פקודי – עמוד האש # 59

ספר שמות מסתיים בהקמה הסופית של המשכן. בניין בית המקדש העניין של כארבעה וחצי מ אחד עשרי פרשיותת של הספר הזה של התורה. הוא מסכם, "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד יהוה מלא את המשכן. ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את המשכן", (שמות מ לד לה).

זה דומה לחנוכת בית המקדש שנבנתה על ידי שלמה מלך מתואר בהפטרה הרגילה של פרשה זו. המעשה המסכם הבאת ארון הברית במקומו על ידי הכוהנים. "ויהי בצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה'. ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד יהוה את בית ה'. אז אמר שלמה ה' אמר לשכן בערפל", (מלכים א ח י - יב).

כמו כן היה ענן כבד על הר סיני במתן העשרה הדיברות (ר' שמות יט טז).

אחרי זה, "משה נגש אל הערפל אשר שם האלקים", (שמות כ יז). כמו כן, "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת", (ויקרא טז ב).

מצד שני יש פרשיות ברורים של חזיונותיו של הקב"ה. מתן העשר דברות העם שומע קולו ה'. לדוגמה, "ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה. ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר", (שמות כד ח - י). כמו כן, "ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", (שמות כד יז). וגם חזיונותיו של הקב"ה על כסאו עם צבא השמים שנראו על ידי ישעיהו (פרק ו) ויחזקאל (פרק א).

פ' הרמב"ן: ויכס הענן את אהל מועד:  אמר כי הענן יכסה את האהל מכל צד והוא מכוסה וטמון בו. וכבוד ה' מלא את המשכן, כי תוכו מלא הכבוד, כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן, כענין שנאמר בהר סיני (לעיל כ כא) אל הערפל אשר שם האלקים. ואמר כי לא יכול משה לבא אל אהל מועד (פסוק הבא) אפילו אל הפתח, מפני שהיה הענן מכסה אותו ולא היה רשאי לבא בתוך הענן. ועוד, כי המשכן מלא כבוד ה' ואיך יכנס בו. והטעם, שלא יבא שם בלא רשות, אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן כאשר עשה בהר סיני ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (לעיל כד טז), ואמר ויבא משה בתוך הענן (שם יח).

פ' כלי יקר: ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן: 

נראה מזה שכבוד ה' אינו הענן, אלא שהאש והאור דהיינו כבוד ה' היה נראה מתוך הענן, כי זולת הענן לא היה אפשרי להסתכל בו כי באור השמש לא יוכל האדם להסתכל ק"ו באור זוהר שכינתו יתברך. . . . וזה"ש סוף פרשת משפטים (כד.טז) וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ר"ל הענן כסה את כבוד ה' כדי שיוכלו לראות הכבוד ההוא כמ"ש שם ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל, כי על זה האופן יכלו לראות הכבוד.

הנביא ישעיהו מוסיף צד מוסרי: "ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך ה' צבאות ראו עיני. ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח. ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר", (ישעיהו ו ה - ז).

תה' צז מתאר פגישה עם הקב"ה. " ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו. אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. הרים כדונג נמסו מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ. . . יבשו כל עבדי פסל המתהללים באלילים".

בדרך זה מתחילים להבין את הקשיים במתקרב לאמת. כביכול יושב בחושך, כי יש ענייני החיים האישי ו לאומי, שלא טובים. מתקרב ה' אולי צריך קבלת שיטות והנהגות שבתחילה לא ינראים יפים. בחקר דת לעתים קרובות יש הכרה קטנה שיטות אהובים בקלות להמס בבדיקה.

מצד השני יש שיטות ומנהגים שמפחידים בגלל היופי שלהם. לכן אפשר לגרום פחד להתפתות לדרך לא רוצה ללכת. להחמיר יש אמיתות שיכולים להרוס. מסיבות אלה צריך תמימות וכובד ראש לעלות בקדושה. ישנם כמה ושיטות והנהגות קלים ואפשר להתקבל אותם מיד. יש אחרים שצריך לשבן כמו ככוכבים רחוקים אע"פ שהם מאוד יפים. יש אחרים שצריך עיון. בסוף הדבר התלמיד חכם יראה שהקב"ה מגן על נשמותיהם של אלה שהוקדשו לו, ואור זרוע לצדיק, וישרי לב שמחה.

