VaYechi - Difficult Truths

In parshas VaYechi Yaakov avinu knows that he will die shortly. He demands that Yosef promise not to bury him in Egypt, rather he is to bury him in the family graveyard in the Double (מכפלה-Machpelah) cave. To add emphasis he has him swear by his crotch. The idea is that burying his father in Egypt is effectively castrating him by destroying his descendants.

The oath is directed against Pharaoh because Yaakov believes that if buried in Egypt he will be added to their pantheon of deities. This would be a high honor in what was the world’s most advanced society and spurning it would be a great violation of their norms. He anticipates that Pharaoh will not be happy about, his decision. However, he also knows that because Yosef actually swore a formal oath, he will try very hard to keep it. As a result, when the time comes, after a lengthy period of formal mourning, Pharaoh goes along with this deal.

Again violating traditional procedures, Yaakov gives Menashe and Efraim the status of full fledged tribes in what is emerging as his nation. This means that Yosef will have two votes national councils. Two of his sons, Shimon and Levy, are to be scattered, therefore they will have none. Exaggerating this Efraim, the younger, will be placed ahead in the roll call before his older brother, Menashe. 

If anyone was to receive a double portion, it would be expected to be Reuven, who is the oldest, but his tribe will have one vote like the other tribes. It would also be expected that this would be the royal tribe. Instead it is Yehuda, whose camp will travel first and be first among the groups carrying Jacob's coffin in the funeral procession.

Jacob knew exactly what he was doing. He saw correctly that popular etiquette was a useful device for arriving at the correct decision, but it was not infallible and at times needed adjustment. The destiny of Israel and even the position of his large extended family was greater than that of Egypt. Yosef had the intelligence and perception to clearly understand this but the other children not so much. He could lose everything by being deified in Egypt while being buried with Abraham and Isaac made the point.

Likewise Yosef’s towering excellence in wisdom and righteousness would greatly benefit the nation as such his voice should be strengthened. Shimon and Levi’s predisposition to the sword would cause much pain and suffering so it was appropriate to freeze them out of discussions of the great issues. Efraim was more able than Menashe, therefore he should be heard first.

To say things like this timing can be very important. One of the unique times is when a person is about to depart from this world. In Deuteronomy 1:3 as Rashi explains we learn this, “From Jacob, who rebuked his sons only a short while before his death. He said, “Reuben, my son, I will tell you why I have not reproved you during all these years. It was so you would not leave me and join my brother, Esau. And for four reasons, one should not reprimand a person except shortly before one’s death: So that one should not rebuke and again have to rebuke him, so as not to cause his friend to feel ashamed when he sees him; [so that he will not bare a grudge against him, and so that he will depart from him in peace as rebuke brings peace]”.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ויחי - אמת קשה #248

בפרשת ויחי יעקב אבינו יודע שהוא ימות בקרוב. הוא דורש מיוסף להבטיח שלא לקבור אותו במצרים, אלא לקבור אותו בבית הקברות המשפחתי במערת המכפלה. כדי להוסיף תוקף הוא משביע אותו.

השבועה מכוונת נגד פרעה כי יעקב מאמין שאם קבור במצרים הוא יתווסף לאליל. זה יהיה כבוד גדול בחברה המתקדמת ביותר בעולם, והדוחה זאת תהיה הפרה גדולה של מנהגיהם. הוא צופה שפרעה לא ישמח, החלטתו. עם זאת, הוא גם יודע כי בגלל יוסף נשבע שבועה משפטית, הוא ינסה מאוד לשמור את זה. כתוצאה מכך, כאשר מגיע הזמן, לאחר תקופה ארוכה של אבל רשמי, פרעה מקבל את ההסכם הזה.

שוב מפר את ההליכים המסורתיים, יעקב נותן למנשה ולאפרים מעמד של שבטים מלאים במה שמתגלה כאומה שלו. משמעות הדבר היא כי יוסף יהיו שני קולות המועצות הלאומיות. שניים מבניו, שמעון ולוי, יפוזרו, ולכן לא יהיו להם קולות. הגזמה זו אפרים, הצעיר, יונח במסדר לפני אחיו הגדול, מנשה.

אם מישהו היה מקבל מנה כפולה, זה היה ראוי להיות ראובן, שהוא הבכור, אבל השבט שלו יקבל קול אחד כמו שבטים אחרים. היה גם צפוי כי זה יהיה שבט המלכותי. במקום זאת, יהודה, שמחנהו ייסע ראשון ויהיה הראשון מבין הקבוצות שהובילו את ארון המתים של יעקב בתהלוכת הלוויה.

יעקב ידע בדיוק מה הוא עושה. הוא ראה נכון כי כללי ההתנהגות העממיים הם אמצעי שימושי להגיע להחלטה הנכונה, אך לא היה זה בלתי-נכון ולעתים אף צורך בהתאמות. גורלה של ישראל ואפילו מעמד משפחתו הגדולה היה גדול ממצרים. יוסף היה המודיעין והתפיסה כדי להבין בבירור אבל הילדים האחרים לא כל כך. הוא יכול לאבד הכול על ידי היותו אלוהים במצרים אבל קבורתו עם אברהם ויצחק עשה את הנקודה.

כמו כן מצוינותו הגבוהה של יוסף בחוכמה ובצדקתה תועיל מאוד לאומה ולכן יש לחזק את קולו. הנטייה של שמעון ולוי לחרב היתה גורמת לכאב ולסבל רב, ולכן ראוי היה להוציא אותם מן הדיונים בסוגיות הגדולות. אפרים היה יותר מסוגל ממנשה, ולכן הוא צריך לשמוע קודם.

להגיד דברים כמו אלו, הזמן חשוב מאוד. אחד הזמנים המיוחדים הוא בשעה אדם עומד לעזוב את העולם הזה. בספר דברים א ג רש"י מסביר לנו נלמוד, "שֶׁלֹּא הוֹכִיחָן אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה; מִמִּי לָמַד? מִיַּעֲקֹב, שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו אֶלָּא סָמוּךְ לַמִיתָה, אָמַר, רְאוּבֵן בְּנִי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ מִפְּנֵי מַה לֹּא הוֹכַחְתִּיךָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַנִּיחֵנִי וְתֵלֵךְ וְתִדְבַּק בְּעֵשָׂו אָחִי; וּמִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵין מוֹכִיחִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא סָמוּךְ לַמִיתָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא חֲבֵרוֹ רוֹאֵהוּ וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ, כּוּ' [כך שהוא לא יחשוף טינה נגדו, כדי שהוא יעזוב ממנו בשלום כמו תוכחה מביא שלום] כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ויגש # 247 - בטחון בצדיקים

בפרשת ויגש מוצג מלוא כוחו של הצדיק. יוסף הוא השליט המוחלט על משפחתו ועל מצרים. כאשר יהודה מציע להיות עבד במצרים כוחו הגופני של יוסף מוצג. כאשר האחים מספרים בשמחה על כוחו ויוקרתו של יוסף, כוחו המוסרי מוצג. כאשר המצרים מוכרים את עצמם להיות עובדי פרעה, כוחו הפיסי של יוסף מוצג. כאשר הם מודים בכך שהוא הציל את חייהם ורוצה למצוא חן בעיניו, כוחו המוסרי של יוסף מוצג. יוסף מכבד את הכבוד של הכהנים על ידי שהוא לא לאלץ אותם להיות עובדים לפרעה. עם זאת, הכוח היחיד גדול ממנו הוא כס המלוכה של פרעה. זה גם מרמז כי הכוח היחיד בכל הארץ גדול ממנו הוא כס המלכות הקדוש ברוך הוא.

הכוח האמיתי של יוסף הוא היכולת לתפוס את רצון ה' ואת הרצון שלו להגשים את זה. זה נוטה לראות דרך החלומות בסיפור שלו. הוא רואה בנכון בחלומות של כבשים וכוכבים השתחוו לו שהוא מונה לראש המשפחה ומנסה לקיים את זה. במהלך הרעב, כאשר האחים למעשה משתחוים לו, הוא מגיב על ידי כפייה להם לקבל את מנהיגותו. הוא היה יכול לשלוח אותם או לתת להם למות, אבל זה היה נגד רצון המקום.

כוח נוסף נראה עם החלומות של מלצר היין והאופה. החלום של שר המשקה הוא של אדם חי, שאוהב את עבודתו בעולם הזה, בכך שהוא רואה צמח גדל, ומניח כוס יין ביד פרעה. האופה רואה את עבודתו כמטען כבד על ראשו. החזון של הציפורים אוכלים את העוגות שלו מציין שהוא מת מבחינה רוחנית, למרות שהוא מסתובב פיזית. המלצר הוא כמו מת כי הוא יושב בכלא. באמצעות הפרשנות של החלומות, יש ליוסף הכוח להעביר את כוח החיים השיורי של האופה למלצר. הוא עושה זאת, המלצר מוחזר לתפקידו והאופה נהרג.

בחלומו של פרעה, יוסף מקבל כוח רב. הוא משתמש בו כדי להציל את חייהם של אלה שעושים את רצונו ולתת לאלה שלא למות מרעב. עם זאת, זה יותר מזה. דברים טובים קוראים לשר המשקה ופרעה עושים כי הם אוהבים את יוסף ובטוח בו בגלל הוא איש אלוקים. האחים גם רואים שהוא איש אלוקים אבל הם דוחים אותו בגלל זה. לכן הם נתקלים בקשיים כי הם לא מבינים, בוטחים, ואוהבים בו. עם זאת הם בסופו של דבר לעשות תשובה.

הלקח של הסיפור של יוסף הוא כאשר אדם ברור שהוא חכם וצדיק, צריך לאהוב אותו ולבטוח עליו, למרות שלפעמים הוא נראה קשה ומוזר. אפילו לאדם רחוק מאוד מן האמונה, אמון בצדיקים יביא שפע ברכות.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaYigash - Trusting the Righteous

In parshas Vayigash the full power of the righteous is displayed. Yosef is put in absolute control over his family and over Egypt. When Yehuda offers to be a slave in Egypt the physical power of Yosef is displayed. When the brothers cheerfully report Yosef’s power and prestige, his moral power is displayed. When the Egyptians sell themselves to be servants of Pharaoh, Yosef’s physical power is displayed. When they acknowledge that he saved their lives and wish to find favor in his eyes, the moral power of Yosef is displayed. Yosef respects the honor of the priests by not forcing them to be servants to Pharaoh. Even so the only power greater than him is the throne of Pharaoh. This also hints that the only power on Earth greater than him  is the throne of the holy One, blessed be He.

The real power of Yosef is his ability to perceive the will of Hashem and his desire to fulfill it. This tends to be seen through the role of dreams in his story. He correctly sees in the dreams of sheaves and stars bowing to him that he has been appointed leader of the family and tries to live up to it. During the famine, when the brothers actually bow down to him, he responds by coercing them to accept his leadership. He could have simply sent them away or let them starve, but this would have been contrary to the will of G-d.

Another aspect is seen with the dreams of the wine steward and the baker. The dream of the wine waiter is that of a living man, who loves his work in this world, in that he sees a growing plant and places a cup of wine in the hand of Pharaoh. The baker sees his job as a heavy load on his head. The vision of the birds eating his cakes indicates that he is spiritually dead, even though he is physically walking around. The waiter is also kind of dead in that he is sitting in jail. Through the interpretation of dreams,Yosef has the power to transfer the residual life force of the baker to the waiter. He does so and the waiter is restored to his position and the baker is killed.

