פר' ויחי: מחשבות אחרונות של יעקב ויוסף

פרשת ויחי מכיל את מילותיו האחרונות של יעקב ויוסף. זה מתחיל כאשר יעקב מכיר בכך שזה הסוף שלו, והוא באמת מתחיל תהליך של גסיסה. הוא מזמין את בנו יוסף אליו ויש לו באופן רשמי נשבע לקבור אותו בארץ הקודש ובמיוחד שלא יקבור אותו במצרים, שם הוא ומשפחתו מתגוררים כיום.

זמן קצר לאחר כאשר יעקב על הערש דווי, יוסף מבקר אותו הבאת שני ילדים אפרים ומנשה. יעקב עצרות הכח ומזכיר ליוסף איך קב"ה נגלה אליו וברך אותו בלוז. החומש פעמים מזכיר קב"ה את ברכת יעקב בלוז. הראשון הוא בתחילתה של הפרשה ויצא כשהוא ברח מעשיו. הקב"ה אומר ליעקב  שהוא נותן לו ולצאצאיו לארץ הקודש. אחרי יעקב חוזר ויש לו פגישה עם עשה שלווה, הוא חוזר ללוז והקב"ה חוזר על ברכה. יעקב אז מאמצת שתי בניו של יוסף כשלו ומצהיר שהם יהיו שבטים שיקבלו חלק שבטי בארץ ישראל. זה בעצם נותן ליוסף מנה כפולה. לאחר מכן הוא מזכיר את מותו וקבורתה של רחל אשתו.

פלאי יעקב ברואה מנשה ואפרים כפי שהוא לא ציפה לראות שוב יוסף לאחר שדיווח חסרים, הרבה פחות את ילדיו. לאחר מכן הוא מפטיר ברכה שהילדים האלה יקבלו את אותה הגנה וברכה שמימית של האבות, הם יחלקו את שמו, ולהיות פורים מאוד.

בעקבות מה הוא השיח הסופי של יעקב על שנתי העשר בניו. הוא העריך כברכה אבל הטקסט הפשוט הוא סופי ורשמים החזקים ביותר של ילדיו. זה לעתים קרובות פיוטי עם קצב, חריזה, מצלול, ובדימויים.לדוגמא משפט אחד על זבולון יש שני סעיפי הסיום הראשון עם "ישכן" ובסיום השני עם "צידן". שם הגד יכול להיות מובן "פשיטה". הברכה יוצאת להיות "שודדים יהיו גד גדוד, אבל הוא פושט אותם חזרה היטב. התמונה של יששכר היא זה של עבודת חמור רווחי קשה, שמעולם לא נהנה פחות המנוחה והפנאי שלו, ונשאר קרובים לבית ו אוהב את הארץ.

לאחר שסיים את הברכות לילדיו, יעקב חוזר על הסיפור של רכישת המערת המפלה בחברון והוסיפה כי זה מקום שבו קבר את אשתו לאה, ובו נקבר אבות האחרים. לאחר מכן הוא חוזר על הצוה שהוא ייקבר שם. פסק הסיום של הספר הוא בראשית יוסף  משביע בני ישראל להביא את עצמותיו לארץ הקודש, כאשר יציאת מצרים שודאי תבואו למעשה מגיעה. המשפט האחרון יש צליל מבשר רעות עם הצהרת יוסף היה שם בארון במצרים.

נשמתו של העם היהודי מתבטאת באמצעות זה אגדתה. הראשון היא חשיבותה של הדת בחיינו. שני היא התקווה שלנו לילדים שלנו בארץ ישראל. השלישי הוא החשיבות של המקדשים הקדושים של בית המקדש ומקום קבורתו של האבות במערת המכפלה. מסרים סמויים הם שהאישה שגבר אוהב נשארה בדעתו וחשיבותו של רודף שלום בתוך המשפחות שלנו.