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/pekudey-pillar-of-fire.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/59.html

לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Pekudey פקודי – Pillar of Fire

The Book of Exodus ends with the final erection of the Tabernacle. The construction of the Temple covers about four and a half of eleven parshas of this book of the Torah. It concludes with the cloud of Hashem covering the Mishkan and His glory filling it. The Chumash continues that Moshe was not able to enter the Temple because of the cloud and the glory of G-d (see Exodus 40:34-5).

This is similar to the dedication of Temple built by King Solomon described in the standard haphtarah of this parsha. The concluding act is the placement of the Ark of the Covenant in its place by the cohanim. When the priests leave the sanctuary it becomes covered with the cloud of Hashem and they are not able to reenter because the glory of Hashem fills the House of Hashem (see 1 Kings 7:6 – 12). Shlomo Hamelech explains that Hashem said that he will dwell in a thick haze (ערפל).  

Likewise a thick cloud covers Mount Sinai just before the Ten Commandments are given (see Shmos 19:16). After this revelation Moshe enters into the haze (ערפל) where G-d is to be found (see Shmos 20:18). In an extreme example of this darkness Aharon the High Priest is cautioned against entering into the Holy of Holies lest he die because Hashem appears in a cloud above the cover the of the Ark of the Covenant.

On the other hand there are vivid accounts of visions of Hashem. With the giving of the Ten Commandments the people hear the voice of Hashem. A blood covenant follows in which Moshe, Aharon and his sons, and the seventy elders of the nation and see the G-d of Israel as if it is through the prism of a sapphire (see Shmos 24:9-11). In addition when Moshe ascends the mountain the glory of G-d appears like a consuming fire on its summit. There also are the visions of G-d on His throne with the heavenly court in attendance that were seen by Isaiah (chapter 6) and Ezekiel (chapter 1).

The Ramban explains that the glory of G-d is covered and concealed in the cloud and haze. In a similar theme the Kli Yakar explains that if not for the cloud it would be impossible to view the glory of G-d because it is a consuming fire. The prophet Yishiyahu adds a moral dimension, when after seeing visions of the Throne of Glory, cries out in fear that he is a man of unclean lips living among a nation of unclean lips. With that an angel touches his lips with a burning coal and says that his sins have left and his mistakes have been atoned for.

Psalm 97 describes a confrontation with Hashem. Cloud and haze surround Him and, righteousness and principle are the foundations of His throne. Fire goes out before Him and flame engulfs His antagonists. Mountains melt like wax before the Master of the Universe. Humiliated will be those that serve the illegitimate and take pride in illusions of power.

It is through this that we begin to understand the difficulties in approaching truth. So to speak we are kept in the dark because there are aspects of our personal life and national life that are not good. Approaching Hashem can mean acceptance of ideas and practices that initially we may not find pleasing. In exploring religion there is often a subtle recognition that dearly held positions may easily melt upon examination.

On the other hand some precepts and practices may be intimidating in their beauty. This may cause some to fear that they will be seduced into a direction they do not wish to go. To make matters worse there are truths that can destroy. For these reasons a person must be honest and level headed to ascend in holiness. There are some precepts and practices that are easy and can be accepted immediately. There are others that should only be viewed as distant stars even though they are very beautiful. There are still others that should be held in abeyance and investigated. In the end wise student will see that G-d protects the souls of those devoted to Him, that light is sown for the righteous, and to the straight of heart there is joy.

לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/pekudey-pillar-of-fire.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/59.html

ויקהל - ליהנות מהבריאה # 58

בפרשת וייקהל משה אוסף את עם ישראל לצוות אותם על הקמתו של בית המקדש. אבל, לפני שאפילו פרט אחד, הוא נותן מוסר על שמירת שבת. הוא מצהיר כי שישה ימי השבוע הם לעבודה במקצוע שלהם (מלאכה), אך ביום השביעי יש להיות הפסקה בהחלט לה'. להדגיש משה קורא בחזק אחד שעשה העבודה בשבת ימותו ואפילו לבער אש אסור.

