בפרשת אחרי מות בני ישראל נאמרים בהדגשה שלא לאכול דם. האיסור שהוזכר
קודם לכך בפרשת הצו (ויקרא ז כו) ומהווה את הבסיס לאחת מהתרי"ג מצוות. כל פרק ויקרא יז הרחבה על מצווה זו. העניין
העיקרי הוא שבעל חיים שנשחט למטרתו של קורבן לפעמים לשד שעיר. לפעמים לשם הקורבן זבח
שהכוונה לסעוד על הבשר, או עולה שכולו נשרף. נראה כי חלק מטקס ההקרבה בזה לשתות הדם
של הבהמה. אבל החומש לא רוצה לומר זה במפורש.
התורה ממשיכה שדמם של קורבנות צריך להתיז על המזבח על ידי כהן ובזה עושה ריח ניחוח
לקב"ה. מי שאינו עושה ככה נחשב רצח ויהיה מנוכר מעם ישראל.
החומש מסביר כי נשמתו של הבשר היא בדם, כלומר, זה מה שנותן את החיים לבעלי
החיים. ה' ממשיך י הדם נתן לאדם "לכפר על נפשתיכם", לומר חייו של בהמה מכפר
על חייו של אדם. גם לבעלי חיים שאינם ראויים למזבח, יש להתנהג בדם שלהם בכבוד ובמכוסה
בעפר. כל זה בפתוחה אחד. הוא מסים עם איסור אכילת נבלות לציין מי שעבר על זה חייב לכבס
את בגדיו, להתרחץ, ולחכות עד הערב כדי לשחזר לטהרה. אם לא נעשה את זה "נשא עונו"
(ויקרא יז טז).
הפירושים נותנים כמה סיבות לאיסור זה. פירוש הספר החינוך, "ראוי
לנו לכסות הנפש ולהסתירו מעין רואיו טרם נאכל הבשר כי גם בה נקנה קצת אכזריות
בנפשנו לאכל הבשר, והנפש נשפך לפנינו ץ. . . והרמב''ן זכרונו לברכה כתב (ויקרא יז יא)
בטעם הדם, כי ידוע שהנאכל ישוב בגוף האוכל, ואם יאכל אדם הדם תהיה עבי וגסות
בנפש האדם, כמו שנפש הבהמה עבה וגסה ",(מצווה קפז).
הרמב"ן מסביר שהנפש חלק ה'. הוא מצדיק את אכילת הבשר בהמה כי יש
להם חוב להכרת טוב לנח על שהצלת אותם מהמבול. לפני מבול המזון המתאים לאדם היה מוצרים
צמחיים. בעלי חיים קרובים יותר לקב"ה מצמחים או מינרלים בגלל יש להם יכולות שכלי.
בבחינה זאת הנפש שלהם כמו נפש אדם. עם זאת גופם קצת כמו צמחים.
נראה שיש דרגות בעניין אכילה. באדם נראה צמחים מופתי, מינרלים מקובלים,
אבל פחי דרגה. לאכול הנפש, שהוא חתיכה של הקב"ה, נראה שזה גאווה. לכן יש בעל חיים
לוותר על חייו לטובתו של אדם ומותר לאדם לוותר על חייו לשם קידוש השם.
הרמב"ן דן גם ברעיון של טקס דם לכבוד שדים. הוא מסביר שיש שדים ידע
של העתיד, ובאמצעות ייחוס להם יכולות על למעלה מן הטבע עצמאיות, הם יגלו את הידע הזה
לאדם. מכיוון שהאדם המבצע שירות האלילית הזה מאמין כי משהו אחר מאשר הקב"ה שיכול
לגמל אותו טוב או רע, החומש קורא לזה זנות. הרמב"ם, נאמן לגישה השכלי שלו, בעצם
לוקח את העמדה כי שדים הוא תרמית, ואת הסיבה לאיסור על אכילת דם היא ללעוג הנוכלים
והטיפשים האלה (עיין במורה הנבוכים ג מו). נראה, עם זאת, יש להשיג תועלת זמנית באמצעות
התחברה לכוחות הטומאה.
"שפיכת דם" לאו הכי רצח. לדוגמה לשון הרע נמשל לשפיכת דם. ההפטרה
(יחזקאל כב א יט) מגנה "את-עיר הדמים". בוודאי רצח הוא אחד מפשעיה. אחרים
הם עבודה זרה, שחיתות, זלזול של הורים, רדיפתם של העניים, זנות, וסחיטה באיומים. נראה
שחלק מהם נחשבים תוצאה משפיכת דם וחלקם נחשב שפיכת דם עצמו.
אפשר לשאול, "למה משהו כל כך פשות כמו אכילה, נחשב חשוב?" אם המזון מחיה
אדם מספיק, אם טעים יותר טוב. נראה הנושא של טעם חשוב ונראה שיש לנושא של תזונה יותר
מהכימיקלים שהגוף זקוק לקים. התשובה חוש הטעם אומר מה הוא רצוי ומה הוא שאנחנו נצרך.
אפשר שטעם רכב לקנות עומק טוב או עומק רע. אם אדם אוהב טעם דם מזו גסות
וגאוה יהיה נעים לו. יותר גרוע שחיתות וסחיטה יהיו מה שמחיה אותו. אדרבא, כדאי שאדם
מרגיש קצת רע שאיזה חיה ויתרה על החיים שלה לטובתו. בנוסף, אם אדם מטפח טעם לכפרה,
לאחר מכן עידון יהיה מתוק. והוא יחפס ל "העמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו"
(ספר יצירה א ד).
לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל
נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,
וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger English
Blogger Hebrew
YouTube
No comments:
Post a Comment