נצבים-וילך - ואת אשר איננו פה # 33

בפרשה הכפולה נצבים - וילך משה אוסף את העם להכניס אותם לברית עם הקב"ה. יש לברית רכיבים שונים וביניהם המשימה הלאומית. במקרה זה שצאצאיו של יעקב יהיו עם קדוש וממלכת כהנים. בקשר זה חמשת חומשי תורה יהיו הספר החוקים שלהם והמדריך לחיים. הדור החדש התפתחה והוא רוצה לחיות על פי חוקי התורה ורצונות הארץ שהובטחה לאבות.

העבירה לברית יש חיוביים ושליליים. בצד החיובי הן הברכות של מצוות ואת גדולתו של ארץ ישראל. בצד השלילי היא רשימה ארוכה של קללות אם בריתו נטושה. אם אפשר לומר כך, הוא ביטוי של אהבה, העם אומר אם אנחנו לא נשמור לחיות עד תפקיד זה כל מיני דברים איומים צריכים לקרות לנו. הקללה נועדה גם כנאום התייחס לדורים הבאים אשר לא מעוניינים לשמור את התורה. התקווה היא שמתוך פחד מהקללות שהם פונים להברכות.

ההכרזה שהוא משימה לאומית הפסוקים, "ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יהוה אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום", (דברים כטי ג יד). פירוש המדרש תנחומה (נצבים ג), "אמר רבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמני: למה כתיב, כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה?  לפי שהנשמות היו שם ועדיין גוף לא נברא, לכך לא כתיב בהן עמידה".

השפתי חכמים מביא את הפתגם "ברא כרעא דאבוה" (בספר יונת האלם לרמ"ע). רבינו בחיי מרחיבים כי האב הוא השורש והילדים הם כמו ענפים שצומחים ממנו בעתיד. לכן השורש מסוגל להביא את הקללות הללו על דורות הבאים. כתוצאת הסכמים שנעשו על ידי האבות יחולו על צאצאיהם גם כן. הספורנו מפרש, "והם הדורות הבאים ולפיכך צריך שתודיעם שמתנת הארץ וזולתה היתה לכם על תנאי קיום הברית ובאותו התנאי בעצמו ירשו מכם'". כל זה פחות או יותר הרחבה של הרעיון שמעשה האבות סימנים לבנים.

מושג חשוב שאומה והקו של אב הם יצירות נפרדות. לכן מעשיו של אומה משפעה על כל היחידים המרכיבים את העם הזה. בנוסף לפעילותם של האבות תבואנה לידי ביטוי בבנים. לכן ההסכמה של הברית, תחילה על ידי האבות, ולאחר מכן על ידי עם ישראל במדבר, היא חלק מהעם היהודי היום וכל יהודי ויהודי גם כן.

ברעיון של הברית  עם הקב"ה כלל העניין שהקב"ה יכול להשתמש או אפילו לשנות את הטבע, כדא לקים את ההבטחה. זה נראה ברש"י לגבי בבריתו בין הקב"ה ונח (ר' בראשית ו יח). הוא מסביר שהקב"ה שינה את הטבע, כך שהפרות והירקות לא יירקבו לשנה השלמה שהם היו בתבה. בנוסף, בגלל הברית, הרשעים שבדורו של נח לא היה יכול להרוג אותו כרצונם.

מילת ברית משמשת גם בהקשר חוקי שמים והארץ, והוא דומה להבטחה של הקב"ה להחזיר את גלותו של יעקב (ר' ירמיהו לג כה כו). כתוצאה מכך ברגע שעם ישראל הסכימה להיות ממלכת כהנים הם קבלו את הכוחות לקים את המשימה הזאת. מסקנה היא שכל שימוש בכישרונות אלה לא בשירות של משימה זו יהיה התעללות והפרה של הברית. בנוסף היד של השגחה השמים ידריך אותם להגשמתו.

To view on YouTube click:

 http://youtu.be/CgQ7SY02Ga8

A discussion of how the decisions of a nation influence its individuals now and in future generations.

