חקת # 129: טעויות שערורייתיות

בפרשת חקת לא הרבה זמן לפני הכניסה לארץ כנען יש חסרון מים כמו שהיה לא זמן רב אחרי יציאת מצרים. בשניהם העם רב עם משה ודורש שהוא יתקן את הבעיה. ניסיון בן מ' שנה גרם שיפור מסוים כי הם לא מנסים הקב"ה ומצפים לכניסה לארץ הקודש אבל הם עדיין מאוד צווחניים ופוגעים. משה עושה נס ומושך מים מסלע. אבל הוא חטא כאשר הוא הכה את האבן בכעס כמו קודם, במקום לדבר לסלע בפעם הזה. על זה יש גזרה מן השמים שמ"ר לא יכנס לא"י. לאחר מכן הוא מביס את  סיחון ועוג ולוקח ארצם ונותן אותו לעם ישראל.  סיחן ועוג לקחו הארץ מעמון ומואב, ועמון ומואב לקחו הארץ מן האימים אשר לפנים ישבו בה. 

כל זה מרמז לסיפור יפתח בהפטרה. התחילו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו ע"ז של הנכרים. בגלל זה הם נרדפים על ידי אותם הזרים שהם חיקו. כאשר ישראל צועק לה', הוא אומר שהוא לא יציל אותם כי הם עזבו אותו. עם זה ישראל מתוודה על חטאם ועוזב דתי הנכרים. אז עמון גיס צבא נגד ישראל ותקף.

ישראל גם מגייסת צבא אבל אחד והיחיד שמסוגל להוביל אותם לנצחון, הוא יפתח. אבל הם גרשו אותו בשנאה, בשל חטא לא לו. רק אחרי שהם מסכימים לעשות את יפתח לשליטם, הוא מסכים להילחם במלחמה. לפני היציאה לקרב יפתח עושה שבועה שאם הוא מנצח שהוא יביא קרבן עולה מן הדבר הראשון שיצא מביתו לקראתו בשובו.

יפתח מצליח במלחמה אבל הדברים הולכים רע מאוד כשהוא חוזר הביתה. בתו יוצא מהבית כדי לברך אותו מה שאומר שהוא חייב להביא אותה כעולה כדי למלא את נדרו. אומר הנביא "ויעש לה את נדרו אשר נדר", (שופטים יא לט); אבל פרש הרד"ק ”שעשה לה בית והכניסה שם והיתה שם פרושה מבני אדם ומדרכי העולם".  רש"י מסביר שהיה על יפתח ללכת לכהן גדול להתרת נדר ואם הוא לא עשה ככה היה על הכהן גדול ללכת ליפתח להורות לו להתיר את הנדר. אבל עמדו בגדולתן ומבין שניהם אבדה ונפרע מהם.

יש תובנות בגמרא ראש השנה דף כה איך להתעסק כשאר מנהיג העם פוסק פסק שצריך עיון גדול.  רבן גמליאל קורא ר"ח תשרי כנראה יותר מדי מוקדם. זה לא הפעם הראשונה שהיה קשה גדול עליו בקשר קביעת החודש. רבי יהושע שוקל בכבדות שמירת יום כיפור על מה שהוא מאוד ייתכן להיות היום הנכון. אבל קודם שעושה ככה הוא מתייעץ עם חכמים אחרים של דורו. הם יועצים אותו לעשות כמו ר"ג ואומרים שכמנהיג של הסנהדרין הוא יכול להחליט שהיום הוא ראש חודש, גם אם זה לא בסדר. הם מביאים כמה ראיות מהתנ"ך ומסיקים, "יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים".

רבי יהושע מחלל אז את היום שהחשיב כיום הכיפורים על ידי שהופיע בפני רבן גמליאל ונטל מקלו ומעותיו בידו כפי שדרש ממנו. כיון שר"ג ראה "אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד". לרבן גמליאל מאוחר יותר יש נסיעה קופצנית. הוא כושל עם החכמים אחרים ושוב עם רבי יהושע. זה גורם לרבן גמליאל ליוסר מתפקידו כמנהיג של הסנהדרין, אבל הוא חוזר בתשובה ואף מתנצל בפני רבי יהושע. כתוצאה מכך הוא חוזר מחדש למקום הראוי לו כמנהיג.

