Malachi - Religious Guilt

I recently completed the second section of the Tanakh which is on the prophets. It starts with the book of Joshua and the conquest of the land of Israel. It ends with the book of Malachi, which takes place shortly after the construction of the second Temple. Much of this section is narrative history. It often focuses on the kings of Judah and Israel with particular attention to the religious state of the people. A common topic is HaKadosh Baruch Hu rebuking the nation for forsaking Him, His Torah, and their low moral state. There are also prophecies of national suffering and repentance followed by a never ending era of opulence, honor, peace, and joy.

Malachi was one of the last three prophets with the other two being Hagai and Zechariah. He was a member of the Anshei Knesset Hagedolah, the Great Assembly that met in the Holy Temple in Jerusalem at the beginning of the Second Temple period. After him there were no prophets, HaKadosh Baruch Hu stopped talking to Israel and humanity, and the result was a different world.

The book of Malachi is short, only three chapters. The tone of the book is rebuke and exasperation. Nevertheless a part of it addresses itself to the spot in the Jewish heart that is yearning for true redemption. In line with that the final chapter starts with Hashem saying that he is sending angel to clear the way for Him to come and the master that you seek will arrive at His sanctuary suddenly.

It then asks who could possibly deal with such a new world? This is because God is such a powerful detergent to clean filthy laundry and a such powerful fire to refine silver. The purification will be so great that in the end they will be able to bring offerings to Hashem in the Holy Temple, with total sincerity.

The question is who could make such a transformation, especially if it's sudden and extreme.  The idea is that Israel will recognize how horrible they've been, want to clean up their act, but wonder, is it possible to exit from this miserable situation. It's as if to say my whole life is garbage, but if You throw out all the garbage, there will be nothing left of me.

The reply is a tirade against the many heinous sins of the Jews. However buried in this litany is a complaint against those that do not fear Hashem. It's later praises those that fear Hashem and says that on the terrifying day of religious revelation they will be spared and treated kindly.

The question is, what is fear of Hashem? It would seem it's a combination of religious guilt and paranoia. The person fears that they will be exposed as a low life and that the Lord will strike them dead. It comes out that the sinner who is yearning for redemption will half welcome the birth pangs of the messiah because they are enabling him to be part of a greater tomorrow.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

מלאכי - אשמה דתית # 275

לאחרונה השלמתי את החלק השני של התנ"ך  - נביאים. זה מתחיל בספר יהושע עם כיבוש ארץ ישראל. זה נגמר עם ספר מלאכי, המתרחש זמן קצר לאחר בניית הבית השני. חלק גדול מהחלק הזה הוא היסטוריה אגדית. היא מתמקדת לעתים קרובות במלכי יהודה וישראל עם תשומת לב מיוחדת למצבו הדתי של העם. נושא שכיח הוא, הקדוש ברוך הוא הנזוף באומה על הזנחתו, על תורתו ועל מצבה המוסרי הנמוך. יש גם נבואות של סבל וחרטה של האומה ואחריו עידן לא נגמר של שפע, כבוד, שלום ושמחה.

מלאכי היה אחד משלושת הנביאים האחרונים ששני האחרים היו חגי וזכריה. הוא היה חבר של אנשי כנסת הגדולה שנפגשו בבית המקדש בירושלים בתחילת ימי בית שני. אחריו לא היו נביאים, הקדוש ברוך הוא חדל לדבר עם ישראל ועם האנושות, והתוצאה היתה עולם אחר.

ספר מלאכי קצר מאוד, רק שלושה פרקים. הטון של הספר הוא נזיפה ומורת רוח. אף על פי כן, חלק ממנו מתייחס אל המקום בלב היהודי המתגעגע לגאולה האמיתית. בקנה אחד עם זה הפרק האחרון מתחיל עם ה' אומר שהוא שולח מלאך כדי לנקות את הדרך אליו לבוא והאדון שאתה מחפש יגיע אל המקדש שלו פתאום.

ואז הוא שואל מי יכול להתמודד עם עולם חדש כזה? הסיבה לכך היא שאלוקים הוא חומר ניקוי כה חזק לנקות כביסה מלוכלכת ואש חזקה כל כך כדי לחדד כסף. הטיהור יהיה כל כך גדול, כי בסופו של דבר הם יוכלו להביא מתנות לה' בבית המקדש, עם כנות מוחלטת.