Artsa Alinu (ארצה עלינו) sung at 7:08

To read on Blogger click:

A discussion of how the decisions of a nation influence its individuals now and in future generations http://dyschreiber.blogspot.com/2013/08/netsavim-vayelech-those-who-are-not.html

Netsavim – VaYelech נצבים-וילך –Those Who are Not

In the double parsha Netsavim-VaYelech Moshe assembles the nation to induct them into the covenant with Hashem. The bris has various aspects among them one of national mission. In this case it is specifically that the descendents of Ya'akov will be a sacred people and a kingdom of priests. In connection with this the Five Books of Moses will be their code and guide to life. A new generation has emerged and it is one that wishes to live according to the laws of the Torah and desires the land promised to the patriarchs.

This induction has positive and negative aspects. On the positive side are the blessings of observance and the greatness of the land of Israel. On the negative side is a lengthy litany of curses if the covenant is abandoned. So to speak, it is an expression of love, the nation is saying if we don't keep live up to this role all sorts of terrible things should happen to us. The curse is also meant as a harangue addressed to future generations which may not wish to keep the Torah. The hope is that out of fear of the curses they will turn towards the blessings.

The declaration that this is a national mission is the verses, "It is not with you alone that I am establishing this covenant and curse. Rather it is with those here with us standing today before Hashem our G-d and those that are not here with us today", (Deuteronomy 29:13-14). The Midrash Tanhuma notes that the word "standing" is not used in connection with those who are not with us today and explains that this refers to future generations whose souls were present but their bodies still had not been created. So to speak the souls of all the generations the Israel were present and freely accepted the covenant.

The Sifsay Chachamin brings the expression that the son is like the thigh of the father בספר יונת אלם לרמ"ע)). The Rabeinu Bechai elaborates that the father is the root and the children are like branches that sprout from it in the future. Therefore the root is able to bring these curses onto the coming generations. As a result agreements made by the fathers will be applied to their descendents as well. The Sforno applies this to the giving of the Holy Land to the children of Israel saying that the gift of the land is conditional upon fulfillment of the covenant and that it is through the covenant that the land is a heritage. To a certain extent all of this is an extension of the idea that the actions of the fathers are signs to the children.

An important concept is that a nation and a father's line are entities in and of themselves. Therefore the actions of a nation become part of all of the individuals comprising that nation. In addition the actions of the fathers will be manifested in the children. Therefore the acceptance of the bris, first by the patriarchs, then by the nation of Israel in the desert, is part of the Jewish people today and each and every Jew as well.

Included in the idea of a bris with G-d is that G-d may manipulate or even change nature so that the promise can be fulfilled. This is seen in the Rashi concerning G-d's covenant with Noah (see Genesis 6:18). He explains that G-d changed nature so that the fruits and vegetables would not rot for the full year they were stored for food during the great flood. In addition, because of the covenant, the malevolent of Noah's generation could not kill him as they wished to do. The word bris is also used in connection with the laws of heaven and earth, and is compared to G-d's commitment to return the exile of Ya'akov (see Yirmiyahu 33:25-26). As a result once the nation of Israel agreed to become a kingdom of priests they were given the capabilities to fulfill this mission. A corollary is that any use of these talents not in the service of this mission would be an abuse and a violation of the covenant. In addition the hand of Providence would guide them to its fulfillment.

To view on YouTube click:

 http://youtu.be/CgQ7SY02Ga8

A discussion of how the decisions of a nation influence its individuals now and in future generations.

Artsa Alinu (ארצה עלינו) sung at 7:08

כי תבא - לב שיודע

בסוף פרשת כי תבוא משה רבינו דבר לעם, "ולא נתן יהוה לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה", (דברים כט ג). הדיבור בערבות מואב בגבול לארץ הקודש. משה מזכיר להם את הנסים הקב"ה ביצע עבורם ביציאת מצרים. הוא מספר הניצחונות גדולות על שני מלכי האמורי והתפיסה והתנחלות על ארצם. הוא חוזר שהם לא אכלו לחם ויין ושבגדיהם לא יתבלו בעת שהותם במדבר. כל זה "למען תדעו כי אני יהוה אלהיכם", (דברים כט ה).