הציווי שמשה נותן לבני ישראל כמו המצווה שהקב"ה ניתן למשה בסוף ההוראות על בנין המשכן. מצווה מן ה' קצת יותר ארוך ויש לו שני חלקים שטארק ירכתיים וחלקים רך. יש סיבות אבל לפעמים לא כל כך ברור לבשר ודם. נאמר לנו כי שבת היא אות בין ה 'וישראל, שבאמצעותו אנו יודעים שהקב"ה מקדש את ישראל. העונש על עבודה התפרדות מהעם. הקב"ה מסיים את המצווה באומרו כי שבת סימן שהוא עשה את השמים ואת הארץ בשישה ימים וביום השביעי לקח את ההנאה (ויינפש) מעבודתו.

לאחר המוסר על שבת, משה מפרט את מרכיביו של בית המקדש ובגד הכהונה. קטע זה מהיסוד למשנה (שבת ז ב), "אבות מלאכה ארבעים חסר אחד". המלאכות מתחלקות לארבע, סדר דפת, סדר בגדי בד, עבודת עור, ובנייה. הגמרא דורשת המילה ארבעים ושואלת מה הוא המלאכה החסר. הפסוק הנוגע לעבודתו של יוסף בביתו של פוטיפר (בראשית לט יא) מובא. נראה מקצועו של יוסף משרת, רואה חשבון, ומנהל אחראי על המטע של האדון. לא יתכן שהוא לכלך את ידיו. זה מרמז כי העוסק בפעילות למען הרווח, שאינם אסורים בדרך אחרת, עשוי להיות בלתי רצוי, אך מותר במצבים מוגבלים מסוימים.

מהקטעים האלה לומדים עקרונים על שמירת שבת. האיסור הבסיסי ביותר הוא ייצור רגיל של דברים לשימוש הגוףכגון: מזון, ביגוד ומחסה. כל הפרשנויות דוחים את הרעיון שיש איסור מוחלט על אש ונכונה לשבת בקור ולאכול אוכל קר. אלא יש הרבה הלכות באיסור ובהתר באש. הרמב"ם משתמש בפסוק למקור לאיסור עונשים בשבת, משהו שלא ממש שימוש אש.   הבערת אש למעשה אחד מהל"ט המלאכות. עם זאת, יש מחלוקת אם פסוק זה (שמות לה ג) המקור.

אש חשוב לייצור. לדוגמא יש צורך באש לאפות לחם וגם צריך אותו לחמם מים לצביעה וכבישה. נראה כי האיסור על בוער אש בעיקר איסור להכנה משבת לחול. על פי ההלכה הכנת משבת לחול, אם לא נאסר בכלל, הוא לפחות מוגבל והזעיף את פניו במידה רבה עליו.

קושי כאשר מטרת העבודה לא כל כך לשם פרנסה, אלא לטובת הציבור ובמיוחד כדי לסייע בשמירת שבת. מכיוון שבניית בית המקדש אסורה בשבת ניתן להסיק אין ייצור מותר בשבת. מכיוון שבניית בית המקדש אסורה בשבת ניתן להסיק אין ייצור מותר בשבת. לכן אף אחד לא יכול לומר שהעבודה שלו היא כל כך חשובה שזה דוחה את שבת. פיקוח נפר בכל אופן מותר. במצבים שבם העדר פעילות מסוימת יגרום טרחה דציבור גדול בדרך כלל יש איזה התר.

עניין של תחביב לדוגמה גן פרחים משל טוב. אפשר להגיד כי השקיה, עישוב, זבול בגן כזה לא עושה כלום לפרנסה. אבל יש בהם טורח, שבאמת לא שבתדיק. בשבת טוב ליהנות מהגינה, דווקא מסתכל על הפרחים ולשבח היופי שלהם, ולנסות לראות את יד ה' בטבע, כמו כן גם שריים של ששת ימי המעשה. בדרך זו יכולים להבין כיצד שבת כמו בית המקדש. על ידי נח בשבת והנאה בברכות שהגיעו מלמעלה, מכירים הבורא ונותן הודאה. בבית מקדש מביא קרבן להביע אותה המחשבה.

