פרשת זכר לפני
פורים לשם הכנה. עניין ההפטרה הוא מלחמה נגד עמלק ע"י שאול המלך בגלל זה כמו
מלחמה נגד המן ועמו עמלק יותר מאוחר בימי
מרדכי ואסתר. בהפטרה שמואל הנביא נותן מצות מהקב"ה להכות עמלק ולהחרים אותם.
בפרט אין להשאיר איש, אשה, עולל, או יונק. גם אין לקחת שלל, לא בהמות, מטלטלים, או
כסף. זאת מצוה קשה אבל שאול מספיק חזק כדי לקים אותה. שאול נופל עליהם ומצליח אבל
לא קים את המצוה על חרם גמור אלא הוא מחיה את מלך עמלק ולוקח רכוש יקר. עניין
המצוה הוא שעמלק רע ללא תקנה, מה שישאר מהם יהיה רע, רכושם מוכתם, והכסף שלהם טמא.
אחרי הקרב שמואל
פוגש שאול. שאול יודע שהוא עשה עבירה. כדי להתחמק הוא בעליזות מברך את שמואל,
ואמר, " הקימתי את דבר ה'." בתגובה שמואל שואל אותו על החיית מלך עמלק
ותעט אל השלל, נוזף בו ואומר, "הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה
וימשחך ה' למלך על ישראל?" שאול מעמיד פנים ששבית המלך והריגת המלך אותה דבר.
בקשר לשלל - העם רצה את זה לשם קרבנות אז הוא הקל עליהם. שמואל נוזף בו ואומר שקסם
לא יסתיר מרדנות ולהיות נודניק הוא מגונה וחסר תועלת. ואז הוא אומר לו שאלוקים דחה
אותו מלהיות מלך (שמואל א פרק טו). שאול למעשה נשאר באופן נומינלי עוד שנה שבה רוח ה' סרה מעמו ובעתתו רוח רעה מאת ה'.
מאוחר יותר הוא מת בקרב, במצב מגונה.
נראה שהפסק חמור.
לחזור אחורה בסיפור של שאול עוזר להבינו. סיפור שאול מתחיל בזמן ששמואל הנביא זקן
בא בימים. אבא של שאול אמר לו לחפש בארץ למצוא אתונות שלו שהלכו לאיבוד. הוא מקבל
עצה ממשרת שלו לדרוש בנביא. זה מוצא חן בעיני שמואל והוא נותן לו נבואה שהוא ימצא
האתונות בו ביום. גם הקב"ה בחר לו להיות מלך ושמואל מושח אותו (ר' שמואל א
פרק ט י).
כאשר הוא יושב על
כסאו, בנו יהונתן הורג נציב פלשתים. הכוונה שזה תחילת מלחמה לשחרור ישראל משליטתם.
שאול אז מגייס האומה אבל, כאשר פלשתים מגיבים בחיל גדול וחמוש היטב, האנשים
מסתתרים.
שמואל קבע להגיע,
בגלל המרחק והסכנות של נסיעה זה יהיה באיזה זמן תוך שבעה ימים. לפני סוף יום הז'
החילים מתחילים להתפשט. בנקודה הזאת שאול מקריב קרבנות שיועדו לשמואל. ברגע שהם
הושלמו שמואל מגיע. כששאול פוגש אותו, שמואל שואל למה הוא הקריב את הקרבנות. היה
נכון לשאול להתנצל. הוא ענה ביושר כי הוא היה מודאג לגבי פיזור אנשיו, אלא שיקר
ששמואל לא בא בזמן הנכון, שחשש שהתקפה ממשמשת ובאה, ושהוא באמת לא רוצה להביא את
הקרבנות, אבל הכריח את עצמו לעשות זאת. שמואל אינו מרוצה התשובה ואומר לו שהוא
התנהג בטיפשות ובגלל זה, מלכותו לא תישאר זמן רב (שם פרק יג).
המלבי"ם
מסביר כי זה היה נסיון מה' אשר שאול לא עבר. שוב הטיפול של שאול במצב היה פחות
ממעולה אבל העונש נראה מוגזם. שאול אז תוקף את פלשתים. היבטים מסוימים במנהיגותו
מוזרים, אבל יש לו ניצחון גדול.
בעיון הסיפור הזה
יש להשוות הקשר בין שמואל נביא ושאול לקשר בין משה רבינו ליהושע. יהושע היה התלמיד
מובהק של משה. היה על שאול עשות ככה אבל לא עשה. עניין הקרבן צריך פירוש. לנביא
הוא לא רק מעשה של אהבת ה' אלא הוא דרך לדרוש ה'. השאלה עכשיו אם יש לעשות מלחמה.
הכלל נראה שיש
מצבים שחייבים לדרוש אחר דווקא איש חכם וצדיק. לפעמים יש עניין שלא מובן. גם
בשינוים גדולים צריך להגיד לרב וגם לבקש ברכתו ועצתו אם יש. הסתמכות עצמית מוגזמת נראית היבט של עמלק;
במיוחד אם במקום להתנצל, הוא ישקר רק להציל את כבודו. הוא אף יותר גרוע אם המלך,
אשר הוא דוגמא לאומה, יתנהג ככה, כי אדם פשוט אולי יחשוב מותר להיות רשע כאשר בא
לו.
אחר חטא עמלק,
שאול משתנה. ניצוצות של טוב הטהור שלו כאשר היה עם שמואל יישאר במיוחד אהבתו של
דוד שמופיעה מעת לעת. זה מעלה את עניין של השפעה; במיוחד מה הוא משפיע על כל אדם,
והכי חשוב מה הוא משפיע על המלך.
בדרך כלל ביזה
נחשב רע בעיני החומש אבל יש יוצא דופן גדול והוא המצווה על בני ישראל לקחת תכשיטים
יקרים ובגדים מהמצריים ממש לפני יציאת מצרים. כאשר בני ישראל לרוקן העושר ממצרים
משמש מילה "וינצלו". זה לשון הצלה או התנצלות. כביכול חומש אומר שישראל
צריכה להסתכל תכשיטים ולזכור כי מצרים קיבלו אותם בזמן הרעב בימי יעקב אבינו,
לסלוח העבדות, ולא שונא אותם כי יש טוב בהם. זה ההפך עם עמלק. אם יהודי מסתכל
בתכשיט מהם, זה ימשוך מידות רעות, במיוחד את אלה שנראה נעים, כי הטבע של עמלק
להביא את רשע. זו הסיבה שהזיכרון והתרבות של עמלק חייב להימחק מתחת השמים.
לע"נ ה אמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז בנוסן תשנ"ח
העלון ניתן
לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/03/166.html
YouTube
https://youtu.be/iMEKPTjBfZE
No comments:
Post a Comment