הלקח  הוא שגם חכמים מאוד גדולים כמו משה רבינו עושים טעויות. בנוסף יש פעמים שאדם פחות הופך למנהיג ומקבל החלטות שערורייתיות.  יוצא מזה שהשגיאות והטעויות שלהם צריכים להיות חשופות להתנגדות, לא פחות מחויבת הכבוד וסמכותם יכובדו.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.  

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/chukas-outrageous-mistakes.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/129.html

YouTube      http://youtu.be/cKKnqKviYNg

Chukas - Outrageous Mistakes

In parshas Chukas, not long before they are to enter Canaan, the people experience a lack of water, similar to the lack of water they experienced not long after they left Egypt. In both cases they quarrel with Moshe and demand that he do something about it. Forty years of experience has resulted in some improvement in that they are not putting Hashem on trial and are looking forward to entering the Holy Land, but they remain extremely shrill and offensive. Moshe performs a miracle when he draws water out of a rock. However he commits a sin because he angrily hit the rock, as in the earlier incident, when he should have talked to the rock this time. Because of this it is decreed by heaven that he will not enter the land of Israel. Later on Moshe defeats Sichon and Og and seizes their territory for the nation of Israel. Sichon and Og had seized the land from Ammon and Moav, who had in turn seized it from the Emim, who had originally settled the land.

These incidents hint at the story of Yiftach in the haftorah.  The story begins when Israel does evil in the eyes of Hashem by serving foreign gods. Because of this they are oppressed by the very foreigners they are emulating. When Israel cries out to HaKadosh Baruch Hu for help, He tells them that because they have forsaken him, He will not deliver them. With that the nation confesses that they have sinned and turns away from the foreign religions. Ammon then mobilizes an army against them and attacks.

Israel also mobilizes an army but the only one capable of leading it to victory is Yiftach, a man that they have driven away in hatred, due to no sin of his own. Only after they agree to make Yiftach their ruler, does he agree to fight the war. Before going out to battle Yiftach makes an oath that if he is victorious than he will bring as a burnt offering the first thing which comes out of the door of his house towards him upon his return.

Yiftach is victorious in battle, but things go seriously wrong when he returns home. His daughter comes out of the house to greet him which means that he must bring her as a burnt offering to fulfill his vow. The Tanakh says that Yiftach fulfilled his vow (Judges 11:39), but the Radak remarks that he fulfilled his vow by placing her in seclusion away from the affairs of man. In any case Rashi comments that Yiftach should have gone to the high priest to have his oath annulled or alternatively the high priest should have come to him and told him what to do. Unfortunately both considered it beneath their stature to make the approach and because of that both were punished.

The Gemara (Rosh Hashana 25) gives us some insights on how to deal with highly questionable decisions made by the nation’s leader. In it Rabban Gamliel declares the start of the month of Tishre seemingly too early, and it is not the first time he has made a questionable decision concerning fixing the calendar. Rabbi Yehoshua seriously considers observing Yom Kippur on what very well may have been the correct day. Before deciding he consults the other sages of his generation. They advise him to go along with Rabban Gamliel, saying that as leader of the Sanhedrin he can establish a day as rosh hodesh, even if it’s wrong. They bring various quotes from scripture and conclude, “Yiftach in his generation is like Shmuel in his generation meaning that even if the slightest of the slight is appointed as the leader of the community he is like the mightiest of the mighty.

Rabbi Yehoshua then violates the day he thought of as Yom Kippur by appearing before Rabban Gamliel carrying his staff and money as was demanded of him. Rabban Gamliel respectfully goes out to meet him calling Rabbi Yehoshua his teacher and student. He is his teacher because he taught him Torah publicly and he is his student because he accepted his decision. Rabban Gamliel later has a bumpy ride. He stumbles with the other sages and again with Rabbi Yehoshua. This causes Rabban Gamliel to be removed from his post as leader of the Sanhedrin, but he repents and even apologizes to Rabbi Yehoshua. As a result he is reinstalled to his rightful place as leader.

What we see is that even the greatest of men like Moshe Rabenu make mistakes. In addition there are times a lesser man becomes the leader and makes outrageous decisions. It comes out that their errors and mistakes should be exposed and opposed, never the less their honor and authority must be respected.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תש"ל.  