השאלה היא מי יכול לעשות שינוי צורה כזה, במיוחד אם זה פתאומי וקיצוני. הרעיון הוא שישראל תכיר עד כמה הם נוראים, ורוצים לנקות את מעשיהם, אבל תוהה, אפשר לצאת מהמצב העלוב הזה. זה כאילו להגיד שכל החיים שלי זבל, אבל אם תזרוק את כל הזבל, לא יישאר ממני כלום.

התשובה היא פולמוס כנגד חטאי היהודים הרבים. עם זאת קבור ברשימה זו היא תלונה נגד אלה שאינם יראי ה'. מאוחר יותר משבח את אלה שיש להם יראת ה', ואומר כי ביום נורא של התגלות דתית הם יהיו חסך וטיפל בחביבות.

השאלה היא, מהו פחד של ה'? נראה שזה שילוב של אשמה דתית ופחד. האדם חושש שהוא ייחשף כחרפה ושהאדון הכל יכה בו מת. יוצא מזה כי החוטא המשתוקק לגאולה יקבל בחצי את החבלי המשיח משום שהם מאפשרים לו להיות חלק ממחר גדול יותר.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

ט' באב - כלילת יופי # 274

קריאת התורה בצום תשעה באב הוא חיזוי של משה רבנו, שבעתיד ישראל יחטאו, ייענשו, ויחזורו בתשובה. הגינוי הספציפי כאן הוא עבור עבודת אלילים אמיתית. פירוש פסל אשר מיוחסת יכולות למעלה מן הטבעי ולכן סגדו אותו עם התנהגות פולחנית.

שרידים חלשים כאלה נשארים כיום בצורה של אמונות טפלות ישנות כמו רגל של ארנבת, נעל סוס, וקמעות נסתרות. עם זאת, אף אחד לא באמת מאמין בדברים האלה והם בדרך כלל צפו כמו קישוטים חמודים. לקתולים יש פסלים, חלקם גדולים מאוד ומקושטים. הם קבלו תוכחה חריפה על כך במיוחד על ידי הפוריטנים, שעברו לאמריקה הפראית כדי להתרחק ממנה. היהודים עדיין מטרידים אותם, אבל הם יגידו שהם לא מתפללים לפסל, אלא הם עוזרים להם למקד את המחשבות שלהם.

לפני המבול אנשים עשו טקס ענק על זה, כולל הקרבת אדם רבים. היום אלפים נוסעים לסטונהנג' להסתכל בזריחת השמש תקופת החורף היום, אבל הוא לא כמו שהיה בתקופת האבן. הפסלים העתיקים הענקים ביותר באבו סימבל במצרים קיימים עד היום רק כאטרקציה תיירותית; וכך גם הפסלים הענקיים של בודהה באפגניסטן, כאשר הם אינם מותקפים על ידי הטליבאן.

המילה בלשון הקודש שמשמשת משה רבנו לאלילים היא פֶּסֶל. זה אותו שורש כמו המילה "מגולף, מפוסל, או חקוקה". לתנ"ך יש הרבה גנאי על עבודה זרה, למשל גללים ועצבנות, אבל זה לא אחד מהם. הולך קדימה מן התלמוד כוונה פסל הופך לגרוע חזק. לדוגמה פְּסוֹלֶת פירושה אשפה או משהו חסר ערך. פָּסוּל גם כולל רעיונות של תיעוב וגועל. למשל מזוזה או ספר תורה שלא כתוב נכון נקרא פסול, וגם סוכה בנויה שלא כהלכה. גם הוא לשון חרם כאשר הוא מוחל על אדם או ספר.

המילה שֶׁקֶץ משמשת את הנביא יחזקאל לתיאור עבודת האלילים של היהודים מיד לפני חורבן בית הראשון. כאן עסקו בפסלים של זוחלים ובעלי חיים מתועבים. חומש גם משתמש במילה שקץ עבור דברים כמו עכברים,לטאות, וג'וקים. גם היום זה עלבון צורב. זו גם לשון של מכוער.