חשיבות של העניין של מנוחה בשבת כמו חשיבות של ענייני נופש, הקשר בין הקב"ה וישראל, ואמונה המלומד שהאלוקים ברא את העולם בשישה ימים.  פירוש הדבר כי הפסקת העבודה לא מספיק אלא צריך ליהנות מיום החופש גם כן. כתוצאה מכך צריך לעשות דברים שנותנים הנאה. עם זאת חלק מהיום צריך להיות קשור לדת. לימודי דת רצויים, אלה המדגישים יחס בין ה' ועם ישראל.

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/vayakhel-enjoy-creation.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/58.html

YouTube  

http://youtu.be/CQuIDyB3PXQ

לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

VaYakhel ויקהל – Enjoy the Creation

In parshas VaYakhel Moshe assembles the nation of Israel to charter them for the establishment of the Temple. However, before even telling them what the Temple is to look like, he admonishes them to keep the Shabbos. He declares that six days of the week are for working at their profession (מלאכה) but on the seventh day there is to be a decided cessation for Hashem. To add emphasis Moshe exclaims anybody doing work on Shabbos will die and they shouldn’t even burn a fire.

The commandment that Moshe gives to the children of Israel parallels the mitzvah given to Moshe by HaShem at the conclusion of the instructions how to construct the Mishkan. The commandment from Hashem is a bit longer and has both stern and gentle elements. It includes reasons though some of them are not so intuitively understandable by flesh and blood. We are told that Shabbos is a sign between Hashem and Israel and a vehicle through which we will know that Hashem sanctifies Israel. The penalty for work is estranged from the people. G-d concludes the mitzvah by saying that Shabbos is a sign that He made the heaven and earth in six days and on the seventh day took pleasure (וינפש) from His labors.

After properly relaying the musar about Shabbos, Moshe itemizes the components of the Temple and the priestly raiment. This passage forms the basis for the Mishna (Shabbos 7:2), “there are forty less one principle crafts”. The crafts fall into four basic categories, production of bread, cloth garments, leather, and construction. The Gemara explores the word forty and asks what the missing trade is. Several explanations are brought one of them is the trade of Yosef. The verse concerning Yosef’s labor in the house of Potiphar (Genesis 39:11) is brought. It would seem that the profession of Yosef was that of a butler, auditor, and an administrator in charge of running the master’s plantation. It does not look as if he got his hands dirty. This hints that engaging in activities for the sake of profit, that are not otherwise forbidden, may be undesirable, but permissible in certain circumscribed situations.  

From these passages we learn something about the nature of Shabbos observance. The most fundamental prohibition of labor is for the ordinary production of articles for normal physical uses such as food, clothing, and shelter. The exhortation not to burn a fire on Shabbos is the source of consideration discussion. All of the commentaries reject the idea of a blanket prohibition on fire in favor of sitting in the cold and eating cold food. Rather there is an elaborate body of law dealing with what should and should not be done with fire. The Rambam goes so far as to use this verse as the source for prohibiting application of punishments of Shabbos, something that is not a literal use of fire. Lighting a fire is in fact counted as one of the 39 forbidden crafts. However, there is a discussion whether this verse (Exodus 35:3) is its primary source.

Fire though is a major tool for production. For example a fire is needed to bake bread and also to heat water for dyeing and laundering. It seems that the prohibition against burning a fire is essentially a prohibition for preparing to do any craft on Shabbos even though the craft was not actually done. Under the halacha preparing for weekday activities on Shabbos, if not forbidden outright, is at least restricted and greatly frowned upon.

A difficulty arises when the objective of the work done is not so much the laborer’s sustenance but rather for the community good particularly to aid in Shabbos observance. Because construction of the Temple is forbidden on Shabbos one can infer no production is permitted on Shabbos. Therefore nobody can say his work is so important that it takes precedence over the Shabbos. In extreme situations where human life is at stake all work is to be performed, a number of rationales some apparent others not greatly are given. In situations where the absence of a particular activity will cause pain or serious inconvenience it is often permitted but only in convoluted way and sometimes with legal fictions given to justify it.