VaYechi - Last Thoughts of Ya'akov and Yosef

Parshas VaYechi contains the last words of Ya'akov and Yosef. It starts when Ya'akov recognizes that his end is near and he really starts the process of dying. He summons his son Yosef to him and has him formally swear to bury him in the Holy Land and specifically not to bury him in Egypt where he and the family are currently residing.

Shortly after that when Ya'akov is on his deathbed, Yosef visits him bringing his two children Ephraim and Menasha. Ya'akov rallies his strength and recalls to Yosef how G-d appeared to him and blessed him at Luz. The Chumash twice mentions G-d blessing Ya'akov at Luz. The first is in the beginning of parshas VaYaytsay when he is fleeing from Esav. There G-d tells Ya'akov, that he is giving him and his descendants the Holy Land. After Ya'akov returns and has a peaceful meeting with Esav, he returns to Luz and G-d repeats the blessing. Ya'akov then adopts Yosef's two sons as his own and declares them to be tribes who will receive a tribal portion in the land of Israel. This is essentially giving Yosef a double portion. He then mentions the death and burial of his wife Rachel.

Ya'akov marvels at seeing Menasha and Ephraim as he did not expect to see Yosef again after he was reported missing, much less his children. He then utters a blessing that these children should have the same heavenly protection and blessing of the patriarchs, they should share his name, and be very fertile.

What follows is a Ya'akov's final discourse about his twelve sons. It is reckoned as a blessing but the simple text is his final and strongest impressions of his children. It's often poetic with rhythm, rhyme, alliteration, and imagery. For example the one sentence about Zevulon has two clauses the first ending with ישכן (Yeesh-cone) and the second ending with צידן (tsee-done). The name Gad can be understood as "Raid". The blessing comes out to be "Raiders will raid Raid, but he will raid them back well. The image of Yisacher is that of a hard working profitable donkey, who never the less enjoys his rest and leisure, and stays close to home and loves the land.

After concluding the blessings for his children, Ya'akov repeats the story of the purchase of the Double Cave in Hevron adding that this is where he buried his wife Leah, and where the other patriarchs are buried. He then reiterates his charge that he be buried there.

The concluding paragraph of the book of Bereshis is Yosef adjuring the children of Israel to bring his bones to the Holy Land when the exodus from Egypt which is certain to come actually arrives. The last sentence has a foreboding tone with the statement the Yosef was place in a coffin in Egypt.

The soul of the Jewish people emerges through this aggadata. The first is the paramount importance of religion in our lives. Second are our hopes for our children in the land of Israel. Third is the importance of the sacred shrines of the Temple and the burial place of the patriarchs in the Ma'aras HaMacpela. Subtle messages are that the woman a man loves remains on his mind and the importance of pursuing peace within our families.

To view on YouTube click:         http://youtu.be/3lDmpKqqGSg

In parshas VaYechi we are told the final words of Ya'akov and Yosef. From them we learn about the paramount importance of religion to the Jewish soul as well as our hopes for our children particularly in the Holy Land. We also learn that a man's heart is never far from the woman he loves, the importance of our place of burial, and peace in the family.

To download Audio click:  https://www.box.com/s/o2wzruoholqqv39l2mmk

פר' ויגש: לקחי הרעב

בסוף הפרשה ויגש את פרט החומש את ההשפעות של הרעב על המצרים. בתחילה מצרים והכנענים קנים אוכל מיוסף. עם זאת, סופו של דבר הם יאזלו כסף. בשלב זה הם אומרים ליוסף למה אנחנו צריכים למות כי אין לנו כסף (בראשית מז:טו)? הרמב"ן מוסיף לשאלה ואמר, אז מה אם התבואה נשארת בידיים שלך ואין קונה. יוסף אז אומר לו שהוא יקבל מקניכם כתשלום שלהם. מקניכם הוא הבין בדרך כלל כמו "בהמתך" עם זאת המילה כוללת גם את הרעיון של כל רשות. כביכול הם יכולים לשלם עם מה שנמצא בקן שלהם. השנה הבאה המצרים אומרים "אנחנו לא יכולים להכחיש כי הכסף, הרכוש, ובעלי החיים מותשים" (בראשית מז:יח) ושאול יוסף לקנות את אדמתם ואת עצמם כעבדים לפרעה.