In the dream of Pharaoh, Yosef is given great power. He uses it to save the lives of those that do his will and let those that do not die of starvation. However it is more than this. The wine steward and Pharaoh do well because they like Yosef and trust him because he is a man of G-d. The brothers run into difficulties because they don't understand, trust, or like Yosef because he is a man of G-d. However they eventually do tshuva.

The lesson of the story of Yosef is that once a person is established to be chacham and a tsadik, one should like him and trust him, even though at times he may seem difficult and peculiar. Even for a person who is very distant from faith, trust in the righteous will bring a shower of blessings.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Hanukkah - Rededication

Hanukkah commemorates the victory of the Jews over the Greeks during the Second Temple period. The identity of the victors is clear. They were religious Jews fighting under the high priest Mattisyahu and his five sons. The most important one was Judah Maccabee. Maccabee means hammer and Judah was the hammer that crushed the enemies of religion. It is also an acronym for the Hebrew expression, “Who among the powers is like You Hashem?” (מי כמוכה באלים יי).

The identity of enemy is garbled. One component was the Jews who had embraced Greek culture, who were known as Hellenists. Another component was King Antiochus. He was a descendant of a major general of Alexander the Great and like him from Macedonia.

The Greeks themselves were not involved. However, the Greek approach to knowledge especially nature and science, was the foundation of the war. Essentially they said that there is a natural explanation for everything. The Jewish position was, “the head of wisdom is fear of Hashem”, (Psalm 111:10). In other words when dealing with any subject, especially at a high level, one will see the hand of G-d, the truth of the Tanach, and the obligation to live according to its precepts. This is particularly true of the sciences. Nature is to G-d what clothing and tools are to a man. In addition at some point this becomes clear and to deny it requires at least intellectual dishonesty and at worst blatant fraud. It is not difficult to see how strong adherents would find each other's point of view to be extremely offensive.

Ritual purity became a strong issue and the Hellenists would specifically defile the Temple. This infuriated Yochanan the grandson of the Cohen Gadol who proceeded to murder Nicanor, the viceroy of the emperor Antiochus, over it. A war ensued and against all odds, what amounts to a small number of hasidim militarily defeated the greatest empire of the time.

After the war the Maccabees purified the Temple. When the went to ceremonially light the menorah, they only found a one day supply of pure oil. It would take eight days to produce more oil. Even so they lit it and a miracle occurred when this oil lasted eight days. However, thoughtful people said the real miracle was that they won the war. A festival was declared. They called it Hanukkah, which is a form of the Hebrew word, dedication, because the Temple was rededicated.

The middle of Hanukkah tends to fall on the winter solstice.  The Talmud in book dealing with idolatry talks about ancient holidays falling at this time. It explains that when Adam the first man saw that the days were getting shorter he feared that because of his sin the world was reverting to desolation and chaos. When at the solstice the days started getting longer, he realized that this was the nature of the world, and declared this period as an eight day holiday. Adam intended the holiday for the sake of heaven, but in later generations it degenerated into an idolatrous disgrace.

Adam saw the hand of G-d in nature, but this insight degenerated. With the Hanukkah victory the idea that G-d can be seen in nature was publicized and continued to gain strength. Therefore Hanukkah can also be seen as the rededication of what may be mankind's first holiday.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

חנוכה - הכתרה מחדש # 246

חנוכה מזכיר את ניצחונם של היהודים על היוונים בתקופת בית שני. זהות המנצחים ברורה. הם היו יהודים דתיים שנלחמו תחת הכהן הגדול מתתיהו וחמשת בניו. הבן החשוב ביותר היה יהודה מכבי. מכבי פירושו פטיש ויהודה היה הפטיש שהרס את אויבי הדת. זה גם ראשי תיבות של הביטוי, "מי כמוך באלים ה'.

הזהות של האויב היא משובשת. מרכיב אחד היה היהודים שאימצו את התרבות היוונית, שנקראו מתייוונים. מרכיב אחר היה המלך אנטיוכוס. הוא היה צאצא של אלוף גדול של אלכסנדר מוקדון וכמוהו ממוקדון. מוקדון בגבול יוון וכמו יוון.