The issue of a hobby for example a flower garden is illustrative. One could argue that watering, weeding, or fertilizing such a garden does nothing for a person’s parnasah. They do, though, involve a degree of bother, which really is not Shabbosdik. On Shabbos a person should enjoy their garden, look at the flowers and admire their beauty, and try to see the hand of Hashem in their garden as well as remnants of His six days of handiwork. Through this we can understand how Shabbos is like the Temple. By resting on Shabbos and partaking of the blessings that have come to us from Above, we recognize and explicitly give thanks to the Creator. In the case of Temple we bring a sacrifice to express the same thought.

Of at least equal importance to the idea of rest on Shabbos are the concepts of recreation (וינפש), the relationship between G-d and Israel, and a cultivated belief that G-d created the world in six days. This means that cessation of work is not enough, rather one should enjoy the day off as well. As a result a person should specifically do things that give them pleasure. However part of the day should also be related to religion. Desirable religious studies would be ones that emphasize the interaction between Hashem and the Jewish people.

The issue of the creation of the world in six days is more complex. The Chumash testifies that G-d created the world in six days. However we may not see it that way in our own minds. It would seem that the Torah is saying that we should delve into this belief with the assurance that we will ultimately see its truth. For those that really do see it the Chumash encourages us to develop this belief until we can see it in detail in the physical world.

 Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/vayakhel-enjoy-creation.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/58.html

YouTube  

http://youtu.be/CQuIDyB3PXQ

לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

כי תשא – תצוגה צנועה # 57

פרשת כי תשא מתחיל עם המצווה, כיצד לבצע מפקד אוכלוסין של עם ישראל.  רש"י מסביר: כי תשא" - לשון קבלה, תרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מניינם, לדעת כמה הם – אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם, עכ"ל. הכסף לשימוש למטרות דתיות. " כפר נפשו" הביטוי החומש לצדקה. זה עניין צדקה תציל ממות. רש"י ממשיך, "ולא יהיה בהם נגף" - שהמניין, שולט בו עין הרע, והדֶבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד.

"ויסף אף יהוה לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה", (ב שמואל כד). פ' רש"י: לא ידעתי על מה. בכל מקרה מפקד לאומי משמש שם כהסתה לעונש.

פירוש הכלי יקר: 

·         שכופר זה היה להציל מן עין הרע השולט בשעת המספר, כי בפעם ההוא יש מקום לשרי מעלה של האומות לקטרג ולומר מה יקר וגדולה לישראל במספר זה על כל האומות והלא הללו עע"ז והללו עע"ז לפיכך צריכין בפעם ההוא אל כופר נפש להשקיט מדה"ד. . . .

·         שבכל מקום שיש נדנוד גסות הרוח שהעשיר יש לו מקום להתגאות על העני לאמר לו נדבתי גדולה משלך שם אין הקב"ה קורא שמו יתברך עליו לפיכך לא יחס אל השי"ת בפר' תרומה הנדבה הג', אבל כאן שכל הג' היו הבקע שעשיר ועני שוין בו ואין מקום להתגאות אחד על חבירו, עכ"ל. כתוצאה מכך, מראים מידה רעה בשעה דין.

·         ובדרך זה נמשלו ישראל לכוכבים, שנאמר בהם (ישעיה מ.כו) המוציא במספר צבאם כי מספר ההוא ודאי הוא בעבור מעלתם כי בלי ספק שהקב"ה יודע מספרם, כך מספר בני ישראל אחר מעשה העגל דומה למה שנאמר אחר חטא של ראובן (בראשית לה.כג) ויהיו בני יעקב י"ב. כך הודיע לנו כאן שלא נמאסו בעבור מעשה העגל אלא כולם במעלות המספר המורה שכל איש מישראל מושגח בהשגחה פרטית. אמנם המספר הנאמר בפר' במדבר היה לפי שבא להשרות שכינתו בתוך כל שבט ושבט כי דבר זה צריך מספר, כי אין הקב"ה משרה שכינתו על פחות מן כ"ב אלף (יבמות סד.)