כשהוא בשליטה מוחלטת, יוסף מעביר את המצרים מחלקות אבותיהם. כשעוסק בחקלאות במיקומם החדש יוסף דורש שהם נותנים חמישי מיבולם לפרעה. עם זאת, הכהנים פטורים מהצווים האלו. השדות של אבותיהם להישאר איתם. הם פטורים ממסים והם מקבלים חלקם מפרעה. כל מצרי פה לקבל הגזרות האלה ולהביע תודה ליוסף כי הוא הציל את חייהם בתקופת הרעב.

העמק דבר מסביר שכל העניין של הפארקים אלה יהיו שיעורים שהשגחת השמימי למדה לישראל בארץ מצרים. כצדיק וחכם אדם גדול כמו יוסף הוא, הערך העליון שלו הוא שהוא היה מרכבת השם. הלקח הראשון הוא שהכסף ורכוש אינם חיים. גם אם אדם מאבד את הכל חייו עדיין יש לו ערך. בנוסף, לא משנה כמה מניות ומלאות אדם הוא בעלים הוא חסר תועלת אם אין מי שיקנה אותו. נוסף על כך אדם צריך לדעת אותו ולהכיר בו מילולית.

לקחים נוספים הם שלא משנה כמה זמן יש לנו כבר במקום מסוים שאנחנו עדיין גרים בעולם הזה. בנוסף המשימה האמיתית שלנו בעולם הזה היא להיות עבדים של העליון. חלק מחובה זו הוא להשתמש בחלק מהמשאבים שלנו למטרות דתיות. זה כולל חינוך במיוחד על ערכים, חגיגות לשמחות ודתיות, צדקה לעניים ושל הממסד הדתי. כוהנים צריכים להיות פטורים מהמסים הללו משום שהם מקדישים את כל חייהם באמונה ובהכנסתם מגיעה מהקורבנות שאחרים מביאים להתקרב לאלוקים. ההודעה ליוסף היא שהוא יהיה הנזר המיוחד של הקב"ה נפרד והעלית בקרב העם היהודי.

VaYigash - Lessons of the Famine

At the end of Parshas VaYigash the Chumash details the effects of the famine on the Egyptians. At first the Egyptians and the Canaanites buy food from Yosef. However, they eventually run out of money. At that point they say to Yosef why should we die because we have no money (Bereshis 47:15)? The Ramban adds to the question saying, so what if the grain remains in your hands and there is no buyer. Yosef then tells him that he will accept מקניכם as their payment. מקניכם is typically understood as "your livestock" however the word also includes the idea of any possession. So to speak they can pay with whatever is in their nest (קן). The following year the Egyptians say "we can not deny that the money, possessions, and livestock are exhausted" (Bereshis 47:18) and ask Yosef to buy their land and themselves as slaves to Pharaoh.

When he is in absolute control, Yosef moves the Egyptians from their ancestral plots. When farming in their new locations Yosef requires that they give one fifth of their harvest to Pharaoh. However, the priests are exempt from these decrees. The fields of their fathers remain with them. They are exempt from taxes and they receive an allotment from Pharaoh. The Egyptians whole heartedly accept these decrees and express gratitude to Yosef because he saved their lives during the famine.

The HaEmek Davar explains that the whole point of these episodes were to be lessons that the Supernal Providence was teaching to Israel in the land of Egypt. As great a tsadik and wise man as Yosef is, his highest virtue is he was a medium for Hashem. The first lesson is that money and possessions are not life. Even if a person loses everything his life still has value. In addition no matter how much stock and inventory a person owns it is useless if there is nobody to buy it. On top of this a person must know it and verbally acknowledge it.

