צו \ תה' קט # 167: שנאה עיוורת

ב. כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר:

ג. וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם:

ד. תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְֹטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה:

ה. וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי:

כתוב בספרים שנכון לקרא תה' קט בשבת ונראה שהוא הכנה לפורים. למעשה מקור ראשון לזה לא נמצא בקלות. יש במזמור רשימה ארוכה של קללות. הגרסה לא ברורה, יש אומרים שהם המלים של שונאי דוד המלך ויש אומרים שהם המלים של דה"מ על שונאיו. אפשר להסביר שזה כמו דברים אחרים גם בתהילים וגם בתנ"ך. אבל בגלל שהנוסח כל כך חריף יש נראה  שבא לקלל איזה איש שלא ברוח הדת.

ספרי הדת מגנים בחוזק את מדת השינה. כתוב בגמרא (סוכה נב.) שזה אחד מהשמות של היצר הרע. תה' קט מתאר מדת השינה ויש מצוה לשנוא עמלק. צריך להבין איך עמלק מרגיש ביחס לישראל ואיך עם ישראל צריך להגיש ביחס לעמלק. אם יש לאיזה איש אהבת שינה טבעית, תה' קט מתמקד ומטהר אותה.

פירוש המאירי: יש מפרשים שזה המזמור חברו דוד כשהיה בורח והתחבא מפני שאול וחברו על אנשים בני בליעל שהיו מביאים דבתו רעה אל שאול, עכ"ל. יש לשאול למה אנשים מתנהגים ככה ומה הקשר עם עמלק. תשובה בשני עניינים במזמור, א) "וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם", ב) "אֲנִי תְפִלָּה".

זה כמו ההתקפה ללא התגרות על ידי עמלק על ישראל אחרי קבלת התורה בהר סיני מה'. זה גם כמו בקשת עם ישראל משמואל הנביא "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים", (שמואל א ח ה). הבקשה מעציבה את שמואל כי הוא שימש אותם כמו השופט בכישרון ובמסירות. "ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם. ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך (שם זח). 

חשוב לעיין בעניין תפילה. בכללותה היא דביקות ודיבור להקב"ה. בדרך כלל היא בקשה, שבח לה', והערכה עצמית על פי המצוות שבתורה. זה מידת דה"מ ומידות טבעיות של עם ישראל.

את החילוק בין ישראל ועמלק ניתן לראות בדברי ילקוט שמעוני. "אין לישראל תהלה אלא הקב"ה . . . ואין להקב"ה תהלה אלא ישראל", עכ"ל. כוונתו כי השבח שמגיע לישראל רק דרך זיקתם לדת, ועבודת ישראל היא לשיר השבח של אלוקים.

כדי לתאר את נקודת המבט של אויבי ישראל ילקוט שמעוני מזכיר את הפסוק, "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר". פירושו: "ומהו פתחון פיהם? נכנסו לבית קדש הקדשים ואמרו: היכן הוא אלקיכם? יבא ויתקיים עליכם, שנאמר: ואמר אי אלהים וגו' יקומו ויעזרכם", עכ"ל.

בזה אפשר להבין העיקר של עמלק ומהו, " עדיף לשלוט בגיהנום מאשר לשרת בגן עדן ". בשבילם גאוותו הולך כנגד כולם. שלום, ממון, חכמה, בריאות לא שוה כלום אם הוא ברכת ה'. מה שהם רוצים זה הכחשה מוחלטת. לכן כל יהודי בין חכם ובין טיפש, בין צדיק ובין רשע, בין זקן או עולל, מעיד שיש בורא עולם. כתוצאה מכך אין הבדל אם הוא חסיד או חלש, עמלק חייב להרוס אותו. זוהי שנאה עיוורת והיהודי חייב להכיר את זה ושנוא אותו.

לע"נ ה אמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז בנוסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il