בין המצרים פרשת מסעי ההפטרה אומרת, "תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד," (ירמיהו ד א). הרעיון הוא שזה תיקון הכרחי. זה ילווה בדברים כמו שנאת חינם, רצח, ניאוף, והתנהגות איומה המתוארת בהפטרה של תשעה באב. הסרת תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ כנראה, מהתנהגות מוזרה ומכוערת, במיוחד אלה הקשורות לדת. לפעמים הם נקראים תעלול או משוגעים. זה נראה לחול על אשפה, תנועות וצלילים שבאמת פוגע וחסר דעת. אדרבא, ראוי ללכת לכיוון היופי, להסיר את הסיבים מן הכסף והזהב, וגם להסיר את הקנטור, "ספקו עליך כפים כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל הארץ", (איכה ב טו).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלוךן ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר

http://dyschreiber.blogspot.com

Ninth of Av - Perfect Beauty

The Torah reading for the fast of the Ninth of Av is a prediction by Moses our teacher that in the future the nation of Israel will sin, be punished, and repent. The specific condemnation here is for genuine idol worship. This means a statue to which is ascribed supernatural abilities and therefore is adored through ritual behavior.

Faint echoes of this remain today in the form of old superstitions like a rabbit’s foot, horse shoe, and occult charms. However, nobody takes these things seriously and they are typically viewed as quaint decorations. The Catholics have statues of Jesus and other saints, some of them very large and ornate. They have been severely criticized for this especially by the Puritans, who moved to the untamed America to get away from it. Jews still bother them about it, but they will reply that they're not praying to the statue, rather it simply focuses their thoughts.

In ancient times, though, people made a huge production of this stuff, complete with widespread human sacrifice. The winter solstice in Stonehenge today does attract thousands, but is nothing like it was during the stone age. The ancient towering statues in Abu Simbel in Egypt remain to this day as a tourist attraction; and so do the enormous statues of Buddha in Afghanistan, when they are not being attacked by the Taliban. Thank God humanity has progressed.

The word in lashon hakodesh used by Moshe rabenu for statue is פֶּסֶל. It shares the same root as the word “carved, sculptured, or engraved”. The Tanakh has many pejoratives for idolatry, for example dung and aggravation, but this is not one of them. Going forward from the Talmud pessel becomes a strong pejorative. The word פְּסוֹלֶת means trash or something worthless. פָּסוּל means invalid but includes ideas of loathing and disgust. For example an improperly written mezuzah or sefer Torah is called pasul, and so is an improperly built sukkah. It can also imply excommunication when it is applied to a person or a book.

The term שֶׁקֶץ is used by the prophet Ezekiel to describe the idolatry of the Jews immediately before the destruction of the first temple. Here they were worshipping statues of vile reptiles and animals. The Chumash also uses the word shekets for things like rodents and cockroaches. Even today it is a stinging insult. It also has connotations of the word ugly.

In one of the haftorahs between the 17th of Tammuz and the 9th of Av, the Jews are exhorted to remove their abominations (שִׁקּוּצֶיךָ) from presence of God and not to waver (see Jeremiah 4:1). The idea is that this is a necessary rectification. It would go along with things like gratuitous hatred, murder, adultery, and the venal behavior described in the haftarah for tisha b’av. Removing the shikutsim would seem to apply to ugly strange behavior, especially the ones related to religion. At times they are called antics or mishagasim. It would seem to apply to litter, movements, and sounds that really are offensive and mindless. On the contrary it is proper to go in the direction of beauty, to remove the dross from the silver and gold, and to remove the disgrace ask it says, “Everybody who goes down the road claps for you, hisses, shakes their head, and asks about the end product of Jerusalem, Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?" (Lamentations 2:15).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

מטות \ מסעי - איך הגעתי לכאן? # 273

פרשת מסעי מפרטת את מחנות בני ישראל מיציאת מצרים עד שהגיעו לגבול הארץ המובטחת. הרישום הוא ארוך עם 42 מקומות עם 46 פסוקים. בכמה מקומות היו שמות שהיו ידועים באותה עת. אחרים קיבלו את שמם על ידי ישראל. כמה תיאורים של המקום. לדוגמה הר שפר פירושו פשוט הר יופי, ואת יונתן תרגום אומר שזה היה הר עם פירות יפים. אחרים מזכירים איזה אירוע. לדוגמה קברת התאוה פשוטו כמשמעו "קברי השתוקקות" ונזכר איך אלוקים הרג את האנשים עם גרגרנות שאינה יודעת שובע. חלק מהמקומות נזכרו קודם לכן בחומש. אחרים מוזכרים רק כאן. צורת הפסוקים היא שהם עזבו מקום מסוים וחנו במקום מסוים, ובכך הזכירו כל מקום פעמיים.