היוונים עצמם לא העריבו. עם זאת, הגישה היוונית לידע בעיקר טבע ומדע, היה הבסיס של המלחמה. ביסודו של דבר הם אמרו שיש הסבר טבעי לכל דבר. העמדה היהודית היא, "ראשית חכמה יראת ה'", (תהילים קיא י). כלומר, כאשר עוסקים בכל נושא, במיוחד ברמה גבוהה, יש לראות את יד ה ', את האמת של התנ"ך, ואת החובה לחיות על פי מצוותיה. זה נכון במיוחד של המדעים. הטבע הוא לאלוקים. בנוסף בשלב מסוים זה ברור ולהכחיש את זה יש לפחות גנבת דעת ובמקרה הגרוע נוכלות בגלוי ראש. לא קשה להבין איך חסידים חזקים ימצא הצד השני מאוד פוגע.'

היה מחלוקת גדולה בענייני טהרה והמתיוונים טמאו הבית מקדש בכוונה. הגגיז יוחנן ממשפחת הכהן גדול לכן היא הרג ניקנור משנה למלך אנטיוכוס. היתה מלחמה ובלתי ציפוי חסידים במספר מעט הצליחו בדרך צבאי על המלכות הגדול בזמנו.

לאחר המלחמה טיהרו המכבים את בית המקדש. כאשר רצו להדליק את המנורה, הם מצאו רק יום אחד של שמן טהור. הצטרכו שמונה ימים לייצר יותר שמן. אף על פי כן הם הדליקו אותו, והנס אירע כשהשמן הזה נמשך שמונה ימים. עם זאת, אנשים מתחשבים אמר את הנס האמיתי היה שהם ניצחו במלחמה. הוכרז חג וקראו לה חנוכה בגלל הבית מקדש הכתרה מחדש.

מרכז החנוכה נוטה ליפול על היפוך החורף. פירוש ר"ע מברטנורה משנה ע"ז ב: סטרנורא. שמונה ימים קודם התקופה. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך, אמר, אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתוהו ובוהו, עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה], כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא, עמד ועשה שמונה ימים טובים. לשנה אחרת, עשאן לאלו ואלו ימים טובים. הוא קבעם לשמים, והם קבעום לע״ז:,

אדם ראה את ידו של אלוקים בטבע, אבל החידוש הזה נפגעה. עם ניצחון חנוכה הרעיון שהקב"ה נראה בטבע פורסם והמשיך לצבור כוח. לכן החנוכה ניתן לראות גם הכתרה מחדש של מה עשוי להיות החג הראשון של האנושות.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.ח   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com 

וישב - מוות ע"י צדקות

בפרשת וישב מינה יעקב אבינו את בנו יוסף על אחיו. זוהי בחירה טובה כי הוא החכם והצדיק של המשפחה. הבחירה מוצאת חן בעיני שמים והקדוש ברוך הוא מעניק ליוסף חלום המגלה שלא רק שהוא אחראי על האחים, אלא גם על כל המשפחה.

כולם מבינים את המסר של החלומות, גם אם זה לא מתאים להם. ברוח החלום יעקב, כדי לחנך את ילדיו, מורה ליוסף להודיע ​​לו את החסרונות של האחים. כאשר הוא עושה כך האחים קטרוגים יוסף כי הוא מלשין ולדרוש שהוא ייהרג. ראובן, המבוגר ביותר, אינו מסכים לחלוטין, ובכל זאת הוא קובע את העונש של מלשין, מורידין ולא מעלין, כמקובל. בניגוד לבאר, הוא נזרק לבור שאין בו מים, אבל יש לו נחשים ועקרבים. עם התבוננות יהודה מקיל יותר וממליץ על מאסר עולם בצורת עבדות במצרים. לכן מוכרים את יוסף לערבים.

