
אכן הנושא של הפרשה הראשונה, הכוללת חמישה פרקים בספר ויקרא, היה הקורבנות.
לכו יש לשאל מדוע לא לכלול את החומר נוסף הנוגע
לקורבנות עם הראשונים? נראה שהתשובה היא בעניין המילה "תורה". המשמעות העקרונית
של מילת תורה היא הוראה. עם זאת השימוש הרחב יותר שלה כולל פרשנות, תוספות, והדגשה.
לדוגמה:
·
רש"י: "זאת תורת העולה וגו'" – . . . שכל תורה לרבות
·
ספורנו: "צו
את אהרן. זאת תורת העולה"
- אחר שהגיד מעשה הקרבנות אמר התורה
הראויה לכל אחד ואחד, אשר בה רמז חלק עיוני בהם.
·
גמ' תענית ד.: ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה
שנאמר (ירמיהו כג) הלא כה דברי כאש נאם ה', עכ"ל. משמע צריך התלהבות בלימוד
תורה.
·
כלי יקר: ועל צד הרמז יתכן לפרש ה' פעמים זאת תורת שנאמרו בפר' זו, כנגד
ה' חומשי תורה שהעוסק בהם דומה כאילו הקריב ה' מיני קרבנות אלו עולה, ומנחה, וחטאת,
ואשם, ושלמים. . . .
·
בעל הטורים : "משה לאמר צו את"
- ס''ת תורה, צוה אותם שיעסקו בתורה
התוספות הנוגעות לקורבנות קצת דומה לבאר משה רבינו על החוק בספר דברים.
ישן חזרה, הדגשה הוספה, וקצת חומר חדש. התוצאה אף היא ללקט יחד את הפרטים של נושאים
שפזורים בחומש. הרמב"ם מפתחת גישה זו יותר בספרו החשוב "המשנה תורה",
שבו התרי"ג מצוות מאורגנות והסבירה לפי הנושא.
מידת מרע"ה, "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך
אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי", (שמות ד י). מבחינה ספרותית תורת משה מאוד
צלולה, אע"פ יש היבט של סרבול בצורתה. כתוצאה מכך צריך שטאַרק לערנען כדי להגיע
לעיקרה. עם זאת העיון נדרש בגלל הסגנון המקרי המזדמנים של החומש בא בעצם ללמד שגם הספרים
המאורגן ביותר מעודנים של דת, דורשים העיון חזק.
סוף הדבר אי אפשר לתת לריבונו של העולם במתנה מחומר, כי יש לו שליטה על
הכל והכל כבר לו. האלוקים חפץ הלב של האדם. בפרט להכיר חסדו, צדקו, וצדקתו, ומנסה לקנותם
לפי הטוה שיכולתו.
לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל
נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,
וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger English
Blogger Hebrew
YouTube
No comments:
Post a Comment