פירוש רש"י: אלה מסעי. "לָמָּה נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ? לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל מָקוֹם, שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלַם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תֹאמַר שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה". אחרי זה רש" י מביא ראיה שרוב הזמן ישראל היה במקום אחד. רש"י ממשיך, "וְרַבִּי תַנְחוּמָא דָרַשׁ בּוֹ דְּרָשָׁה אַחֶרֶת: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְנוֹ חוֹלֶה וְהוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק לְרַפֹּאתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה כָל הַמַּסָּעוֹת, אָמַר לוֹ, כָּאן יָשַׁנְנוּ, כָּאן הוֹקַרְנוּ, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ אֶת רֹאשְׁךָ וְכוּ'", עכ"ל.

והרמב"ן כתב טעם בזכירת המסעים האלה ואמר כי כל הנסים והאותות שנעשו להם היו אמיתיות לעיני רואיהם אבל לדורות הבאים יכזיבם השומע ועמידת ישראל במדבר מ' שנה בלא מקום זרע ומציאות המן בכל יום אינם דברים טבעיים לבני אדם ואולי יחשוב האדם כי עמידתם במדבר הזה היה מקום קרוב מן היישוב מקום שבני אדם שוכנים שם או מקומות שיש שם חריש וקציר ומעיינות מים ועל כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה וחזק האותות כולם בזכרון המסעות כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם מ' שנה:

ברטנורא על התורה: שישראל היו חולים במצרים ושטופים בע"ז ועבירות רבות והוליכן הקב"ה להר סיני ולמדבר לרפאתן מהעבירות הללו וללמדן תורה. כיון שהיו חוזרין כלומר כיון שהיו קרובים ליכנס לארץ ולשוב למעלת אבותם אברהם יצחק ויעקב, שהיתה השכינה נגלית עליהם תדיר, התחיל הכתוב' מונה כל המסעות כלומר כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך. כך בפרשה זו מזכיר ראשי פרקים במקומות ידועים מעבירות שעשו שם ונסים שנעשו להם, כגון ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם ובהר ההר וימת אהרן שם שהם כעין רמזים:

יש ללמוד כמה לקחים מהפרשה הזאת. כאשר אדם בדרכו לישראל, כדאי לשקול את המקום שיצא ואת המקום שבו הוא נמצא. זו הסיבה לטופס הכפול בפסוקים. זה גם עצה טובה לחיים בכלל. בנוסף, כדאי לזכור את הטעויות והנסים שהביאו אותנו לכל נקודה נתונה. הזיכרונות שלנו בזמנים הם מרמה ושחתני ולכן כדאי להקליט את המסעות שלנו בכתב. אם יש לאדם ערכים, הוא יכול לומר, בכל מצב, תמיד עשיתי את ההחלטות הטובות ביותר שיכולתי, וכאן הוא הביא אותי. לכן גם זה לטובה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Mattoth-Massey - How Did I Get Here?

Parshas Massey lists the stops of the children of Israel from the time of the exodus from Egypt until they arrived to the border of the Promised Land. The listing is lengthy with the 42 places they camped covering 46 verses. Some of the places had names that were generally known at the time. Others were given their name by Israel. Some seem to be descriptions of the place. For example Har Shefer (הר שפר) literally means Mount Beauty and the Targum Yonathan says it was a mountain with beautiful fruit. Others recall an incident. For example Kivrot HaTaavah (קברת התאוה) literally “graves of craving” recalls how God killed the people with insatiable gluttony. Some of the places were previously mentioned. Others are only mentioned here. The form of the verses is that they left a particular place and camped at a particular place, thereby mentioning each place twice.

Rashi asks, why were these journeys recorded, and gives two explanations.  The first is to show the kindness of Hashem by proving that the people were not constantly moving with no rest. Rather most of the time they resided in one place. The second he says is analogous to a king whose son became sick, so he took him to a far away place to have him healed. On the way back, the father began citing all the stages of their journey, saying to him, “This is where we slept, here we were cold, here you had a headache etc.”

