שבת מברכים אדר נקראת שבת "שקלים" והיא הראשונה מארבע פרשיות. בו קוראים הפטרה מיוחדת
לקראת פורים ופסח. שקל הוא המטבע של ארץ ישראל
הקדומה.
מקור המנהג שמות
ל יא טז והוא המפטיר. עניינו איסור ספירה ישירה של עם ישראל אלא כל איש יתן חצי
שקל והוא נקרא כופר נפש. הכסף ישמש בשביל עבודת בית המקדש. קטע זה הוא תמוה. נראה
שהוא לא במקומו כי הוא באמצע דיון ארוך בפרטי בנין המשכן. יש לו קשר לבית המקדש
אבל עיקרו הספירה. עוד קשה, איך אפשר להגיד חצי שקל היא כופר נפש.
תה' מט שייך לפר'
שקלים בגלל הפסוקים, "אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹקִים כָּפְרוֹ.
וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם", (מט ח ט). המזמור מזלזל בעשיר
שלא משתמש בעשרו לעזור לאחרים אלא בוטח בכסף, לחיות חיי מותרות, וחושב שגשמיות וכבוד
יישארו לו לעולם. הוא מסיים " תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור. אדם ביקר
ולא יבין נמשל כבהמות נדמו", (כ כא).
פ' ילקוט שמעוני:
"למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני" - אמר דוד, תרי"ג מצות נתת לנו,
קלות וחמורות, איני ירא מפני מצות חמורות שבתורה - מפני שהן חמורות אלא מפני הקלות,
אותן שבני אדם אין משגיחין עליהם ומשליכין אותן תחת עקביהן, ואתה אמרת, הוי זהיר במצוה
קלה כבמצוה חמורה לכן הוא אומר, עון עקבי יסובני. וכן הוא אומר: "והיה עקב תשמעון",
מצות שאדם דש בעקביו. וכן הוא אומר: "בשמרם עקב רב", רב הצפון לשומר מצות
קלות.
פ' מדרש תנחומא (נשא סימן יא): אמר ר' יהודה בר סימון בשם ר' יוחנן זה אחד משלשה
דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו, בשעה שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו (שמות
ל, יב), אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו, כתיב עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו
(איוב ב, ד), ועדיין אינו מגיע, שנאמר 'אח לא פדה יפדה איש (ולא) [לא] יתן לאלהים כפרו'
(תהלים מט, ח), א"ל הקב"ה איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, זה יתנו (שמות
ל, יג). אמר ר' מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה
זה יתנו כזה יתנו.
הפטרה לשבת שקלים ממשכה בעניין צדקה עבור הצרכים הבסיסיים של הקהילה.
הוא מזהיר במיוחד מפני שימוש בכסף לדברים שהן מותרות יוקרה, ראוותנות. בה מלך יואש
צווה להשתמש כל התרומות בקופת הצדקה בבית המקדש לתקן הקירות הרעועים של הבניין ולא
לקנות בהם לכלים כספים.
אנו רואים שיש יצר רע לא רק להתחמק מן ההוצאות ואחזקת מתקני קהילה חשובים
אלא להזניח אותם גם כן. הרבה מבזבזים כסף גדול על דברים גדולים ויפים, הן דתיים הן אישיים, אך הם לא באמת חשובים. באותו הזמן הם יצחקו על הגבאי
כשהוא יאסוף כסף כדי לתקן חורים גדולים בקיר בית הכנסת, להחליף ברזים ואסלות, ולשלם
עבור החשמל.
פרשת שקלים באה
לקרוא למעשים האלה פשע. התנ"ך משתמש בלשון סתר וחידות כלפי הצחוק הזה. מה שבאמת
אומר הוא שאם אדם רוצה להיות חלק מהעם היהודי הוא חייב לשלם מסים כדי לתמוך בדברים
כמו איסוף אשפה ויתרום לבית הכנסת לשלם לשַׁמָשׁ. זה קל לשכוח את הדברים האלה אבל עבור
האנשים מקפידים על מצווה קלה זו, יש שכר גדול.
לע"נ האמא מלכה בת חיים
ז"ל נלב"ע טז בניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/03/164.html
YouTube https://youtu.be/oLGeuXYFigU
No comments:
Post a Comment