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/chukas-outrageous-mistakes.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/129.html

YouTube      http://youtu.be/cKKnqKviYNg

קרח # 128: מתגייסים בצבא ה'

החומש מתאר כיצד קורח מנסה להדיח את  משה רבינו מלהיות המנהיג של עם ישראל. 250 אנשים מכובדים מצטרפים אליו, כל הטענה היא שמשה הציב את עצמו כדיקטטור ותפס זכויות שהיה צריך לתת לכל האנשים. הם מסבירים כי כל הקהילה קדושים וה' ביניהם ובמיוחד מערערים על זכותם הבלעדית של הכהנים להקטיר קטורת בבית המקדש. זה למעשה מרד ויש תמיכה של האוכלוסייה הכללית.

המרד מדוכא באופן ישיר על ידי אלוקים. האדמה פערה פיה ותבלע את ראשי הכנופיות עם המשפחות, הבתים, ואת רכושם. אש מן השמים יורדת ושורפת את אלה שלא הקטירו קטורת כהלכה.  כל הקהילה רוטנת נגד משה ואהרון ואמרו כי הם הרגו את עם ה'. כאשר הם מתכנסים בעצמם לאספסוף, הקב"ה מכה אותם בהמגפה.

המגפה מסתיימת כאשר קטורת  הובאה כראוי על ידי משה ואהרן. הקדוש ברוך אומר למשה לומר למנהיגים של כל שבט לשים המטות שלהם לתוך המשכן, אהרון מייצג את שבט לוי. המטה של האיש שנבחר להיות כהן גדול יצמיח שקדים. כאשר זה נעשה, המטה של אהרון הצמיח פרחים ופירות לנגד עיניהם. האנשים מתנהגים כמו תינוקות, אבל קיבלו את ההחלטה.

ההפטרה לפרשת קרח עוסקת גם במרד, אבל זה יותר עדין. שמואל הנביא נענה לבקשת האומה וממנה מלך. הוא מוכיח אותם מאוד ואומר שהרוע שלהם הוא מאוד גדול, אחר כך קורא לקב"ה לשלוח רעמים וגשם. האנשים מבוהלים מאוד, מודים על הרוע שלהם, ומבקשים משמואל להתפלל בעדם. שמואל עושה זאת ומבטיח לעם שהם לא ייפגעו.

הוא מטיף שלא לסטות אחרי הריקנות שאין לה תועלת ולא יכולה לעזור להם. במקום זאת הם צריכים לעבוד ה' בכל לבם. כמו כן הוא, עצמו, צריך להיזהר שלא לחטוא נגד שמים בכך שלא להתפלל בעבורם או להורות להם בדרך טובה וישרה. הסיבה לכך הוא שה'  נחוש להפוך אותם לאומה שלו.

כדי להבין את הקושי של הבקשה למלך, צרכים להתחיל מוקדם יותר בספר של הנביא. הסיפור הזה מתחיל כאשר שמואל מזדקן. הוא היה השופט בישראל במשך שנים רבות וכעת הוא מינה את בניו לרשת אותו. התנ"ך מוקיע את הבנים  בזה שהם מונעים על ידי רווח כספי וקבלת שוחד. הגמרא אומרת כי מי שקורא את זה, פשוטו כמשמעו, הוא טועה, אלא שהם לא מקדישים את חייהם לשירות זה כפי שעשה אביהם. בכל מקרה הזקנים בישראל ציינו את החסרונות שלהם וביקשו להציב עליהם  מלך לשפוט אותם "ככל הגוים" (שמואל א ח ה).

הבקשה רעה בעיני שמואל כי הם אמרו "לשפטנו ככל הגוים" (שם). המפרשים מסבירים שהם אומרים פסק דין לא צריך להיות על פי התורה אלא זה צריך להיות לפי דעתו של המלך והמנהגים של העם. שמואל כועס ושואל בה'. התשובה היא שהעם לא דחו את שמואל אלא הם דחו את ה'. לא פחות הוא חייב להיענות לבקשתם.

שמואל מושח את שאול כמלך ולמרות שהוא צדיק, הוא נכשל. אז הקב"ה מצווה את שמואל למשוח את דוד כמלך בגלל היופי של נשמתו.  בדוד קיימים כוחות אציליים בהיותו עקרוני, צדיק, מתמיד, וצייתן. דוד יהיה מלך של העם, אבל הוא יהיה מלך של התורה בראשונה. תהיינה לו תלאות, יפוצה גם בעבורם, והצדיקים יכתירו את עצמם באומרם שהם כמותו.