Other lessons are that no matter how long we have been in a specific place we are still sojourners in this world. In addition our true mission in this world is to be servants of the Most High. Part of this obligation is to use a portion of our resources for religious purposes. This would include education particularly about values, religious celebrations and observances, charity to the poor and the religious establishment. Priests should be exempt from these taxes because they are devoting their entire life to the faith and their income comes from the sacrifices that others bring to come close to G-d. The message for Yosef is that he is to be separate and elite and Hashem's special lot among the Jewish people.

To view on YouTube click:         http://youtu.be/YFUb0ReZ26g

In parshas VaYigash we learn the lessons of the famine in Egypt. Among them are our money and possessions are not our life and we must acknowledge this publicly from time to time. Our stay in this world is temporary and during our sojourn here we should be servants of the truth. In addition some of our resources should be dedicated towards religion and charitable purposes.

To download Audio click:  https://www.box.com/s/rohxcfr7nxdfoaabekly

פר' מקץ: נסיונות ומה שנרכשו מהם

בפרשת מקץ לפרעה יש סיוט. בזה שבע פרות יפות בריאות נובעות מהנילוס ורעו באחו (ותרעינה באחו) . לאחר ששבע פרות רזות רעות מראה יצאו מהנהר ואוכל את הפרות שנראו טובות. חלום זה ואחריו במספר דומה. בהשבע שיבולים בריאות וטובות צומחות על אחד גבעול. לאחר שבע שבלות של חיטה מצומקת, מיובשות ושדפות ברוח המזרח, מופיע. בדומה לפרות הרעות לפני הצורכת הטובה אבל עדיין רע כתמיד. פרעה מתעוררת מזועזעת.

 

כאשר מיסטיקניו אינם יכולים להרגיע אותו בהצלחה, שר המשקה עולה כי יוסף יובא בלפרש את החלום.  יוסף מסביר בברור שזה אות לשבע שנים של שגשוג הגדול שבאה בעקבות שבע שנתי רעב מחפיר. זה מסר אמיתי מאלוקים לפרעה וההופעה שלו תהיה מיידית. בהתבסס על יוסף זה מייעץ פרעה למנות איש חכם והבנה על מצרים אשר ייקח חלק מהיבולים בשנים הטובות ולהפיץ אותם בשנים הרעות. מרוצה מפרשנות והתרשמתי יוסף, פרעה נותנת לו את העבודה כבוד גדול.

פרעה נותנת סמכות יוסף שהיא רק כדי להיות חריגים על ידי עצמו. הוא מתלבש לו בבגדים יוקרתיים מציב את שרשרת זהב על צווארו. יוסף ניתן שם מכובד מצריים, "תפיסה אלוקית של המסותר", ונישא לבתו של הכהן הגדול. הוא רוכב שני מרכבת פרעה ושיחות כולם את האברך (אברך) . המשמעות הפשוטה של המילה היא לכופף את הברך. זה יכול גם להיקרא כמילה מורכבת אב ו - רך או מכרז אברך. הרעיון הבסיסי הוא כניעה מרצון לסמכות מיטיבה.

יוסף מגיב בחיוב לכל זה פאר. הוא קורא בכור הנולד מנשה . שם פירושו לשכוח או להתעלם. דיווחי החומש שהוא מניח מאחוריו עוגמת הנפש שלו ואת מביתו של אביו. את 12 שנתי מאסר, המבוסס על הוצאת דיבתה של תאווה לאדם הגון, הוא כראוי מחדש פיצוים. במונחים של היחסים הבעייתיים שלו עם הדרך חזרה משפחתו בארץ כנען, זה נגמר. כיום הוא חבר דירוג של התרבות הגבוהה שהוא מצרים.

אפילו עם כל הפאר הזה זה לא הצליח. יוסף קורא בנו השני אפרים ואומר שהאלוקים הפריני  בארץ עניי ). אנקולס סיפורי הופך את הביטוי כארץ של שעבודו. הרעיון הוא שאפילו עם כל הפאר הזה, המעמד, והכח, יוסף הוא עדיין עבד. עם עין על התפתחויות עתידיות בסיפור, יונתן בן עוזיאל מפרש את הפסוק כים, "אומר ה 'נתנה לי חוויה כל כך כבדה כי בעתיד שאני יהיה נגע הבית של האבא שלי כך [כדי תחרצו] העונשים שלהם ". הרעיון הוא שכל החוויות וכל מה שיש לו במצרה שלו הם פשוט הכנות וכלים להתמודדות עם בני משפחתו. בנוסף, ללא קשר לכמה זמן ורווח במצרים, יוסף הוא לא מצרי ולא הוא עדיין בישראל.