פירוש רש"י, "ולא נתן ה' לכם לב לדעת - להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו. "עד היום הזה" - שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמ"ש בפ' וילך ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה, לנו ניתנה, ושמח משה על הדבר ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום

השפתי חכמים מפתחת רש"י אומר: שפירש לב - לדעת להכיר חסדי המקום שכל המעלות והגדולות והכבוד שלכם הם מן המקום יהיה. פירושו מאחר שבאתם אל המדרגה הזאת להכיר שכל הצלחו' שלך הן מן המקום ולא מידכם. ראוי שתשמרו את דברי הברי' הזאת למען תצליחו בכל אשר תעשון.  והל' האחרון שפירש 'לב לדעת' - להשיג חכמות רבו יהיה. פירושו אחר שבאתם אל המדרגה הזאת להשיג חכמתו יתברך . . .  ראוי הוא שתשמרו את דברי הברית הזאת שהן מצותיו יתברך למען תשכילו ולא תכשלו בכל אשר תעשון. . . . איך יתוקן ההפסק של ויצא סיחון וגומר בין ותבאו אל המקום הזה ובין ושמרתם וגומר כיון שהם דבקים זה לזה. ונ"ל לפרש . . . אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד והכרתם חסדי ה' מכה מלכים גדולים לסיחון ולעוג מלכי האמורי, . . . מאחר שהגעתם אל המדרגה הזאת שתוכלו להשיג חכמתו יתברך שהוא התורה והמצות, ותוכלו גם כן להשיג שכל הצלחתכם הם ע"י קיום התורה והמצות, עד שהכיתם את שני מלכי האמורי. לכן מעתה הוא מן הראוי שתשמרו וגומר כדי שתצליחו בכל אשר תעשו ואם לאו לא תצליחו.

פרקי אבות (ה כד) מלמד, "בן ארבעים לבינה". כמו כן, בהסבר השיח של משה, פרשנויות רבות מביאים את הגמרא (מסכת עבודה זרה ה:), "אמר רבה ש"מ לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין". לכן  אומר הפרשן המודרני הרב יששכר פראנד, "בשלות מסוימת מגיעה עם גיל"​​.ספורנו מפרש, "אע''פ שהוא יתעלה השתדל בתורותיו ומופתיו לתת לכם לב לדעת, כאמרו למען תספר וידעתם כי אני ה'. לא הושג זה המכוון מרוב מריכם. . . . אמנם עתה אחר שראיתם רוב חסדיו עמכם במדבר למען תדעו, והביאכם עתה אל ארץ סיחון ועוג שיש לכם אחוזת ארץ, שתוכלו לקיים בה המכוון ראוי לכם שמכאן והלאה תתנו לב לדעת". נראה הרב עדין שטיינזלץ חושב "לב לדעת", לא רק לשמע למסר של תורה אלא תוצאה מתהליך התפתחותי שמתחיל עם מחויבות "לקליטת פיוטיות והעקרונות, וקיומת המצוות כל ימי חייו". בנוסף לב שיודע הוא פנימיות של "נעשה ונשמע".

האבי עזרי מסביר: כי עד הנה לא היו מוכשרים לקבל בנקל דעת וחכמה [אבל] הכל לפי המקום והזמן. . . .ודרך הנותן להזכיר את המקבל איך ומה שהיה להמקבל בטרם בא אליו המתנה הזה ומי הוא הנותן. ומה אחד מבקש כטעם את הצדקת מה תתן לו ותועלת המקבל. ועי"כ שומע המקבל לדברי הנותן בכל אשר יחפוץ ממנו והמפרשים דברו בה הרבה ואמת הדבר שיש לדבר. 

