נשא # 125: תעלול משמים

בפרשת נשא המצוה של הנזיר, שהוא מקבל בנדר להיות נזיר, אסור לו לשתות יין ואולי כל מיני שכר (ר' אבן עזרא, במדבר ו ג), אסור לו להסתפר וחייב לגדל שערו פרע, ואין להשתתף בחברה קדישא. בסיום התור צריך להביא עולה, חטאת, ושלמים. כל זמן שהוא נזיר נקרא קודש לה'.

הפרשנים מפרשים שמצוות נזיר היא מעשה של מסירות לטהרה. לדוגמה כדי להתרחק מהזנות צריך להיות מפוכח ולא נמשך. לכן נמנע מיין ומגדל השיער פרא. יש שאלה מדוע הנזיר חייב בחטאת הרי הוא לא עשה חטא. פירוש רש"י: "מאשר חטא על הנפש" - שלא נזהר מטומאת המת רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין (במדבר ו יא). העניין שאין לוותר על הנאות החיים.

ההפטרה מוסיפה ממד אנושי למושג הנזיר עם סיפורו של שמשון (ראה שופטים יג טז). שמשון הוא נזיר מלידה אבל הסיפור שלו הוא קשה מאוד. בזמן הזה ישראל היה רע וכתוצאה מכך הם מועברים לידיהם של פלשתים. שמשון נולד כדי להציל אותם. כאיש צעיר שמשון מתחתן עם בת פלשתים למרות התנגדותם של הוריו. הוא חזק מאוד ורוצה להשתמש בזה כדי למשוך את פלשתים לקרב. מובא  בנביא שהקב"ה היה איתו בזה.

במהלך סעודת החתונה, שמשון שואל את הפלישתים חידה טיפשית ומהמר על כל הנוכחים, שלושים איש, בחליפת בגדים שהם לא יוכלו לפתור אותה. הפלישתים לקחו את ההימור. כאשר הם לא יכולים לפתור את זה, הם אומרים לאשתו שהם ישרפו אותה למוות ויבזזו את בית אביה כדי לשלם את חובתם, אלא אם כן היא יכולה לקבל משמשון את התשובה, ואז היא תגיד להם.

התחבולה מצליחה ושמשון מפסיד את ההימור. עם זאת, הוא מוחה ואומר כי הם קיבלו את זה רק בגלל שהם חרשו עם הפרה שלו. לאחר מכן הוא באקראי הורג שלושים פלשתים לוקח את הבגדים שלהם ומשלם את ההימור. הקונדסות ממשיכה ובאירוע הבא הוא קושר לפידים לזנבות שועלים ומשחרר אותם לשדות של פלשתים לשריפת יבוליהם.

הסוף שלו דומה אבל לא כל כך מצחיק. שמשון אוהב אישה מפלשתים ושמה דלילה. דלילה מתנכלת לו לספר לה מה הוא סוד כוחו הגדול. כשהיא מראה את עצמה כהולכת למות על זה, הוא מגלה לה שהוא נזיר ואם יגלח ראשו הוא יישאר עם הכוח של אדם רגיל. כשהוא ישן הפלישתים סיפרו אותו. בגלל זה ה' סילק שכינתו משמשון, והפלישתים לכדו אותו ועוורו אותו.

מאוחר יותר הם נאספים לחג ומביאים את  שמשון לענות אותו, שרשרת קשרה אותו לאחד מעמודי התווך בכנסייה שלהם. השיער שלו גדל מאז והוא מתפלל שהקב"ה יחזיר את כוחו ותפילתו נענתה בחיוב. שמשון אז אומר, "תמות נפשי עם פלישתים", ומפיל שני עמודי תמיכה שגורמים לקריסת הבניין. הוא נהרג יחד עם אלפי פלשתים. שמשון נקבר על ידי אחיו בקברו של אביו. הוא שפט את ישראל עשרים שנה.

נראה שהלקח הוא שהרמות של טהרה לא לכל אדם. הטומאה נחשבת בדרך כלל באופן שלילי, אבל לא לגמרי. קבורת המת נחשבת חסד של אמת וכהונה בחברה קדישא נחשבת כבוד. תשמיש המיטה גורם לטומאה. התיקון, אמנם, הוא פשוט מאוד. יש להתרחץ ובשקיעה הטהרה חוזרת. באותו היום אסור לעלות להר הבית ולא לאכול קדש (ראה ויקרא טו יח).

בחינת סוגיה מעורפלת בגמרא (הברכות כב.) מביאה כמה תובנות והבנה בנושא זה:

תנו רבנן בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור.

נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק.

פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא.  חד תני שנאה וחד תני לחשה.

מאן דתני שנאה משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה. ומאן דתני לחשה שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים

אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה, וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני   

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/naso-mischief-from-above.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/125.html

YouTube   http://youtu.be/JIzSf6XRRkg

Naso: Mischief from Above

Parshas Naso contains the mitzvah of the nazir (נזיר). One who decides to become a nazir is not permitted to drink wine and quite possibly any other alcoholic beverage (see Ibn Ezra on Numbers 6:3); not get a haircut and let the hair grown unruly; and not to perform the duties of a mortician. At the conclusion of his tour he brings a burnt offering, sin offering, and peace offering. All of the time he is a nazir, he is sacred to Hashem.

The commentaries see the mitzvah of the nazir as an act of dedication to purity. For example one is less likely to become involved with promiscuity if one is sober and unattractive. Hence one abstains from wine and lets their hair grow wild. A question arises as to why the nazir should bring a sin offering as it seems that he committed no sin. Rashi brings an answer that it is because he abstained from wine (Bamidbar 6:11). The idea is that one should not forego life’s pleasures.

The haphtarah adds a human dimension to the concept of the nazir with the story of Samson (see Judges 13-16). Samson is a nazir from birth but his story is a difficult one. At the time Israel has been bad and consequently they have been delivered into the hands of the Pelishtim. Shimshon is the one who has been born to free them. As a young man Shimshon marries a Pelishtim girl over the objections of his parents. He is extremely strong and wishes to use this to provoke the Pelishtim into a fight. Scripture records that HaKadosh Baruch Hu is with him on this.

During the wedding feast, Samson asks the Pelishtim a silly riddle and bets all those present, thirty men, a suit of clothes that they will not be able to figure it out. The Pelishtim take the bet. When they can’t figure it out, they tell his wife that they will burn her to death and loot her father’s house in order to pay their obligation, unless she can get Shimshon to give her the answer, which she will then relate to them.

The ruse works and Shimshon loses the bet. However, he protests saying that they only got it because they plowed with his cow. He then randomly kills thirty Pelishtim takes their clothes and pays off the bet. The mischief continues and in the next incident he ties torches to the tails of foxes and releases them into the fields of the Pelishtim burning their crops.

His end is similar but not so funny. Samson falls in love with Pelishtim woman. Delilah harasses him to tell her what the secret of his great strength is. When he is sick to death about it, he reveals that he is a nazir and if his hair is cut he will only have the strength of an ordinary man. When he is sleeping the Pelishtim give him a haircut. With that Hashem departs from Shimshon, and the Pelishtim capture him and blind him.

Later on they gather for a festival and fetch Samson to torment him, chaining him to a column in their temple. His hair has since grown long and he prays that G-d should restore his strength and his prayer is answered favorably. Shimshon then says, “let me die with the Pelishtim”, and knocks down two support pillars causing the building to collapse. He is killed along with thousands of Pelishtim. Samson is buried by his brethren in the crypt of his father. He had judged Israel for twenty years.

It comes out that Shimshon was a very good hearted individual. He was possessed by divine inspiration and it’s not really clear if he ever sinned. Even so one would not wish to live the life he lived or die the way he died. One can say that he was a tool that had been summoned into the hands of the Almighty, whose ways can be mysterious indeed.

The lesson seems to be that the heights of purity are not for all men. Impurity is generally considered negatively but not totally. Burial of the dead is considered true kindness and serving on a burial society is considered an honor. Ordinary sexual relations within a married couple renders both of them ritually unclean. The rectification, though, is a simple one. They are required to bathe and at sunset purity returns. During that day they are not permitted to ascend the Temple mount nor eat sanctified food (see Leviticus 15:18).

Examination of a nebulous discussion in the Gemara (Brachos 22a) yields some insight and understanding of this issue.

Our Rabbis taught: A person with a seminal emission, on whom nine kabs (about 12 gallons or 50 liters) of water have been thrown, is clean:

Nahum the man Gimzu whispered it to Rabbi Akiba, and Rabbi Akiba whispered it to Ben Azzai, and Ben Azzai went forth and repeated it publicly to his students.

Two sages in the West differed in regard to this, Rabbi Yosi ben Abin and R. Yosi ben Zebida.

One taught he repeated it, and one taught, he whispered it.

The one who held ‘repeated’ said it was in order to prevent absence from Torah and absence from procreation. The one who held ‘whispered’ said it was so wise students would not be found by their wives as often as roosters.

Rabbi Yanai said: I have heard of some who are lenient in this matter, and I have heard of some who are strict in it, and if anyone is strict with himself in regard to it, his days and years are lengthened.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/naso-mischief-from-above.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/125.html

YouTube   http://youtu.be/JIzSf6XRRkg

שבועות # 124: נדודים של המשיח

במגילת רות, אדם מכובד, אלימלך, לוקח את משפחתו ועובר את הגבול לארץ מואב כדי לברוח מהרעב בארץ ישראל. שני בניו נשאו נשים מואביות, לאחר זמן כל השלושה מתים. אז תם הרעב ואשתו של אלימלך, נעמי, מחליטה לחזור לא"י. כאשר כלותיה מצטרפות אליה בנסיעה, נעמי אומר להם לחזור לבתים של ההורים ולהינשא מחדש. כאשר הכלות מוחות, היא מסבירה שהיא זקנה מכדי שיהיו לה בנים שיכולים להצטרף אליהם בייבום, ורומזת כי אין שום דבר עבורן בישראל.

נעמי מכבירה בזכותם וחסדם לעצמה ולמנוחים ומאחלת להם כל טוב. כלה אחת מקבלת את עצתה. נעמי מאוד מודה לה על טוב הלב כלפי עצמה והמתים  ומאחלת לה הצלחה. כלה אחת קבלה הייעוץ שלה ועזבה.

הכלה השנית, רות, מתעקשת להמשיך ואומרת, "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך . . . עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות . . . יעשה ה' לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך," (רות א טז יז). זה כמו עניין "נעשה ונשמע" (שמות כד ז)  שאמר עם ישראל בקבלתם את התורה. חג השבועות הוא יום השנה לקבלת התורה. כביכול בתאריך זה, כאשר עם ישראל קיבל את האלוקים של האבות להיות האלוקים של העם, ובכך כל האנשים הפכו להיות מתגיירים. מגילת רות היא סיפור אישי של התגרות. מסיבה זו נוצרה המסורת לקרוא אותו בחג השבועות.

מגילה זאת מספרת איך איש נהפך לכהן של העליון. הספר כמו התהליך לא הגיוני לחלוטין. בעיקר אלימלך צדיק עם רע בו. פירוש רש"י, "עשיר גדול היה ופרנס הדור ויצא מארץ ישראל לחוצה לארץ מפני צרות העין שהיתה עינו צרה בעניי' הבאים לדוחקו לכך נענש," (רות א א). בקשר שני בניו אומר תרגום אונקלוס, "ועברו על גזירת מימרא דה', ונטלו להן נשין נוכראין מן בנת מואב . . . אתקטעו יומיהון ומיתו," (שם ד ה). בסוף נחשבים טובים וראוי לחוס עליהם.

