שלושת הפרקים הראשונים של המשנה (מסכת ברכות) מפרטים את ההלכות הנוהגת לגבי קריאת שמע. זה בעצם משפט אחד הוא שאומר, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", (דברים ו ד). הרעיון הוא שקיים רק קל אחד והוא אלוקי ישראל. במחשבה היהודית מחשבים את אמירתה כהצהרה על קבלת עול שמים. במילים אחרות האדם אומר שהם מאמינים באלוקים, שהתורה היא רצונו הנגלה, והם מבקשים לחיות לפי הוראותיה.
לקראת סוף הפרק השני מציינת המשנה כי חתן פטור לומר את שמע בליל כלולותיו. ברטנורא מסבירה שאם גבר התחתן עם בתולה. בגלל הריכוז הלקוי שלו, זה לא יהיה אישור אמיתי של האמונה. לאחר מכן זה מספר את סיפורו של החכם התלמודי הגדול רבן גמליאל, ולמעשה הוא אמר קריאת שמע בליל כלולותיו. כשנשאל על ידי תלמידיו מדוע הוא לא מקיים את ההלכה הזו, הוא השיב שזה יפריע לו להתנהג כמו אחרים ולבטל את קבלת מלכות השמים על עצמו אפילו לרגע. המשנה מוסיפה ואומרת שמדובר במצב חריג וכי לרוב האנשים אין אמונתו של רבן גמליאל.
הנוהג הקבוע הוא לומר קריאת שמע פעמיים ביום, פעם אחת בבוקר ושוב בערב. כמו חלקים אחרים בתפילה זה מאוד חוזר. למשל תהילים קמד נאמר שלוש פעמים ביום כמו גם חלקים מעמידה. תפילות אחרות נאמרות פעם ביום, פעם בשבוע, או פעם בשנה. חלקם אומרים עקב אירועים נדירים ספציפיים. הפרק הראשון של פרקי אבות מביא אמרות שונות בשמותיהם של מספר חכמי התלמוד. מוסבר שאמרו דברים רבים בעלי ערך. עם זאת, אמרות אלה היו לעתים קרובות על לשונם והראו את אישיותם. למעשה מקובל שאנשים חוזרים על עצמם. הם ישוונו דברים שהם מוצאים מעניינים פעמים רבות בפרקי זמן קבועים. כמו כן הם יקראו ספרים וכתבי-עת שאומרים תמיד את אותו הדבר אם כי עם הִתגַוְנוּת קלות.
התפילות היומיות אינן קצרות. יש כמה דברים שאדם יגיד במהירות או אפילו ידלג. דברים אחרים ייאמרו בהרגשה כל יום מכיוון שהם מכים באקורד מגיב אצל אדם מסוים. לפעמים אדם לא ירגיש בנוח אם הוא לא אומר אותם. יש גם היבט של רוח לאומית המופיע בתפילה, גם אם לא כולם אומרים את זה. פחות או יותר כל בוקר וערב היהודים מצהירים זה לזה ולעולם, שיש יוצר אחד, הוא כל הזמן נותן קיום לכל הדברים, וזה אלוקי ישראל, שמוצג בחמישה חומשי תורת משה רבינו.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment