פרשת בהעלותך נפתחת עם הציווי של הקדוש ברוך הוא לאהרון הכהן הגדול, כיצד להדליק את המנורה בבית המקדש. זהו הוראה פשוטה להדליק שבעה נרות. התורה מציינת כי אהרון ביצע את המשימה בנאמנות וכן שזה היה מנורה יפה שנבנתה כראוי על פי ההוראות שניתנו למשה רבינו כאשר הוא היה על הר סיני.
פירוש רש" י (במדבר ח א): בהעלותך. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת (עי' תנחומא).
הדלקת הנרות הוא כמשל מקראית לחינוך. הרעיון כאן הוא, אע"פ שזה כבוד גדול להקריב קרבנות לשם חנוכת המקדש אפילו הכי להראות דרכי השם זה כבוד יותר גדול. באמת היסוד של הבית מקדש הוא - איך לחיות כראוי בעלמא די ברא כרעותה.
יש רש"י דומה (שמות כא א) לגבי המשפטים שבתורה המפורטים מיד לאחר מתן עשר הדברות. זה אומר: אשר תשים לפניהם: אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם.
מיכה ד א ז דנה בידע של תורה וקשריה לשלום וברכה. כפי שהוא אומר: והיה באחרית הימים יהיה הר בית השם נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים. והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר השם ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלם. ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי השם צבאות דבר. כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו נלך בשם השם אלקינו לעולם ועד. ביום ההוא נאם השם אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי. ושמתי את הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך השם עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם.
המשנה האחרונה בתלמוד, עוקצין ג יב, דנה בתגמולי השלום לעם ישראל. כפי שהוא אומר: אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש ואוצרתיהם אמלא".אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט) "השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום".
הנקודה של כל זה היא שאע"פ לכבד הבית המקדש זה משהו גדול ביותר, לימוד והוראת התורה הוא הרבה יותר גדול. האמת היא שהאנושות אפילו לא התחילה לחיות. אנחנו חיים בימי הפרהיסטוריה. בני אדם יתחילו לחיות כאשר היהודים למדו ושמרו את התורה כל כך טוב שהם יכולים ללמד אותה לכל העולם. אז יהיו שבעים גויים תלויים בכנף של כל יהודי ואומרים תלמד אותנו את הדרכים של אלוקי יעקב, כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלם. הדבר הראשון שהם ילמדו הוא כי אין צורך שהם יהרגו אחד את השני כאשר יש מחלוקת. במקום זאת הם יכולים להסביר את הקושי לרבנים הקדושים בירושלים והם יגידו איך להתמודד עם המצב בשלום. הדבר השני ללמוד הוא שיש עולמות רבים של עונג שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין היום.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment