שבועות # 124: נדודים של המשיח

במגילת רות, אדם מכובד, אלימלך, לוקח את משפחתו ועובר את הגבול לארץ מואב כדי לברוח מהרעב בארץ ישראל. שני בניו נשאו נשים מואביות, לאחר זמן כל השלושה מתים. אז תם הרעב ואשתו של אלימלך, נעמי, מחליטה לחזור לא"י. כאשר כלותיה מצטרפות אליה בנסיעה, נעמי אומר להם לחזור לבתים של ההורים ולהינשא מחדש. כאשר הכלות מוחות, היא מסבירה שהיא זקנה מכדי שיהיו לה בנים שיכולים להצטרף אליהם בייבום, ורומזת כי אין שום דבר עבורן בישראל.

נעמי מכבירה בזכותם וחסדם לעצמה ולמנוחים ומאחלת להם כל טוב. כלה אחת מקבלת את עצתה. נעמי מאוד מודה לה על טוב הלב כלפי עצמה והמתים  ומאחלת לה הצלחה. כלה אחת קבלה הייעוץ שלה ועזבה.

הכלה השנית, רות, מתעקשת להמשיך ואומרת, "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך . . . עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות . . . יעשה ה' לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך," (רות א טז יז). זה כמו עניין "נעשה ונשמע" (שמות כד ז)  שאמר עם ישראל בקבלתם את התורה. חג השבועות הוא יום השנה לקבלת התורה. כביכול בתאריך זה, כאשר עם ישראל קיבל את האלוקים של האבות להיות האלוקים של העם, ובכך כל האנשים הפכו להיות מתגיירים. מגילת רות היא סיפור אישי של התגרות. מסיבה זו נוצרה המסורת לקרוא אותו בחג השבועות.

מגילה זאת מספרת איך איש נהפך לכהן של העליון. הספר כמו התהליך לא הגיוני לחלוטין. בעיקר אלימלך צדיק עם רע בו. פירוש רש"י, "עשיר גדול היה ופרנס הדור ויצא מארץ ישראל לחוצה לארץ מפני צרות העין שהיתה עינו צרה בעניי' הבאים לדוחקו לכך נענש," (רות א א). בקשר שני בניו אומר תרגום אונקלוס, "ועברו על גזירת מימרא דה', ונטלו להן נשין נוכראין מן בנת מואב . . . אתקטעו יומיהון ומיתו," (שם ד ה). בסוף נחשבים טובים וראוי לחוס עליהם.

אף רות היא נסיכה צדיקה. פרש"י: "ותצא מן המקום" - למה נאמר הרי כבר נאמר ותשב משדה מואב ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום שהיתה שם אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם פנה זיוה פנה הדרה פנה שבחה של עיר וכן (בראשית כה) ויצא יעקב מבאר שבע," (שם א ז). יש עניין בסיפור של ירידה לשם עליה שתבוא אחריה. גם "עת לעשות לה' הפרו תורתך," (תה' קיט קכו).

הפרק השני של מגילת רות פותח באזכור של בועז הקרוב של נעמי, שמתואר כגבור חיל. זה מתרחש בתקופת קציר התבואה ורות אומרת לחמותה שהיא מתכננת ללקט תבואה שנפלה וחבילות שנשכחו שתישארנה בשדה לאחר שנקצר.הרושם הוא שנעמי היא אישה זקנה ולא בבריאות טובה כל כך, אבל רות היא בת ארבעים (רות רבה ד ד). שניהם חסרי כל ורות מתכוונת לתמוך בחמות.

במקרה רות מגיעה לשדה של בועז, שעל פי המדרש הוא בן שמונים. בועז מביט ברות ונותן טיפולו החיובי. הוא מרוצה ממנה, כי היא עוזרת לחמותה ועזבה ארץ מולדתה לעם שהיא לא יודעת. אז בועז נותן לה ברכה, "ישלם יהוה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם יהוה אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו,"

(רות ב יב).

רות מספרת לנעמי שהיא התקבלה בעין יפה על ידי בועז. נעמי אומר לרות שבועז הוא קרוב משפחה ומודה לקב"ה על חסדו לחיים והמתים. היא מאמינה כנראה ששניהם יתחתנו.

כאשר הקציר עומד להסתיים, נעמי מורה לרות להתלבש יפה וללכת לשדה של בועז בסתר. בועז ישן בשדה וכאשר הוא עושה זאת רות נשכבה מתחת לרגליו. כאשר בועז מתעורר, רות צריכה לומר את אשר על לבה. רות עושה זאת ואומרת לבועז, "אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה," (רות ג ח). בועז שמח ומקבל את עתירתה, אם כי יש פירוט טכני עליו נוטה ראשון.

אז בועז הולך לזקני העיר ומזמין את קרובו, שהוא ראשון בשורה לרשת את רכושו של אלימלך ובניו, לממש את זכותו כולל החובה לייבם את רות. קרוב המשפחה מסרב כי להתחתן עם מואביה יפגע במעמדו בקהילה. אז בועז לוקח את הזכות וכולם נותנים לו ברכה חזקה של אישור.

השאלה היא למה אותה פעולה היא גנאי לאדם אחד וכבוד לאחר. התשובה היא שנשים מואביות הן בדרך כלל לא באיכות גבוהה, אבל, רות היא יוצא מן הכלל.אדם פשוט לא יכול להיות מהימן לזהות כראוי מצבים חריגים אך גדול יכול. בנוסף אדם פשוט לא יראה מעלות נהדרות, אבל צדיק יכול.

רות הייתה יכולה להפוך החושך לאור, כי היה לה חוש למהותה של דת המבוססת על אצילות של אופי. אלה הם המאפיינים שאמורים לשלוט על עם ישראל. מסיבה זו הם זכו ליסוד של בית דוד.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח.  

ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il   וגם בדואר אלקטרוני   

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/shavuos-meanderings-of-moshiach.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/05/124.html

YouTube   http://youtu.be/JIzSf6XRRkg