The Ramban gives a different reason. He explains that the generation that experienced these signs and wonders knew they were true. However later generations would deny them and change the story so they could claim it was all natural phenomenon Therefore the Chumash was lengthy so as to emphasize that it they really happened.

The Bartenura explains that while Israel was in Egypt, they were sick and steeped in idolatry and sin. The holy One blessed be He brought them into the desert and Mount Sinai to heal them and teach them Torah. This was because they were entering the holy land and they should be on the level of Abraham, Isaac, and Jacob, who constantly had the divine presence before them. Therefore it mentions all of their travels to get there, including the miracles and the missteps. The names of the places sometimes are chapter headings and hints.

There is to learn a number of lessons from this parsha. When a person is on his way to Israel, it is useful to to consider the place that was left and the place where one is. This is the reason for the double form in the verses. It is also good advice for life in general. In addition it is helpful to remember the mistakes and miracles that brought us to any given point. Our memories can be deceitful and self serving therefore it is useful to record our journeys in writing. If a person is ethical he can say, no matter what the situation, I always made the best decisions I could and this is where it brought me. Therefore it must be good.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Pinchas - Where Will You Spend Eternity?

In parshas Pinchas HaKadosh Baruch Hu tells Moshe rabenu to go to the mountaintop to take a look at the land of Israel. This is because his death is imminent and he will not enter the holy land because of his sin when he struck the rock at Mey Meribhah. A precursor to this is the request of the daughters of Tzelafchad to receive a portion of the land of Israel as an inheritance. The idea is that the land of Israel is dear to the new generation and they certainly will accept it.

Moshe is not dying because he failed to talk to the rock. Rather it is because at the age of 120 the time has arrived for him to depart from this world. The holy land is very important to him, especially that the people of Israel should accept it. Therefore an assurance about this and a last look is a comfort.

To describe death the Chumash uses the idiom, “you will be gathered to your people”. The Hebrew word is אסף and here it means join. So to speak Moshe will be joining his people. The same language is used with Aaron, the patriarchs, and Ishmael. Curiously with Yosef, it simply says he died (וימת). Concerning the kings of Judah, it often says that they slept or laid (שכב) with their fathers. These are often reckoned as references to a life after death. The most explicit is the prophet Samuel when he is conjured up by King Saul. The first thing Shmuel does is ask, why did you wake me up, as if he had been sleeping. The Gemara describes sleep as one sixtieth of death.

The Chumash uses the word שְׁאוֹל as a horrible place for the wicked after death. Concerning the righteous it seems that they will be resurrected to everlasting life in the Garden of Eden. A description of this is given in Isaiah 11. It is mainly a prophecy of the coming of the messiah and the world of his domain. Concerning nature it states, “The wolf shall dwell with the lamb, The leopard lie down with the kid; The calf, the beast of prey, and the fatling together, With a little boy to herd them. The cow and the bear shall graze, Their young shall lie down together; And the lion, like the ox, shall eat straw. A babe shall play Over a viper’s hole, And an infant pass his hand Over an adder’s den”, (Isaiah 11:6-8).

These verses are the source of considerable debate. The rationalists say this is an allegory meaning the malevolent who are like these animals will change their ways for the good. In line with this is the idea that the only difference between this world and the days of the messiah is that Israel will no longer be dominated by the nations. Concerning the after life, it will be totally unlike this world. There will be no food, drink, or sex, rather the righteous will sit with their crowns and take pleasure from the radiance of the divine presence.

The other side says that these verses should be taken literally. The nature of the world will be different. Not only will vicious animals be friendly but man will be immortal with eternal youth. And in fact it was like this before the sin of Adam the first man. Nature is the way it is today in order to fulfill humanity's request to know good and evil.

Pirke Avos 6:9 says that when a person wakes up in the world to come their conversation will be the Torah and mitzvahs they acquired in this world. A person's violations and nonsense have no relevance to a righteous meaningful world. The point is that people should make good use of their days and their abilities. Of particular importance is the values accepted by means of the free will. The result is that the saintly will have a large portion in the next world. However those that did little, at least they will have something. The wicked will be burnt to dust.