אף רות היא נסיכה צדיקה. פרש"י: "ותצא מן המקום" - למה נאמר הרי כבר נאמר ותשב משדה מואב ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום שהיתה שם אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם פנה זיוה פנה הדרה פנה שבחה של עיר וכן (בראשית כה) ויצא יעקב מבאר שבע," (שם א ז). יש עניין בסיפור של ירידה לשם עליה שתבוא אחריה. גם "עת לעשות לה' הפרו תורתך," (תה' קיט קכו).

הפרק השני של מגילת רות פותח באזכור של בועז הקרוב של נעמי, שמתואר כגבור חיל. זה מתרחש בתקופת קציר התבואה ורות אומרת לחמותה שהיא מתכננת ללקט תבואה שנפלה וחבילות שנשכחו שתישארנה בשדה לאחר שנקצר.הרושם הוא שנעמי היא אישה זקנה ולא בבריאות טובה כל כך, אבל רות היא בת ארבעים (רות רבה ד ד). שניהם חסרי כל ורות מתכוונת לתמוך בחמות.

במקרה רות מגיעה לשדה של בועז, שעל פי המדרש הוא בן שמונים. בועז מביט ברות ונותן טיפולו החיובי. הוא מרוצה ממנה, כי היא עוזרת לחמותה ועזבה ארץ מולדתה לעם שהיא לא יודעת. אז בועז נותן לה ברכה, "ישלם יהוה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם יהוה אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו,"

(רות ב יב).

רות מספרת לנעמי שהיא התקבלה בעין יפה על ידי בועז. נעמי אומר לרות שבועז הוא קרוב משפחה ומודה לקב"ה על חסדו לחיים והמתים. היא מאמינה כנראה ששניהם יתחתנו.

כאשר הקציר עומד להסתיים, נעמי מורה לרות להתלבש יפה וללכת לשדה של בועז בסתר. בועז ישן בשדה וכאשר הוא עושה זאת רות נשכבה מתחת לרגליו. כאשר בועז מתעורר, רות צריכה לומר את אשר על לבה. רות עושה זאת ואומרת לבועז, "אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה," (רות ג ח). בועז שמח ומקבל את עתירתה, אם כי יש פירוט טכני עליו נוטה ראשון.

אז בועז הולך לזקני העיר ומזמין את קרובו, שהוא ראשון בשורה לרשת את רכושו של אלימלך ובניו, לממש את זכותו כולל החובה לייבם את רות. קרוב המשפחה מסרב כי להתחתן עם מואביה יפגע במעמדו בקהילה. אז בועז לוקח את הזכות וכולם נותנים לו ברכה חזקה של אישור.

השאלה היא למה אותה פעולה היא גנאי לאדם אחד וכבוד לאחר. התשובה היא שנשים מואביות הן בדרך כלל לא באיכות גבוהה, אבל, רות היא יוצא מן הכלל.אדם פשוט לא יכול להיות מהימן לזהות כראוי מצבים חריגים אך גדול יכול. בנוסף אדם פשוט לא יראה מעלות נהדרות, אבל צדיק יכול.

רות הייתה יכולה להפוך החושך לאור, כי היה לה חוש למהותה של דת המבוססת על אצילות של אופי. אלה הם המאפיינים שאמורים לשלוט על עם ישראל. מסיבה זו הם זכו ליסוד של בית דוד.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.  

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני   

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/shavuos-meanderings-of-moshiach.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/124.html

YouTube   http://youtu.be/JIzSf6XRRkg 

Shavuos: Meanderings of the Moshiach

In the book of Ruth a distinguished man, Elimelech, takes his family to neighboring Moav in order to flee a famine in the land of Israel. His two sons marry Moabite woman, after which all three of them pass away. The famine then ends and Elimelech’s wife, Naomi, decides to return to Israel. When her daughters-in-law join her on the trip, Naomi tells them that they should each go back to their parent’s homes and remarry. When the daughters-in-law protest, she explains that she is too old to have sons who could join them in levirate marriage and intimates that there is nothing for them Israel. Ruth profusely thanks them for their kindness to herself and the deceased and wishes them well. One daughter-in-law accepts her advice and leaves.