יכולות שאיש ראוי לגלוי הקדוש ברוך הוא בעקבות בגרות הקדמות המידות. עם זאת הזמן, המקום והנסיבות של הגלוי נקבעים על ידי שמים. כאשר עיניו של האדם נפתחו לחסדו של הקב"ה, זה עושה רושם ואדם זוכר את המצב שמסביב. בנוסף הסביבה אלה הופכות לדברים מלא אהבה ומשיכה, שכן, זה מקום שבו ה' התגלה אליו. מה פירוש: בתודעה הלאומית של העם היהודי אלוקים נמצא אי שם במילים אלה. זה כולל נצחון במלחמה, על הפתח לארץ ישראל, הנסים במצרים, פרנסה, וחמשת חומשי התורה שבידינו היום.

To view on YouTube click:

 http://youtu.be/grtd39IK6fk

A discussion about how the circumstances in which a person's eyes are opened to religion make an impression.    5:36 אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ

 

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל, אחו של האמה -  כה בתשרי תשנ"ב                   

                                         

וגם בדואר אלקטרוני      http://dyschreiber.blogspot.co.il ניתן באתר   

Ki Tavo כי תבא – A Knowing Heart

At the conclusion of parshas Ki Tavo Moshe tells the people that that, "Hashem did not give them a heart to know, eyes, or ears to hear until this day", (Devarim 29:3). The speech is given on the plains of Moav on the approach to the Holy Land. Moshe reminds them of the miracles G-d performed for them during the exodus from Egypt. He recounts their crushing victories over the two Amorite kings and the resultant seizure and settlement of their land. He repeats that they did not eat bread and wine and that their clothes did not wear out during their sojourn in the desert. All of this was so that they should know, "I am Hashem your G-d", (Devarim 29:5).  

Rashi explains that the "knowing heart" is one that recognizes the benevolence of HaKadosh Baruch Hu and wishes to cling to him. He continues that the day on which this statement was made was the day that Moshe rabenu gave a sefer Torah to the Levi'im. The other tribes of Israel complained that the Torah was given to all of them on Mount Sinai not just to one group. Moshe was very happy and responded today I understand that all of you desire and wish to cling to the Omnipresent.

The Sifsay Chachamim develops the Rashi saying that when the nation understood the miracles and wonders G-d had performed on their behalf, it was as if they had no eyes or ears before. He continues that in recognizing the benevolence of the Omnipresent they also recognized that all of their virtues, greatness, and glory come from Him. In addition all of their prosperity comes from the Omnipresent and not from the power of their own hands. Once they understood this, their comprehension of G-d increased and they were then able to accept this bris and become the nation of G-d. Among the places that the nation saw the benevolence of G-d was in their victories over Sichon and Og. With this they saw that the wisdom of G-d was the Torah and the mitzvahs and that their success came through fulfilling their mandates.

Ethics of our Fathers (5:24) teaches that at the age of forty a person acquires understanding. Also, in explaining Moshe's discourse, many commentaries bring the Gemara (Avodah Zarah 5b) that a student does not fully appreciate the teachings of his rabbi until after 40 years. Based on this the modern commentator Rabbi Yissocher Frand says, "A certain maturity comes with age", (http://www.torah.org.il/learning/ravfrand/5769/kisavo.html). The Sforno states that reason they could not comprehend these truths was because of their many quarrels. However once they were able to defeat the two Amorite kings and receive a portion of land, they recognized the benevolence of G-d towards them in the wilderness. After that they were able to properly incline their hearts and after that G-d in turn gave them a knowing heart. Rabbi Adin Steinsaltz seems to reckon a knowing heart as a result of a developmental process that starts with a commitment "to absorbing the poetry and the principles, and carrying out the commandments all the days of one's life". In addition the knowing heart is the inner meaning of, "We shall do and we shall hear", (http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/2888/jewish/Torah-Eternal.htm).

The Avi Ezer explains that up until this point they were not capable of easily accepting knowledge and wisdom.  Everything, though, is according to the place and the time. He continues that it is the way of a donor is to mention to the recipient how and what it was like before he received the gift, and who gave it to him. Also, just like the recipient will seek out the correct reasons he gave it to him, and its benefits, he will seek to fulfill the donor's desires and greatly publicize the issues that are associated with these truths.

A person can be fit for an encounter with HaKadosh Baruch Hu based on maturity and personal growth. However the time, place, and circumstances of this encounter are determined by heaven. When a person's eyes are opened to the benevolence of Hashem, it makes an impression and a person remembers the surrounding situation. In addition these surroundings become objects of love and fascination, because, this is where G-d was revealed to him. What this means is that in the national consciousness of the Jewish people G-d is to be found somewhere in these words. This would include victory in battle, the threshold of the land of Israel, the miracles in Egypt, parnasa, and the five books of Moses that we have in our hands today.

To view on YouTube click:

http://youtu.be/grtd39IK6fk

A discussion about how the circumstances in which a person's eyes are opened to religion make an impression. Avinu Malkeinu sung at 5:36

כי תצא: כי תצא למלחמה # 31

פרשת כי תצא עוסקת בענייני מלחמה. תחילתו החוקים הנוגעים ל שביית יפה-תאר לאישה מלחמה והחשק לקחת אותה לאישה. הפרשה ממשיכה בתיאור, "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה", (דברים כא טו). רש"י מסביר שהיא מלחמת רשות לתפארת ולכבוד ישראל, ולא מלחמת מצוה. ממשיך כי אם החייל מבצע את כוונתו להתחתן עם השבוי שלו, הוא יגיע לשונא אותה.

במקרה זה החומש פוסק אין לבטל זכויותיהם בנו הבכור בגלל אמו שנאה. הספורנו מסביר, "לא יוכל לבכר את לב האהובה על פני בן השנואה הבכור. לא יעביר הבכורה מן הבן בשביל שנאת זו או אהבת זו אבל אם יעשה זה בסבת רשעת הבן הבכור אז ראוי להעביר כאמרם ז''ל (ב''ב פרק יש נוחלין) אם לא היה נוהג כשורה זכור לטוב וכן נראה שעשה יעקב אבינו כאמרו ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל". לעומת זה האבן עזרא מבין, "אהובה - בעיניו ולא לשם, לשניאה - תאר השם"

האור החיים מסביר, "והיה הבן הבכור וגו'. אמר הכתוב בדרך ודאית, על דרך אומרו (בראשית כט לא) וירא ה' כי שנואה לאה", (בראשית כט לא). גם היא דומה לשבוי מלחמה. כאשר יעקב אבינו מאמץ אפרים ומנשה כשבטיו שלו, הוא מסביר ליוסף, "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי". רש"י: "אשר לקחתי מיד האמורי" - מיד עשו שעשה מעשה אמורי, "בחרבי ובקשתי" - היא חכמתו ותפלתו. כתוצאה מכך, בנצחו חכמתו ותפילתו של יעקב על עשיו, הוא זכה לא רק החלקו בתורה, אבל גם הבאשערט שלו, לאה.

בחלק בתורה של יעקב יש צדקות (יוסף), ארץ ישראל (בנימין), וחכמה (יששכר). החלק של עשו יש מלכות (יהודה) וכהונה (לוי). עם זאת, הרכב לחלקו של עשיו היה לאה. אהבתו של יעקב לרחל הייתה בלעדית, ולכן הוא לא היה מוכן לקחת אישה אחרת אלא אם נאלץ לעשות זאת. זו הסיבה שהרמאות של לבן הצליח. בסופ יעקב קיבל אישה יפה ולמד לאהוב אותה ואת ילדיה גם כן.

מצווה שלא לשפל שאדם בגלל החטאים של אחרים מקבלת חיזוק מהמצווה, "בנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו", (דברים כד טז) .ספורנו מוסיף כי זה אפילו חל כאשר אביו נהרג בגלל מרד נגד המלך. הרעיון הוא שאפשר לצפות באופן סביר כי הבנים מסכימים עם האב, או שהם ירצו לנקום את מותו. גם במקרה זה אסור המלך לפעול נגד בנו, במיוחד אם נראה כי הוא נאמן.

