד באזורים אלה. נטל כזה ימעך את האיש. היו רבים כמוהו והם שמרו על האמונה כאשר מעטים מאוד עשו זאת. היו פגמים, אך עשה הרבה טוב.

אף על פי כן, הם לא עברו את מבחן הסבירות. מה שהם רצו זו גמרא שאמרה את הדברים שהם רוצים לשמוע. האוריינות הגרועה שלהם הייתה כלי לטשטוש מה שאומרים באמת הספרים. גישת שטיינזלץ הייתה להבין טקסט כמו שהוא, למרות שהקורא אולי לא נוח עם המסקנה או אפילו לא מסכים איתו. נראה לי שתוצאת מערכת ה"ישיבות "היא ליצור דת שהיא כמו אבנים יקרות הפזורות במזבלה עם זרעים להשמדתם. הבעיה עם קו המחשבה הזה היא שהיא גורמת לי להתחיל להשתולל כמו משוגונה שהיא משוגעת כמו - הנה, נשאיר את זה למועד מאוחר יותר.

חבר שלי אכן התקשר, אבל כשהוא קיבל מכשיר פקס רק החליט שמשהו לא בסדר כאן. גם הכולל לא הסתדר. מצבו הבריאותי של החברותא שלי התדרדר והייתי צריך לקרוא לזה להיגמר. חוויה זו הייתה יותר מסתם קידום טכני. התברר לי גם יותר מפוכח, חכם, מבין וחומל.

אבי קנה לי מחשב עם אינטרנט ועליו מצאתי את שטיינזלץ היומי. זה לא שטיינזלץ כתב את זה, אלא אחד מאנשיו. זה היה גם יותר חיבור על הדף מאשר הדף עצמו. אהבתי את זה הרבה וקראתי אותו כל יום. הפריע לי שאני באמת לא לומד את התלמוד ובדקתי אתרים שונים כולל זה שהציג את הגמרא שטיינזלץ בחינם. ואז הפלפולים הכו אותי ואמרתי, תשכח מזה, תני לי צמחיה וחי תלמוד. 2711 יום לאחר מכן השלמתי את זה. בגלל שהתחלתי עם סדר זרעים סיימתי לפני מחזור הדף היומי. רציתי לעשות סיום, אבל היו לי ספקות אם זה באמת לומד את התלמוד. שאלתי את העצות של חברי כולל אלו ממשפחות רבניות מכובדות. התשובה הייתה פה אחד. בהחלט לערוך את הסייום. אל תדבר על הספקות שלך מכיוון שהם בכל מקרה לא משנה. מזל טוב שהשלמת ש"ס!

הקו הלא מחמיא אודות דוד המלך נותר על דעתי. בילדותי הוא התאפיין כילד הרועים שהפך למלך, שיבח כאיש בעל אמונה גדולה, ומחבר ספר תהילים. כשהייתי מבוגר קראתי את התיאור שלו בנביאים. העברית שלי לא הייתה טובה והאנגלית הישנה רק עזרה מעט. שנים אחר כך העברתי עליו קריאה נוספת. העברית שלי השתפרה משמעותית והבנתי היטב את התרגום. מה שעלה היה משהו שונה ממה שציפיתי. הוא היה ילד הרועה שהפך למלך אך אפילו כמלך הוא עדיין נשאר מאוד הרועה. הוא הוצג כלוחם בבית הספר העברי ובסיפורי ילדים, אך בספר שמואל זה היה מְגוּאָל בְּדָם מאוד. לגבי נשים יכולתי להבין שהוא עוזב את מיכל אבל לא אם הוא מתכוון לקחת את אביגל. בהמשך כששלמה מתפלל לחוכמה זה כאילו הוא מבקש משהו שהוא ואביו לא באמת היו להם. הסיפור של בת שבע גרוע כמו שזה נשמע. גדולתו של דוד המלך מתגלה כאשר הוא מכיר באשמה, מקבל את הקללה ומתחנן לסליחה. זה מוכפל מכיוון שזה בא מגבר פשוט. גדולתו של אלוקים מתגלה כאשר הוא מקבל את תשובתו וסולח לו. האצולה של הדמויות נוטה לאבד כאשר הסיפורים מחוטאים. ישנם לקחים אחרים שניתן ללמוד כאן, כולל אזהרה. המנהיגים שלנו אינם בהכרח גברים אינטליגנטים מאוד. הם יכולים להיות חסרי מצפון ואלימים. מסוכן לדחוף אותם רחוק מדי עם קלות הדעת האכזרית שלנו, שמא נסתיים עם סרסור עקוב מדם.