The other daughter-in-law, Ruth, insists on continuing, saying where ever you go I will go, your people will be my people, your G-d will be my G-d, and death will not separate us.  This passage is similar to the idea, “we will do it and we will listen,” (Exodus 24:7), which was said by the people of Israel, when they received the Torah. Shavuos is the anniversary of the receiving of the Torah. So to speak on this date the nation of Israel accepted the G-d of the patriarchs as their national G-d, and in doing so all of the people became converts. The book of Ruth is a personal story of conversion. For this reason it is traditional to read it on Shavuos.

The book explains how a person becomes a priest of the most high. The book like the process is not entirely logical. Elimelech is reckoned as both noble and flawed. Rashi describes him as the magnate of his generation who quit the country because he did not wish to dissipate his wealth by supporting the poor. The Targum castigates his two sons for taking foreign wives and gives this as the reason for their deaths. In the final analysis they are reckoned as good and worth saving.

Ruth though is a righteous princess and Rashi compares her departure from Moav with Jacob’s departure from Beersheba saying, “that the departure of a righteous person from a place is conspicuous, and makes an impression. Its splendor departs; its majesty departs; the praise of a city departs, and likewise,” (Ruth 1:7). There is an aspect in this story of a descent for the sake of a subsequent ascent and, “time to do for Hashem, void Your Torah,” (Psalm 119:126).

The second chapter of the book of Ruth opens with the mention of Naomi’s relative Boaz, who is described as a valiant champion. It takes place during the time of the grain harvest and Ruth tells her mother-in-law that she plans to glean fallen grain and forgotten bundles that remain in the field after it has been harvested. The impression is that Naomi is an older woman and not in such good health, while Ruth is forty (Ruth Rabbah 4:4). Both are destitute and Ruth is intending to support her mother-in-law.

Ruth chances upon the field of Boaz, who according to the Midrash is eighty. Boaz takes notice of Ruth and gives her favorable treatment. He is impressed with her because she is helping her mother-in-law and left her native land for a people she did not know. Boaz then gives her a blessing, “May the Lord reward your deeds, and may your reward be full from the Lord God of Israel, under Whose wings you have come to take shelter”.

Ruth tells Naomi that she was favorably received by Boaz. Naomi tells Ruth that Boaz is a relative and gives thanks to G-d for His kindness to the living and the deceased. She apparently believes that the two of them will marry.

When the harvest is about to conclude, Naomi instructs Ruth to dress up and secretly go to Boaz’s field. Boaz will sleep in the field and when he does so Ruth is to lie at his feet. When Boaz wakes up, Ruth should say what is on her mind. Ruth does so and says to Boaz, “Spread you wings over me for you are my redeemer”. Boaz is pleased and accepts her petition, although there is a technical detail he must tend to first.

Boaz then goes to the elders of the city and invites his relative, who is first in line to inherit Elimelech’s property, to exercise his right including the obligation for levirate marriage with Ruth. The relative declines because marrying a Moabite would damage his standing in the community. Boaz then exercises the right and everybody gives him a strong blessing of approval.

The question is why should the same action disgrace one man and honor another. The answer is that Moabite women are generally not of high quality, but, Ruth is an exception. A common man cannot be trusted to properly identify exceptional situations but a giant can. In addition a simple person will not see great virtues but a tsaddik will.

It comes out that there was something in Ruth that saw the greatness in the family of Elimelech even in their sinful state. Moab was known for being selfish but Ruth’s outstanding quality was kindness, the opposite. For this reason heaven guided her first to the nation of Israel then to the arms of Boaz.

Ruth was able to turn darkness into light because she had an instinct for the essence of religion based on nobility of character. These are the characteristics that are meant to rule over the nation of Israel. For this reason they were refined into the foundation of the house of David.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il