·         אבל בזמן שהם נספרים אחד לאחד יש לחוש שהמספר יגרום שכל אחד לבדו בפני עצמו יעלה זכרונו למעלה ויתבקר פנקסו בכל זכות וחובה שיש לו, ושמא לא יכריעו זכיותיו על חובותיו ובסבה זו יזכירו לו עון העגל שכבר נמחל כי לא נמחל כ"א אל רבים ולא ליחידים והמספר גורם שכל יחיד נזכר לעצמו, לכך נאמר וביום פקדי והוא לשון מספר ור"ל כשיהיו נמנין לאיזו צורך אז יעלה זכרון כל איש פרטי לפני ואז ופקדתי עליהם את חטאתם כי החטא חוזר וניעור, ע"כ צוה כאן על כופר נפש זה לכפר על מעשה העגל בשעת המספר כי יפקד מושבו על כל אחד ואחד . . . לפי שיבא לפני הש"י זכרון כל ראש בפני עצמו לפיכך ונתנו איש כל איש פרטי שיש לחוש שיתבקר פנקסו ויבוקש וימצא כי היה לו חלק בפועל המגונה ההוא לפיכך יתן בפעם ההוא כופר נפשו. 

ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה )ירושלמי שקלים ב ג(.רבי ישמעאל אומר: בוא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם, שאדם קונה את עצמו בממון (מכילתא). בעיקר חטא העגל היה חטא של חוסר נאמנות לאמונה. תרומת מחצית השקל עבור קורבנות של בית המקדש דווקא בביטוי של מסירות לדת. לכן מעשה צדקה הזה מעשה של חזרה בתשובה.

נראה הלקט העקרוני שיש זמנים לחשבון נפש גם ליחיד גם לאום. בדרך כלל הם זמני שמחה להראות מעלות והישגים. אבל למרבה מעלות והישגים אפשר לעורר קנאה. בנוסף יהיו גם חסרונות הן בהווה הן בעתיק. כתוצאה מכך צריכה להתבצע התחשבנות כזו מתוך צניעות ובאמצעות שיטה שהיא באופן ניכר נדיב.

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/ki-thisa-modest-display.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/57.html

YouTube  

 http://youtu.be/VD_hse1PO7M

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Ki Thisa כי תשא – A Modest Display

Parshas Ki Thisa opens with a mitzvah as to how to perform a census of the nation of Israel. A simple head count is forbidden, rather a half a shekel is to be taken from each person and the money is to be used for religious purposes. A count of the money will easily disclose the number of people. The word used for the donation is כפר נפשו literally atonement for his life. The Chumash adds this procedure is to be followed so there will not be a plague among them. Rashi comments that a census can be taken whenever it is desired. He explains that this procedure is necessary because the evil eye rules on Israel specifically when they are being counted and brings as an example the census taken by King David and the resulting plague (see 2 Shmuel 24).

In the story of the plague during the reign of King David the Tanach says that Hashem was simply angry at Israel. Rashi comments that we do not know why. In any case a national census is used there as an incitement for punishment. The Kli Yakar also develops the idea that the evil inclination instigates at the time of a census. He explains that when the population total is given there is room for the administering angels of the nations to protest saying, what greatness and esteem is present in Israel so that they should have such a [respectable] number, these serve idols and these serve idols. As a result to rescue them from this evil eye the count is made by means of charitable contributions. There is another reason why precisely a donation of half a shekel is required of all being counted. If the rich were permitted to give more, there would be room for them to be conceited in regards to the poor. As a result they would be exhibiting a bad characteristic at a time of judgment.

The Kli Yakar continues that an aspect of the count is to imbue the nation as a whole and each and every individual with the Shechina (presence of Hashem) and the providence of heaven. In connection with this an accounting is made of each person’s merits and failings. However in some cases the merits will not outweigh the failings. Because the census is a time of taking stock it is also an apt time for retributions. For this reason retributions are also exacted at this time for the sin of the golden calf.

In regards to the golden calf the Jerusalem Talmud (Shekelim 6a) brings two reasons why the Chumash specifies specifically half a shekel. One reason is because the nation sinned when they did not wait a half a day for Moshe to return from Mount Sinai. The other reason is that the people violated the Ten Commandments and a half a shekel weighs ten geras. The Mechilta gleefully in wonder gushes, “Come and see the mercy of He Who spoke and there was a world, concerning flesh and blood, that a man can redeem himself with money”. In essence the sin of the golden calf was a sin of disloyalty to the faith. The half shekel donation is for sacrifices in the Temple which are specifically expressions of devotion to religion. Therefore this act of charity is an act of repentance. 