But what will the next world be like? It seems to me that it will be  composed of the good people, things, and ideas that we love. It will include parents, grandparents, family, and the friends we acquired. The environment will be dictated by the values we cherish. In addition HaKadosh Baruch Hu will give us generous recompense for the service we rendered to Him in this world.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

פנחס - מהו החלק שלך בעולם הבא? # 272

בפרשת פנחס הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו לעלות להר להביט על ארץ ישראל. זאת משום מותו שמתקרב והוא לא יכנס לארץ הקדושה בגלל חטאו כאשר הוא הכה את הסלע במי מריבה. את הידיעה על כך הוא מקבל בבקשת בנות צלפחד לקבל חלק מארץ ישראל כנחלה. הרעיון הוא שארץ ישראל יקרה לדור החדש והם בוודאי יקבלו אותה.

משה לא מת כי הוא לא דיבר עם הסלע. ארץ הקודש חשובה לו מאוד, במיוחד שעם ישראל יקבל אותה. לכן הבטחה על זה ועל המראה האחרון הוא נחמה.

כדי לתאר את המוות חומש משתמשת את השפה, "ונאספת אל עמיך". אסף פירושו להתחבר. כביוכל משה יתחבר לחברתו. אותו לשון עם אהרון, האבות, וישמעאל. מוזר עם יוסף, זה רק אומר "וימת". על מלכי יהודה, אומר לעתים קרובות וישכב עם אבותיו. אלה רמזים לחיים לאחר המוות. המפורש ביותר הוא שמואל הנביא כאשר שאול המלך עלה אותו. הדבר הראשון ששמואל שואל, למה הערת אותי, כאילו ישן. הגמרא אומר שינה כאחד משישים של מוות.

החומש משתמש במילה שְׁאוֹל כמקום נורא לרשעים לאחר המוות. לגבי הצדיקים נראה שהם יחזרו לחיים הנצחיים בגן עדן. יש תיאור לזה בישעיהו יא ו ח. זהו בעיקר נבואה של ביאת המשיח ואת עולמו. על הטבע נאמר, "וגר זאב עם־כבש ונמר עם־גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם".

פסוקים אלה הם המקור לדיון רב. הרציונליסטים אומרים שזהו משל שמשמעותו המרושעת הדומה לבעלי החיים האלה תשנה את דרכם לטובה. עולה בקנה אחד עם הרעיון שההבדל היחידי בין העולם הזה לבין ימי המשיח הוא שישראל לא תשלוט עוד על ידי אומות העולם. לגבי החיים שלאחר המוות, זה יהיה שונה לחלוטין מהעולם הזה. לא יהיה מזון ומשקה, אלא הצדיקים יושבים עם הכתרים על הראשיהם וליהנות מזיו השכינה.

הצד השני אומר כי פסוקים אלה פשוטו כמשמעו. טבעו של בעולם הבא לא יהיה כמו היום. לא רק חיות אכזריות להיות ידידותי אבל האדם יהיה בן אלמוות עם נצח הנעורים. ולמעשה זה היה ככה לפני חטא אדם הראשון. הטבע הוא כפי שהוא היום כדי לקים את בקשת האנושות לדעת טוב ורע.

משנה אבות ו ט אומר כאשר אדם מתעורר בעולם הבא שיחתם תהיה תורה ומצוות שהם רכשו בעולם הזה. הפשע ושטויות אינן מועילות לעולם בעל משמעות אמיתית. הנקודה היא שאנשים צריכים לנצל את ימיהם ואת היכולות שלהם. חשיבות מיוחדת היא הערכים המקובלים בבחירה חופשית. התוצאה היא כי יהיה לצדיק חלק גדול בעולם הבא. אבל אלה שעשו מעט, לפחות יהיה להם משהו. הרשעים יהיו שרופים לאבק.

אבל מה יהיה העולם הבא? נראה לי שזה יהיה מורכב של אנשים, דברים, רעיונות הטובים שאנחנו אוהבים. הוא יכלול הורים, סבים, בני משפחה וחברים שקנינו. הסביבה תהיה מוכתבת על ידי הערכים שאנו מוקירים. בנוסף הקדוש ברוך הוא ייתן לנו תמורה נדיבה על השירות שאנו שניתנו לו בעולם הזה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com