בעיקר שכאשר אחד הולך לשינוי בלתי צפוי מלחמה לעתים קרובות מגיע עם נצחון.בלהט הקרב צדיק יכול להתפתות שמלה יפה, איפור, תסרוקת ונחמדה. אשתו השנייה עשויה להיות תחרות לא רצויה לאהבה האמיתית שלו. בנוסף ילדים של שכן החדש יכולים לסכם בתפקידים מעולים. עם זאת, אם הגורם הוא פשוט וראוי לשבח, החייל ניצח יבוא לאהוב את התוספות החדשות יחד עם רווחים שהוא יצא במקור למלחמה.

בעיקר נצחון במלחמה לעתים קרובות מביא שינוי בלתי צפוי. בלהט קרב אפשרי לפתות צדיק על ידי שמלה יפה, איפור, התספורת יפה. אשתו השנייה אפשרה להיות תחרות לא רצויה לאהבה האמיתית שלו. בנוסף הילדים של החדשה יכולים לעלות בתפקידים מעולים. עם זאת, אם הגרמה היא פשוט וראוי לשבח, החייל ניצח יבוא לאהוב את התוספות החדשות עם רווחים שהוא יצא למלחמה בתחילה.

To view on YouTube click:

 http://youtu.be/uK_iSfF_fiY

Discussion of a woman captured in war and how it relates to Lear, our Matriarch

Zum Gali Gali is sang at 5:50

To read on Blogger click:

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/08/ki-taytse-when-you-go-out-to-war.html

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל, אחו של האמה -  כה בתשרי תשנ"ב                   

                                         

וגם בדואר אלקטרוני      http://dyschreiber.blogspot.co.il ניתן באתר   

Ki Taytse - כי תצא - When you Go Out to War

Parshas Ki Taytse deals with the art of war. It begins with the laws concerning seizing a woman captive and taking her as a war bride. The parsha continues by describing a situation in which a man has a beloved wife and hated wife and the hated wife is the mother of the man's first born son.  Rashi explains that the context is one of an allowable war (מלחמת הרשות) for the greater glory of Israel as opposed to one that is mandatory. He continues that if the soldier carries out his intention to marry his captive, he will come to hate her.

In this case the Chumash rules the rights of the man's first born son can not be annulled because his mother is hated. The Sforno explains that the rights of the first born can be forfeited if he is not good. He brings the story of Reuven who profaned his father's bed; thereby causing his privileges to be transferred to others. The Ibn Ezra, however, understands the beloved wife as being beloved to her husband but not to Hashem, and the hated wife as fair in the eyes of Hashem.

The Or HaChaim compares the hated wife to Leah emanu (אמנו – our mother) and brings the verse, "Hashem saw that Leah was hated", (Bereshis 29:31). She resembles a war captive as well. When Ya'akov avinu adopts Ephraim and Menasha as his own tribes, he explains to Yosef that he is giving him an additional portion that he took from the Amori with his sword and bow (Genesis 48:22). Rashi explains that the Amori was Esau because he behaved like one of them. What is the sword and bow of Ya'akov? According to Rashi it is his wisdom and prayer. As a result, when Ya'akov's wisdom and prayer prevailed against Esav, he merited not only his portion in Torah but his bashert (Yiddish – באשערט, soul mate), Leah, as well.

Ya'akov's fundamental portion in Torah included tsidkus (Yosef), the land of Israel (Benyamin), and wisdom (Yissacher). Esav's portion included the king (Yehuda) and the priesthood (Levy). However, the vehicle for Esav's portion was Leah. Ya'akov's love for Rachel, though, was exclusive, therefore he would not take another woman unless forced to do so. This is why Lavan's trick worked. In the end Ya'akov received a beautiful wife and grew to love her and her children as well.

The precept that a person should not be demeaned because of the sins of others is reinforced by the mitzvah that a son is not to be executed because of the sins of his father rather a man should die for his own sins only (Devarim 24:16). The Sforno adds that this even applies when the father is killed because of rebellion against the king. The idea is that one can reasonably expect that the sons share the father's point of view or that they will want to avenge his death. Even in this case king is forbidden to move against the son, particularly if it appears that he is loyal.

