פסח –
מוג'הדין
נושא ההפטרה ליום הראשון של פסח הוא הפסח הראשון ששמר עם ישראל בארץ ישראל.
נגד קריעת הים ביציאת מצרים ועבר על יבשה, פותחת שביל יבשת בנהר ירדן לעם ישראל להיכנס
לארץ הקודש. אחר שכל האנשים שחצו את הנהר ה' מצווה שכל הגברים במילה. זמן קצר לאחר
המילה מתרפא, את היום של פסח מגיע והעם שמר את החג. למחרת פסח, ישראל אוכל מֵעֲבוּר
ארץ כנען והמן מפסיק. הסיפור ממשיך שכאשר יהושע היה מחוץ יריחו הוא פוגש מלאך עם החרב
השלופה. כשנשאל "הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ", (יהושע ה יג), המלאך אומר
ליהושע " הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא",(שם ה טו).
העניינים קשורים זה בזה ושייך לפסח. יש לכל החגים עדות ועניין עקרוני
והעדות של פסח חירות. הרעיון הוא שאין אומה לשלוט על אומה אחר.
"וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם
לֹא מָלוּ", (יהושע ה ה). הסיבה, שהמסע שלהם יכול לחדש בכל עת ואין למול את בנו
אם נסיעה צפויה בימים הבאים. אחרי כך " וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם
גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם", (שם ה ט). אומר הפירושים בביטוי
הזה יש אומרים אשר שלא נימול חרפה בעצמו לכן ישראל לא היה יותר טוב ממצרים כי שני העמים
היו ערלים. יש שהביא חרפת פרעה ישראל במכות, "ראו כי רעה נגד פניכם", (שמות
י י). עכשיו ישראל הגיע ל יעדו לכן אין ללעג הזה ממשות.
ערל או אפילו בן ערל אסור לאכול מקרבן פסח. נמול פירושו גם מעודן ורגיש.
ערל פירושו גם עב וגס בדרך כלל אבל לפעמים מפונק. הגמרא קורא אותו אחד משמותיו של היצר
הרע. מילה גופנית מספקת יתרונות; אבל, צריך עידון ובגרות להכיר אותם. יש מוכרחים
קודם חירות. נמול כפראי ואינו ראוי לחופש; כתוצאה מכך אסור לו לחגוג חג החירות.
פירוש הרלב"ג, "ואולם שזאת המצוה מבוא בירושת הארץ, הוא מבואר
ממה שנאמר בתורה בפרשת "לך לך" כשנצטווה אברהם בזאת המצוה. עם שכבר היה ראוי שיקיימו ישראל דרכי התורה בכללם
לפי מה שאיפשר, ואז יתכן יותר שיעשה להם הש''י זאת ההטבה והחנינה, ר''ל שירשו ארץ ז'
גוים הנזכירם בתורה, עכ"ל. הרמז מילה מאפשרת ישראל לקיים התורה.
משום אומה שאין לה ארץ משלה או בגלות לא חופשית באמת לכן פסח קשור לארץ
ישראל. עצמי הסתפקות באוכל מחזקת את העצמאות. לכן אכילת תבואת האדמה שיהיה לחם היא
הפגנה של חירות.
המן מפסיק כאשר העם מתחיל לאכול את התוצרת ארץ הקודש. צריך לעבוד האדמה
לקבל מוצרים חקלאיים. לא היה צורך במאמץ כדי לקבל את המן. לכן הוא כמו חלב אם שמאכיל
לאומה ב ינקותו. גמילת מהמן סימן לבגרות האומה. במדבר בני ישראל היו מבודדים, עכשיו
בארץ ישראל הם חייבים להתמודד עם המציות.
לאחר חג הפסח אומה צפויה לכיבוש הראשון. יהושע פוגש מלאך עם חרב שלופה.
כאשר שואל, "הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ", עונה המלאך, "הַמָּקוֹם
אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא". רלב"ג מסביר כי הקישוטים הצבאיים
והשאלה היו על הענייני היום במוחו של יהושע. התשובה הייתה תזכורת לחשיבותה של האמונה.
זה נגד הרעיון של התעסוק בענייני עולם הזה.התזכורת היא שגם כאשר שקוע עם דברים כמו
מחיה ומלחמה חשוב לזכור משימה לאומית של דת. קל לטעות ולחשוב שבזה מתאים להיות פרוע
ובליעל בעיסוקים אלה. האמת להיפך, ערכים מושרשים באמת נותנים הדרך להצלחה במאמצים אלה,
ובאמצעות היישום הנכון של לקחי שמים הפעילויות השגרתיות אלה השרתו בקדושה.
פסח נקרא עדות והשומרים אותו נקראים עדים.
להיות חסיד של חירות לעתים קרובות לא משימה קלה. יכול לדרוש יישום כל הכוחות של אדם, דרך אספקלריא של האמונות שלהם, בצורה
של מלחמה. יש לבני הדודים שלנו הבני ישמעאל מילה על זה, "ג'יהאד". לוחם קדוש
הוא "מוג'הדין". זהו גם המסר של מלאך אם חרב שלופה מחוץ ליריחו. קידום חירות
יהיה מאבק קשה וארוך. בסוף יהיה השלמות של אדם.
לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל
נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,
וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger English
Blogger Hebrew
YouTube
No comments:
Post a Comment