The basic message seems to be that there are times when people either as individuals or as a nation take stock of themselves. These tend to be happy times because virtues and accomplishments are showcased. Unfortunately these virtues and accomplishments may arouse jealousy in others. In addition there will also be shortcomings both present and ancient. As a result such accountings should be carried out modestly and using a method that is noticeably benevolent.

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/ki-thisa-modest-display.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/57.html

YouTube  

 http://youtu.be/VD_hse1PO7M

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח        

TeTsaveh תצוה – The Eternal Light

Parshas TeTsaveh opens with HaKadosh Baruch Hu saying to Moshe, “you shall command the children of Israel, and they shall take to you pure olive oil, crushed for lighting, to kindle the lamps continually’, (Exodus 27:20). The simple understanding of this verse is that the people are to donate high quality olive oil to light the menorah in the Temple.  The Or HaChaim comments that olive oil is a metaphor for Torah, because just like oil [candles] illuminates the world so too does the Torah. He then in detail analyzes the verse. Pure (זך) means that they should engage in Torah with no outside motives such as to tease others or for the purpose of conceit. These things are considered to be the dregs of religious scholarship. The olives are to be crushed (כתית) meaning one should exhaust his body and all of his abilities in the pursuit of his studies.

The commentaries typically explain this mitzvah in terms of its practical application to making oil candles for the sacred menorah. However their ideas provide hints as to how we should study.  Rashi learns a limitation from the word crushed saying that the olives should only be crushed in a mortar and pestle. This is because if they are thoroughly ground up in a mill, the oil will be of low quality and therefore will not provide quality illumination. This hints that when studying a text a person should not delve into the words to the extent that he is inferring things which are not there. Rashi continues that the oil candle should be lit until the flame burns by itself. This implies that when a person learns something he should understand it clearly and to the extent he can talk intelligently about it.

The Sforno focuses on the phrase, “You will command”, noting it is specifically aimed exclusively at. He explains that Moshe was required to give the order to Israel himself. Homiletically we can say that a person must learn for himself and that others cannot do it for him.  The Baal HaTurim notes that this is the only parsha that occurs after the birth of Moshe, in which his name is not mentioned, perhaps suggesting the importance of humility in limudei kodesh. He also says that, because there is a financial cost to this mitzvah, the language of “command” was necessary to motivate the people to keep it. This suggests that in the pursuit of knowledge a person should expect to spend money.

The Or HaChaim remarks that even if an individual donated oil for the Menorah, never the less it was reckoned as a community offering. This hints that education must include a community effort. He also discusses the western candle of the menorah, the nir ma’aravi נר המערבי. There is a legend that the nir ma’aravi never went out.  The Talmud understands this as a testimony to the entire world that the Shechina rested on Israel.  The Or HaChaim explains that the jokers of the generation would wisecrack, “How could the Heavenly presence rest on the work of Moshe?”  However when people saw this miracle, they knew that Moshe rabenu’s prophesy was true that the Lord on High dwelled in this lower world. From this we can infer that one, who is constantly learning Torah properly, demonstrates the truth of Torah and the presence of HaShem in the physical world.

 Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/tetsaveh-eternal-light.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/56.html

YouTube  

 http://youtu.be/bqYtWex7EpM

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

, לע"נ סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

תצוה – נר תמיד # 56

בתחילת פרשת תצוה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד", (שמות כז כ). הפשוטות הפסוק שיתרומו שמן זית באיכות גבוהה כדי להדליק את המנורה בבית המקדש. פירוש אור החיים: ויקחו אליך שמן זית זך ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן מה השמן מאיר לעולם כך התורה. . . . ודקדק לומר זך שצריכין לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים שהם לקנתר ח''ו או להתגדל וכדומה, אלה הם שמריה. ואמר עוד כתית פירוש שצריכין לעסוק בתורה ולכתת גופם וכחם על דרך אומרו (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות (ברכות ס''ג:)