צפיתי גם בסרטונים של הרב שטיינזלץ ביוטיוב. מספר הראה לו על קו הדולר לרבי מליובאוויטש. באחד הרבי מציין את בריאותו הלקויה של הרב שטיינזלץ, מציע לו לשנות את שמו, וממליץ על "אִבֶּן מלך" כמחזה על שטיינזלץ. אִבֶּן (ערבית - בן) הוא גרסא של אבן (אֶבֶן) ומלך הוא גרסא של מלח. הרב שטיינזלץ אימץ לעצמו שם חדש, אבן ישראל, כשהוא מעביר את הערבית, בהיותו ישראלי יותר ולא חב"ד כל כך.

סרטון נוסף היה של הרב שטיינזלץ שהתראיין לחבר בארגונו מול קהל חי. המראיין ככל הנראה ניסתה להעלות שאלות אינטליגנטיות מאוד אך נכשל כישלון חרוץ. נראה שזה לא משנה הרבה מכיוון שכולם ידעו שאם אתה פשוט תיפסל את פניו של הרב שטיינזלץ, פניני החוכמה היו זורמות מבין שפתיו. זה אכן קרה אבל הוא נראה די נרגש.

שנים אחר כך הייתי בהיילנד פארק, ניו ג'רזי, וביקרתי את משפחתי. לא פעם הייתי ניגש לתפילה בקהילה אהבת אחים. בית הכנסת היה אורתודוקסי מודרני עם נטיית ארץ ישראל. הבניין תוכנן בטוב טעם עם חלון ויטראז' גדול ויפה שהאיר את הקדש. היו מודעות כי בעוד מספר שבועות היה הרב שטיינזלץ אורח בבית הכנסת לשבת. האנשים היו מעודנים, ידידותיים וקרקעיים. היה להם פקדקדו על בייסבול ואפילו היה דרש עליו מהדוכן. בבית המדרש שלהם היו כמה גמרות שטיינזלץ אך לא סט מלא. הייתה התלהבות שענק בתורה  כזה ידרוש לבית הכנסת שלהם. הרגשתי שהדברים לא ילכו חלק והחלטתי לדלג על זה.

בשבת כשהרב שטיינזלץ דיבר, הייתי אורח בבוקר של חבר והוא שאל אותי אם ראיתי אותו. עניתי לא והסברתי שאני אוהב את הגמראות של שטיינזלץ ומשתמשת בהן כל הזמן. בנושאים אחרים זה לעתים קרובות דברים ששקלתי עליהם והסקתי את אותן מסקנות. גם שטיינזלץ עצמו הוא דמות מורכבת, שיכולה להיות קשה. שאלתי מה הוא אמר וחברתי ענה שהוא דבר בשקט מאוד ולא יכול לשמוע אותו. לאחר מכן אמר שהוא ידבר שוב בסעודה שלישית והפציר בי להשתתף. הסכמתי באי רצון.

בבית הכנסת הוצג הרב שטיינזלץ על ידי תלמיד שהזהיר אותנו לצפות שהוא יהיה חריף מאוד. הדיבורים היו יקרי ערך, אך כשזה גובל עם התקפה תהיתי אם הוא הופך למשוגע. עבדתי עם אנשים חולי נפש ומוטרדים במשך שנים רבות וידעתי להתמודד עם המצב. כשנגמרה הארוחה ניגשתי באומץ לרב ונתתי לו מחמאה פרחית ואומרת כמה נהנתי מדבריו. זה היה כאילו לומר שאני מבין את המצב אבל אתה בין חברים. הוא תפס את נקודת מבטי ולהפתעתי ציין שהוא חווה החמרה רבה. גיששתי בתשובה ואמרתי להיות ענק בתורה פירושו שלעיתים קרובות צריך לסבול בגלל חטאי העם היהודי. הוא ניחם. רציתי להמשיך אבל הם כבר החלו להתפלל בחדר.