In essence victory in war often brings unpredictable change. In the heat of battle it is possible for a tsadik to be seduced by a pretty dress, make up, and a nice hairstyle. His second wife may be unwelcome competition to his true love. In addition the newcomer's children can wind up in superior positions. However if the cause is just and meritorious, the victorious soldier will come to love the new additions along with the gains he originally went to war for.

To view on YouTube click:

 http://youtu.be/uK_iSfF_fiY

Discussion of a woman captured in war and how it relates to Leah, our Matriarch

Zum Gali Gali is sang at 5:50

שפטים: כרמי שלי # 30

פרשת השבוע, שופטים, כולל אחד מההטפות רבות נגד עבודה זרה. זה דווקא מזכיר את השמש וירח, וכל זאת מצבא השמים. לשון הקודש עבודת זרה פשוטו כמשמעו "שירות מוזר", עם זאת, בהקשר זה "שירות נכרי" מתאים יותר. החומש אומרת בפרט "בקרבך", כלומר בארץ ישראל ובאופן סתום מסתיים באומרו, "אשר לא - צויתי (דברים יז ג). החומש קוראת מעשה הזה "עבר על בריתו" ו מכנה אותו "תועבה".

הרבינו בחיי פורש את הפסוק, "אע"פ שצויתי בקרבן התמיד, לעשות שני כבשים האחד בבקר והאחד בערב, והם כנגד מדת יום ומדת לילה המשפיעים אורה. וכח בשני המאורות, שהם השמש והירח, לא צויתי לעבוד לשמש ולירח, והכן זה". כלומר, אין לבני ישראל לשרת אותם, למרות שהם עבדי מלך העולם.

עבודה כולל מעשיות של מסירות כדי לקבל עזרה ומתנות מן כוחות שהם למעלה מן הטבע. דוגמה, אם מקטר קטורת לשמש והירח, בגלל זה הם יתנו מזג אוויר טוב ויבולו שופע. אי נמי יש כוח, אלוה, או מלאך שמכוחה ושולט בשמש. מלאך זה נחשב משרתו של ה' ועל ידי כבוד המשרת מכבדים את ריבונו של העולם. לבני ישראל הדרך המתאים לכך הוא אסיפות דתיות עם דרושים, פיוטים, וניגונים.

התגשמות אחר לשירות רוחני הוא ענין מטרה ויעדים ותכלית. תכלית זו היא המטרה הסופית של כל מאמציו של האדם. הנמצאים כסף ועונג הגוף. לדוגמה, כאשר הכסף הוא עבודה זרה, כל מה שהאדם עושה, הוא עושה את זה בשביל כסף. השמש והירח מליצים להיות בשלום עם הטבע.לעבודת השמש וירח פירוש שהתכלית של הכל שלום עם העולם הגשמי. השורה התחתונה של ישראל "יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב כא).

רמב"ן מרחיב את העניין הזה בדורש הפסוק, "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל",

(דברים לב ח ). ואומר, "והעניין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כוח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל". לכן יש מלאך של כסף ומלאך של מלחמה, וכו' ולכל יש מלך ועם. בנוסף לכל עם יש אב מייסד ואלופים לאומיים.

החומש ממשיך, "כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו", (שם ט). פירוש הרמב"ן, "והנה השם הנכבד הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהבי". כתוצאה מכך בגמרא (עבודה זרה ח), "תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה".

הסיבה לכך שעבודתו שהיהודי לבניית ארץ נכרייה, לחזק ערכים זרים, ולהלל את האלופים נכריים. למרבה הצער זה גם מתחרה עם הגויים והתערבות בענייניהם.

בחינת הברית הוא תפקיד לאומית. זה כולל  להעיד שהאבות מיוחס לאדם הראשון, ואביו אדם הקב"ה. כביכול עם ישראל חוליה בשרשרת זהב שמתחיל עם בריאת האדם ומגיע לגאולה. במצטרף יהודי בתרבות זרה הוא מתנער משושלת היוחסין שלו לאבות ומזניח את הרעיון שהקב"ה האב לכל בני אדם. בנוסף הוא נוטש את הייעוד גבוה שלו ולוקח תפקיד נמוך שלא שלו. כאשר ישראל נמצאת בגלות יש להקל. אבל ליהודי לקבל את התרבות זרה בעת שהתגוררה בארץ ישראל אין שום תירוץ.