הפרשנויות בדרך כלל מסביר מצווה זו איך למעשה להכין שמן למנורה הקדושה. עם זאת את הרעיונות שלהם נותנות רמזים

לדרך הנכון ללמוד. פרש"י: "כתית" - הזתים היה כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים כדי שלא יהא בו שמרים. ואחר שהוציא טפה ראשונה, מכניסן לריחים וטוחנן והשמן השני, פסול למנורה. עכ"ל. הטעם אם נטחנו לגמרי השמן לא יהיה איכותי ולכן לא יתן אור איכותי. זה מרמז בלומד הגרסה אין להתעמק במילות עד כדי שיסיק דברים שאינם קיים. פרש"י: "להעלות נר תמיד" - מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה (שבת כא). משמעות כאשר לומד צריך להבין ברורה עד שיכול לדבר על העניין בשכל.

פירוש ספורנו: "ואתה תצוה" - הנה מה שאמר עד עכשיו ועשית יובן שיעשה על ידי אחר, וזה שיצוה לאומנים שיעשו. ולפיכך באלו הג' מצוות שצוה הנה אמד ואתה, להודיעו שיעשה הוא בעצמו, שיצוה לישראל על עשיית השמן. עכ"ל. דרש, אדם צריך ללמוד על עצמו ושאחרים לא יכולים לעשות את זה בעדו.

פירוש בעל הטורים:  ואתה תצוה. לא הזכיר משה בזה הסדר משא''כ בכל החומש. שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה). והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת וקללת חכם אפי' על תנאי באה ונתקיים בזה. וכתב צוואה במנורה וכן בתמיד צו את בני ישראל לפי ששניהם נוהגים בכל יום ויש בהם חסרון כיס לפיכך צריך זרוז לכן אמר בהם לשון צוואה. ויקחו אליך. אבל אני איני צריך לאורה: כתית. רמז ת''י ת''כ שנים יהא נוהג הדלקת המנורה:להעל. ת. חסר ו' לומר שוי''ו נרות מכבים אותם אבל נר מעדבי דולק לעולם:למאור. להעל. עכ"ל. יש לדרוש שחכמה באה מתוך עניוות וצריך לקנות אותה בכסף.

פירוש אור החיים:

·         "מאת בני ישראל" – כל קרבנות הציבור שנתנדבו מעצמן כשרים ובלבד שימסרום לציבור . . . והוא מה שאמר הכתוב מאת בני ישראל, פירוש כי שמן זה קרבן ציבור ולזה לו יהיה שיתנדבו יחיד צריך שימסרם לציבור ותהיה הבאתו למשכן מאת בני ישראל, עכ"ל. רמז בזה שחינוך עניין הציבור.

·         "ויקחו אליך" - טעם אומרו אליך יתבאר על דרך מה שאמרו במסכת שבת דף כ''ב וזה לשונם, מחוץ לפרוכת העדות עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות אמר רב זה נר המערבי כו' עד כאן. והנה אמרו ז''ל (שמו''ד פנ''ב) ליצני הדור היו מתלוצצים על משה לומר אפשר שהשכינה שורה על מעשה של משה וכו' עד כאן. הרי כי לא היו מצדיקים אפילו מישראל שתשרה שכינה במשכן וכפי זה הגם ששרתה שכינה ביום א' בניסן עם כל זה אין זה סימן לתמידות שתקבע השכינה מקומה במשכן. אבל בנם נר המערבי הוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, והוא מאמר ה' ויקחו אליך, פירוש אליך נוגע הדבר. כי בזה תתחזק נבואתך שיכירו ויצדיקו נבואתך שהשכינה תשרה בתוכם כשיראו נם שיעשה בשמן המנורה. ואולי כי לזה נתכוון באומרו ואתה תצוה לומר שלא יחוש שלא יאמנו דבריו להיות הדבר תמוה שידור אל עליון בתחתונים. וכמו שכן היה ואם תאמר מנין יצדיקו ויקחו אליך פירוש בדבר זה יש לך חיזוק והצדקת הדברים כנזכר.

 Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/tetsaveh-eternal-light.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/56.html

YouTube  

 http://youtu.be/bqYtWex7EpM  

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, דודי ,הרב אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il