בפרשת חקת לא הרבה זמן לפני הכניסה לארץ כנען יש חסרון מים כמו שהיה
לא זמן רב אחרי יציאת מצרים. בשניהם העם רב עם משה ודורש שהוא יתקן את הבעיה. ניסיון בן מ' שנה גרם שיפור מסוים
כי הם לא מנסים הקב"ה ומצפים לכניסה לארץ הקודש אבל הם עדיין מאוד צווחניים ופוגעים. משה עושה נס ומושך
מים מסלע. אבל הוא חטא כאשר הוא הכה את האבן בכעס כמו קודם, במקום לדבר לסלע בפעם
הזה. על זה יש גזרה מן השמים שמ"ר לא יכנס לא"י. לאחר מכן הוא מביס
את סיחון ועוג ולוקח ארצם ונותן אותו לעם
ישראל.
סיחן ועוג לקחו הארץ מעמון ומואב, ועמון ומואב לקחו
הארץ מן האימים אשר לפנים ישבו בה.
כל זה מרמז לסיפור יפתח בהפטרה. התחילו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו ע"ז של
הנכרים. בגלל זה הם נרדפים על ידי אותם הזרים שהם חיקו. כאשר ישראל צועק לה', הוא אומר
שהוא לא יציל אותם כי הם עזבו אותו. עם זה ישראל מתוודה על חטאם ועוזב דתי הנכרים. אז עמון גיס צבא נגד
ישראל ותקף.

יפתח מצליח במלחמה אבל הדברים הולכים רע מאוד כשהוא חוזר הביתה. בתו יוצא מהבית כדי
לברך אותו מה שאומר שהוא חייב להביא אותה כעולה כדי למלא את נדרו. אומר הנביא "ויעש לה
את נדרו אשר נדר", (שופטים יא לט); אבל פרש הרד"ק ”שעשה לה בית והכניסה שם והיתה שם פרושה מבני אדם ומדרכי העולם".
רש"י מסביר שהיה על יפתח ללכת לכהן גדול להתרת נדר ואם הוא לא עשה ככה
היה על הכהן גדול ללכת ליפתח להורות לו להתיר את הנדר. אבל עמדו בגדולתן
ומבין שניהם אבדה ונפרע מהם.
יש תובנות בגמרא ראש השנה דף כה איך להתעסק
כשאר מנהיג העם פוסק פסק שצריך עיון גדול. רבן גמליאל קורא ר"ח תשרי כנראה יותר מדי מוקדם. זה לא הפעם הראשונה שהיה קשה גדול עליו בקשר קביעת החודש. רבי יהושע שוקל
בכבדות שמירת יום כיפור על מה שהוא מאוד ייתכן להיות היום הנכון. אבל קודם שעושה ככה
הוא מתייעץ עם חכמים אחרים של דורו. הם יועצים אותו לעשות כמו ר"ג ואומרים שכמנהיג של הסנהדרין הוא יכול
להחליט שהיום הוא ראש חודש, גם אם זה לא בסדר. הם מביאים כמה ראיות מהתנ"ך ומסיקים, "יפתח
בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר
שבאבירים".
רבי יהושע מחלל אז את היום שהחשיב כיום הכיפורים על ידי שהופיע בפני
רבן גמליאל ונטל מקלו ומעותיו בידו כפי שדרש ממנו. כיון שר"ג ראה "אותו עמד
מכסאו ונשקו על ראשו אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי
שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד". לרבן גמליאל מאוחר יותר יש נסיעה קופצנית. הוא כושל עם החכמים
אחרים ושוב עם רבי יהושע. זה גורם לרבן גמליאל ליוסר מתפקידו כמנהיג של הסנהדרין, אבל הוא חוזר בתשובה
ואף מתנצל בפני רבי יהושע. כתוצאה מכך הוא חוזר מחדש למקום הראוי לו כמנהיג.
הלקח הוא שגם חכמים מאוד
גדולים כמו משה רבינו עושים טעויות. בנוסף יש פעמים שאדם פחות הופך למנהיג ומקבל החלטות שערורייתיות. יוצא מזה שהשגיאות והטעויות שלהם צריכים להיות חשופות להתנגדות, לא פחות מחויבת הכבוד
וסמכותם יכובדו.
לע"נ האמא
מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן
תשנ"ח.
ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il וגם בדואר אלקטרוני