הנקודה היא שכל אומה חופשית לעשות סטנדרטים לעצמם. כמו סטנדרטים ככל שיחשבו טובים כן הגוי יחשב צדיק, ואם לא, לא. ישראל שונה בזה שהסטנדרטים שלו חייבים להיות הסטנדרטים של התורה. אם אנחנו נמנה מנהיג לעשות סטנדרטים שלנו, בין אם הוא צדיק כוזב או צדיק אמיתי, זה מעשה של מרד. המשימה היא גבוהה עם הרבה רווח, מכל מקום, אנחנו עדיין מתגייסמים לצבא ה'.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.  

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/korach-draftees-in-army-of-hashem.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/128.html

YouTube      http://youtu.be/d-ghUSKihO8

Korach - Draftees in the Army of Hashem

The Chumash describes how Korach attempts to depose our teacher Moshe from being leader of the nation of Israel. He is joined by 250 distinguished personalities, all claiming that Moshe has set himself up as a dictator and seized rights that should have been left to all of the people. They explain that the entire community is holy and that Hashem is among them and specifically contest the exclusive right of the Cohanim to offer incense in the Temple. It’s in fact a rebellion and has the support of the general population.

The rebellion is put down directly by G-d. Pits in the earth open and swallow up the ringleaders with their families, houses, and possessions. Fire from heaven descends and burns up those that improperly made incense offerings. The entire community grumbles against Moshe and Aaron saying that they have killed Hashem’s people. When they assemble themselves into a mob, the Almighty strikes them with a plague.

The plague ends when incense is properly offered by Moshe and Aharon. HaKadosh Baruch Hu then tells Moshe to have the leaders of each tribe put their staffs into the sanctuary, with Aharon representing the tribe of Levy. The staff of the man chosen to be High Priest will sprout almonds. When this is done, Aharon’s staff flowers and fruits before their eyes. The people act like babies but accept the decision.

The haftorah for parshas Korach also deals with a rebellion but it’s a subtle one. In it the prophet Samuel yields to the nation’s request and appoints a king. He strongly rebukes them saying that their evil is very great, than calls upon G-d to send thunder and rain. The people are very frightened, acknowledge their wrong, and ask Shmuel to pray on their behalf. Shmuel does so and assures the people that they will not be harmed.

He adds though that they must not stray after emptiness which has no benefit and cannot help them. Rather they should serve Hashem with all their heart. Also he, himself, must be careful not to sin against heaven by failing to daven for them or to instruct them in the good and straight path. This is because Hashem is determined to make them into His nation.

To understand the problem of the request for a king, one must start earlier in the book of the prophet. This story starts when Shmuel is getting old. He has been Israel’s judge for many years and now is training his sons to replace him. The Tanakh censures the sons for being motivated by financial gain and accepting bribes. The Gemara says that one who reads this literally is mistaken, rather they did not dedicate their lives to this service as did their father. In any case the elders of Israel noted their shortcomings and requested that a king be placed upon them to judge them “like all the nations” (1 Samuel 8:5).

The request is bad in the eyes Shmuel because they said “to judge us like all the nations”. The commentaries explain that they were saying that judgement need not be according to the Torah rather it should be according to the opinion of the king and the customs of the people. Shmuel is upset and inquires of Hashem. The reply is that the people have not rejected Shmuel rather they have rejected Hashem. Never the less he must grant their request.

Shmuel anoints Saul as king and even though he’s a tsadik, he fails. G-d then has Shmuel anoint David as king because of the beauty of his soul. David has lived up to his noble characteristics of being principled, righteous, persevering, and obedient. David will be a king of the people but he will be a king of Torah first. He will have travails, will be well compensated for them, and the righteous will crown themselves by saying they are like him.  

The point is that every nation is free to make their own standards. If the standards are good it will be reckoned as a righteous nation, and if not, not. Israel is different in that its standards must be Torah standards. If we appoint a leader to make our own standards, whether he is a false tsadik or a real tsadik, it’s an act of rebellion. The calling is a high one with much to be gained, but even so, we are still draftees in the army of Hashem.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/korach-draftees-in-army-of-hashem.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/128.html

YouTube      http://youtu.be/d-ghUSKihO8

שלח # 127: הקב"ה בצדינו

בפרשת שלח, משה רבינו שולח משלחת לסיור בארץ כנען לתכנון כיבושה על ידי עם ישראל. זה הוא המשכו של התהליך שהחל עם קבלת עשרת הדיברות במעמד הר סיני. עשרת הדיברות פותחו מיד על ידי חוקים אחרים. זמן קצר לאחר שבית המקדש נבנה והכוהנים ושבט הכוהנים נחנכו. כדי להתכונן לכניסה לארץ הקודש גברים מבוגרים שאינם משובצים לעבודת המקדש, רשומים לשירות צבאי. כמו התקדמות אחרת, טעויות נעשו בזה גם כן. כאן המרגלים הסיקו כי האויב הוא חזק מדי כדי להיות מובס.