מתברר כי להיות בכלא כי הוא כמו חג. במקום ללבוש בגדים מלוכלכים במשך שבוע וחצי, הוא מקבל בגדים יפים. במקום שיאלץ לישון על מיטת בטון, הוא מקבל חדר פרטי. הוא לא נאלץ ללבוש אזיקים, אלא הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה, אבל פרעה שומר את הצבא שלו קרוב כדי לוודא יוסף לא להימלט.

דברים רעים קורים ליהודה. שניים מבניו מתים כי הם רשעים. הכלה שלו מרמה אותו. לאחר מכן אין ליהודה שום אשה ולא להינשא מחדש.

מערכת המשפט הפלילי המצרי הוא רע מאוד. יוסף נענש על סמך עדות מובהקת, כאשר האמת היא התנהגותו מצוינת. איתו בכלא היה מלצר יין נאמן ומקצועי, שהיה לו מזל רע שזבוב נפל לכוסו של פרעה. גם היה בכלא האופה של פרעה. הוא לא היה פועל טוב ואפה סלע בלחם פרעה. לכן בשביל הכיף, פרעה תולה אותו במסיבת יום ההולדת שלו.

בסופו של הדבר האחים נמצאים תחת האגודל של יוסף והוא מאיים עליהם עם דברים שהם מפחדים הרבה יותר גרוע ממוות. לאחר מכן הם מקבלים את סמכותו של יוסף ומסכים ללמוד ממנו.

הנקודה של הסיפור היא לפעמים אנשים שונאים חכמה וצדקות כל כך הרבה שהם מוכנים להרוג את המורה. אולם הקדוש ברוך הוא לא ייתן להם לעשות את זה. במקום זאת, הוא ישמור על המורה, יעניש את התלמידים על החוצפה שלהם, ויכריח אותם ללכת לכיתה.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaYeshev - Dead Right

In parsha VaYeshev Yaakov avinu places his son Yosef in charge of his brothers. It is a good choice because he is the sage and the tsadik of the family. The selection is favorable before heaven and haKadosh Baruch Hu gives Yosef a dream which reveals that not only is he to be in charge of the brothers, but the entire family as well.

Everybody understands the message of the dreams but even so it does not sit well with them. In the spirit of the dream Yaakov, in order to educate his children, instructs Yosef to report to him the shortcomings of his brothers. When he does so, the brothers accuse Yosef of being an informer and demand that he be killed. Reuven, the oldest, does not fully agree, nevertheless he deems the punishment for an informer of “moridin v’lo maalin” (מורידין ולא מעלין  - throw him in a well and don't let him out) as acceptable. Unlike a well he is thrown into a pit that has no water but it does have snakes and scorpions. Upon reflection Judah is more lenient and recommends life imprisonment in the form of slavery in Egypt. Therefore they sell Yosef to the Arabs.

It turns out though to be a country club jail. Instead of having to wear dirty underwear for a week and a half, he is given nice clothes. Instead of being forced to sleep on a concrete bed, he is given a private room. He is not forced to wear handcuffs, rather he can go where he wants, but Pharaoh keeps his army close by to make sure Yosef does not escape.

Things go badly for Judah. Two of his sons die because they are rashaim. His daughter in law tricks him for one night into fathering her twins. After that Judah has no wife and never remarries.

Egyptian justice is very bad. Yosef is punished based on obvious perjured testimony, when in fact his behavior was exemplary. With him in jail is a dedicated, professional wine steward, who had the bad luck that a fly fell into Pharaoh's cup. Also imprisoned is Pharaoh's baker. He was not a good worker and baked a pebble into Pharaoh's bread. Therefore Pharaoh for entertainment has him hung at his birthday party.

In the end the brothers are put under Yosef’s thumb and he terrorises them with things they fear worse than death. After that they accept the authority of Yosef and agree to learn from him.

The point of the story is sometimes people hate wisdom and righteousness so much that they are ready to kill the teacher. However haKadosh Baruch Hu will not let them do it. Rather, He will take care of the teacher, punish the students for their chutzpah, and force them to go to class.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com