אחרי זה ראיתי שינוי בגישתו. הוא התמקד יותר ברעיונותיו שלו והקיף את עצמו באנשים דומים יותר. אף על פי כן, הרב שטיינזלץ היה אדם ייחודי ומבריק, שלעתים קרובות לא הובנה אותו בצורה לא נכונה. הייתי ברשימת התפוצה שלו והתחלתי לקבל הזמנות לארוחות ערב התרמה משוכללות שהתקיימו באולמות אירועים מקושטים. הם הציגו שיחה בין הרב לבין אינטעלעקטואַל אחר בולט. רציתי מאוד להשתתף ולתרום למטרה, אבל חייתי קיום שולי. ביטלתי את כרטיס האשראי שלי כי מעולם לא השתמשתי בו, אז הכנסתי 50 שקל במעטפה ושלחתי אותו. למרבה המזל שלי קיבלתי תשובה עם קבלה בתוכה. קיבלתי הפעם שיקולים נוספים עם מחיר מוזל לסטודנטים. זה עדיין היה יותר ממה שיכולתי להרשות לעצמי אז שלחתי תרומה נוספת וקיבלתי קבלה נוספת. שמתי לב לבול הדואר ושקלתי את זמנה של המזכירה. זה לא עוזר לשום דבר שחשבתי ולעזוב את זה.

צפיתי בראיון וידאו נוסף של הרב שטיינזלץ. הוא אמר שהוא ראה כל כך הרבה תינוקות יהודים יפים שהופכים מכוערים והוא לא הצליח להבין את זה. בעיניי זו לא הייתה תעלומה. כשעברתי לגאולה מה שמצאתי אנשים שאוהבים את הגמרא ולמדו אותה כל הזמן. רבניהם היו גיבוריהם. מטרתם הייתה לשמור על ההלכה היהודית ברמה הגבוהה ביותר ללא קשר לקשיים. הבעיה הייתה שהם ניסו לפתור את קשייה ואת קשיי ההיסטוריה היהודית בכך שהם התפתלו באופן אישי וזה נראה בפניהם. העולם החילוני דומה. במאה שערים יש להם מניעים אצילים. בעולם החילוני המניעים נמוכים.

רעיון זה היה קצת מתחת לפני השטח בנפשו של הרב שטיינזלץ. אעפ"כ הוא יכול היה לתפוס את זה. הוא אהב את העם היהודי כך שזה יטריף אותו. הפיתרון שלו היה לפתוח ספרים שהיו סגורים במשך מאות שנים אפילו במחיר אישי גבוה. הוא היה משוגע, אבל זו הייתה טירוף הנזיפה בכי תבאו (דברים כח לד), "וְהָיִיתָ, מְשֻׁגָּע, מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ, אֲשֶׁר תִּרְאֶה". הוא לא היה היחיד שכזה. בסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב מהז' בעטלירס הקבצן העיוור קובע את הקצב באומרו שאני בכלל לא עיוור. למעשה יש לי ראייה טובה מאוד. אבל אני רואה מה חשוב ולא טיפשות שכולם רואים. ואני מברך אותך שאתם תהיו כמוני.

אז למה כתבתי את זה ושלחתי לאתר שטיינזלץ מכל המקומות. זה כאילו אני חייב להתבטא או שגם אני אשתגע. נקודת מבט עליזה יותר היא שאנשים אלה רואים דברים כמוני, פרט לכך שהתברכתי בתובנה להביא את הרגשות המטושטשים הללו למילים. מעולם לא הצלחתי להתקרב באמת לרב שטיינזלץ. התבוננתי בו ממרום ההר אבל יכולתי רק לאהוב טהור ופשוט מרחוק.