מנקודת המבט של החומש משימת הגישוש לא נראית מיועדת למטרת סיור צבאי וגם לא נראה שהצבא נועד להילחם למעשה. אלא קריעת הים היה די כדי להפוך את תושבי כנען למפוחדים. ההפטרה תחדש נושא זה לאחר הפסקה של ארבעים שנה. יהושע שולח בסתר שני מרגלים ממש ליריחו, העיר הראשונה שנועדה להילקח. בהתבסס על המורל הנמוך ביריחו, הוא הגיע למסקנה כי נצחון על ידי ישראל הוא ברור. דברים כמו נשק וכוח אדם אפילו לא נחשבים. מה שאנו רואים, אם כי, הוא נפילה רוחנית על ידי עם ישראל שבאיזשהו אירוסין צבאיים נדרש כעת. בנוגע לכנענים, התנ"ך הוא בעצם קנאי שהם ללא תקנה רעים ויש להשמידם.

כששה מתוך 22 פרקים בספר יהושע הם על כיבוש ארץ כנען. הכיבוש הראשון הוא העיר יריחו, אבל זה לא היה ממש קרב. פחות או יותר עם ישראל צעד מסביב לעיר מספר פעמים, תוקעים בשופרות, וצועקים. עם זה החומות יריחו נפלו וכל האנשים נהרגים. ישראל כבר הוכיח שלא לקח שום שלל כדי לא לשים את הכתם של הכנענים עליהם. כלי זהב, כסף, ומתכת, אמנם, יש לתת לבית המקדש.

אדם אחד עובר על איסור זה ולקח זהב, כסף, וגלימה יקרה. בגלל זה הקמפיין נגד העיר הבאה, עי, הוא לא מוצלח. כאשר עכן נתגלה, הוא הוצא להורג. הקמפיין מתחיל שוב, והוא הצליח. נראה כאילו ששאר ישראל היה סימפתי אליו, כתוצאה ניתנה רשות ניתנת לבזוז העיר.

בהמשך לכך חמש ממלכות האמורי הובסו על ידי יהושע לאחר שהקב"ה מכה אותם עם בלבול, וכשהם בורחים, הקב"ה מוריד ברד עצום עליהם. הבא בתור הוא חצור ובני בריתו, שהם רבים יותר מאשר החול חוף הים, הם הותקפו אחרי שהקב"ה מקשה לבם לצאת למלחמה. הם הושמדו לגמרי ובזה המלחמה מסתיימת.

ל"א המלכים שהובסו על ידי יהושע מופיעים בצורה גרפית. הקדוש ברוך הוא מספר ליהושע שחלק גדול מהארץ נשאר  כבוש ומפרט את העמים השונים שיש להשמיד. עם זאת, הם יגורשו בידי שמים מלפני בני ישראל.

כתוב בקהלת ט יא, "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם". על בסיס זה יש פתגם הומוריסטי אמריקאי, "המירוץ לא תמיד למהיר, ולא הקרב לחזק, אבל זה בדרך להמר. זה כמו שבמלחמה. עדיף להיות יותר ויותר טובים חיילים וכלי נשק מהאויב, אבל זה לא מבטיח נצחון. לעתים קרובות מדי הצד החלש מקבל מזל או יתרון שנראה חסר משמעות הופך להיות מאוד משמעותי. גם לפעמים צד אחד מאבד את האומץ ובורח והצד השני הוא אמיץ.

פתגם עממי הוא שאין אתיאיסטים בשוחות, ולעתים קרובות במלחמה היד המוסתרת של הקב"ה מתגלה. יש פעמים שאויב בלתי מתפשר נחלש רק לאחר הסיבה הלא פופולרית שאומצה על ידי הצד שמסרב לעשות טוב יותר. גם בזמנינו יש אנשים ואפילו אומות שהפכו היבט של רעה לנשמת אפם. לכן בשלב מסוים הם חייבים להיות ענווים או אפילו להיהרס. נראה כי אלה הם מפתחות לנצחון במלחמה וכניסה לארץ ישראל.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.  

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני   

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/shlach-g-d-is-on-our-side.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/06/127.html

YouTube       http://youtu.be/zYVxPwieOPI