חלק ניכר ממסכת ראש השנה עוסק בתיקון לוח השנה היהודי, וחלק מרכזי בכך הוא קביעת תחילת החודש. התורה מגדירה את הירח החדש כראשיתה של החודש היהודי (ראה שמות יב ב). המשנה מודגש מאוד את החשיבות של ראיית הירח החדש. הירח החדש מתרחש כאשר הוא חוצה את הקו שבין כדור הארץ לשמש. כתוצאה מכך יהיה לילה נטול ירח. הוספה לקשיים, בסוף חודש הירח ובתחילתו, הירח צר, נמוך ושוקע מתחת לאופק בזמן קצר.
ראייה יכולה להיות קשה ואם זו השיטה בה משתמשים לפעמים יהיה ספק אם יש לחודש 29 או שלושים יום. אף על פי כן, עד זמן מה לאחר חורבן בית שני, רואים את הירח החדש נחשב לחלק מהותי בקביעת תחילת החודש החדש. תוצאה אחת של גישה זו היא שראש השנה נמשך יומיים למרות שהחומש מציין רק אחד. אולם היום הראשון נחשב ליום הראשוני ולכן הוא חמור יותר מהיום השני שיש בו קלות הלכתיות קטנות. זאת על אף שיש ספק באיזה יום הוא באמת ראשית השנה החדשה. דומה לכך הוא יום טוב שני של גלויות. שוב היום השני יש בו מעט הקלות. יום כיפור, מכיוון שהוא צום נמשך רק יום אחד.
בכל המקרים המציאות האסטרונומית, תהיה אשר תהיה, אינה נחשבת לחשיבות עליונה, ואף איננה ההצהרה המשפטית שהועלתה בבית המקדש. גורמים חברתיים ממלאים גם תפקיד, כמו גם נימוקים שההיגיון שלהם עלול להיות חמקמק או פגום בפועל. באופן מוזר, התנועה הרפורמית אומרת שרק יש להקפיד על יום אחד של יום טוב בכל המקומות. אולי בדרך כלשהי זה כפרה על הנשמות הדומות דעות שלפני שנים בגלל שובבותן סייעו לגרום למצב הנוכחי. גם ככה זה לא המוטיבציה המודעת שלהם.
התלמוד אומר כי משך הזמן שלוקח לירח מסלול כדור הארץ. הוא מדגיש את השעה המחושבת המדויקת של מוֹלָד הירח החדש ועל סמכו באיזה יום הסהר הראשון יהיה גלוי. ידיעה זו עתיקה בהרבה ואף ניתן להזכיר אותה בספר רזיאל, המיוחס לאדם הראשון.
הפצת מידע זה הייתה איטית. רומא הקדומה השתמשה בלוח שנה בן עשרה חודשים, בן 300 יום, וחודשי החורף התעלמו ממנו. יוליוס קיסר, בן זמנו של הלל הזקן, הציג לוח שנה שהיה מדויק במשך מאות שנים. עד 1582 ברור שזה לא היה מיושר לעונות השנה ולכן האפיפיור גרגורי ביצע את ההתאמות הנדרשות. אף על פי כן מכון התקנים והטכנולוגיה של ארצות הברית מעת לעת מכניס שברים של שניות מעוברות, המבוססים על תצפית, על מנת לשמור על מערכות ניווט GPS נכונות. הערבים עדיין משתמשים בלוח ירחי המבוסס על תצפית. התוצאה היא חוסר וודאות כאשר חודשים מתחילים ונגמרים ואי עקביות בין מדינות המבוססות על קו אורך מזרח-מזרח.
שתי המשניות האחרונות בפרק השני בראש השנה מציגות את הזמן בו האומה יכלה להעריך את הסוגיות סביב קביעת לוח השנה, בניגוד לכך שזה נושא אזוטרי בקרב חוקרים. מדהים עד כמה הסיפור הזה דומה לוויכוחים בקרב אסטרונומים כיום. הסיפור הבסיסי הוא שרבן גמליאל, שהיה ראש הסנהדרין, הסתמך אך ורק על חישוב. כל ראיה שתמכה בחישובו תתקבל גם אם זה היה טיפשי. הוא נתקל בבעיה חמורה כאשר היה גם ויכוח על נכונות החישוב שלו. מסקנת המשנה היא שיש לסנהדרין יש הכוח לתקן את תחילת החודש החדש לא רק אם הוא אינו עולה בקנה אחד עם המציאות האסטרונומית, אלא שהעדות הנוגעת לתצפיתו מוטעית גם כן.
תגובתו של רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס נראית קיצונית יותר. הוא אומר, "אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו", (מש' ר"ה ב ט). המשמעות היא שיש שגיאות בהלכה שחוזרות לתקופת המקרא. יש הדים לכך במבוא של הרב משה פיינשטיין לספרו הגדול ביותר "אגרות משה". בעיקרון הוא אמר שהוא לא בטוח שההלכה בשמיים כמו הפסק שלו כאן בעולם התחתון. היא הדרך שבה הוא החליט על זה כאן על פני האדמה אפשר שהמידע שלו חסר. עם זאת, על סמך המידע שיש לו, זו ההחלטה.
הלוח היהודי באמת מִצטַיֵן. זה משלב בהצלחה את חודש הירח עם העונות. יש הפסד קטן בדיוק אך לא מספיק להיות משמעותי. אמנם ימי המעבר וחודשי הקפיצות דורשים תשומת לב מסוימת, אך הוא יציב ופשוט דיו בכדי להיות שימושי. לבסוף זה עושה חשבון את צרכי הקהילה. לא ראיתי לוח שנה אחר שיש בו מעלות אלה.
מוטל עליו הרעיון שהיום מתחיל לצאת הכוכבים. כתוצאה מכך הזמנות לאירועים שנערכו בערב כמו חתונות ובר מצווה כוללות לרוב את התאריך הנוצרי כדי למנוע בלבול אפילו במאה שערים. אנשים אומרים לי שזה בגלל שהחומש אומר, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", (בראשית א ה).
להפך, נשמע לי כאילו היום מתחיל בבוקר, וזה קורה שאנשים קמים. זה גם נותן לי הסבר לפסוקים בחומש שאומרים באופן עקבי שיום כיפור הוא בתשעה בתשרי ופסח הוא בארבעה עשר בניסן. אלי זה נשמע שהחגים האלה מתחילים בערב של אותם ימים. התלמוד אכן מתחיל למנות את שעות היום בחצות.
אסטרונומיה משמשת לעתים קרובות כמשל לדת, אולי מכיוון שהדקויות שלה מחקות תהליכים דתיים רבים. מעת לעת חלק מהרעיונות והשגרות שלנו, כולל רעיונות שחוזרים שנים רבות אחורה, צריך עיון. הם למעשה נעשים מעודנים ומשתנים. ככל הנראה השלמות של ההלכה היא שלמות האדם
No comments:
Post a Comment