חלומו של פרעה הייתה גם מסר מרווה ליוסף. את הפרות יפות, בריאות והחטה הם ייצוג של המצב הרגיל של האחים. הביטוי "וירעה באחו" ניתן גם לקרוא כרעה על ידי אחיו. כשנעשינו כחוש ומכוער זה בגלל ההשפעה של החוסר יוסף והפך נצרך עם רוע. החזון של השבע השיבולים צומחות על גבעול אחד הוא סמל שהם כולם בני איש אחד. החזרה של המספר 7 באמצעים שהחלום הוא מן השמים ומה שקרה ליוסף היא גם רצונו של הקב"ה, ולכן צריך להיות טוב.

המסר הבסיסי של קטע זה נוגע לסבלו של הצדיק בעיקר בידיו של העם היהודי. לא משנה כמה הוא סובל בידיו של העם היהודי צדיק יהודי נותר צדיק יהודיה. בהתמקדות על עוינותו של אחיו ומכירתו של יוסף בהמשך, ניתן לראות כי ישנם מאפיינים מאוד רעים מסוימים שיכול להיות נעקרו רק באמצעים אכזריים. טבעו של צדיק, לעומת זאת, הוא להיות איש חסיד ובוודאי שלא להטיל אימה על משפחתו גם לטוב של סיבות. כתוצאה מכך הקב"ה מעמיד אותו בנסיון, כך שהוא יכול לבצע פעולות שהיה רגיל לשקול להעלות על דעת, כדי למלא את שליחותו. אף על פי כן הצדיק תהיה לו הכוחות לעמוד במצוקה ומקבל רק שכר. יהיו שיפורים והם יהיו מורגשים. בסופו של כל העם יהיה צדיק ואלה שסבלו במהלך הגלות המרה בגלל החטאים של אחרים תהיה העלית של אומה קדושה.

MeKayts - Ordeals and What is Gained from Them

Imhotep often believed to be Yosef

In parshas MeKayts Pharaoh has a nightmare. In it seven beautiful healthy cows arise from the Nile and are shepherded in the meadow (ותרעינה באחו). After that seven bad looking skinny cows come out of the river and eat up the good looking cows. This dream is followed by a similar one. In it seven ears of wheat healthy and good are growing on one stalk. After that seven ears of shriveled wheat, parched and scorched by the east wind, appear. Like the cows before the bad consumes the good but remains as bad as ever. Pharaoh wakes up shaken.

When his mystics are unable to successfully calm him, the royal wine steward suggests that Yosef be brought in to interpret the dream. Yosef lucidly explains that it is a portent of seven years of great prosperity followed by seven years of abject famine. It is a genuine message from G-d to Pharaoh and its onset will be immediate. Based on this Yosef advises Pharaoh to appoint a wise and understanding man over Egypt who will take a portion of the crops during the good years and distribute them during the bad years. Pleased with the interpretation and impressed by Yosef, Pharaoh gives him the job and considerable glory.

Pharaoh gives Yosef authority that is only to be exceeded by his own. He dresses him in fine clothes places a gold chain around his neck. Yosef is given an honorable Egyptian name, "Divine Perception of the Recondite", and married off to the daughter of the high priest. He rides his chariot second to Pharaoh and everybody calls out avrech (אברך). The simple meaning of the word is to bend the knee. It can also be read as a compound word אב and רך or tender father. The basic idea is willing submission to a benevolent authority.