To view on YouTube click:

 http://youtu.be/lRa0sSTB7io

Discussion of guarding the tradition of man's lineage to Adam the first man and his creation by G-d until the redemption. 

קום בכור עצל השיר ב 5:34

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל, אחו של האמה -  כה בתשרי תשנ"ב                   

                                          

Shoftim שפטים – My Garden

This week's parsha, Shoftim, includes one of the many exhortations against idolatry. It specifically mentions the sun and the moon as well as anything from the multitude of heaven. The term idolatry in Loshen Hakodesh, עבודה זרה, (avoda zarah) literally means "strange service", however in this context "foreign service" may be more appropriate. The verse specifically "mentions in your midst" meaning in the land of Israel and cryptically ends by saying, "among those I did not command you", (אשר לא-צויתי) (Devarim 17: 3). The Chumash calls this action a trespass on the bris and brands it as an atrocity.

The Rabeinu Bechai comments on this verse that Israel is required to bring offerings every day in the morning and the late afternoon. He explains that this is a commemoration of G-d's bris with the day and night that recognizes the good we receive from the light of the sun and the moon. However the כח, say the force or power behind these heavenly bodies we are not commanded to serve, meaning that the children of Israel should not serve them, even though they are servants of the King of the Universe.

Idolatrous service can also take the form of shows of devotion to elicit supernatural favors. For example if incense is burnt to the sun and the moon, they will reciprocate by giving good weather and a bountiful harvest. A variant of this idea is that there is a force, god, or angel empowering and governing the sun. This angel is considered a servant of G-d and by honoring the servant we honor the Master of the universe. For the children of Israel the appropriate avenue for this is religious assemblies with speeches, poems, and songs.

Another manifestation of spiritual service revolves around goals and objectives. This goal is the ultimate aim of all the person's endeavors. Common ones are money and physical pleasure. For example when money is an avoda zarah, it means that whatever the person is doing, he is doing it for money. The sun and moon are often metaphors for being in harmony with nature. Serving the sun and moon would mean that the objective of everything that the person does would be peace with the physical world. For a Jew the bottom line of everything he does should be the greatness and glory of the Torah.

The Ramban broadens this idea in expounding the verse, "When the Most High gave nations their lot, when He separated the sons of man, He set up the boundaries of peoples according to the number of the children of Israel", (Devarim 32:8). Based on this he says that for every family of man there is a land, star, and administering angel. Therefore there is an angel of money and an angel of war, etc. and each one has a king and a people. In addition every people has a founding father and national heroes.

The Chumash there continues, "Hashem's portion is His people Ya'akov, the band of His heritage", (Ibid 9). Based on this so to speak the administering angel of the land and people Israel is Hashem and they have no specific star. As a result, "The Jews whom dwell outside Eretz Yisrael serve idolatry in purity", (Avoda Zara 8a). This is because his labor serves to build a foreign land, advance foreign values, and glorify foreign heroes. Sadly it is also becomes competing with the nations and meddling in their affairs.

An aspect of the bris is one of national mission. Part of this mission is testifying that the patriarchs have lineage to Adam the first man and that the father of Adam was G-d. So to speak the Jewish people are a golden link in the chain starting with the creation of man and extending to the redemption.  When a Jew joins a foreign culture he subtlety renounces his lineage to the patriarchs and neglects the idea that G-d is the father of mankind. In addition he abandons a high calling that is his and accepts a lower one that is not. When Israel is in exile there is room to be lenient. However for a Jew to accept a foreign culture while living in the land of Israel strongly violates the sensibilities of the Torah. 

To view on YouTube click:

 http://youtu.be/lRa0sSTB7io

Discussion of guarding the tradition of man's lineage to Adam the first man and his creation by G-d until the redemption. Kum Ba-chor Atzel קום בכור עצל sung at 5:34

Dove Like the Sun יונה כשמש by Rabbi Yehuda HaLevy with English translation by Yoseph