Yosef responds favorably to all of this splendor. He calls his first born son Menasha מנשה. The name means forget or disregard. The Chumash reports that he is putting behind him his aggravation and the house of his father. The twelve years of imprisonment, based on the slander of lust for a decent person, is properly recompensed. In terms of his troubled relationship with his family way back in Canaan, it's over. He is now a ranking member of the high culture that is Egypt.

Even with all of this magnificence it doesn't work. Yosef names his second son Ephraim אפרים, saying that G-d has made him fruitful פורה in the land of his affliction עניי (Bereshis 41:2). Onkolos narratively renders the phrase as the land of his bondage. The idea is that even with all of this luxury, status, and power, Yosef is still a slave. With an eye on future developments in the story, Yonasan ben Uziel construes the verse as, "saying Hashem gave me a heavy ordeal so that in the future that I will scourge the house of my father thusly [in order to mete out] their punishments". The idea is that all of his experiences and everything he has in Egypt are simply preparations and tools to deal with his family. In addition regardless of how much time and gain in Egypt, Yosef is not an Egyptian rather he is still of Israel.

Pharaoh's dream also had a message for Yosef. The healthy beautiful cows and corn are a representation of the brothers' normal state. The phrase shepherded in the meadow (ותרעינה באחו) can also be read as shepherded by his brother. When they become emaciated and ugly it is because lack Yosef's influence and have become consumed with evil. The vision of the seven ears of wheat growing on one stalk is a symbol that they are all sons of one man. The repetition of the number seven means that the dream is from heaven and that which has happened to Yosef is also G-d's will, therefore must be good.

The basic message of this passage concerns the sufferings of the righteous especially at the hands of the Jewish people. No matter how much he suffers at the hands of the Jewish people a Jewish tsadik remains a Jewish tsadik. In focusing on brother's hostility and subsequent sale of Yosef, one can see that there are certain very evil characteristics that can only be uprooted by ruthless means. The nature of a tsadik, though, is to be kind and certainly not to terrorize his family even for the best of reasons. Consequently G-d puts him through an ordeal so that he can carry out actions he would ordinarily consider unthinkable so as to fulfill his mission. Even so the tsadik will have the strength to withstand the adversity and receive just remuneration. There will be improvements and they will be noticeable. In the end the all of the people will be righteous and those that suffered during the bitter exile because of the sins of others will the elite of a sacred nation.

------- >>>>> *^*^*^*^* <<<<< -------

There is a debate among historians if Imhotep, one of the leaders of ancient Egypt, was the Biblical Yosef. The following links will show images made of Imhotep during his lifetime.

Statue with Papyrus Scroll

http://t1.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcRo-bX85q_mW1U2CdFglaciBN35ugoZNZEJvoLjzfvJwdByshd3RQ

Close up of Face of Statue

http://t0.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcRTDSWx2BTxc_FyK6V2w2fVYfZowZiDyWJ9vcKWJj1W_uzlRtWU

Hieroglyphic figure

http://www.vopus.org/ro/images/articole/imhotep-mural.jpg

------- >>>>> *^*^*^*^* <<<<< -------

To view on YouTube click:          http://youtu.be/9K-Vjh6TQZ4

A discussion of the failure of assimilation and what is to be learned from ordeals

To download Audio click:  https://www.box.com/s/lrdf60f12tphxw9usoot

וישב - הקרבות הצדיקים

פרשה וישבה מתחיל את סיפורו של יוסף . יוסף היא ה עלית של אחיו. nהמשפחה הוא הכי החכם, המסור ביותר, והאדוק ביותר של. כיליד הראשון של אשתו של האב שבחר, יש לו גם המעמד גבוה יותר למנהיגות מבוססת על זכות הבכור. אעפ"כ הוא מאוד עניו במיוחד לגבי סמכות בשליטה. הוא גם חזק ביותר, אבל זה לא ברור מייד. את העבודה שהוא מופקד על ידי שמים הן מאוד עדינות שחלקם מעוררים לעג והתנגדות.

אחד מתפקידיו הוא להיות מוכיחים שבעצם אומר לזהות טעויות  וחסרונים, וכדי לציין נתיבים של שיפור; לעולם לא פופולארי. בנוסף הוא מציג רעיונות חדשים כדי להתמודד עם מצב השתנה. נוסף על כך הוא ההאנשה של יראת שמים והנמען הפתוח של אהבתו של אביו ואהבתו של ה'. כדוגמה שקט יוסף מקובל. אבל בגדי שליטה יוצרת קנאה. נבואתו של בחירה אלוהית מעוררת שנאה אלימה.

יוסף מוכיח את אחיו יתר על מידה בנוגע הנהגה את האישה המקומית. הם הופכים לכעס אך זמן קצר לאחר הנישואין להמשיך. הוא מתלונן כאשר האחים לא לחכות לאכול חיה עד לאחר הפגר שלה הפסיק לפרפר. עם זאת, כאשר האחים צריכים לספוג המעיל של  יוסף בדם להסתיר מכירתו לעבדות, הם שוחטים נכונים עז. הילדים של השפחות כעבדים נחשבים, אבל כאשר לחצו שהם מכירים בכך שהם כולם בני איש אחד. כאשר המשפחה מתמודדת עם צרות ראובן הסבר, המבוסס על היד גילתה של אלוהים, הוא קבל. כאשר יהודה מתחנן ל בנימין היא מבוססת על אהבת אביו היה לאישה המועדפת עליו וילדיה.

סיפורו של שר המשקה של פרעה מוסיף קצת פוקוס לתמונה המטושטשת של יוסף . שר המשקה והאופה של פרעה נזרקים לכלא בגלל שהוא אולי יש התקף של זעם בשל העבירות הקלות שלהם. שלושה ימים לפני יום הולדתו של פרעה ומסיבת דיילת שיש להם חלומות בקנה אחד עם האישיות שלהם. ממלא מקום חוזה למעלה יוסף פותר החלומות שלהם. הוא צופה כי בדיוק כמו ציפור שאכלה המאכלים האהובים של פרעה בחלומו של האופה, כך גם ציפור אוכלות את גופו בפיקודו של פרעה. התחזית לשר המשקה היא בדיוק כמו שהוא חולם לתת כוס היין לפרעה, ולכן כדי שהוא יעשה כשהוא חזר כעבור זמן קצר לתפקידו. כמו כן בדיוק כמו שהוא מהימן יוסף לתת לו פרשנות טובה, הוא צריך להיות אמין כלפי יוסף ולאבטח את חנינתו של פרעה לשחרורו מהכלא.

שר המשקה למעשה מייד שוכח יוסף . כתוצאה מכך הוא נאלץ לקחת את התיק שלו לפרעה, שגם הופך נגוע בחלום רע. הרעיון הוא ש יוסף גישה של 'כיוונו של שר השקה הייתה סיבה מהותית לרווחתו והמשך רווחתה המותנה בגישה שלו כלפי יוסף . עם זאת, בגלל הדקויות של התנהגות אנושית ואת הצעיף המסתיר של ידו של אלוהים, המשמעות יוסף יכול להיות קל להתעלם, להכחיש, או התווכח. אעפ"כ אותו הדבר בסופו של דבר את נכונות נקודת מבט שלו ינצח.

במונחים של אחיו, יוסף היה עושה להם טוב בלתת להם לדעת היכן הם זקוקים לשינוי. בנוסף כמנהיג הלגיטימי וחכם של המשפחה שהיה מוטל עליו לתקן אותם. רעיונות אלה באים לידי ביטוי בספר תהילים.מתפלל דוד המלך שהצדיק צריך נזיפה ואפילו לחבוט בו ושלא צריך להיות תפיסה המנוכים ממנו (השווה תהילים קמא:ה). בחוגגים את בריחתו ממעמקי שממה, דוד המלך אומר שהוא לא הסתיר בצדקתו של אלוהים את לבו, להיפך, הוא דבר על האמונה באלוהים ובישועה ובלא הסתיר את החסד והאמת של אלוהים בהרכבה של השפע (השווה תהילים מ:יא).